יום שבת, 25 ביולי 2009

מברוק - הבית שלנו!

זה סופסוף קרה! אחרי למעלה מחודשיים וחצי של המתנה מייגעת, סופסוף קיבלנו את המפתחות של הבית.

ומעתה הדברים רצים בקצף מסחרחר!

ביום חמישי בבוקר אבא נפגש עם המוכר בבית. לבדוק שהכל בסדר ולנסוע למשרדי עו"ד לטפל בכל העניין הפורמלי של ההעברה. התכנון היה אחרי זה להביא אותנו לבית החדש. כמובן, לשאת את כבודי לתוכו (איך אפשר שלא???:). ולהעביר את הבית לידיו המסורות של מוסא, הקבלן המקסים שאמור לעשות לביתנו הקט ניתוח קוסמטי בנגיעה אישית במיוחד.

אלא מה. מוסא הסתבר כאיש עבודה חרוץ ביותר. לא רק שהוא התייצב בבית, ביחד עם הצוות שלו, שעה לפני שהגיע לשם המוכר, ומייד ניגש לעבודה, אלא גם שלוש שעות בלבד אחרי כן, כשאבא חזר עם מפתחות בידיו, כבר אי אפשר היה לזהות את הבית...:) ארונות הקיר פורקו (כך, למשל, נראה הקיר שמאחורי ארון הקיר שהיה בחדר ילדים לשעבר, שיהפוך למטבח שלנו), הדלתות פורקו, ואפילו חלק מהקירות כבר הורדו.

מי היה מאמין? אבא תכנן לצלם את הבית לפני ההריסות והשינויים, אך מוסא הקדים אותו (בתמונה דלת הכניסה לשירותים). כשאבא התחיל לצלם, היו כבר דברים שהשתנו והשתייכו, לצערנו, לעבר. אך שאלה יהיו הצרות שלנו..:)

כשאנחנו הגענו לבית אחר הצהרים בהרכב מלא, כבר לא הייתה פינה אחת בבית, שבה לא הורגשה הנגיעה של מוסא.

הוא הרס את הקיר שהיה בין החדר שלך (לשעבר, המטבח) לבין מרפסת השירות.

ואפילו הספיק לנקות את הפסולת.

הרצפה של השירותים נעלמה כאילו לא הייתה. וגם חלק מהקרמיקה שעל הקיר החיצוני.

השירותים הפכו להיות דומים לאלה בסרטי קוסטריצה - אדמה ובטון, אך כן אסלה עובדת עם מים זורמים...:)

אתה היית ברקיע השביעי מאושר. גם הרבה אבק, גם הרבה כלי עבודה, ויותר מכל - מטר, שאפשר למדוד באמצעותו כל דבר אפשרי.

ובין לבין, גם להתיישב לנוח עם אבא במפתן הכניסה מהגינה לסלון. וכמובן, לאכול ענב.

ואני צחקתי. אמרתי לאבא שבקצף שמוסא עובד, מחרתיים הוא מסיים את השיפוץ. וברצינות, לפתע קרה כי אנחנו עלולים לעכב את בעלי המקצוע. לאורך כל הפרוייקט של הבית החדש נהגנו לפי כלל ההדרגתיות. החלטנו כי בכל פעם מתרכזים במשהו אחד, וכשמסיימים אותו, עוברים לשלב הבא. אחרת, לא היינו יכולים לסיים שום דבר מרוב פיזור והעדר זמן להתמקד. כל דבר נעשה בהשתתפותך, מכורח נסיבות, לכן היינו חייבים למצוא איך להסתגל. זה עבד עד עכשיו. אך לפתע, היינו חייבים לקבל כל מיני החלטות חשובות וקריטיות... תוך כלום זמן. וכשבפועל, לא היינו עוד בבית לבד, רק אבא ואני, אפילו פעם אחת. לא הרגשנו באמת איך הבית מרגיש. לא הקשבנו למה שהוא רוצה לחלוק איתנו. לא עשינו הכרות רשמית ושקטה. כך מצאנו את עצמנו, בליל יום חמישי, בחצות וחצי, בדרכינו לבית. אמא שלי הגיעה לביקור של יומיים, והחלטנו לנצל את המומנטום. כנראה, שכחנו לספר לך. אחרת איך נוכל להסביר כי דווקא ביום הזה לא הצלחת להרדם לפני החצות (אלא אם נזכר כי גם עליך עוברים ימים לא פשוטים כלל וכלל, ובאופן לא מפתיע כל כך, זה נותן את אותותיו בכל מיני מישורים - אחד מהם השינה). היינו פשוט גמורים מעייפות, אך גררנו את עצמנו לבית. בליל ללא ירח, בקושי מצאנו את המדרגות לבית. דאגתי כי השכנים יזעיקו משטרה. וכך הסתובבנו בבית, עם מטר ביד, תומכים אחד בשניה, שלא נתעלף מעייפות, אך גם מתרגשים עד מאוד מהנסיונות לארגן את הבית. לנסות לחזות מה יהיה והיכן. איך הדברים יראו בגדול גם בעוד כמה שנים, כשיצטרפו אליך אפרוחים נוספים, מה יקרה אם נתחלף בחדרים. מיקמנו שקעי חשמל, מאוורים, מזגנים, מפסקים. ציירנו על הרצפה היכן תהיה הספה, איפה תהיה השידה שלך, וגם מדפים עם הפעילויות. בשתיים וקצת בלילה חזרנו הביתה.

ובתשע בבוקר למחרת כבר היינו שוב בבית. נפגשנו עם החשמלאי, והגדרנו לו איך תראה מערכת החשמל בבית. נפגשנו שוב עם מוסא, וניסינו להבין ביחד איך יראה חדר האמבטיה (בסוף, בסוף השבוע, שינינו אותו שוב:). אז חזרנו הביתה. לקחנו אותך ואת אמא שלי ונסענו לעשות סיבוב בחנויות למוצרי חשמל. היינו צריכים להסגר על המוצרים השונים. אנחנו נקנה אותם רק סמוך למעבר, אך היינו חייבים להחליט מה אנחנו רוצים כדי לא לטעות במידות. אתה וBusenka, בינתיים, עשיתם סיבוב בדיקת מכונות הכביסה משלכם. שעת הצהרים כבר הגיעה. היית ממש על סף ההרדמות. החלטנו שלא ניסע הביתה, כי לא היה ספק שתרדם באוטו. כדי לאפשר לך שינה ארוכה יחסית (מעולם לא היה אפשר להעביר אותך ישן מהאוטו הביתה), החלטנו לנסוע לעוספיה, כדי לאכול. חזרנו אחר הצהרים. שוב לבית החדש. ושוב, מדהימה ההתקדמות של מוסא.

זו הייתה הדלת שבכניסה לסלון.


וזו הכניסה לסלון ללא הדלת. הכל נקי ומסודר.

אך השינוי הגדול ביותר שחיכינו לו בכליון עיניים, היה הורדת הקיר שבין הסלון לבין המטבח החדש (חדר ילדים לשעבר). כל התכנון שלנו היה בנוי סביב השינוי הזה. והיה כל כך מרגש לראות אותו בפועל!וזו רק ההתחלה של המחשת התכנונים שעוד יגיעו.

אנחנו באמת בדרך. יותר נכון, אנחנו דוהרים בכביש המהיר!!! כביש עם שוליים צרות בצידי הדרך, ללא כל אפשרות לעצור. זו הייתה רק הצצה קצרה למה שקורה בתוך האוטו בזמן הדהירה...:)

4 תגובות:

Karen אמר/ה...

HI Miri!!! Finally!! CONGRATULATIONS YOU LOOK SOOOOOOOOO HAPPY!! Your new house looks soo big!! and with big spaces!! I'm soo sure when they finish the renovations, will be Like your dreams castle!!! Congratulations again!!! Big hug!!

Karen

eyal weissbein אמר/ה...

הלוואי ומוסא ימשיך להיות זה שמלחיץ אותי ולא אני אותו כמו שמקובל...

My Child's Diary אמר/ה...

Karen, thanks so much!
We are indeed very happy. Tremendously busy but happy:)
You made us laugh with your remark that the house looks big. It is not so big in reality. Two bedrooms and a living room. But very lovely. When the renovations will be over I mean. If I am not going crazy until then...:) Kisses, Miri

tamar אמר/ה...

בשעה טובה והרבה מזל ואהבה ושלוות נפש

Related Posts with Thumbnails