לבתנו: ילדת חמצוצים בשמלה ראשונה

זו הייתה השנה הראשונה בה הכרנו לאחיך את התכונה הנפלאה של פרחי הבר הרבים - היותם אכילים...

עד עתה לא הרגיש לי נכון לספר לו על כך, כי לא רציתי לבלבל אותו מבחינת מה מותר לקטוף מהפרחים ומה לא, וגם כי התפתחותית הוא לא היה עוד מסוגל ליצור הבחנה חשובה שכזו.

כבר סיפרתי על דעתי בעניין זה - אני אישית לא קוטפת פרחי בר גם מאלה שאפשר לקטוף, כי אינני מרגישה שהדבר יאה לי. קשה לי להסביר את הסיבה מעבר לכך. במובן מסוים, עם כל פרח בר שנקטף, אני מרגישה כאילו נקטף גם חלק מסוים מנפש הטבע.

אך זו הבחירה שתשאר לכם לעשות בבוא המועד.

ובטרם תעשו כן, נחשף לפני אחיך כל עושר הפרחים האכילים למיניהם. המועדפים שבהם מבחינתו עירית, כובע הנזיר, חסה קוצנית, וכמובן, החמציץ.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון גם מבחינתך. במשך החודשים האחרונים אי אפשר היה כמעט להפריד בינך לבין החמצוצים. מצצת אותם, נעצת את חניכייך בהם, אכלת אותם. אני מניחה שלכן גם דחית את הטעימות מבחינתך - לא הרגשת כל צורך לאכול יותר ממה שבטנך הייתה מלאה בו גם כך. ואחיך דאג לאספקה שוטפת ללא אפילו תקלה אחת. כל כמה זמן הוא היה נעלם: "אני הולך לחפש חמצוץ לצ'פוצ'יטה". וחוזר עם זר קטן...

אז כן, בהתחלה היו לי ספקות. וגם העיניים המורמות מסביבתנו קצת השפיעו עלי. אך היית חד משמעית בנידון. ובסופו של דבר, הסכמתי איתך. רק ביקשתי ממך להסתפק לעת עתה בגבעולים בלבד. היה לך קל להסכים - העיקר שיהיה לך משהו חמציצי בפה. לעיתים כך היית מסתובבת, כאילו סיגר ארוך בפיך, מבלי להחזיק בו בידייך, רק עם השפתיים.

ואם חשבת של התמונות האלה הובאו כאן כדי ללוות את סיפור אהבתך לחמציצים, צדקת. בשביל זה... וגם כדי להראות את שמלתך המקסימה. אפשר לומר, השמלה האמיתית הראשונה. אכן, במידה של 18 חודשים, אך הכל שלנו...

ואנחנו בדרך לחגוג את יום ההולדת לקרן, סיבה מספקת לכבד אותה בתלבושת מהודרת. אם כי אכן מוזר היה לנו לראות אותך כך...

נ.ב. ואת בת שבעה חודשים...

לבתנו: הופכת מוצרים כבדים יותר

ואם להפוך את הסלסלות, אז למה לא לנסות להפוך גם גיגית??? כמה כוח יש בידייך הקטנות האלה - מדהים...

נ.ב. ואת בת חצי שנה וארבעה שבועות...

לבתנו: גילית את סלסלת כלי הנגינה!

מתגלגלת מתגלגלת, הגעת לפינה שתהפוך לאהובה על ידך בזמן הקרוב - פינת המשחקים. ובתוך הפינה הזו הסלסלה המועדפת, היא, כמובן, סלסלת כלי הנגינה!

יש בה הרבה יותר כלי הנגינה, ממה שאת מסוגלת לחקור - אחת ההשלכות לכך כי את גדלה במשפחה בה יש ילדים גדולים ממך. ומה שאת אוהבת לעשות, בינתיים, הוא להוציא את כל כלי הנגינה מהסלסלה. ומה שרק יכול להגיע לפיך, ישירות מוצא את דרכו לשם.

אך מה שמדהים הוא כי מכל הסלסלות, את הכי הכי אוהבת להגיע לסלסלה זו...

נ.ב. ואת בת חצי שנה ושלושה שבועות...

לבתנו: עם לואי

הייתי אומרת שמדובר באהבה ממבט ראשון!

אכן, את מאוד אוהבת את בובתך הראשונה...

אך אי אפשר להשוות זאת אפילו לתשוקתך ללואי.

בכל מקום בו את רואה אותו, את ישירות קוראת לו: "HA"!' צוחקת אליו, מחייכת אליו, מושכת אותו בכל איבריו (גם בשיערו) ו... מושכת אותו לפיך המתוק. מה שעלול להיות בעייתי מאוד אם אחיך בסביבה...

ניסינו למצוא לא תחליפים אחרים, בדמות הבובות האחרות מסלסלת הבובות שיותר מתאימות לך.

אך לרוב, הן אינן תופשות את תשומת לבך יותר מלכמה דקות בודדות...

סבלנות, מקסימה שלנו...

סבלנות..:)

נ.ב. את בת שישה חודשים ושבועיים...

לבתנו: מתחברת עם שואב אבק

לאחיך הייתה הסטוריה ארוכה עם כל מפיקי צלילים חזקים למיניהם, במיוחד, עם שואב אבק. בואי נגיד, שבמשך שנתו הראשונה, וגם די לאורך השנה השניה, אי אפשר היה להמצא ביחד איתו במרחק קרוב יותר מקילומטר מהם. הבעיה הגדולה ביותר הייתה לנקות את הבית. היינו מתאמים עם עוזרת הבית שלנו, שבזמן שאנחנו שוהים בבית, תנקה כל דבר, מלבד להפעיל שואב האבק.

את גברת מיוחדת במינה. לא רק שאת יכולה להמצא ליד המכשירים מרעישים, אלא את דורשת להיות לידם, בדיוק לצד אחיך, שהיום אהבתו הגדולה ביותר היא לצלילים חזקים.

מממ.... כמה שיש לאמא שלכם עוד ללמוד...

ועתה אין לנו עוזרת בית. כולנו עוזרים בלנקות את הבית. ולכן, בזכות הרצונות החיוביים של כל המשתתפים, המשימה יכולה לקחת גם יום שלם, מה שלא מתאפשר בהגבלות אחרות של לוחות הזמנים שלנו. אחד הדברים הנוספים שחשבנו עליו הוא כי אחד מאיתנו יבלה איתכם, והשני ינקה את הבית. אך בכל פעם שזה היה מתאפשר, גילינו כי אנחנו מעדיפים להתרכז בעיקר - לבלות כולנו ביחד. הפתרון - נקיונות חלקיים, אם כי לא ממש אפקטיביים. מזל שאנחנו לא סטריליים מדי...

כך שכשאמא שלי כבר הגיעה לבקר, ניצלנו את ביקורה לנקות את הבית נקיון יסודי. היא וצ'ופו הלכו לביקור בפינת חי. ואנחנו ניגשנו למשימה. כפי שאת יכולה להווכח בעצמך, את לקחת חלק פעיל בכל הנקיונות. בקשתך היחידה - להמצא כמה שיותר קרוב לשואב אבק. בתענוג רב, מתוקתנו...

מאז גילינו פתרונות נוספים. פעם בכמה זמן, כשאת ואני משתתפות ב"בית הפתוח" אצל תמר, אבא ואחיך הופכים את הבית...

נ.ב. ואת בת שישה חודשים ושבועיים...

לבתנו: עם משחק ההרכבה מעץ

אחת הסלסלות האהובות עליך להפוך אותן היא זו המכילה בתוכה את החלקיקים של משחק ההרכבה מעץ.

ואחיך שמח מתמיד להכין לך צורות פשוטות שתוכלי לחקור וללמוד, ובעיקר ללעוס בשינייך המטרידות...

נ.ב. ואת בת חצי שנה ושבועיים...

לבתנו: הופכת את הסלסלה ומרוקנת את תכנה

כל הדברים המורכבים מורכבים בסופו של דבר מרכיבים פשוטים.

הנה, למשל, עולם שלם של פעילויות נבנה על בסיס יכולות בסיסיות אלה - להבחין במשהו שאתה מעוניין בו, להתמקד במטרה, להגיע אליה, להפוך אותה (במקרה זה, את הסלסלה), ולהוציא ממנה את מה שהיה בתוכה. יותר מאוחר, תתווסף גם החזרת תכולת הסלסלה למקומה. פעולות כל כך פשוטות ומורכבות יחדן. כל כך משמעותיות. מצריכות מאמץ אדיר, יכולת להתרכז, ולחזור שוב ושוב על אותה הפעולה עצמה כדי לשכלל אותה. כל הכישורים הבסיסיים הכה חשובים...

ועל הדרך, גם, לשחק ב"קוקו" עם אמא, כמובן....

נ.ב. ואת בת חצי שנה ושבועיים...

לבתנו: עם ספר גרמושקה

לאט לאט את מתחילה לגלות את חפצי אחיך ואת משחקיו. אני עדיין שוברת ראש על איך נתאים את הסביבה כך שתתאים גם לך וגם לו. יש לי עוד קצת זמן להתחבט בעניין, עד שתתחילי לזחול ולקחת את עצמך לכל מקום אפשרי שנפשך תוביל אליו. ובינתיים, את רק טועמת. כמו למשל ספר גרמושקה זה, ששלחה לנו Miri חביבה בזמנו...

נ.ב. ואת בת שישה חודשים ועשרה ימים...

לבתנו: עושים כביסה ביחד

מעניין כי יש אנשים שסולדים ממשימות יומיומיות - כביסה, הכנת אוכל, כלים, עבודות בית.

ואני מוצאת בהן נחמה, אשרור, קביעות, רגיעה, ואפילו השראה.

מדי פעם גם שמחה לגלות כי אני לא לבד בתחביבי זה...

לא פעם כתבתי על דפי בלוג זה על חשיבות השגרה לא רק עבורנו המבוגרים, אלא גם עבורכם, הקטנטנים הישישים שלנו.

כאן רק אציין כמה הייתי רוצה שנתעכב יותר על המחשבה על כמה לימוד יש במשימות הנראות לנו שגרתיות ומאיישות. אולי כך נוכל לדעת להעריך אותן יותר. קחי, למשל, את עשיית הכביסה - כמה שיעורים נפלאים אפשר להפיק ממנה. מחשיפה למרקם הבדים השונים, חוויה חושית אדירה כשלעצמה, עד הוצאת הבגדים מסל כביסה, משיכתם, העברתם, והלאה למיונם, בדיקתם, ספירתם, ועוד ועוד ועוד...

אז איך אוכל שלא לאהוב לעשות כביסה...?

נ.ב. בתמונה עם המראה את בת חצי שנה ויום; ובתמונות עם הבגדים את בת חצי שנה תשעה ימים...

לבתנו: מחללת בחליל

אני חייבת להודות, כי שבועיים לפני, כשבפעם הראשונה התנסית בחליל, אני הייתי די סקפטית לגבי העניין. חשבתי עליו כעל חפץ חדש שלבטח תשמחי לחקור אותו, ושללא כל ספק לא היה בסביבתך לולא אחיך. לרגע לא חשבתי שתתחילי לחולל בו!!!! צלילים של ממש...!

ומכיוון שלאחיך היה חלק ניכר בעניין, לבטח תשמחי לשמוע על השיחה שהתקיימה בינינו לפני כמה ימים:

הוא: אמא, אני רוצה לשמוע את הפח.
אני: את הפח...?
הוא: כן, הפח... במחשב...
אני: אה, מתוקי. את רוצה לשמוע את באך?
הוא: כן!

נ.ב. ואת בת שישה חודשים ושבוע...

לבתנו: בתפקיד הראשי - הנשכן, בתקפיד המשני - תליון

והנה הגיע השלב, בו כל התכשיטים שלי מוצאים את מקומם לקופסת התכשיטים עד שיהיה להם בטוח שוב להסתובב בעולם התינוקות...

ואם היה לי ספק כלשהו בנידון, תמיד מגיעה, כך נראה, תזכורת עדינה אך ממשית שמזכירה לאמא זו להערך מחדש...

עם צ'ופו היו אלה העגילים שלי, שלמרות הסוגר המאוד חזק שלהם, אחד מהם איכשהו הגיע לפה שלו...

איתך, הוקרבה אחת השרשראות שלי, שלמרות שעל פניו נראתה חזקה מאוד גם היא, הצלחת בהינף יד, לקרוע אותה ברגע..

אבל....

גם למפתיעים לעיתים צפויה הפתעה...

והרי אינני יכולה שלא לשים על עצמי דבר...

וכך הגיע הרגע ההולם להכיר את התליון האהוב עלי...

וגם עליכם....

יש לו סיפור מיוחד מאוד. מצאתי אותו בשוק אומנים בזכרון בדרכי לחפש שמלת כלה, למרות שברגיל אינני מצליחה כמעט אף פעם למצוא משהו בשווקים אלה. פשוט לא יכולתי להתעלם ממנו. נדמה לי כי הוא עשוי מאבן ירח, ואולי הוא פשוט עשוי כל כולו מקסם. ברגע שראיתי אותו, לא יכולתי להסיר את מבטי ממנו. ואין אדם שרואה אותו עלי ומתאפק שלא לנעוץ בו מבטים מתמשכים. בשל גודלו, בשל צבעו המשתנה תמיד, ואולי פשוט בשל הקסם שאי אפשר לעמוד בפניו.

מה שבטוח, זה הדבר היחיד שעומד בעצמת משיכת התינוקות שלי. ומעבר לכך, זה גם הנשכן האהוב עליהם. הקמע שלהם. הדבר היחיד שמרגיע אותם לעיתים. משהו שהם אוהבים להחזיק בו עד שהם נרדמים. משהו שתקופת הינקות שלהם לא תזכר כשלמה, אם לא נעצור להקדיש לו כמה מילים של הוקרה...

נ.ב. ואת בת חצי שנה ושבוע....