על הציור בכלל, ועל כן ציור בפרט

בהתאם לעקרונות היצירה ברוח המונטסורית, כדי להתאים את סביבת העבודה שלך לשלב ההתפתחותי בו אתה נמצא, רכשנו כן ציור. אם היית יכולה, הייתי רוכשת לך את כן הציור של Melissa & Doug. אך לצערי, לא משווקים אותו בארץ. כך שהסתפקנו בכן הציור של IKEA. החסרונות שלו הם כי הוא יותר גבוה, ולכן פחות מתאים לילד בגילך, ויש לו רק מגש אחד - דווקא ליד לוח גיר, שהוא המקום הפחות שימושי לכך מלוח מחיק. מאז שהצבנו את הלוח לפני כשלושה שבועות, חל שינוי ניכר. עד אז, במשך כמה חודשים, הייתי מכינה לך מגש עם נייר בגודל של חצי דף A4 ופסטל שמן אדום. המגש היה בספרייה, וכשהיית מבקש, הייתי מורידה לך אותו על השולחן. ההתעניינות שלך הייתה דלה - היית מבקש לעיתים רחוקות את המגש. לא עוד. מרגע שכן הציור ניצב בסביבתך, ההזמנה להשתמש בו תמיד פתוחה.

לפני שהכרתי לך את כן הציור, חשבתי עם עצמי ועם אבא, איך אמורה להראות סביבת העבודה שלך בתחום הציור. לדעתי, יש בציור משהו שונה מהפעילויות הרגילות, ואולי אף מפעילויות יצרה אחרות. ציור הוא לא דווקא פעילות מוגדרת, שלה התחלה וסוף ברורים. ולכן התלבטנו איך נכין את כן הציור כך שיהיה מחד, תמיד מוכן ומאורגן לקראת משב היצירתיות שלך, ומאידך, בינתיים, איך לא יגרום לבלגן מסביבו. שיקול נוסף שלקחנו בחשבון הוא כי אתה עדיין נמצא בתקופה, בה נדרש פיקוח שלנו ליצירתך. שלא נשכח כי לבטח, לפחות בהתחלה ידרש פיקוח צמוד עוד יותר, עד שתלמד להשתמש בכן ציור למטרת היצירה. בזמן ההתלבטויות, למרות שרכשנו את הכן כבר לפני כמה חודשים, חיכיתי עד שיתאפשר לי לסיים לקרוא את "Young at Art" של Susan Striker - ספר מדהים, שעל אף שהוא כתוב על ידי מישהי שאינה מתחברת כל כך לגישה המונטסורית (ואכן, היו בו דברים שלא הסכמתי איתם), למדתי ממנו המון. הייתי חייבת לעצמי לסיים לקרוא אותו בטרם אציג לך את הפעילויות היצירתיות.

וכך החלטנו.

מיקום - הכן מוקם במקום נפרד מסביבת העבודה הרגילה שלך עם הפעילויות הרגילות, אם כי באותו המרחב. הכוונה ליצור קשר צמוד אך מופרד בין היצירה לעבודה.

סביבת עבודה - כן ציור, עליו מודבק דף נייר בגודל A3, ופסטל אחד במגש שעל הכן.

נייר - על הכן תמיד מודבק דף נייר בגודל A3 (אחד הדברים המאוד חשובים שלמדתי מקריאת "Young at Art" הוא כי הדף, עליו יצייר הילד, חייב להיות לפחות ברוחב הזרוע שלו, כך שיוכל לבצע משיכות על הדף במלוא היקפן. חבל שלא ידעתי זאת לפני כמה חודשים, אז הצעתי לך דפים בגודל של חצי דף A4, מה שהיה יותר מדי קטן בשבילך). התלבטתי איך לחבר את הדף לכן. בהתחלה רציתי להשתמש בקליפסים, אך הם אינם שימושיים בכן זה לגודל הנייר של A4. הברירה היחידה שנשארה היא להדביק את הדף באמצעות מסקנטייפ לבן, מאחור. כמו שחשבתי, בהתחלה כל מה שניסית לעשות הוא להוריד את הנייר מהכן. המסקנטייפ ריתק אותך. כמו בכל דבר חדש, סבלנות והקפדה ("אנחנו מדביקים את הנייר על כן, כדי שתוכל לצייר") השתלמו. היום אתה מקבל את זה כמובן מעליו. דבר נוסף, לגביו התלבטנו, הוא תדירות החלפת הנייר. מכיוון שאנחנו מאמינים כי ציור הוא יצירה מתמשכת דווקא, החלטנו כי הנייר יוחלף רק פעמיים ביום. במשך השינות שלך. עד אז אתה חופשי לחזור לציור, ולהוסיף לצייר עליו. מטעמי חיסכון, אני משתמשת בשני צידי הדף. השימוש בפסטל, בינתיים, לא מונע זאת. אתה, כמבון, לא מודע לכך.

חומרים - אם לפני זה הרגשתי כאילו אין חייבים למהר, וחייבים לתת לך זמן להתמקד בכל צבע ובכל חומר בנפרד, אז אחרי שקראתי את "Young at Art", קיבלה הרגשתי זו משנה תוקף:

"הזמן הנכון להציג חומרים חדשים הוא כשהילד נראה כי מסתדר לגמרי עם חומר שכבר נמצא ברשותו. חומרי יצירה בסיסיים, אלה שהילד מכיר ומרגיש נוח איתם, מובילים הרבה יותר לחשיבה המצאתית ולהלך רוח יצירתי, מאשר מגוון רחב של החומרים היקרים התמיד משתנים" (עמוד 11).

וגם:

"תדגימו שימוש בצבע אחד... לילד מתחת לגיל שנתיים, אין שום חשיבות לשימוש בצבע. מבחינתו, התנועות המוטוריות, תפעול החומרים וחקירת הטקסטורות השונות הם ההיבטים החשובים של הפעילות. הצעת יותר מצבע אחד מסיחה את דעתו של הילד מלהתרכז בפעילות ויכולה לגרום לתסכול, אם הצבעים יתערבבו ויהפכו לעמומים יותר. כל פעם שהילד מפסיק להשתמש בצבע אחד, כדי להחליף לצבע נוסף, המשכיות הפעילות מופרעת, והלמידה מצטמצמת. הצעת מספר צבעים שונים לילד משמשת אך את הנאתו של המבוגר הצופה; היא לא נדרשת על ידי הילד המוקסם מהפעילות, גם כשברשותו אך צבע אחד... תדברו על הצבע שמשתמשים בו. תצביעו עליו בכל פעם שתראו אותו בסביבתכם... הישנות השימוש באותו הצבע יכולה להראות מאוד משעממת לכם כמבוגרים, אך ילדים לומדים מחזרות. בדיוק כפי שהם יקשיבו לאותו השיר או הסיפור עוד ועוד, עד שאתם חשובים שאתם מאבדים את שפיותכם, כך גם הם יציירו באותו הצבע על נייר לבן נקי במשך מה שיראה כנצח, תמיד מבצעים ציורים שונים אחד מהשני במידה רבה. אני מאמינה כי פישוט החומרים המוצגים מסייע לילד להתרכז במשימתו. "התקופה הכחולה" של פבלו פיקאסו נמשכה במשך מספר שנים" (עמוד 62).

ולבסוף:

"השמחה הרבה מהשימוש במניפת צבעים שלמה והקסם של ערבוב הצבעים מגיעים הרבה יותר מאוחר, אחרי הלמידה המספקת דרך הפעילות הקינסטתית" (עמוד 67).

אני מאוד מסכימה עם שורות אלה. הצבע הראשון, אותו אתה חוקר, הוא אדום - אחד משלושת צבעי הבסיס. החומר הראשון הוא פסטל שמן אדום. הפסטל הוא מסט Melissa & Doug Jumbo Triangular Crayons, אותו הבאתי מארצות הברית, ואחרי שכבר קיבלנו אותו, מצאתיו, להפתעתי הרבה אך טובה ב"שילב". מה שיפה בפסטלים אלה הוא שהם גדולים, ולכן נוח לך להחזיק אותם; בצורת משולש, ולכן לא מתגלגלים מהשולחן על הרצפה, למשל; וגם ללא עטיפה, ולכן נסיונות החקירה שלך בשימתם בפה המתוק שלך נגמרים ללא שרידי נייר על שפתיך.

התהליך - אתה מוביל לגמרי את הפעילות. בהתחלה, הצגנו לך לגמרי בקצרה את איך משתמשים בפסטל. מכאן, אתה הובלת. הפסטל תמיד נמצא על המגש של כן הציור. מוכן ומזומן לרגע הופעת המוזה שלך. אנחנו לא מתערבים. אם אתה מבקש כי נצייר, אנחנו משרבטים אך קו קטן, ואז מניחים את הפסטל (אלא אם אמא שלי בסביבה, והיא, הגברת התמיד מאתגרת, למרות הבקשות, לפתע מציירת לך אדם משונה). אנחנו שם אך כדי לפקח כי אתה אכן מצייר. למשל, בהתחלה, מטבעם של הדברים, לקח לך זמן להתרגל לכן הציור. ניסית להזיז אותו. ניסית לצייר (ועדיין לעיתים אתה מנסה) בכל מיני מקומות, מלבד הנייר. זה דווקא מוזר, כי אומרים, כי הילד מתחיל לצייר על הקירות, כשיצר הציור שלו לא בא לסיפוקו על הנייר, או במילים אחרות, כשאין לו הרבה הזדמנויות לצייר. איתך, זה קרה להיפך. כשהפסטל היה על המגש, לא ניסית לצייר בשום מקום אחר. ודווקא, כשכן הציור נכנס לתמונה, התחלת לעשות כן. בעיני, זה יותר עניין של בדיקת גבולות. וזה בסדר. אנחנו שם כדי לעזור לך לחזור לתלם.

הצגת הציורים - כפי שכבר הזכרתי, חשוב לנו להציג את ציוריך, כפי שמוצגים בביתנו גם הציורים של אביך. אנחנו מאמינים כי בהנחייה נכונה, יגביר הדבר דווקא את הערכתך לאומנות. בינתיים, אנחנו תולים חלק מהיצירות שלך על המקרר. המקום המרכזי בביתנו :). לעולם לא מלווים את האקט הזה בתרועות שמחה ובמחיאות כפיים. רק ציון עובדה כי זה הציור שלך. ואולי גם תיאור של מה שאנחנו רואים עליו (קווים מעגליים, מפותלים וכו'). יתר היצירות שלך מאוחסנות בפורט פוליו הישן של אבא, בחוצצי ניילון בגודל A3, לפי החודשים. אני מסמנת בתחתית כל אחד מציוריך בעפרון, תאריך, שם (הרי בעתיד יהיו גם שמות אחרים:) וגילך. בכתב קטן וכמעט בלתי נראה לעין.

מדהים לראות עד כמה השרבוטים שלך משתנים. אין אחד דומה לשני. כאן, למשל, זה אחד השרבוטים הראשונים שלך על כן הציור מלפני שלושה שבועות בערך.

זה עוד אחד, בו שרבטת על הצד השמאלי של הנייר.

ואז, לפתע לפני כמה ימים, התחלת לצייר קווים בודדים אנכיים. לאורך כל אורך הדף. זה מה שהעסיק אותך לאחרונה. מדהים לראות את זה. הרי אף אחד מאיתנו לא הראה לך זאת. זה לגמרי פרי יצירתיותך.

בדרך כלל אתה שומר על גבולות הנייר, אך לעיתים קצת חורג. זה המינוס הנוסף של כן ציור זה. בגלל שהמגש נמצא בצד לוח הגיר, רק שם יכולתי לתלות את הנייר. וכך נשארים סימנים הלא מחיקים על לוח הגיר מהפסטלים. נראה מה נעשה עם זה בעתיד. אולי אצבע את לוח הגיר בצבע גיר מיוחד לפני שתצייר בגיר עליו. או שפשוט ניצור לך לוח גיר קטן חדש.

לעיתים אתה מצייר פחות, לעיתים יותר. לעיתים חוזר ומוסיף עוד משהו על הציור. לעיתים עוצר ליד הכן בדרך לאנשהו, לעיתים מגיע אליו במיוחד. לעיתים בבוקר, לעיתים דווקא לפני השינה. וזה כל היופי. המצאות הכן בסביבתך הופכת את היצירה לחלק מחייך. ומה היא האומנות, אם לא חלק אינטגרלי מחיינו?