אבא כותב: נו נו ביבל וטיש (דיבל קטן ופטיש)

מאז שאני זוכר, אהבת לנבור בארגז הכלים שלי. איך לא, הרי יש שם אין ספור פריטים קטנים ואינסוף אפשרויות. לנוכח העובדה כי מאז שעברנו לבית החדש, אתה רוב הזמן רואה אותי בונה, משפץ מסדר, מבריג, קודח, התחלת גם אתה לתרום את חלקך: אתה מייד מוכן ומזומן לרוץ לארגז הכלים בכל רגע שבו מוזכרת המילה לעבוד, לקדוח, לתקן וכו'.

הראית לנו כי אחד הדברים החביבים עליך הוא לקחת פטיש ולדפוק מסמרים וברגים בכל מקום אפשרי. לאחר כמה ניסיונות להניע אותך מלעשות זאת על הקירות ועל הרהיטים (ובעזרת לחץ מתון מצד אימך), החלטנו כי עלינו למצוא עבורך פיתרון יצירתי יותר.

ובכן, כל מה שדרוש הוא: פטיש מעץ, דיבלים בכל הצבעים והגדלים, חתיכת קלקר ומסמרי גולף. האחרונים אומנם לא נמצאים בכל בית טיפוסי, אך ניתן להזמין או לקנות אותם בחנויות שמוכרות ציוד גולף בארץ ובחו"ל.

דבר ראשון הוא ליצור חור עבור הדיבל (Bibel) בקלקר. היות ולא תשתמש כמובן במקדחה - הפתרון היעיל שיזמת הוא לדפוק את מסמר הגולף בעזרת הפטיש (Tish) ולהוציא אותו לאחר שנוצר החור. אז, אתה לוקח את הדיבל הקטן (Nunu Bibel) ודופק אותו בעזרת הפטיש בחור שנוצר. אם הקלקר אינו עבה, אתה מוציא את הדיבלים החוצה (לעיתים באמצעות מברג) ומתחיל מהתחלה.

מדהים עד כמה הפשטות הזו תופסת! אותך, היא תפסה למשך שעה או שעה וחצי בכל פעם שהתחלת לעסוק בכך. כל מילה נוספת מיותרת- התמונות המראות את הריכוז שאתה נמצא בו מדברות בעד עצמן.

אטבי כביסה בכל מקום

ואולי תהיה זו דוגמא מצוינת להדגמת תקופת רגישות (sensitive periods). אפרופו, הדיון שניהלנו כאן לפני כמה ימים.

הפעילות של אטבי הכביסה, ככל הנראה, הוצגה לך בדיוק בזמן הנכון.

ראיה לכך היא כי אינך מסוגל לפסוע ליד אטבי כביסה, מבלי לנסות לפתוח ולהדק אותם בחזרה.

וכך, בקלי קלות, כולנו מתכסים באטבי כביסה - על החולצה שלך, על גופיה שלי, על המכנסיים שלי... והיד נטויה..

ולהבהרה קצרה - דבר זה קרה בשעה שמעבר להתעסקותך בפעילות האטבים. אם, למשל, במהלך הפעילות, היית מנסה להדק את האטבים במקום אחר מאשר הדלי שבפעילות, סביר להניח, כי הייתי בשתיקה אולי מחכה לתור שלי (כדי לא להפריע לך) ומנסה להדק אטב על הדלי, בתקווה כי תבין את הרמז. אם עדיין היית מתעקש להמשיך להדק אותם במקומות אחרים, כנראה הייתי מאפשרת זאת. מבחינתי, היה בכך הסתעפות יצירתית של הפעילות, שאינה גורמת נזק לאדם או לחומרים. ואולם, מעולם לא ניסית לעשות משהו כזה עדיין במהלך עבודתך עם הפעילות. עדיין...

עובד עם אטבי כביסה

אטבי כביסה היא פעילות מעולה לפיתוח קשר עין יד, קואורדינציה, מוטוריקה עדינה, וגם, להגברת הריכוז.

וכמובן, לא פחות חשוב, פעילות זו מפתחת את האחיזה הנכונה הנדרשת לאחיזה בעט - מה שמכין אותך, באופן עקיף, לכתיבה.

מומלץ להתחיל במתקן עם שוליים ישרים. אני הצגתי לך על ההתחלה את הדלי הזה עם הפינות המעוגלות, כיוון שהייתה לי תחושה, כי האתגר יהיה בדיוק בגובה המתאים בשבילך. צדקתי.

מבשלים ויוצרים

אני אוהבת לצלם את הרגעים הבודדים במהלך הימים שלנו. כל רגע כזה יש לו משמשעות מבחינתי. רגעים יוצרים חוויות, חוויות מובילות להתנסויות, התנסויות מתערבבות עם הרשמים שכבר יצרנו בעבר, וכל אלה יחד מתגשמים לכדי מה שאנחנו. מעין תבשיל סבתא שכזה.

בין אם מדובר בלבשל פלפלים ממולאים (איך שאני אוהבת את המאכל הזה - וטרם החלטתי אם אני אוהבת יותר את הטעם של הפלפלים שאמא שלי עוד הייתה מכינה לי כשהייתי קטנה, או את הססגוניות הזו של הצבעים, שכה חזק מזכירים לי את הסתיו במקום בו גדלתי)...

בין אם מדובר בלצייר בצבעי ידיים על קרטון (שנותר מחבילת הוילון שרכשנו)...

במיוחד כשאלה מגיעים אחד אחרי השני...:)

בקבוק ספריי קטן

גולות ומשטח החלקה

שילוב זה בין גולות (marbles) לבין משטח החלקה הפוך (rubber soap holder) יוצר פעילות שמפתחת מוטוריקה עדינה, התאמה של אחד לאחד, ריכוז, קשר יד עין.

כמובן, הכל מסודר בסדר מימין לשמאל - קערה עם גולות, משטח ההחלקה, כהכנה לקריאה ולכתיבה.

מסדרים את הגולות אחת אחת על "הכוסיות" שעל משטח ההחלקה.

נדרשת רמת דיוק לא פשוטה, בנוסף לקואורדינציה וליכולת הריכוז.

ואחרי זה מעבירים את הגולות אחת אחת בחזרה לקערה.

אתה, לעומת זאת, מצאת דרך מקורית למדי לשחרר את הגולות ממשטח ההחלקה. אתה מושך אותו קצת, והן מתפזרות לכל עבר. ואז אתה אוסף אותן אחת אחת לקערה.

המנגנון לבקרה עצמית (control of error) של הפעילות הוא כי כל הגולות ימצאו את "הכוסיות" שלהן על המשטח, ונקודות עניין הן הגולות עצמן, וגם הצליל שהן מפיקות עת חוזרות לקערה.

* את המשטחים אפשר למצוא ב"הום סנטר" במחלקה לציוד לאמבטיה.

חותך בסכין רגילה

נכון, זה סלט ירקות רגיל לגמרי. כזה שאנחנו אוכלים מדי ערב לארוחת ערב. אך הפעם...

אתה חתכת אותו לגמרי לגמרי בעצמך - את כל המלפפונים ואת כל העגבניות!

תמיד ידענו שיגיע יום, בו זה יקרה, אך מעולם לא שיערתי שזה יהיה כשתהיה בסך הכל בן שנתיים וחודשיים (אני לא מנסה להשתחצן כאן, רק מציינת עובדה, כמובן:)! כך גם לא חשבתי שזה יקרה בבום, בלי שום הדרגתיות מודגשת לפני כן! אני שוב צריכה ללמוד לסמוך עליך, ולהזכיר לנו את עיקרי הדרך בה בחרנו לגדל אותך (ושוב, תודה לך מקרב הלב, גב' מריה מונטסורי).

רק לפני כמה ימים כתבתי לך כי אתה מאוד אוהב לחתוך, אך עדיין לרוב מחזיק את הסכין בשתי הידיים. מבחינתי, השלב הבא היה, אחרי שתתרגל לחתוך ביד אחת בסכין האדומה שלך, להציג לך סכין דומה לשלנו, אך עם להב רחבה יותר (היא מוצגת תחת האות F). מעין שלב ביניים עד שתתחיל לחתוך בסכין רגילה. ואז לפני כמה ימים, בהכנת ארוחת ערב עם אבא, כמו מדי כל ערב, לפתע התעקשת לקחת את הסכין שלו. למרות שהייתה זו סכין חדה, האבא המדהים שלך עשה בדיוק את מה שכל הורה המקבל את השראתו מגישה מונטסורית, תמיד משתדל לעשות. הוא זרם איתך! וכמובן, נשאר קרוב קרוב אליך, כדי לשים עין על זהירות הפעולות שלך. והרי זה כל כך חשוב! זו בדיוק התגלמותה של תקופת הרגישות למשהו (sensitive period). מעין ניצוץ שניצוץ, ואם מפספסים אותו, לא יהיה ידוע כלל מתי הוא ישוב בחזרה. לא ידוע איך תפרש את הסירוב שלנו. לא ידוע גם עד כמה הבטחון שלך בעצמך יפגע מאקט קטן זה מצידנו שלא לתת בך אמון. לא ידוע אף איזה השלכות ארוכות טווח יהיו לסירוב זה גם על ההתנסויות האחרות שלך.

זו אולי דוגמא מעולה למשהו שלא תמיד מבינים לגבי גישה מונטסורית. אבא לא זרק אותך למים, ואמר לך: "תלמד לשחות". למשב רוח ספונטני זה קדמה הכנה ארוכת טווח. חודשים של עבודה אקטיבית של עבודה מפרה, של התנסויות האינסופיות בחיתוכים שונים, של התקדמות איטית, בקצב שלך, לעבר שכלול הפעולה. וגם, לא פחות חשוב, חודשים של עבודה פאסיבית של התבוננות תמידית במעשים שלנו. המוח הקולט שלך (absorbent mind) המשיך לקלוט באופן מודע מליון פעמים בהן חזית בנו חותכים. אני תוהה לעיתים איזו משתי העבודות האלה חשובה יותר. נראה לי, כי הן כל כך כרוכות אחת בתוך השניה, עד כי לא ניתן להפריד בין השתיים.

זו אולי הסיבה היחידה שאני מוצאת למה שאירע באותו הערב. איך במאית שניה, לפתע לקחת סכין ביד אחת, מלפפון ביד שניה, ופשוט חתכת את כולו עד קצהו! חתיכה אחרי חתיכה. באחזקה מושלמת של הסכין! אני זוכרת, כאילו אתמול זה היה, איך שברתי את הראש איך להסביר לך איך מחזיקים נכון את הסכין - האצבע המורה מעל הלהב, כדי שלא תכנס בהיסח דעת מתחת ללהב, אצבעות של היד השנייה רחוקות מהסכין, הסכין מוחזקת כך שהלהב כלפי מטה. כל מה שהייתי צריכה לעשות הוא לאפשר לך התנסות חופשייה של כל צורות החיתוכים האפשריות. תמיד מדהים אותי לראות את סוף התהליך - הוא נותן בי חיזוקים מעולים לנכונות הדרך שלנו, לחשיבות הדוגמא האישית, למדוע חשוב לאפשר לך התנסות חופשיה, ללא תיקונים ותהערבויות שלנו, לסבלנות הרבה שכה חשוב לגלות כלפיך.

מעתה דרכינו למציאות טיפל'ה שונה. אתה מכין את האוכל (אתמול, הכנת מרק), ואנחנו פשוט משגיחים עליך ומתבוננים בך. התחלפנו...

וזה אולי הכי הרבה שאי פעם אמא כתבה לילד שלה על כך כי הוא התחיל לחתוך בסכין אמיתית...:)