לילדינו: האם לא קשה לי?

לפני כמה זמן ראיתי מישהי שמדי פעם קוראת בשורות בלוג זה. "את כותבת על כך יפה. התמונות מדהימות. אבל תגידי... הכל רק טוב???? מה... באמת לא קשה לך???"

לא האמנתי למשמע אוזניי...

ואני חשבתי שאני רק מתלוננת...

ואפילו הרגשתי אשמה בשל כך...

לעיתים כל מה שדרוש הוא הערה קטנה שכזו. והכל מסתדר.

קשה לי? בהחלט! האם אני כותבת על כך? אני חושבת שכן. והאם עדיין, הייתי מגדירה את הכל כ"טוב"? בוודאי!

הכוס תמיד מלאה. הכל תלוי באיזתו תכולה מתרכזים. בזו של המילוי, או בזו של הריק. לבטח, אני לא מחדשת כאן דבר. החוכמה בעיני היא להשתדל לנהוג כך בפועל.

בכל המובנים, לא היה לי קשה יותר מעולם...

בכל המובנים, לא הייתי מאושרת יותר מעולם...

ואני רק מצפה לעוד...

נ.ב. בתמונות את בת שלושה חודשים ושבועיים...