מנסים למיין

אתה זוכר את הקופסא האדומה ואת הקופסא הצהובה?

לא כל כך התעניינת בשתי הפעילויות האלה. למרות שהמשכנו עם כל אחת מהן כשישה שבועות. אתה עדיין לא יודע מהו אדום ומהו צהוב. והאמת, החלטתי להניח לך לגבי זה. כפי שאמרתי כבר, הגעתי למסקנה כי המהות היא הקובעת ולא הזמן - אני רוצה שתגלה לבד את האדום ואת הצהוב. השלב הכרונולוגי, בו זה יקרה לא כל כך רלוונטי בעיני. חשוב יותר שתתנסה כמה שיותר.

אחרי שהתנסית בשתי הפעילויות האלה, ניסיתי להציג לך את פעילות המיון של הצבעים. קערה ובה שני אטבים צהובים ושניים אדומים (לפעמים מחליפה את האטבים בפונפונים). לא הצלחת למיין אותם. מדי כמה זמן הצגתי לך שוב את הפעילות, אך ללא הצלחה.

עם זאת, שמתי לב, כי לפעמים אתה דווקא כן ממיין משהו. באופן הכי ספונטני ולא עקבי. אז, לפני כחודש וחצי, החלטתי להציג לך את הפעילות הזו של מיון אבנים. בהתחלה לא ממש הצלחת למיין. ואז יום בהיר אחד, לפתע לקחת כמה אבנים בהירות מסלסלת אוצרות הטבע שהיו דומות לאלו שבפעילות, ושמת אותן בסלסה עם האבנים הבהירות. נשארתי פעורת פה.

אך עדיין אינך עקבי. לעיתים אתה מצליח למיין ולעיתים לא. לא לפי צבע אמנם, אלא יותר לפי הצורה.

אתה מתחיל לשרבט

כמו עם הרבה דברים אחרים, גם לגבי הציור אני מעדיפה לנקוט בגישה עדינה. אני מאוד מאוד מאמינה שכל דבר מגיע בזמנו, וגם ההתפתחות שלך מתקדמת בקצב במתאים רק לך. יש דברים טהורים, שנכון לתת לך לגלות אותם לבד, מבלי להפיץ אותך בעודף מידע. הרי מרגע שמציגים לך משהו, מונעים ממך את האפשרות של הגילוי הראשוני שלך בעצמך. ומה יותר מדהים מזה...

כך גם לגבי כל פעילויות האומנותיות, אינני ממהרת. לפני כמה חודשים הצגתי לך דף ופסטל שמן אחד. בצבע אדום - אחד הצבעים הראשוניים, שאני משתדלת להציף את סביבתך בהם. עשית שרבוט - שניים וזהו. לא ממש התעניינת. ובסופו של דבר, מה שיותר משך אותך הוא לקמט ולקרוע את הדף ששרבטת עליו. אחרי עוד כמה נסיונות, הנחתי לך. מדי פעם חזרתי להציג לך את השרבוטים, אך עדיין לא הראת התעניינות ממשית בהם.

ואז לפני כחודש הופיעו סממנים חדשים. אם היית רואה אותנו רושמים משהו (נכון, בעידן הטכנולוגי של ימינו זה לא קורה לעיתים קרובות, וחבל שכך), היית מבקש את כלי הכתיבה ומשרבט בו. מבחינתי היה זה סימן לכך שאולי הגיע הזמן להציג לך שוב את פעילות הציור.

הכנתי מגש קטן עם נייר בגודל של חצי דף A4 ופסטל שמן אדום. מכיוון שאתה עדיין לוקח כמעט כל דבר לפה (השיניים האלה - מה יהיה איתן:), החלטתי שהמגש לא יהיה זמין לך בינתיים, אך כן ימצא במקום קבוע שתדע עליו. אתה יודע כי המגש נמצא על הספרייה, וכשבא לך לצייר, אתה מבקש שאביא לך אותו. עומד ליד הספרייה ומצביע עליו: "EHH".

אנחנו לא מציירים לך דמויות מוגדרות. אם אתה מבקש שנצייר, אנחנו פשוט משרבטים - כמוך. שוב כדי להשאיר לך כמה שיותר מקום לטעום מהראשוניות של הציור בעצמך.

התלבטתי אם להדביק את הדף לשולחן, כפי שעושים חלק מהמונטסוריאנים. וויתרתי על הרעיון הזה כי אתה לא היית מניח לסלוטייפ, וגם לא היית נרגע עד שהיית מצליח לקחת את הנייר ולהפוך אותו. כך שהחלטתי לסמוך עליך ולראות איך נתקדם מכאן. ואכן, אחרי שבפעמים הראשונות אני הייתי מחזיקה לך את הדף לבד, היום אתה כבר משתדל להחזיק את הדף לבד.

אז אכן, אנחנו רק בראשיתה של תקופת הרגישות שלך לציור, אך בכל זאת יש התקדמות מסוימת. לאט לאט. אנחנו לא ממהרים לשום מקום. בינתיים לא מרגיש לי נכון להציג לך פעילויות ציור נוספות, כמו צבעי אצבע או צבעי מים.

ובינתיים, אני מחפשת דרך להזמין ולקרוא את השני הספרים האלה:

וגם

אני ממש רוצה לקרוא אותם.

ואם מישהו מתעניין להכיר קצת את שלבי ההתפתחות בציור, אנא קראו על כך כאן.

הליכה על הקו

הליכה על הקו (walking on the line) הוא תרגיל מונטיסורי קלאסי. מריה מונטסורי שמה לב לכך כי ילדים, שנמצאים בתקופת רגישות לתנועה (sensitive period for movement), אוהבים ללכת על קו ישר - תהיה זו סתם מדרכה צרה, או מוט תליה במגרשי משחקים. בהליכה מרוכזת זו משפרים הם את חוש שיווי המשקל והאיזון שלהם, ובכך מתקדמים ביכולת שלהם לשלוט בגופם.

ואני לבטח לא צריכה להזכיר כי שליטה בגופנו עומדת בבסיס המשמעת הפיסית והנפשית. מספיק להזכיר את החלק הנכבד שתופשים תרגילי הבלאנס ביוגה, למשל. אני חייבת גם לציין, כי כנראה יש גם סגולות נסתרות להליכה על קו. חשבת פעם, למה לפעמים כשאנחנו חסרי מנוחה, או מלאי התרגשות, אנחנו לא יכולים לעמוד במקום, אלא מתחילים ללכת בהליכות קצרות בקו ישר הלוך ושוב? אולי כי זה מרגיע אותנו, ממרכז וממקד אותנו.

אני חושבת שהיה זה לפחות לפני חודש, אז שמתי לב כי אתה מתחיל להתעכב ליד המכסה המוארך של תעלת הביוב במרכז העיר (בתמונה ברקע) - בהתחלה רק מתבונן, ואז צועד לאורכה הלוך ושוב. מיום ליום נעשית יציב יותר ובעל יכולת האיזון גבוהה יותר. היום, למשל, אתה אוהב להחזיק אותי ביד, כששנינו הולכים על התעלה אחד אחרי השניה.

כשראיתי זאת, הבנתי כי הגיע הזמן להציג לך את הגרסה הצעירה יותר של ההליכה על קו. אז ארגנו לך קרש עץ בבית (מדף שאבא פירק ממנו את המתלים), עד שיהיה חם יותר בחוץ ואפשר יהיה לשים אותו שם (ולא בין כל הפעילויות האחרות - מקום לא כל כך אידיאלי). הרוחב שלו מצוין בשבילך - לא רחב מדי, אך גם לא צר מדי (רוחב הקו בסופו של דבר, בעוד הרבה הרבה זמן, יגיע לרוחב של כמה ס"מ בלבד). בדיוק הרוחב המתאים שתוכל להתאמץ טיפה כדי ללכת על הקו. וזה בדיוק מה שאתה עושה - כל פעם שמתחשק לך, אתה עולה על הקרש וצועד...

שולחן חושי

תרגילי מזיגה (pouring) יבשים ורטובים תופשים מקום נכבד בין פעילויות כישורי חיים (Practical Life). אנחנו המבוגרים שוכחים לעיתים כמה מיומנויות נדרשות להשלמת פעולה פשוטה זו, ומהי מידת הריכוז הנדרשים לכך.

למרות שכבר עכשיו אתה מראה יכולות מזיגה די מרשימות (גם על יבש וגם על רטוב), אני לא ממהרת להציג לך פעילויות של מזיגה מדויקת. בעיני, חשוב מאוד שתתנסה במזיגה בכלל לפני שתעבור למזיגה המדויקת. דבר נוסף - לפני הצגת פעילויות מזיגת המים, חשוב שתתמחה בפעילויות מזיגה של המוצרים היבשים (כיוון שזו מזיגה הרבה יותר קלה).

וכך נולד השולחן החושי שלך (sensorial table). במגש בו שועית יבשה מוצעים לך מספר כלים למזיגה. אתה מוזמן להתנסות כראות נפשך כל עוד השועית נשארת בתוך המגש (מה שיעזור לך להפנים תרגילי מזיגה מדוייקים בהמשך, בהם השועית תשאר בכוסות). עקרון זה לא היה פשוט. בהתחלה היו לא מעט פעמים, בהן לקחת את השועית והשלכת אותה על הרצפה. כל פעם שעשית כן, אספתי אותה - גרגיר גרגיר בחזרה למגש. אם התעקשת והמשכת, הגבתי כי כנראה סיימת לאותו היום עם פעילות זו, ולקחתי אותה ממך. לפעמים החזרתי לך אותה כמה דקות אחרי זה. היום, ההשלכות פחתו במידה ניכרת, אם כי לא נעלמו. אם השועיות נופלת לך על הרצפה, אתה מרים אותה בעצמך גרגיר גרגיר, ומחזירה למגש. היום אני כבר יכולה להגיד בוודאות, שאם הינך משליך אותה על הרצפה, סימן שעייפת ואתה פחות שולט בעצמך.

הצגתי לך את הפעילות הזו כבר לפני למעלה מחודש. היא אינה חלק אינטגרלי מסביבת העבודה שלך. כיוון שמדובר בחומר שיכול להיות מסוכן, פעילות זו אינה נגישה לך כרגע כיתר הפעילויות. היא אכן זמינה, רק אינה נמצאת בהישג ידך (אלא על המקרר - המקום הגבוה היחיד במרחב הסלון ופינת האכול שלנו:). כל פעם שאתה מבקש, אני מורידה לך אותה. ולעיתים גם מזמינה אותך בעצמי להתנסות בה.

מפעם לפעם אתה מעביר יותר ויותר זמן עם המגש. לפני כמה ימים ישבת איתו 45 דקות שלמות. לגמרי התרכזת בו.