יום שלישי, 4 בינואר 2011

לבננו: טבליות צבע-1

טבליות צבע (color tablets) הוא אביזר מונטסורי מרהיב בפשטותו, ביופיו ובחכמתו. המדובר בטבליות מעץ שמרכזן צבוע בצבע מסוים. בקופסא ראשונה (Box 1) מיוצגים שלושה צבעי יסוד: אדום, כחול וצהוב. בקופסא שניה, בנוסף לשלושת צבעי יסוד, מוצגים גם הצבעים נוספים: כתום, סגול, ירוק, שחור, לבן, חום, וורוד, אפור. כמו תמיד, במונטסורי, הקונספט הנלמד מבודד, ולכן כל הטבליות זהות, והצבע הוא נקי, ללא קשקושים ותוספות מיותרות. גם אביזר זה בנוי סביב המשיכה הטבעית של כל ילד לצבע ולהתאמה (color matching). וזו הסיבה לכך שכל הטבליות הן זוגיות.

מה שהכי חשוב בעיני הוא כי לימוד שם הצבע הוא המטרה המשנית ביותר של אביזר זה. מה שהרבה יותר חשוב הוא למשוך את תשומת ליבו של הילד לצבע הקיים בכל מה שמקיף אותנו, ובכך להוביל אותו להתבוננות מושכלת בסביבתו. עצוב, עד כמה מעט שמים אנחנו דגש היום על בדיוק זה - לאפשר לילד ללמוד משהו מבלי הנטיה התמידית שלנו ללמדו בעצמנו. והרי, מה שמצחיק בכל העניין הוא, ולא סתם הרי בחרתי לדבר על נושא זה דווקא בהקשר לצבע, כי אף אחד לא באמת יכול ללמד מישהו אחר להבחין בצבע. שלא נגיד, לא פעם, ולא פעמיים, אפשר להתדיין ארוכות, אם הגוון המסוים שאנחנו רואים שייך לצבע זה או אחר.

ושוב אני מדגישה - בעיני, הרבה פחות חשוב לדעת איך הצבע נקרא. הרבה יותר חשוב לדעת להרגיש אותו. להריח אותו. להעמיק בו. לצלול לתוכו. ללמוד מהו.

זו הסיבה לכך, שלמרות חוסר שביעות רצונם המוחלט של הסבים שלך, ואולי בשונה מהורים רבים אחרים סביבנו, לא קפצנו ללמד אותך צבעים. בין היתר, גם ליצירה הצענו לך עד עתה רק צבע אחד בכל פעם. אין שום סיבה למהר. חשיבות הלמידה מהמוחשי למופשט שוב דופקת על חלונותינו. יש רק פעם אחת בה אתה לומד איך קוראים למשהו. ומרגע שיש תווית, הרבה פעמים התוכן נדחק לאחורית הבמה, דלת מסוימת נסגרת, לעיתים לתמיד, והדבר כבר לעולם לא יראה קסום ולא יודע גבולות, כפי שהיה לפני שהגדרנו אותו.

חיכינו בסבלנות עד שתתחיל להבחין בעובדה מרתקת זו כי כל מה שסובב אותנו צבוע בצבע מסוים.

כאן אולי אני סוטה סטייה משמעותית, פחות או יותר, מדרך מונטסורי (אני האמת לא ממש בטוחה עד כמה אני באמת סוטה מהרוח המקורית, ובכל זאת...). אני תמיד מחכה עד שתתחיל להביע עניין במשהו, לפני שאני מציגה לך אותו. לא מזרזרת שום דבר. מדי פעם, אמנם, אני יכולה להציע לך משהו מהתחום שעוד לא נגעת בו, אך ממש ממש בזהירות, רק כדי לבדוק אם לא טעיתי באשר למועד, מבלי לעורר בכוח משהו שעוד נח לו על מי מנוחות לפני שיכבוש אותך בסערה. רק כשאני מרגישה שאתה מוכן, שבאמת התחלת להיות רגיש למשהו מסוים (תקופות רגישות (sensitive periods), רק אז אני מרימה את המסך. וההצגה מתחילה.

מודה, היה בהחלט קשה לחכות לך בסבלנות. במיוחד בביקור הסבים, שדאגו מאוד ללמד אותך, שזה "אדום" וזה "צהוב". כל פעם ליבי החסיר פעימה. אני יודעת שהרבה ירימו גבה בקריאת שורות אלה, אך לי היה חשוב מאוד לדאוג כי היכרותך עם משהו כל כך חשוב כמו צבעים תהיה טהורה, אמיתית וספונטנית. ושב, מה גם שהרבה פעמים אנחנו, וגם הסבים שלך, בכלל לא קוראים לצבע בשמו הנכון (וזו הרי שאלה כשלעצמה, אם יש לצבע בכלל שם נכון), והרבה פעמים מתבלבלים וקוראים למשהו שמורכב מהמון צבעים בצבע העיקרי (ולרוב, אפילו לא עיקרי כל כך) שהוא צבוע בו.

בדרך כלל, אם קראנו לחפץ מסוים בשמו, לא הוספנו את צבעו. למשל, שולחן, עץ, מכונית, חולצה. ניסינו למצוא דרך אחרת לתאר אותו מבלי להזכיר את צבעו. גם כששאלת אותנו, במקרה, לעיתים, מהו צבעו של משהו מסוים, באלגנטיות התחמקנו מהתשובה. ההרגשה הייתה כי עוד מוקדם לך. השעה עוד לא הייתה נכונה. וכאילו הקשבת לליבנו. התעלמת מכל ההערות עד שהגיע רגע זה, לפני כחודש וחצי לערך, בו לפתע התחלת לשים לב לצבעים שמסביבנו.

עובדה זו מדהימה אותי כל פעם מחדש. איך אתה לומד ממש מתוכך. איך אין דבר שאינך יכול ללמוד בדרך זו. איך כל מה שאתה זקוק מבחינתנו הוא שנניח לך. ובשעת הצורך רק נחזיק לך את היד. כמה אני מקווה שנוכל לאפשר לך דרך מרתקת זו ללמוד כמה שיותר זמן. כמה שהייתי מקווה שיותר ויותר ילדים היו נחפשים לחופש זה ללמידה. אני רק יכולה לשער עד כמה שונה היה נראה עולמנו אז.

ובחזרה, לטבליות צבע...

ברגע שהבחנתי כי התחלת לשים לב לצבעים שמסביבנו, הצגתי לך את הקופסא הראשונה. כפי שציפיתי, ההתאמה הייתה קלה לך. הקופסא חיכתה לרגע בו תתחיל להתעניין בצבע, לא כיוון שרמת ההתאמה לא הייתה לרמתך.

תוך כמה ימים, הצגתי לך את הקופסא השניה.


הייתי די בטוחה כי על ההתחלה תצליח להתאים את כל 11 זוגות. כמו די תמיד איתך, בפעם הראשונה בה הצגתי לך את הפעילות, רק התבוננת. לא ניסית אפילו. בפעמים הבאות, במקום להתאים את הטבליות בזוגות על השטיח, היית מוציא את כל הטבליות ואז מתאים אותם תוך כדי הסידור שלהם בחזרה לקופסא. לא התערבתי. שמחתי כי בכל זאת אתה מתאים, גם אם לא כפי שהצגתי לך. ואז קרו פעמים בהם היית פשוט מוציא את כל הטבליות, מסדר אותם אחד אחד מבלי כל חוקיות מסוימת, אך כן לפי איזשהו סדר צבעים פנימי הידוע אך לך, וזהו. המתנתי בסבלנות. אחותך נולדה רק לפני חודשיים, והדבר נתן את אותותיו על הפעילויות שביצעת. לא פעם עשית כאילו דווקא הפוך. לא פעם רק התחלת ולא המשכת. חיכיתי.

ואז הגיע יום זה לפני כחודשיים. ניגשת לקופסא, הוצאת את כל הטבליות. ואז... התאמת. את כולן!

זה תמיד מדהים אותי! נדמה כאילו אתה מתאמן לך בסתר, ואז מחכה לרגע מתאים ועושה הכל באופן פשוט מושלם!

את טבליות הצבע אתה משתדל לקחת אך ורק בעץ הלא צבוע. מבלי לגעת בצבע. טבלית בכל יד. ואז מתאימים אותן. ומסדרים בתור - מלמעלה למטה, מימין לשמאל (כהכנה לקריאה ולכתיבה). כעקרון, אמורים להיות רווח בין שנית התורים, אך אתה בחרת להצמיד אותם.

נכון, מאז כמעט ולא נגעת בפעילות זו. אנחנו עוד לא מצליחים ממש להתארגן על זמננו, אך כבר כתבתי כי מעבר לדאגה הלחוצה האופיינית שלי שאינני דואגת טוב להעשרתך, אני לא מודאגת מזה. לי מספיק כי כשאתה ניגש למדפים, אתה עובד כאילו עבדת בכל התקופה שקדמה לכך. מבלי להתבלבל לרגע. והרי ללמוד - לומדים כל הזמן.

והתעניינות שלך בצבע ממשיכה. בעדינות בעדינות. על פי מונטסורי, אפשר ללמד את שמות הצבע, כשהילד מיומן בהתאמת הצבעים (שוב, מהמוחשי, שהוא הצבע עצמו, למופשט, שזה שם הצבע), לפי שיעור שלושת השלבים (עליו אני ממש ממש כבר חייבת לספר לך). אך אני ממתינה עד שאתה בעצמך מבחין בצבע כלשהו ושאול לגביו. וכך, אתה כבר שוחה באדום, בצהוב, בכחול ובירוק (אם כי מתבלבל לעיתים ביניהם), בכתום ובשחור.

לאט לאט אתה מתחיל לשים לב גם לצבעים שמסביבנו. אחת הווריאציות האפשריות של פעילות זו היא חיפוש אחרי חפצים בצבע מבוקש בבית. אנחנו מרחיבים חיפוש זה גם לטיולים שלנו בחוץ. שוב, מבלי להעמיס עליך. כן חשוב לי כל פעם שאתה שואל על משהו, באיזה צבע הוא, להדגיש לך כי הוא מורכב מכל מיני צבעים, ולאט לאט לעבור איתך על כל הכתמים הקיימים בחפץ. וכך אתה גם נחשף לגוונים הרבים של הצבעים. לימודם עוד יורחב בהמשך.

ללימוד מעמיק יותר, אנא ראו את הרצאתה המצולמת של Margaret Homfray (וגם את הכתובה), ואת ההדרכה באתר של AMI.

8 תגובות:

Galia אמר/ה...

מרתק. כשאני מציירת כיום, אני נאבקת כל-כך להשתחרר ממגבלות הגדרות הצבע מאקסיומות תפיסתיות ("אם מציירים ים אז הוא כחול") ולחזור לשלב ראשוני יותר, טרום תפיסתי ("אם ים... אז מה אני רואה שם?"). נראה שלמידה בצורה הזו מאפשרת לראות טוב יותר מלכתחילה.

My Boys' Teacher אמר/ה...

Beautifully written post. I linked to it on my blog today. This one should be published somewhere (in addition to here of course). Thank you

Leptir אמר/ה...

Thanks for sharing your experience :-)
I post about color tablets too:
http://leptir-mojpribor.blogspot.com/2010/05/plocice-u-boji-color-tablets.html

But I described procedure of work only with tiles.

My Child's Diary אמר/ה...

גליה, אני כל כך מקווה שאת צודקת. אני לגמרי פועלת כאן לפי תחושות הבטן שלי, ומקווה שאוביל אותו למשהו אחר. ולא להיפך...

מתבשלת קצת עם התשובות למייל שלך... קצת סבלנות ממך..:)

שנה טובה!

My Child's Diary אמר/ה...

My Boys Teacher, thank you so much for stopping by. Thanks for your kind words and thank you for linking. You flatter me...:) Great to meet you,

Happy New Year!

My Child's Diary אמר/ה...

Leptir, thanks for taking a moment to read my ramblings.

Happy New YEar!

Leptir אמר/ה...

I read your blog often, but, unfortunately, rarely leave comments. Your posts are very interesting.

My Child's Diary אמר/ה...

Thank you Leptir!

Generally I appreciate the comments a lot, but even more when they come from a Montessorian, I envy you are able to work in a real Montessori environment. You have such a creative mind. Please feel free to comment anytime you wish - I will appreciate it so much!

Thank you again!

Related Posts with Thumbnails