לבתנו: את בת שלושה חודשים!

את בת שלושה חודשים!

ואני אוהבת אותך כל כך!

אני אוהבת בך הכל - מהשערות הקצרות, דרך העור הרך עם נקודות קטנות של פריחה כלשהי, עד לאצבעות הקטנות של ידייך, דרך הרגליים המרקדות, ועד הבטן המתוקה, ובחזרה לעינייך המדהימות כל כך. אני אוהבת את הלשון המתוקה שלך שכל הזמן מלקקת משהו בחוץ. אני אוהבת להיות אמא שלך. אני אוהבת להרגיש אותך צמודה אלי. אני אוהבת את הנשיקות הרטובות שלך. אני אוהבת להמשיך להרגיש אותך, גם כשאת לא עלי. אני אוהבת שיש לי בת. אני אוהבת את העובדה שהבת הזו היא את.

אני אוהבת את הנשימות שלך. אני אוהבת להרגיש אותך יונקת ממני. אני אוהבת את הקולות המצחיקים שאת עושה לפני שאת יונקת. אני אוהבת את העדינות שלך. כל כך נשית. אני אוהבת שכבר עכשיו את מלמדת אותי ששום דבר אינו מובן מעליו. אם צריך לינוק - לא יונקת ישירות. קודם מתעטפת במנשא, ורק אז ניגשת למלאכה. ואפילו מנמנמת קצת לפני. ואם צריך קאקי, קודם חייבת לישון היטב.

אני אוהבת את הדיבורים המתוקים שלך. את ממש מגרגרת: "AGU", כאילו קראת את הספרים על התינוקות. אני אוהבת את איך שאת תמיד מחפשת את הידיים שלי. ונרגעת ולו מהמגע שלי. אני אוהבת את איך שאת נשענת על אבא בזמן הארוחה ומסתכלת עלי. כל כך מרוכזת. ואז מחייכת.

אני אוהבת את הרגעים שלנו לפני המקלחת. רק שלנו. אבא וצ'ופו כבר במקלחת. הכינו גם לך אמבטיה. ואת מפטפטת איתי בקול אחר לגמרי מלפני כן. וגם מחייכת כל הזמן. וצוחקת. יצרנו לנו מנהג חדש - אני מצחיקה אותך (בדרך כלל בדגדוגים באבצעותיי בבית החזה שלך), ואת צוחקת בקול מצחיק כזה של נעירות חמור עדינות.

אני אוהבת להחזיק אותך. במנשא ישנה עלי. בזרועותיי במיטה. עם הגב אלי עלי. עם פנים אלי, כך שראשך על כתפי. תנוחה מיוחדת שכזו, ששמורה רק לי. רק עלי את מסכימה להיות כך.

אני אוהבת לראות אותך עם אחיך. עם אבא שלך. אני אוהבת לראות את ארבעתנו יחד. אני אוהבת לשמוע את אחיך דואג מדוע את בוכה, כשאת בוכה חזק. מזהה את סימניך להנקה או למנוחה לעיתים אף לפנינו. אני אוהבת את איך שהתחלת לזהות אותי.

ויותר מכל אני אוהבת פשוט אותך! בכל רמת איבריך. מתוקה שלנו, אני כל כך שמחה שבחרת בנו להורייך...