יום שלישי, 4 באוגוסט 2009

התחתונים יפים עליך!

כעקרון התכנון היה שתעשה גמילה באווירה שקטה ופסטורלית. בין אם לפי עקרונות הגישה המונטסורית, ובין אם לפי ההמלצות בכלל, ההמלצה הכי משמעותית לגבי הגמילה היא שהדבר יעשה כשאין ברקע תכנונים אחרים ומתאפשר להיות בתקופה זו בבית ולא בנסיעות, כשכולם שקטים ורגועים ולא לחוצים ומתוחים, כשאין אירועים גדולים על הפרק (למשל, מעבר בית).

אין שום בעיה! למזלנו, כל המרכיבים האלה אצלנו ... לא מתקיימים! הייתי אפילו מוסיפה - לא מתקיימים בעליל! אתה, לעומת זאת, נראה כי בשל מאוד להמשיך בתהליך. מאז שהורדת את הטיטול לפני שבועיים, במהלך שהותך בבית, לא היה ולו פספוס אחד! הקשבנו לך - הורדת את הטיטול רק שרצית - למשל, בבוקר לקח לך זמן להורידו, בדרך כלל, עד שעשית קאקי לתוכו. אז עשיתי חושבים עם עצמי. את כל הטענות כנגד ההמשך כבר מיניתי. מאידך, המתח עומד להמשך עוד לפחות כחודש וחצי, אז רק נעבור את הבית. כלומר, אם ללכת לפי הספרים, צריכים לחכות עוד כחודשיים! אך אז יהיה קר יותר, ולא בטוח שתוכל להתרוצץ ערום כמו היום, מה שמאוד מקל על הגמילה (לא מצליחה לחשוב אפילו על הזמנים, בהם לא אוכל לנשק את הטוסיק הערום שלך כל הזמן), וגם לא בטוחה אם תקופת הרגישות שלך לגמילה (sensitive period for toileting) לא תבוא לקיצה. כל זה הביא אותנו להחלטה הרגילה שלנו - לסמוך עליך וללכת בעקבותיך.

כך היום הכרתי לך את התחתונים. איך שאתה התלהבת! הרי זה בדיוק כמו לאמא. לא הפסקת להצביע עלי בתחתונים ובגופיה (סליחה, אבל באמת חם בבית, גם כשהמזגן דולק:), ועליך בתחתונים ובגופיה (אתה תמיד לובש גופיה כשהמזגן פועל). כמובן, הבאתי לך שני זוגות כדי שתוכל לבחור מהם. וישירות ניסית ללבוש את שניהם יחד!

העברת כמה שעות בבית בתחתונים. אחרי שלפני עשרה ימים, עשית פיפי במכנסיים, אותם לבשת על הטוסיק הערום, מה שגרם לי לחשוב כי מבחינת ההרגשה לבטח המכנסיים הם כמו טיטול, הקפדתי לשאול אותך כל כמה זמן אם אתה רוצה ללכת לעשות פיפי. פעמיים זה עבד - רצת לשירותים. הייתי צריכה להזכיר לך להוריד את התחתונים לפני שהתיישבת על הסיר. עזרתי לך להוריד את התחתונים. ובסוף, עזרתי לך גם להרים אותם בחזרה, לבד מפעם אחת, אז הצלחת להרים בעצמך. הדבר עוד דורש תרגול. ובפעם נוספת, טיפל'ה התפספס לך. אך אז עצרת. רצת לשירותים, והשלמת את העשייה לתוך הסיר. ואללה - אז אתה יודע כבר להתאפק! מייד החלפת לתחתונים יבשים.

במהלך השינות, וביציאה החוצה, חזר הטיטול.

בכך בעצם שברתי כלל קלאסי נוסף. במקום לעשות גמילה טוטלית, כלומר בבת אחת, להוריד את כל הטיטולים - גם ביום וגם בלילה, נראה כי אתה בדרך לגמילה הדרגתית. משום מה, אולי דווקא כי התהליך בא ביוזמתך ואתה מאוד מודע לו (ולמה לא?), נראה לי כי זו הדרך המתאימה לך יותר. בהדרגתיות לתרגל, עד שתצליח לשלוט לגמרי בפיפי ובקאקי, כשאתה בתחתונים. ואז לעבור לעשייתם בחוץ (מסורבל קצת יותר, כי צריך להוריד גם תחתונים וגם מכנסיים, וגם למצוא מקום). ורק אז לישון בתחתונים. נראה איך תתקדם.

כבר אמרתי לך כמה אתה חמוד בתחתונים המתוקים האלה?

3 תגובות:

tamari אמר/ה...

הי !!!
מזמן לא כתבתי לך אבל אני עוקבת בדריכות בבלוג וכיף לי לקרוא את שורותייך מעוררות ההשארה !
לגבי הגמילה, אני חייבת לשתף אותך שלנו קרה משהו ממש ממש דומה עם אייל. הגענו לאורוגוואי בינואר (עזבנו חורף ישראלי והגענו לשיא הקיץ כאן) מי בכלל חשב על גמילה ? איילי היה בן שנתיים וארבעה חודשים. היה לנו ברור שכנראה זה יהיה בקיץ הבא כי עכשיו עם המעבר, ההתאקלמות למדינה חדשה, גן חדש ואחות חדשה אין סיכוי שבעולם שנתחיל גמילה...אבל איילי היה מוכן (!!!) וקרה בדיוק מה שאת מתארת עם בנך. הוא פשוט הוריד את הטיטול לבד ובמשך היום לא היה מוכן לשים אותו...גם אנחנו, כמוכם, הופתענו(גם לטובה כמובן) והלכנו איתו. מכוון שלא היו לנו הכוחות לעשות גמילה טוטאלית ( כמומלץ כביכול...) זרמנו איתו ומה שמתאים לו. בהתחלה רק בבית במהלך היום
( בשנת הצהרים והלילה עדיין עם טיטול)אח"כ הורדנו גם בשעות הגן, ורק אחרי חודשיים ,נדמה לי, הוא ביקש להוריד גם בלילה. שמנו שעוונית והופתענו לגלות שאין פספוסים ( במשך שבועיים) אח"כ כן היו פה ושם ולמדנו לקחת אותו לשירותים אם הוא מתעורר במקרה בלילה. כך הוא גם לאט לאט למד שאפשר להתעורר בלילה ולקום לשירותים אם צריך. היום הוא מגיע לשירותים הצמודים של החדר שלנו ועושה שם פיפי בעזרתנו (אנחנו מכוונים לאסלה בחושך ומרימים חזרת את המכנסיים - לפעמים הוא כל כך עייף שלא מצליח להרים את המכנסיים לבד)
מה שבסופו של דבר רציתי להגיד זה שבאמת טוב לזרום והם יודעים מה הכי טוב להם ויודעים גם לבקש את זה - כל מה שצריך זה להקשיב ולכבד ובשתי התכונות האלה הנכם ניחנים בשפע אז בהצלחה רבה לבנכם ולכם בתהליך !!!
גם שיהיה בהצלחה עם המעבר בית !! נראה תהליך לא פשוט אך לקראת משהו מדהים !
עינת

My Child's Diary אמר/ה...

הי עינת!
כייף לשמוע ממך!
מדהים עד כמה רחוק הילדים שלנו מגיעים אם רק מאפשרים להם ומקשיבים, נכון?
אני יכולה לשאול אותך איך את מסתדרת אם אתם נמצאים מחוץ לבית במקומו סגורים, נגיד במסעדה או משהו? הוא עושה פיפי בעמידה לתוך האסלה? מהתחלה כך? או שאת מושיבה אותו על מושב האסלה?
נשיקות!

tamari אמר/ה...

הי, שוב אני !
נעים לי לקבל ממך תגובה חזרה..:)
לגבי השאלה שלך : אנחנו יוצאים לא מעט - מסעדות, חברים, ארועים. בהתחלה אכן היינו מושיבים אותו על האסלה ואף עוזרים לו לכוון את הבולבול ( סליחה ...) ממש פנימה לאסלה. לאחר משהו כמו ארבעה-חמישה חודשים הוא היה מוכן לעשות פיפי כמו אבא ואז בעלי נכנס לתמונה וכגבר ל "גבר" לימד אותו איך מכוונים...:)
לי היה לא פשוט ללמוד איך לעזור לו בזה ( מן הסתם אין לי ניסיון בזה..) אבל עם הזמן למדתי. אגב, בהתחלה היו לנו כמה פספוסים בחוץ. היינו שואלים אותו אם הוא רוצה לעשות פיפי והוא היה אומר שלא. מסתבר שהיה לו, אבל הוא היה כל כך עסוק ומגורה שלא שם לב לכך. לכן הרטבנו כמה חנויות, מסעדות וכו'. כולם קיבלו בהבנה. אפילו אלה עם השטיח מקיר לקיר. למדנו לראות שאם הוא טיפה באי שקט או נוגע באזור הבולבול אנחנו מבקשים ממנו ללכת לשירותים ולא שואלים אותו - אף פעם לא בכוח, אבל בדרך כלל זה עבד. אשמח לשמוע עדכונים.
בהצלחה, נשיקות
עינת

Related Posts with Thumbnails