לילדינו: הערבים

ובערבים אנחנו מתכנסים ביחד. לעיתים אתה ואבא מתקנים אי אלו דברים בבית, לעיתים אנחנו משחקים במשהו, לעיתים אנחנו יוצאים לטיולים (יותר נכון, לעיתים אנחנו לא עושים כן), לעיתים אני מנסה לתפוש צילום משפחתי נוסף (האם הצלחתם לזהות את כולם?).

אני זוכרת בבירור עד כמה היה קשה החורף הראשון איתך, מתוק שלנו. לא הכרתי אדם, החושך המוקדם, והבטן המטרידה, והתסכול מהעובדה שאין הרבה במה לסייע לך, כל אלה הפכו את הערבים לדי קשים, עד שאבא היה מגיע.

הבטן ממשיכה להטריד גם עתה, אך עצם נוכחות אחיך איתנו מקלה על כולנו. וכמובן, כשאבא מגיע, אז בכלל חגיגה. והקסם הוא כי לא צריך לעשות משהו מיוחד כדי לחגוג משהו. רק להיות ביחד כבר מספיק לנו...

נ.ב. ואת בת שלושה חודשים ושבועיים...