ציור בצבעי ידיים

כמה חששתי מכל עניין צבעי האצבעות (finger painting). בכלל, הלכתי לאיבוד בכל הפעילויות היצירתיות למיניהן. אני לא מחשיבה את עצמי לאדם יצירתי מדי (זה לא נושא לדיון, רק ציון עובדה). קשה לי מאוד עם אלתורים. וקשה לי אולי עוד יותר עם השליטה בתגובות שלי בכל פעם שאתה עושה משהו שעלול ללכלך אותך. אולי אני אזכיר כאן את BUSENKA שלך שמנגבת לך את הפה עם מפית אחרי כל ביס שאת מכניס לפה, או מנגבת לך את הסנטר מדי כמה דקות, שמה לא יהיה רטוב מרוק, עדיין, למרות שבמהלך השנתיים האחרונות לא היה יום אחד, בו הוא היה יבש. אולי זה קצת מעיר על ההסטוריה שלי שמכבידה עלי. אני עובדת על עצמי קשה מאוד - אני יכולה בגוואה להגיד שאני כבר לא משמיעה צעקת "אוי" בכל פעם שאתה מתלכלך, אך אני עדיין רחוקה מלא לקפוץ באמת בכל פעם שזה קורה ולרוץ לנגב לך את הידיים.

ובחזרה לצבעי הידיים. עם כל הפוביה הלחוצה שלי, ידעתי כי אני חייבת להתכונן היטב לפני שאציג לך את צבעי הידיים. אפילו עוד יותר מאשר לקראת יתר הפעילויות האמנותיות. הכל כדי לא לשדר לך את הלחץ שלי. ולכן, סביבת העבודה שלך הייתה חייבת להיות מאורגנת להפליא, וכך גם הסדר המובנה של הפעילות. אם המסגרת תהיה ברורה ובטוחה, אתה תהיה חופשי להתנייד בה כרצונך.

מיקום - החלטתי כי המיקום של הפעילויות בצבעי הידיים יהיה לעת עתה באמבטיה. בכך השקטתי את הדאגות שלי שגם אם משהו יתלכלך, לא יהיה כל כך נורא. בנוסף, דאגתי אני בעצמי גם תמיד ללבוש בגדים שיכולים להתלכלך ללא צביטות מיותרות בלב.

סביבת עבודה - בסדר מימין לשמאל, כסדר העבודה (הכנה לכתיבה ולקריאה): צלוחית עם צבע ידיים, כלי מפלסטיק, כלי עם קצת מים לשטוף ידיים, סמרטוט מפלנל לנגב ידיים.

נייר - יותר נכון, העדר הנייר. הצביעה מתבצעת בכלי פלסטיק. ורק אחרי שאתה מסיים לצייר, אני לוקחת דף של A4 (הגודל המתאים לכלי פלסטיק) ומניחה אותו מעל הציור שלך. אני מעבירה את היד שלי מעל הדף, לעיתים גם אתה מצטרף. ואז מרימה את הדף - הציור מוטבע עליו.

חומרים - מאוד רציתי להכין לך את צבעי הידיים בעצמי. כמה שזה לא יישמע מצחיק, טרם מצאתי צבעי מאכל טובים בארץ. מעולם לא הזדקקתי להם לפני כן (וטוב שכך). והצבעים שנמכרים בסופרים הם פשוט על הפנים. האדום שבהם, למשל, הוא לגמרי וורוד. לכן, בסופו של דבר, רכשנו לך בינתיים את הסט של "אומגה" עד שאמצא צבעי מאכל מתאימים. אני לא יכולה להגיב בינתיים לגבי טיב הצבע, כיוון שאין לי כל כך למה להשוות. מה שבינתיים מוצא חן בעיני, הוא כי צבעי ידיים אלה הם באמת רחיצים, ולפחות צבע אדום הוא אדום בטבעו. קצת פחות מזה אני אוהבת את המרקם, אך שוב - אין לי בינתיים כל כך למה להשוות. גם הפעם הצבע הראשון שהוצג לך הוא צבע אדום.

התהליך - כל החומרים של הפעילות נשמרים על המדף שבמקלחת. הצבע עצמו נשמר במקום אחר. אתה נמשך בכוח בלתי ניתן לריסון לשפופרות ולבקבוקים למיניהם, ולכן רציתי מההתחלה להציג לך את הצביעה בצבעי ידיים ככזו, שאתה משתמש בצבע שבצלוחית ולא בשפופרת. כמובן, בשלב מאוחר יותר, הדבר ישתנה. ברגע שבא לך לצייר (או שאני שואלת אותך, או שאתה בעצמך ניגש לחומרים שבאמבטיה), אנחנו מארגנים יחד את סביבת עבודתך. כדי לאפשר לך חופש מכסימלי ביצירה עצמה, במיוחד ביצירה בצבעי ידיים (שלרוב, מסכנת כל מבוגר "אחראי" הדואג כי סביבתו תזדהם באופן ניכר), מהרגע הראשון, בו נחשפת לצבעי הידיים, הגבול החיצוני של הסדר המובנה של הפעילות עצמה היה ברור ועקבי. בהתחלה מסדרים את כל החומרים. אז אתה ניגש עם הצלוחית למקום בו מאוחסנת השפופרת של צבעי הידיים. אתה מבקש כי אשים לך את הצבע בצלוחית. אתה מחזיר את הצלוחית למקומה בין החומרים. ניגש להוציא את סינר היצירה שלך, עליו יפורט בהמשך. ואז ניגש לצייר. ביום הראשון בו ציירת בצבעי ידיים, כדי להראות לך מה בערך אמורים לעשות, הטבעתי את האצבעות שלי (בהתחלה אחת, וכעבור כמה זמן, שתיים) בצלוחית, ואז פשוט עשיתי נקודות (כל פעם אחת) בכלי מפלסטיק. במקום כלשהו פעם קראתי כי בגלל שהילדים בגילך נמצאים בעיצומה של תקופת הרגישות לסדר (sensitive period for order), רוב הפעילות היצירתית שלהם בצבעי ידיים מוקדשת דווקא לנקיון הידיים אחרי שנצבעו בצבע. הופתעתי לגלות עד כמה שזה באמת כך. אחרי כמעט כל הטבעת אצבע שלך והשארת טביעתה בכלי מפלסטיק, אתה ישירות מטביע אותה בכלי עם המים, ואז מנגבה ביסודיות רבה. מדהים! כמה חשוב להבין תמיד את השלבים ההתפתחותיים, בהם אתה נמצא. בדרך כלל, כך אתה מצייר. בטביעת אצבע אחת. לרוב, של אצבע. לעיתים גם אגודל. פעם הראתי לך איך מטביעים את כל היד (התלבטתי אם לעשות כן, וגם אחרי שעשיתי, לא הרגשתי שלמה עם זה, יותר הרגשתי כאילו הקראתי לך את המשך המתקדם הסיפור, כשבעצם אתה רק בעמודים הראשונים שלו. לא נראה לי כי אחזור על כך שוב). אז מדי פעם אתה מטביע את היד כולה.

הציורים שלך תמיד יוצאים שונים. וזה מדהים כשלעצמו! הרי בסופו של דבר, בכולם אתה מצייר אך בצבע אחד. לעיתים אתה מטביע אך אצבע, לעיתים שתיים, ומסיים לצייר. לעיתים את כל היד, ורק משאיר את טביעתה בכלי. לעיתים אתה מתעסק עם הצבע בכלי עצמו - משפשף את היד, עושה איתה סיבובים מעגליים ורואה מה יצא (הציור בתחילת הפוסט, שהוא בעצם גם הציור השמאלי התחתון שבתמונה, הוא הציור הראשון שלך בצבעי ידיים). לעיתים מצייר יום אחרי יום. לעיתים כמה פעמים ביום. ולעיתים לא מצייר כמה ימים. אני יושבת לצדך. אך משתתפת השתתפות פסיבית בלבד. אם אתה מבקש גם ממני לצייר, אני עושה פעולה קצרה של הטבעת אצבע והשארת טביעתה, וזהו. המושכות עוברות אליך.

כשאתה מסיים לצייר, לרוב אתה ישירות מוריד את הסינר. זה הסימן שלך לסיום. ואז אתה ניגש לנקות אחרי הפעילות ולהחזיר את החומרים למקומם. חלק לא פחות חשוב מהציור עצמו. אני בינתיים מביאה דף בגודל A4. אנחנו מניחים אותו בכלי מפסלטיק. מעבירים ידיים עליו, ומרימים את הציור. החיוך מתפשט על פניך. מבלי שהוצאתי הגה. את הציור אנחנו שמים על שולחן האוכל, כדי שיתייבש. חוזרים לנקות. לעיתים אני מזכירה לך כי כדאי שתחזיר את הסינר, כדי שלא תתלכלך. את המים המלוכלכים מצביעת ידיים אתה שופך לאסלה. את כל הכלים אתה שוטף ביסודיות בכיור. זה החלק הלא פחות אהוב עליך מאשר כל היתר. לעיתים הוא אפילו ארוך יותר מאורך הציור. כל החומרים חוזרים למקומם.

הצגת הציורים - הציורים מתייבשים על השולחן. ואז, בדיוק כמו בציורים בפסטל, אני תולה חלק מהציורים על המקרר. יתר היצירות שלך מאוחסנות בפורט פוליו הישן של אבא, בחוצצי ניילון בגודל A3, לפי חודשים. אני מסמנת מאחורי כל אחד מציוריך בתחתית העמוד בעפרון תאריך, שם (הרי בעתיד יהיו גם שמות אחרים:) וגילך. בכתב קטן וכמעט בלתי נראה לעין.

** סינר היצירה שלך- זהו סינר דומה מאוד לסינר העבודה שתפרתי לך לעבודות במטבח. לא כל המונטסוריאנים מפרידים בין הסינרים, אך אני נמנית עם אלה המאמינים כי לכל תחום נדרש סינר נפרד. הדבר מדגיש את ההפרדה ומסייע לסדר. את סינר היצירה שלך החלטתי להזמין מ-Montessori N'Such - גם כי הוא היה ממש לא יקר (7$ - למה אין דברים כאלה בארץ???), יחסית לכמה שעלה לי בסך הכל לתפור את סינר העבודה שלך; וגם כי פשוט רציתי לראות איך באמת סינרים כאלה עשויים. הסינר פשוט מעולה - עשוי מויניל, קל מאוד לניקוי.