לבננו: חוות חיות מעץ

יש לי כמה פוסטים בארכיון שמסיבות לא ברורות, לא פרסמתי אותם. אחד מהם על חוות החיות שלנו. מלפני שנה וחצי פלוס...

חווה זו של Melissa & Doug היא פתרון מעולה תמורת המחיר הלא גבוה יחסית. ברור כי יש חוות מדהימות והרבה יותר יפות, אך מחיריהם הרבה הרבה יותר גבוהים. אני שמחה כי הסתפקנו לעת עתה בחווה זו - היא מעץ, קלה לאחסון ולנשיאה בשל ידית קטנה שיש לה, וגם אסטטית. וברור, כי יש מאחוריה סיפור הסתובבות בעולם במזוודה של אבא של בן, ואפילו התקלקלות קלה, שתוקנה ממש בזמן על ידי אבא...

וברגע שהייתה החווה, עלתה שאלה לא פחות מורכבת של חיות מעץ בעלות שלא תמשכן את ביתנו.

חיפשתי וחיפשתי, אך מעבר לסט החיות מעץ שברשותנו, לא הצלחתי למצוא משהו נוסף - גם יפה וגם במחיר סביר.

אז עשיתי את מה שאני הכי טובה בו - סקרנתי את אבא בפרוייקט נוסף. ואיך שאני אוהבת את תוצאותיו...

וכדי לאחסן את החיות, תפרתי סלסלה מבד בגודל מתאים. אינני מוצאת עתה את ההדרכה שבה השתמשתי, אך הנה משהו דומה.

ובמבט לאחור, אמנם החווה עם החיות תמיד מוצגת בפינת משחק, היא כמעט ולא זכתה להשתתף במשחק דמיון פתוח. מעבר לאחסון החיות בחווה, לא שיחקת עוד בהן. אך אולי ביום מן הימים...

החופשיות שלך

אני אוהבת את החופשיות שלך. או... כל כך אוהבת אותה! ומודה, בשקט בשקט מייחסת אותה, בין היתר, גם לאופן גידולך בידינו...

למשל, הפעם היחידה בה נכנענו לצורך לחפש אותך הייתה בפורים הראשון שלך. וגם אז, התחפושת הייתה רק בהוספת זנב וקשת, כל עוד שהסכמת לענוד אותם. תמיד הדבר נראה לנו כאילוץ ולא כבחירה אמיתית שלך, והיה מרגיש לנו נכון יותר לחכות עד הימים, בהם תביע את רצונך בתחפושת. אך מצד שני, נראה לנו טבעי במידה לא פחות מוחשית מזו גם לאפשר לך להסתובב מחופש גם בימים שהם לא פורים. כך למשל, כשלפני כחודשיים (לא מאמינה שזה הזמן שלקח לי להוריד את התמונות האלה מהפלאפון, ולכן גם סליחה על איכות התמונות - אך איך שאני אוהבת אותן) רצית ללכת לטייל בכובע האהוב עליך מארגז התחפושות שלך, חייכתי והתלוותי אליך. הכי אהבתי את מבטך השליו העונה בשקט המאפיין אותך לכל המעירים הציניים באזור. הלוואי הוא ישאר לעד...:)

משחק איזון

המון זמן חיפשתי אחרי משחק איזון זה בארץ (balancing game). מה רבה הייתה ההפתעה כשגיליתי אותו ממש מתחת לאף שלנו. משחק מעולה שמפתח את הקואורדינציה, את הריכוז, את המוטוריקה העדינה. יש בו אינספור אפשרויות. התחלנו מהצעת מספר קטן של גלילים שאתה אמור לייצב על הדולפין.

גינה אורגנית

אנחנו מנסים, בלי לחץ, לגדל כמה גידולים אורגנים בגינה.

הגידולים המשגשגים ביותר הם של החסות השונות והמשונות. סליחה על הבורות. מאלה שמוכרים בדרך כלל בשקיות ניילון, כאוסף עלים מוכן להכנת הסלט.

אחד העיסוקים האהובים עליך הוא לצאת עם אבא בערב לצייד החסות. אתה לוקח את הפנס של תאורת החרום ומאיר את הדרך. אתם קוטפים את העלים, שוטפים אותם ומכינים סלט.

נ.ב. התמונות מלפני כחודש.

משחקי ריצה

אני עדיין מרגישה כי המשחקים הכי טובים עבורך הם אלה שאתה ממציא לעצמך.

הרבה מהם קשורים .. בריצות שלך. הנה כמה מהנפוצים ביותר:

אתה רץ עד למקום כלשהו ומושיט יד לעברי. כנראה אי שעם בעבר, באחד הנסיונות הספונטניים להסביר את פשר המרחק בינך לבין החפץ, מישהו מאיתנו הושיט יד, כדי להראות לך שאנחנו לא מגיעים למקום זה. פעולה רגעית. השפעה נצחית. אתה התאהבת בסימן זה. אתה גם מלווה אותה בקולות מדגישים: HEEEE. ואז אני מושיטה יד לעברך, מחקה אותך בתנועה דומה. אני גם רומזת לך במילים שגם אתה רחוק ממני, אך אתה יכול להתקרב. לעיתים אתה מתקרב, לעיתים גם אני קצת. מה שבטוח, משחק זה תמיד מסתיים בחיבוק ענק.

מדהימה גמירות הדעת המוחלטת שלך בסימן זה. בהזדמנויות הפחות נעימות (בהתפרצויות כאלה ואחרות), שאתה משתמש בו, אני נשבעת, אני מאמינה לך כי אתה באמת לא מסוגל לזוז ולו מילימטר כדי להגיע למבוקשך. עד כדי כך היד שלך יציבה, והגוף שלך החלטי בהתכוונותו שלא לזוז מנקודה זו. אתה נראה כאילו באמת לא תצליח אי פעם לזוז ועוד מילימטר בכיוון מסוים זה.

משחק נוסף הוא זה שאתה בוחר בו פריט מסוים המוסכם על שנינו. עמוד, או עץ, או פתח ביוב. מה שנמצא, כמובן, בטווח ראיתי. אני מתשדלת מאוד להכיר לך את הקונספט "להגיע רק עד המקום שבו אתה יכול לראות אותי" (ולכן אני אוכל לראות אותך). אתה רץ אליו. ומחכה שאני אגיע עד אליך. או להיפך, אני מגיעה לשם, ואז אתה משיג אותי.

במחשק האהוב עליך מכל לאחרונה אתה אוסף אצטרובלים בדרכינו ומחלק לך ולי (בדרך כלל, שניים לכל אחד). אנחנו מיידים אותם, ואז אתה אוסף את כולם, תוך כדי שאנחנו מתקדמים בהליכה (הלוואי ואמא שלך הייתה מצליחה ליידות אותם למרחקים גדולים יותר:) . מחלק שוב. משחק פשוט וטבעי שמפתח מאוד את הזכרון שלך ומגביר את הריכוז (memory game).

מקשט נרות שבת

מדי יום שישי אנחנו עורכים קידוש, ולפניו אני תמיד מדליקה נרות שבת. אתה מכיר ומוקיר את הטקסים האלה (עד כדי כך שנאלצנו להחליף את יין הקידוש במיץ ענבים:). כוונתי תמיד הייתה להפוך את הטקסים השבועיים האלה ליותר אישיים ואינטימיים, בבוא הזמן. לאחרונה, למשל, החלטתי לחשוב על איך לשתף אותך יותר בהדלקת הנרות.

הרעיון נולד, האמת, עוד בימי חנוכה, באחד המפגשים של "הבית הפתוח" אצל תמר. אז תמר שיתפה אותנו בפעילות יצירה פשוטה שהיא עושה עם ילדיה משכבר הימים בחנוכה. ואני חשבתי - נרות, יצירה... קבלת שבת, לא?

וכך, בשידת היצירה שלך (עליה יסופר בהמשך) תמיד מחכה לך מגש ועליו נר ופיסה קטנה של שעוות דבורים של Stockmar (בצבע שהוא הצבע המרכזי הנחקר באותה העת). וכך ביום שישי, בנוסף לנרות שבת שאני מדליקה באופן אישי, אנחנו מדליקים את הנרות המקושטים שלך בפמוטים מנחושת (כמובן, נרכשו באחת ממכירות תכולת הבית).

בהתחלה די התלהבת מהרעיון. לאחרונה יש קצת הפוגה. אך אינני דואגת. כמו כל דבר, גם מנהג זה יהיה בו חיים רק אם תשתף פעולה. כך ששום דבר נורא לא מתרחש אם בשבוע מסויים לא מדליקים את הנרות שלך, כי לא התחשק לך לקשט אותם.

כפפות עבודה בגינה

כמה חיכינו לכפפות עבודה בגינה (Wet Soil Gloves)!

ורק בזכות הסיוע הכה נדיב של אביה של אבישג (שהביא גם שלל דברים נוספים שימושיים כל כך!), עכשיו אתה מוכן ומזומן לנקש עשבים בגינה.

ולא, אני לא עומדת לשאול כאן מדוע היינו צריכים כרטיס טיסה בינלאומי להזמנת פריט כה פשוט אך חיוני.

נ.ב. הזמנו זוג נוסף של כפפות עבודה (במחירים מצחיקים שכאלה לקחתי סיכון כדי להיות בטוחה שלפחות זוג אחד יתאים לך) - כפפות עור במידה קטנה (Leather Work Gloves). ואמנם זוג זה גם קטן באמת, וגם פחות נוח לתפעול.

וגם... כאן אולי יהיה המקום הראוי לציין משהו נוסף שפשוט הדהים אותי לפני כמה ימים. כבר ממש מזמן אינך קוטף פרחים (מה שרק מדגיש שוב כי אכן אפשר להגיע לתוצאה זו עם ילדים קטנטנים ברוגע ובהתמדה). ודי הרבה זמן התלבטתי איך אוכל ללמד אותך להבחין בין הפרחים הפורחים לאלה הנובלים להם, שאת האחרונים אני קוטפת מהפרחים בגינה. בזמנו לפני כמה חודשים, כשניסיתי פעם לנקות את הפרחים היבשים, מיד אחר כך התחלת לקטוף את הפרחים הפורחים. מאז ניסיתי לעשות כן רק בהיעדרותך או כשלא היית מסתכל. ובינתיים שברתי את הראש. כמה זמן בזבזתי לשווא! לפני כמה ימים לפתע ראיתי אותך ניגש לאחד הפרחים שבגינה שלנו ולאט לאט קוטף.... את הפרחים היבשים! חה! ושוב מחיאות כפיים סוערות לעקרון המוח הקולט שלך (absorbent mind). ומחיאות כפיים הפחות סוערות לאמא ששכחה כי הקליטה היא בלתי מודעת וכי לא באמת אפשר להסתיר משהו, כמו גם להסביר אותו בעל פה, מילדך. כל מה שנותר הוא להמעיט במילים, להרבות במעשים ולהמשיך לסמוך על ילדך. בסך הכל פשוט...

ארגז חול

סופסוף זה קרה!

אבא בנה לך ארגז חול!!!

אני לבטח לא צריכה להזכיר את כל נפלאותיו של חול - הן מבחינה תחושתית, הן התפתחותית, הן יצירתית. ומה לא. אחד הזכרונות החזקים מילדותי, ולבטח גם מילדותם של כל אלה בני גילי, הוא השעות הארוכות שבילינו בארגזי חול למיניהם. אני כל כך שמחה שנוכל לאפשר גם לך לטעום מפלא זה.

ומבחינה טכנית:

• רצוי כי ארגז חול יעמוד בקרבה למקור מים כלשהו. הן כי מים וחול יוצרים שילוב מעולה ביצירת חומר עבודה, וגם כי כך הרבה יותר קל לנקות את עצמנו אחרי המשחק.
  
• רצוי כי הארגז יהיה בצל.
  
• רצוי כי יהיו לידו או עליו ספסלים מאולתרים - גם למבקרים בארגז, ובעיקר להוריהם שלא יתערבו יותר מדי. הארגז בנוי מלוחות עץ פשוטים - אבא השתמש באלה שהיו פשוט בנמצא.
  
• רצוי כי הארגז יהיה מספיק גדול כדי שיוכל לאכלס לפחות 3 ילדים.
• בתחתיתו שמנו ניילון, וקצת חוררנו אותו כדי לאפשר לרטיבות לצאת מהחול.
• רצוי כי בקרבת הארגז תהיה מעין שידה לאחסון כלי עבודה - וכאן בהחלט הכל נתון לפרי הדמיון.
• כשלא בשימוש, הארגז תמיד מכוסה בניילון המהודק באמצעות אבנים גדולות.
• אין צורך לשים יותר מדי חול - אנחנו הסתפקנו בשני שקים בינתיים. כדי שישאר מקום למשחק חופשי מבלי לפזר את החול שלא לצורך.
• כדאי כבר מהתחלה להנהיג כלל עיקרי (ואולי גם היחיד) - החול נשאר בארגז (ולא מפוזר בכוונה מעבר לדפנותיו).
  

מכין מיץ תפוזים

אחת הפעילויות האהובות עליך בימים אלה היא הכנת מיץ תפוזים (אשכוליות או קלמנטינות, או כולם ביחד).

פעם לא היית מוכן להתקרב למסחטה החשמלית בשל הצליל הצורם היוצא ממנה במהלך הסחיטה (ASH). בשנה שעברה, למשל, העזנו להכין את המיץ רק בזמן שישנת. השנה חל מהפך של ממש - אתה יכול ומזומן להכין את המיץ. ואתה אף נהנה לעשות כך במשך שעות. עומד ולוחץ על כל מחצית, מקשיב לרעש החורק של המסחטה, מדי פעם בדוק אם נשאר עוד משהו מהמחצית, וכשדעתך נחה, בונה מגדל מהמחציות הריקות בצד. אתה אוהב לסחוט תפוזים גם במסחטה ידנית, אך היא אינה מצליחה להתחרות בצלילים הכה קוסמים לך של המכונה האוטומטית.

מיותר לציין כי המיץ טעים פי כמה לנוכח העובדה כי כל הפירות מגיעים מהחצר...:)

מכבדים את רצונך

אחת המתנות הכי נדיבות שההורה בעיני יכול לתת לילדו הוא לכבד את רצונו. בין אם הוא מסכים לכך או לא. כמובן הכוונה להבעת רצון בריאה ולגיטימית.

הרבה פעמים כשאני נשאלת על הגישה המונטסורית, ומנסה לסביר אותה בכמה מילים (מבחינתי עדיף מלא לנסות בכלל:), אחד התיאורים הראשונים שאני שומעת את עצמי מתארת הוא "לכבד את הילד" באותה נשימה עם "להסתכל עליו בגובה העיניים". התגובה המיידית שאני מקבלת היא הנהון נמרץ בראש ועיניים מבינות. "האמנם?", אני שומעת את ליבי לוחש. האמנם ההורים באמת מבינים במה כרוך הדבר???

מה שקרה אתמול, למשל, שוב חידד את הרגישות שלי לכך.

בביקורנו במגרש המשחקים בבוקר, פתחת בפיקניק אופייני. הפעם אכלת ביסקוויטים. ילד אחד בן כחמש, ניגש אליך לבקש ביסקוויט אחד. לא נהנית. כשאני התערבי בעדינות וביקשתי ממך אם תרצה לכבד את הילד, הסתכלת עליו במבט חושב. אחרי הרהור קצר ענית: "לא, מאמה". הילד לא הרפה. הוא ביקש מאמא שלו, ממני, ממך, כמה וכמה פעמים. לא הסכים לשום דבר שהוצע לו כחלופה. ברגעים מסוימים אך היו לא דמעות בעיניים. האינצינדנט נמשך דקות ארוכות. אתה, שבדרך כלל מוכן ומזומן לכבד את הסובבים אותך בכל מאכליך, הפעם עמדת בעדינות אך בנחישות על שלך. לא לקחת את הקופסא אליך. לא ניסית לגונן על הביסקוויט. לא ציינת שזה שלך. פשוט לאט לאט המשכת לאכול את הביסקוויט. אני מדי פעם (בדיעבד, לטעמי, יותר מדי פעמים) שאלתי אותך שוב לרצונך. גם אמא של הילד ניסתה. ללא הצלחה.

למזלי, אמו של הילד שיתפה פעולה באופן מושלם. לא היא ולא אני לא גרמנו לך ולו לרגע להרגיש מתבייש, נבוך או אשם מהחלטתך. הרי היא לגיטימית. גם אם לא מובנת לגמרי לנו, היא מתקבלת בברכה. שוב, אולי אפילו קצת הגזמתי בכמות הפעמים שפניתי אליך. כנראה, המוסכמות החברתיות של השיתוף המעושה עוד לא ממש הרפו את החזקתן ממני.

אני ממשיכה ללמוד. ורק מקווה שיהיו כמה שיותר אמהות כמו זו של הילד שפגשנו...