GRATEFUL

A new adventure has just begun...
GRATEFUL...

You are more than welcome to drop by and join us...

בימים האחרונים, ביחד עם עוד יוצרים מוכשרים, יצאתי להרפתקאה חדשה..

GRATEFUL

רגעים יומיים של הודייה...

מזמינה בחום להצטרף אלינו...

שינויים בפתח

כבר זמן מה אני מתבשלת לי עם המחשבות השונות לגבי המשך הכתיבה באינטרנט...

נכון, אני באיחור של חצי שנה, וזו בעיה כשלעצמה. אך לא בכך מדובר.

אתה הולך וגדל. ולפתע יותר ויותר אני מרגישה כי אינני יכולה עוד להמשיך ולספר כך, ללא רשותך המודעת והמפורשת, חלק גדול ממה שמצטבר על ליבי. מה גם שלמצוא, לגמרי במפתיע, את התמונות שלך ושל אחותך כך סתם ברשת, כשאני בכלל מחפשת משהו לא קשור אליכם בצורה כלשהי, די מציק.

ויחד עם זאת, אחת המטרות המקוריות שלי, כשהתחלתי לכתוב אי שם לפני כמעט ארבע שנים (!), הייתה לעזור לאמהות כמוני, לשתף בידע שצברתי בכל הנוגע להורות ולגישת מונטסורי. והתגובות השונות לאורך השנים, הפניות שממשיכות להגיע, וגם כמות הצפיות שאני די נבוכה בגללה, כל אלה, לא אפשרו לי לסגור את הבלוג בלב שקט. והרי, אני גם כל כך אוהבת לכתוב...

אז התלבטתי.... והתלבטתי... והתלבטתי...

ולפתע מצאתי פתרון...

וכן, אני מבקשת את סבלנותכם וגם את שיתוף פעולתכם. האי נוחות תהיה זמנית, אני בטוחה...

אז כך...

החל ב-1 בפברואר, יהיו שני בלוגים:

My Children's Diary - ישאר בלוג ציבורי. כל המידע שיש בו, נכון לעכשיו, ישמר. אני אמשיך לכתוב בו פוסטים, שאותם ארגיש נכון לחלוק אם הציבור - וביניהם, לבטיי הקשורים בהורות, פעילויות שונות, יצירה ועוד. אני אשתדל לשים בו רק תמונות שאינן חושפות את פנינו.

Following the Child - בלוג זה יהיה פרטי. בעצם, כל מי שרגיל לקרוא את הבלוג שלי, לא ירגיש שינוי מעבר למעבר לבלוג אחר. אני אמשיך לכתוב בו כרגיל. גם העתקתי אליו את כל הפוסטים שפורסמו עד עתה. רק לא העברתי את כל הקישורים שצברתי עם השנים בצידי הבלוג - סליחה על כך. חשבתי שאת הזמן שהייתי משקיעה בכך, עדיף שאשקיע בכתיבה עצמה. מה גם, שהקישורים ישארו בבלוג הציבורי.

כל מה שצריך, כדי להמשיך לקרוא את הבלוג הפרטי, הוא לתת לי את המייל שלכם, ואני אשלח הזמנה. אפשר להשאיר בתגובות, ואפשר לשלוח לי ל-samjerus(at)yahoo.com. אינני מבקשת שתהיו חברים שלנו כדי להמשיך לקרוא את הבלוג שלנו. עצם זה שחיינו מעניינים אותכם במידה כלשהי, מספיק מכבד בשבילי. ותודה על כך! אני רק מבקשת לא לחלוק עוד פרטים אינטימיים על חיי יקרים לי בדפים שאינם בשליטתי. מה שפעם הרגיש נכון, לא מרגיש מתאים עוד.

מי שיעבור לקרוא את Following the Child, יכול להפסיק לקרוא את My Children's Diary. לא יהיה טעם בכך.

אני מקווה שהמעבר יעבור בקלות.

הבחירה בידכם...

שוב, סליחה על חוסר נוחות...

כל מה שנשאר הוא להתחיל לכתוב....

Hello!

I have decided to start a new blog. For some reason, it doesn't feel right any more to share intimate information about the people I love and cherish, on internet. I will keep all the posts here as they are.

But...

Starting February 1st, I will post here general related posts solely - parenting, activities, Montessori, unschooling, crafts etc. I will add pictures, but only if they don't show my children faces. I hope you understand.

I will continue posting as usual at Following the Child. This will be a private blog. I feel much more comfortable with this decision.

If you are interested in reading Following the Child, please leave your e-mail in comments (or send it to samjerus(at)yahoo.com), and I will send you an invitation to read this blog. You don't need to read both blogs. If you decide to read Following the Child, you can't stop reading this blog.

Thank you so much for being here....

All the best!

And now, all I have to do is find some time to post...

ששש... סוד קטן

אז לבטח שמתם לב ללינק שהופיע לאחרונה בחלקו העליון של התפריט השמאלי בבלוג...?

חסרים לי עוד כמה פרטים קטנים כדי לשתף אותכם במלוא הסיפור...

אך בינתיים...

למי שרוצה אפשרות לזכות בסט גלויות מאוירות, פרי היוזמה המשותפת של ריטה ושלי, כדאי לבקר בבלוג המקסים של מירי Here We Are Together, ולהרשם להגרלה...

I'm not ready yet to tell you all the details about something that my friend Rita and I have been working recently..

but..

I can tell you that if you visit a lovely blog of Miri from the UK, Here We Are Together, you might have a chance to win a set of our Waldorf Inspired Seasonal Postcards...

סליחה

סליחה...

פשוט סליחה...

סליחה שנעלמתי ללא התראה. תודה על כל המיילים ועל ההודעות החמות. אנחנו בסדר. עמוסים כמו תמיד. ילדים גדלים כמו תמיד. אני שיכורה מחוסר שינה כמו תמיד. מהורהרת כמו תמיד. צוחקת כמו תמיד. ומתגעגעת...

מתגעגעת לדפים אלה כל כך...

עוד לא יודעת איך אמצא את דרכי בחזרה לכאן. אולי פשוט אנסה. אמשיך לעדכן מאיפה שהתחלתי. אשתדל אולי בפעמים מספר להסתפק אך בתמונות כדי להשיג את ההווה...

תודה לכל שהמתינו...

לילדינו: ללא מילים

כמה שאינני מנסה, אני לא מצליחה לצמצם את הפער בדיווחים.

במובן מסוים, נחמד לי כך, מעין ריחוק שכזה ששומר על הפרטיות שלנו.

מצד שני, לעיתים קצת מעיק לכתוב על האירועים שהתרחשו בעבר.

ויש לי עוד כל כך הרבה מחשבות שהייתי רוצה לשתף בהן. טוב, לאט לאט...

כך שתסלחו לי אם מפעם לפעם יהיו גם פוסטים ללא מילים... רק זכרונות שבצילום...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים וארבעה שבועות...

לילדינו: היא כמעט כאן - ההגדה בדרך

כאן תוכלו להציץ בהגדה לפסח שחיברנו ממש בימים (יותר נכון, בלילות) האחרונים. היא עדיין בגדר טיוטה. רק רציתי לפרסם את הנוסח המילולי שלה, מכיוון שאני מכירה כמה וכמה משפחות שבימים אלה מחפשים נוסחים מתאימים של הגדה להם, ובמיוחד לילדיהם. ואני מכירה היטב את המקום הזה. כשאנחנו חיברנו את ההגדה שלנו, ראיתי לפני אותך, מתוק שלי, וכל מילה שנכתבה נכתבה כך שתהיה מובנת לילדים. ואם להם, אז לבטח, גם לי. וגם, השתדלנו מאוד כי יהיה זה אך הבסיס, שתמיד נוכל להוסיף עליו עוד בשנים הבאות. יותר על כך בעוד כמה ימים.

בכל מקרה, אני מבטיחה כי עד יום חמישי, גם עד יום שישי, נפרסם נוסח סופי, מאוייר, ומוכן להדפסה של ההגדה (Passover Haggadah for Families and Children). כך שאם מישהו מעוניין, אנא תתאזרו בסבלנות. סליחה על לוחות הזמנים הצפופים. אך עדיין ישאר מספיק זמן להקריא את ההגדה לילדים כך שיכירו לפני ליל הסדר הן את הסיפור, הן את המילים והן את השירים. ויוכלו לא להרגיש זרים בקרב הגדה בליל הסדר.

יותר מאשמח לשמוע תגובות, רעיונות, וגם סתם ציון של מי שהוריד את ההגדה ומתכוון להשתמש בה (בלי צורך בשמות ובתעודות זהות, ואכן, באמת שאין זה תנאי לשיתוף ההגדה).

להתראות בינתיים...

אני עדיין לא מאמינה כי יש לנו הגדה!!!!!

אי אפשר לתאר כל כך כמה אני מתרגשת...

My Child's Diary Amason Shop

והנה עוד פרוייקט מוצא את דרכו...

בחנות שפתחתי באמזון ריכזתי את כל מה שמצאתי מועיל באמזון בכל ההקשרים הרלוונטיים - הורות, מונטסורי, ספרות ילדים, צעצועים התפתחותיים. בין מה שתראו שם נמצאים אך המוצרים שבשימוש אצלנו (וכמובן, רק אלה שאנחנו נהנים מהם), דומים לאלה שמצאנו או ממתינים למצוא את דרכם אלינו.

שני דברים עיקריים הניעו אותי. הראשונה בהן הוא העדר חומר בעברית על גישת מונטסורי בישראל (Montessori in Israel). וגם הגעתי סופית למסקנה כי אני מעדיפה את הסיכון שילדיי יתבלבלו בין השפות על זה שהם לא יכירו ספרים מדהימים, ורק במהלך יצירת החנות הזמנתי כ-15 ספרי ילדים. בעיני, מה שחשוב בספר הוא הוויזואליות שלו, הרי את הסיפור, בין אם מתרגמים, משנים, או יוצרים תוך כדי, אפשר תמיד לשנות. כשהילד מסתכל בספר, חשוב מעל כל, מה שמתגלה אל מול עיניו. ולצערי, בארץ קריטריון זה מכשיל את רוב ספרי הילדים הקיימים.

כל מי שמכיר אותי יודע כי לפני שאני רוכשת משהו, אני עושה מחקר מעמיק, לעיתים, מעמיק מדי. הייתי רוצה לעיתים להפטר מתכונה זו שלי. אך לעת עתה, היא כאן איתי. וכל מה שתמצאו בחנות הוא פועל יוצא שלה.

אכן, אני מקבלת עמלה על רכישה מהחנות. אך מדובר בדרך כלל, בכמה סנטים בודדים. ובאמת, ובכך תצטרכו רק להאמין לי, זו לא הסיבה ליצירת החנות. יצירתה אפשרה לי לרכז את כל המלצותיי בבת אחת ולמיין אותן להתמצאות קלה. הייתי רוצה שהן יסייעו למישהו, מבלי כל קשר לעובדה אם הרכישה תתבצע לבסוף.

מקווה שתהנו..

I have recently opened My Child's Diary Amazon shop. Feel free to stop by.

All the products you find there are either the ones we have at home, or similar to those we have, or are on our Wish List.

I receive a small fee for every purchase from the shop. It is very low though, and certainly is not the reason for opening this shop. I know how hard it is to find something beautiful, educational and simple for our children. Thus I hope that my recommendations will be of any help to you. Please feel free to stay as long as you need, regardless if you make a purchase or not.

I hope you enjoy your staying...

לקוראינו: מתנה!

מאז שראיתי את הסט היפהפה של אביזרים אלה, הדבר היחיד שהצטערתי עליו הוא שהם לא היו זמינים כשצ'ופו היה תינוק. השוק רווי בצעצועים, אך כל כך חסר צעצועים פשוטים, טבעיים, יפים, ויותר חשוב מכל - מותאמים לשלב ההתפתחותי של התינוקות.

Janice מ-Pink House, שלה הכשרה במונטסורי, והיא גם אמא בעצמה, הסכימה ברוב אדיבותה לתת למי שירכוש צעצוע כלשהו מחנותה, הנחה בסדר גודל של 10% מרכישה.

אני רכשתי את הסט ב-35$, עליו התווסף המשלוח בשווי של 10$. קיבלנו את הצעצועים תוך שבועיים, באמצעות USPS, באריזה יפהפיה. מחיר הוגן. איכות מעולה. וההתאמה ההתפתחותית הולמת עד כדי כך, שצ'פוצ'יטה הקטנה כבר הספיקה להתאהב ברעשן הסרוג שלה. בדיוק בגודל המתאים לידיים הקטנות המתוקות שלה.

בארצות הברית נהוג מאוד לערוך giveaways או לתת הנחות לקוראים בבלוגים. לא הייתי מתנגדת לערוך משהו כזה גם אצלנו, אם יהיה מי שיסכים להציע מסחורתו (ראו בזאת הזמנה פתוחה ורמז עבה:).

בינתיים, אני באמת ממליצה בחום רב לכל האמהות הצעירות, ולאלה שהיו רוצים לתת מתנה מיוחדת ומעולה לתינוקות הרכים בסביבתם, להנות מהנחה זו. כל מה שצריך לעשות הוא להשתמש בקוד MyChildDiary2011 במשך השבועיים הבאים (כלומר, עד 24 בינואר).

תהנו!

נ.ב. אני אשמור על פוסט זה ראשון בתקופת ההנחה.

I hope you will choose to enjoy 10% discount from the Pink House. We have just received our set of 5 Montessori Baby Toys, and our daughter immediately felt in love with the crocheted rattle. The toys are beautiful, natural and age appropriate - something that unfortunately most of the existed baby toys miss.

All you have to do is use the coupon code MyChildDiary2011 during the next two weeks (until January 24th).

This is the first time I arrange something like this, though I would be happy to continue this tradition (if you have something appropriate to offer for my readers, please feel free to contact me).

And of course, you are welcome to spread the word....

PS I will have this post at the beginning of the page during the discount.

תערוכה של רג'יו אמיליה

למקרה שמישהו מעוניין? אני נוסעת ביום שישי...

http://www.mirrorsway.org/reggio.htm

Montessori Print Shop Giveaway

There is a huge generous giveaway going on hosted by Montessori Print Shop...!

Here are the details as posted by Jennifer:

A Montessori Print Shop Deluxe CD Rom
(2 Disc Collection)
Current Value - $589.32 US

The giveaway runs from Friday Oct 15th 2010 to Friday Oct 22nd 2010.

It includes:

• all PDF Files listed in our store at this time
  
  • 799 Montessori materials Full Product List
• 4 Primary Teaching Manuals in PDF File format
  
  • Practical Life
  • Sensorial
  • Language
  • Math
• Instructions on how to prepare and use:
  • Toddler Cards and Books
  • 3-Part Cards
  • Nomenclature Books and Cards
  • Match-Up and Memory
• FREE Xpresspost shipping
  
  • approx. 1-4 business days for delivery within Canada
  • approx. 2-5 business days for delivery within the United States

Details for entering the Giveaway

1. You must have a Canadian or US Shipping address.
2. One entry will be given to each person who goes to our online store at www.montessoriprintshop.com and then back to this post and leaves a comment saying what their favorite item is and why.
3. A Second entry will be given to each person who writes a blog post mentioning this Deluxe CD Rom Giveaway. You must leave a separate comment on this post and provide the link to where the giveaway is mentioned on your blog in order to receive a second entry.
4. A Third and Fourth Entry will be given to each person who includes our blog on their Blog Roll. You must leave a separate comment on this post and provide the link to your blog in order to receive a third and fourth entry.

I have never seen such a generous giveaway!

Good luck!!!

It would be wise to remind that Montessori Print Shop also has beautiful Hebrew materials...

במערבולת

אני במערבולת...

אני מערבולת כבת (לעיתים נסחפת לגמרי למעמקיה, אם כי יותר ויותר מצליחה להחזיק את ראשי מעליה)...

אני במערבולת כאמא (לעיתים די מסחררת, אם כי פחות ופחות מצליחה למשוך אותי לתוכה)...

אני במערבולת פיזית. בקשר ישיר או עקיף לשתי המערבולות הקודמות, הצליח להסדק טיפה אחד הדברים היותר יקרים לליבי. ככל הנראה, פיתחתי דלקת בשד. גם עתה, בפעם שלישית מיום שלישי, חום הגוף שלי במגמת עליה.

כך שכל רגע פנוי, אם כבר נמצא, מוקדש למשיכתי מאחת ממערבולות האלה.

יש לי הרבה מה לספר. אני משתדלת לרשום הערות כדי לעשות כן בזמן מתאים. אני מקווה שכך אעשה גם. כתמריץ הולם בשבילי, אמשיך את סיפורינו בסדר כרונולוגי.

אני מצטערת שלא השבתי ולא חזרתי עוד לתגובות האחרונות ולמיילים שקיבלתי. אני מאוד מעריכה אותם ומודה לכם. גם בכך אני מבקשת את סבלנותכם...

נ.ב. וכשאני מזכירה מערבולות, אינני יכולה שלא לחשוב על המים השקטים של הים האדום ועל הברכה של סיני, כשעוד הייתה זמינה לנו. או שהחום שלי פשוט נותן את אותותיו...

המון תודה!

אין מספיק מילים להביע את התרגשותי הרבה מכל תגובה שקראתי. המון תודה! וסליחה שלא הספקתי עוד להגיב. כבר אמרתי לא פעם עד כמה המקום הזה חשוב לי, ובזכותכם הוא אף יותר מזה - מדהים עד כמה כל תגובה כמעט הגיעה ברגע עדין ושברירי, וחיזקה אותי מאוד. שוב, המון תודה!

תודה גם לכל מי שהתקשר, בישל, אפה, סייע, תמך - אני מתקשה במילים, אך הייתם כל כך חשובים לנו!

Thank you all for your kindest replies and wishes. I am sorry it took me a while to reply. It meant a lot to me and my family. I hope I will be back to posting in the nearest future - perhaps I will post more pictures than words in the meantime. But then, whom am I kidding?..:)

מדוע אני כותבת?

בין לבין התפרסמה כתבה בה הוזכר הבלוג. חשבתי שתהיה זו הזדמנות מצויינת לשתף בתשובות שנתתי לצורך הכנת הכתבה:

מה הביא אותך לכתוב בלוג אמהות?
הבלוג הוא תחליף מודרני ליומן טיבטי עשוי יד, שהתחלתי לכתוב בו מאז שבננו החליט להצטרף אלינו. האפשרויות הטכנולוגיות של ניהול יעיל, של התמצאות קלה יותר, וגם העובדה המצערת למדי כי הקלדה הפכה להיות הרבה יותר נוחה לי מהכתיבה ביד, כמו גם ההזדמנות ללוות את הרשומות בתמונות ובתגובות הקרובים לנו - כל אלה קסמו לי מדי, וגברו בסופו של דבר על החשש מההמוניות שבפרסום.

סיבה לא פחות חשובה נעוצה בגילוי גישת חינוך מונטסורי, אליה נחשפנו סמוך ללידת בננו. כבר מהחשיפה הראשונה הרגשנו כי גישה זו מתארת את כל מה שאי פעם האמנו בו מבחינת הדרך שבה היינו רוצים לגדל את ילדינו. ידענו מה אנחנו רוצים לעשות, ולשמחתנו גילינו איך אפשר לעשות כן. להפתעתי הרבה, כמעט ולא מצאתי חומר בעברית על הגישה. למדתי מהספרים באנגלית, לקחתי קורס באנגלית, השתתפתי בפורומים מקצועיים באנגלית. כך נחשפתי גם לעולם הבלוגים, גם הם באנגלית. אני עדיין לומדת, כל הזמן, בכל רגע פנוי שיש לי. לא הכרתי לפני כן את עולם הבלוגים. כן ידעתי כי כמעט כל מי שדיברתי איתו בנושא, נרתע מלימוד על הגישה אך בשל הטרחה שבקריאת החומר באנגלית. קיבלתי השראה גדולה כל כך מהלימוד מהבלוגים של מורות ושל אמהות באנגלית, למדתי כל כך הרבה מהתיאורים דה פקטו של יישום הגישה, בצירוף תמונות, התלבטויות, פרשנויות, שהמעט שיכולתי לעשות הוא להושיט יד לכל המעוניין בכך בעברית (אני משתדלת גם לתרגם מאנגלית ולפרסם בבלוג מאמרים בנושאים רלוונטיים).

זה היה לפני למעלה משנתיים. מאז נגעו בהורות שלנו גם נגיעות מכחול של unschooling, של החינוך האנטרופוסופי, של החינוך הביתי, של תקשורת לא אלימה NVC (גישה שפותחה בידי מרשל רוזנברג Marshall Rosenberg), של ההורות ללא תנאי (גישה שפותחה בידי אלפי קוהן Alfie Kohn). כל אלה באו לידי הביטוי על דפי הבלוג.

כל כך קיוויתי שבתקופה זו יכתבו יותר בלוגים בעברית על ההורות. לצערי, לא כך הדבר. ואולי זה מה שגורם לי להמשיך לכתוב.

עבור מי את כותבת? מי הם הקוראים שאת רואה מול עינייך?
בננו הוא קהל היעד העיקרי שלי. אני הייתי משקיעה הרבה מאמצים בלהציץ לעולמם של ההורים שלי במהלך דרכם כהורים. מה עמד בבסיס גישתם? מדוע בחרו בהתייחסות זו ולא אחרת? איך אני הייתי? איך הגבתי? מה היו ההתלבטויות שלהם? היכן טעו? מעבר לסקרנות טבעית, אני מאמינה כי כך הייתי מכירה את עצמי הרבה יותר טוב היום. כל זה עולה בליבי בעת כתיבתי. אינני רוצה כי בננו יקבל תמונת עולם מושלמת על ילדותו או עלינו. הייתי מאוד רוצה כי ינסה להבין, ילמד מהדרך שלנו, יחכים מטעויותינו, ואולי אפילו יעזר במידע שיעמוד לרשותו עת יגיע תורו להיות הורה.

אני רואה בהורות משימה עיקרית של חיינו. במיוחד בעולם שלנו, במציאות תובענית ובלתי שפויה לעיתים, שופעת במיותר, מתחמקת מהתמודדויות מורכבות, מסתתרת מאחורי המסחריות. עצוב לי כי אצל רבים, ההורות מסתכמת היום בבחירת חבילת לידה ובמציאת פתרונות יצירתיים כתחליף לגנים בחופשת הגנים בקייץ. אני מאמינה שאפשר אחרת. שיש עוד הורים כמונו, הנאבקים בהסתפקות במעט, בפשוט, בטבעי באמיתותו. בהעדר כמעט מוחלט של שיח מתאים בארץ, חשוב לי להציע חלופה למי שיתעניין בכך. אחרת, איך אוכל אי פעם להציע לילדיי להקשיב לליבם, לבחור במי שהם באמת, לסייע ולתרום, גם אם דרכם אינה דרך הכלל?

שאלת הפרטיות מאוד מאוד מאוד חשובה לי. ההתלבטות תמיד קיימת. ההחלטה לחשוף את עצמנו על דפי הרשת מראש מכתיבה ויתור מסוים על פרטיות. ולכן על אחת וכמה, אני מקפידה לא לקרוא לעצמנו בשמות האמיתיים שלנו, לא לציין את מקום מגורינו או פרטים מזהים אחרים. אינני מפרסמת תמונות חושפניות מדי. אינני כותבת על מה שהבטן אינה מאפשרת לכתוב. ואם מופיעים בתמונות אנשים נוספים, אני תמיד מבקשת את רשותם לפרסם את תמונתם בבלוג.

במה תרמה כתיבת הבלוג לחייך?
הכתיבה התחילה כיומן לבני. אך מהר מאוד הפכה להכרח בחיי. זו מעין עשיית חשבון נפש, התכתבות ביני לבין עצמי, ביני לבין בן זוגי, ביני לבין כולנו בעתיד. אני אוהבת לכתוב. אני גם מאמינה גדולה בכוח המילה, בבהירותה, בעצמתה. בכך כי יש סיבה להעדפת מילה מסוימת על אחרת. לעיתים, רק אחרי שאני כותבת על נושא מסוים, הוא מתבהר לי. לעיתים, רק אחרי שאני קוראת את מה שכתבתי, המחשבות מוצאות את משבצותן. לעיתים, השורות מתבשלות בליבי במשך שעות. לעיתים, ליבי מוביל את האצבעות, ואני ביחד איתן מגלה מה הוא מבשר לי. הייתי אומרת שבמובן מסוים, זו מעין מדיטציה בשבילי. היכולת לנשום. להבין. להעמיק. לשאול. להתקדם.

מבלי להתכוון, הפך הבלוג לאוסף מעניין של התנסויות בהורות, ביצירה, במשפחה, בלימוד, בגדילה. ובמילה אחת - בכל הקשור בחיים.

The Montessori Goldmine

ג'ו מA Bit Of This and A Bit Of That התחילה לאחרונה ביוזמה מעודדת לרכז את כל הבלוגים המונטסוריים במקום אחד עם פוסטים יומיומיים של פעילויות שונות מרחבי העולם. מומלץ בחום לבקר ב- The Montessori Goldmine (גם כמה פעילויות שלך פורסמו שם:).

There is a great initiative taking place lately. Jo from A Bit Of This and A Bit Of That has started The Montessori Goldmine, where she has tried to concentrate all Montessori related blogs from all over the world. You are more than welcome to take a look....

פינת לימוד: על משמעת פנימית, על ציות ועל מה ביניהם

כבר אמרתי עד כמה אני אוהבת את הדיונים המתעוררים בתגובות לבלוג זה???

לפני שאני נכנסת לדיון מרתק חדש שהתעורר, כבר די הרבה זמן רציתי לספר, כי בנוסף להרשמה לקריאה בבלוג, ניתן מעתה גם להרשם לתגובות. אפשר לעשות כן בלחיצה על Subscribe to comments, המופיע בתחתית כל עמוד, באופן דומה להרשמה לבלוג (Subscribe to My Child's Diary, כפי שכבר הסברתי בעבר). כך, ברגע שתופיע תגובה חדשה בבלוג, או תשובתי עליה, תוכלו לדעת על קיומן. בנוסף, בתור שמאלי בצידי כל דף בבלוג, תמיד אפשר לצפות בתגובות האחרונות שפורסמו, ללא ההרשמה לקבלתן.

ועתה, לנושא החשוב מאוד לפנינו.

בתגובות לפוסט "רץ... לכביש" נשאלתי מספר שאלות חשובות. על רובן עניתי בתגובות לפוסט עצמו. אך את תשובתי לשאלתה של אבישג החלטתי לפרסם בפוסט נפרד.

לגבי מה שסיפרת עם המדרגות בסוף שאת אומרת כי את עולה הביתה, אני מבינה מאוד את כוונתך ליצור אוירה רגועה, אבל חשבתי כי לפעמים ה"איום" שלנו בהליכה נתפס כנטישה והם משתפים פעולה מתוך פחד ולא מתוך הבנה. לכן אני משתדלת מאוד לא לעשות את זה עם עלמיתה למרות שלפעמים זה נראה כמו הדבר היחידי שיעבוד. אני בטוחה שאת עושה את זה בטון הכי רגוע ואוהב שאפשר אבל זה כן יכול ליצור מסר של עזיבה שלך ברגע קשה.

נגעת בנקודה רגישה מאוד. למעשה, כל "סנקציה" משמעתית (אני לא בטוחה אם מונח זה הוא הנכון לתיאור של מה שאני מתכוונת אליו) אפשר לפרש כאיום, והציות לה ככזה שבא מתוך פחד ולא מתוך ההבנה. גם לי לקח זמן לעשות את ההבחנה הזו, וגם עכשיו אני כל פעם בוחנת אותה מחדש.

מבחינתי זה עניין של גישה. אני חושבת שהנחת יסוד שלי היא תמיד כי המשמעות האמיתית בסופו של יום היא זו שמגיעה מבפנים, רק אם היא תגיע מפבנים, היא תוביל לציות אמיתי לסמכות חיצונית. אני מדברת הרבה על כך על דפי בלוג זה, ועדיין מרגישה כי לא תמיד מצליחה להסביר במלוא היקפו.

"...האם החופש משמעו נתינת רשות ככל העולה על רוחו [של הילד] או האם חופש הבחירה נושא בחובו אחריות מסוימת?...

... מונטסורי בעצמה האמינה כי משמעת "אינה... עובדה אלא הדרך". משמעת אמיתית מגיעה הרבה יותר מפנים מאשר מבחוץ, והיא תוצאה של צמיחה התפתחותית פנימית יציבה. בדיוק כפי שילדים קטנים מאוד חייבים ללמוד לעמוד לפני שהם מסוגלים ללכת, הם חייבים לפתח סדר פנימי באמצעות עבודה [בפעילויות מונטסורי], לפני שהם מסוגלים לבחור ולבצע את פעולותיהם. באופן מפתיע, מריה מונטסורי מצאה כי היה זה דרך החירות הפנימית בכיתותיה שהילדים קיבלו את האמצעים לגלות את המשמעת הפנימית או העצמית שלהם. העצמאות לא הפחיתה את הכבוד לסמכות, אלא אפילו העמיקה אותה. אחד הדברים שהלהיבו את התעניינותה היה כי סדר ומשמעת נראו מלוכדים כל כך שהם נבעו בחופש.

אבל, הרבה אנשים מניחים כי משמעת היא משהו המוטל מבחוץ על ידי דמות סמכותית, לה צריכים לציית ללא כל הרהור אחריה. משמעת בסביבת מונטסורי אינה משהו שנעשה לילד; היא גם אינה טכניקה לשליטה בהתנהגות. ענייננו בפיתוח המקום הפנימי לשליטה, כזה שמאפשר לאינדיווידואל לבחור בהתנהגות נכונה כיוון שהיא נכונה עבורו ונכונה לקהילה.

אם המשמעת תופיע מבפנים, מה אז תפקידו של המורה? משמעת פנימית היא משהו שמתפתח. היא אינה משהו שמופיע בתוך הילד באופן אוטומטי, ואי אפשר ללמד אותה. תפקידו של המורה, אז, לשמש דוגמא ולהנחות, תוך כדי תמיכה בילד המתפתח עד הנקודה, בה יהיה מסוגל לבחור לקבל את "החוקים" של הקהילה הכיתתית ולעקוב אחריהם. בהגיעו לרמת ציות זו, תושג המשמעת הפנימית האמיתית. אחד יודע כי רמת ציות זו הושגה, כשילדים מסוגלים לעשות בחירות התנהגותיות הולמות, גם כשאנחנו לא בסביבה.

משמעת מניחה מראש מידת ציות מסוימת. לפני הגיל שלוש, ילד אינו יכול לציית באופן אמיתי, אלא אם מה שמתבקש ממנו מתאים במקרה לאחד מיצריו החיוניים. בשלב זה, אישיותו טרם התגבשה עד לרמה, שבה הוא מסוגל לבחור לציית. את השלב הזה הגדירה מונטסורי כשלב הציות הראשון (the first level of obedience). פעוט יכול לציית, אך לא תמיד. שלב הציות השני מושג כשילד מסוגל להבין את רצונותיו של אדם אחר ויכול לבטא אותם בהתנהגותו זו שלו. כשהילדים משיגים שלב ציות זה, רוב ההורים והמורים יחשבו כי הם השיגו את מטרתם. רוב המבוגרים מבקשים אך כי הילדים יצייתו. יעדי מונטסורי הם מעבר לכך, אמנם, לקראת שלב הציות השלישי, זה שמונטסורי קראה לו "ציות שמח" ("joyful obedience"). בשלב זה הילד הפנים את הציות, או, אנחנו יכולים להגיד, פיתח משמעת עצמית, שבעזרתה הוא רואה בבירור את הערך של מה שמציעה לו הסמכות, וממהר לציית. אין מדובר בציות עיוור, אלא זו בחירה מיודעת במלואה על ידי אישיות שגדלה בחופש והתפתחה עד לפוטנציאל המלא שלה. זה מה שאנחנו רוצים עבור ילדינו. עם רמה זו של ציות או של משמעת עצמית מגיעה מידת הכבוד העצמי, שבה הילד אינו יכול להימנע מלכבד זכויות אחרים וצרכיהם, לצד אלה שלו. אז הוא יכול ללמוד ולהתפתח חופשי תחת הגנת קהילת אינדיווידואלים רוחשי כבוד.

...

בין אם בבית או בכיתה, חשוב לזכור את המטרה האולטימטיבית של המשמעת. לעיתים קרובות מדי אנחנו מטילים משמעת בהתחשב באותו הרגע בלבד, פותרים בחפזה את הבעיה הנוכחית, אך ככל הנראה יוצרים באותה העת בעיות עתידיות. הטלת משמעת בחשיבה לטווח ארוך כוונתה לזכור את המבוגר העצמאי שאתם רוצים כי ילדיכם יהפכו להיות"

מתוך "The Montessori Approach to Discipline" by M.Conroy and K.W.Bravo

לא זוכרת היכן פעם שמעתי לראשונה את הדוגמא הבאה. אני לא חושבת שהבאתי אותה על דפים אלה. בשבילי היא סימנה, ועדיין מסמנת, מגדל אור. אימצתי אותה לליבי.

בואי נקח לדוגמא נהיגה במהירות מופרזת בכבישים. מה יגרום לך להפחית מהירות? האם יהיה די בהצבת ניידות משטרות כל כמה מטרים, או בנתינת דו"ח עם סנקציה משמעותית? אולי. אך ללא כל ספק, השפעת אמצעים אלה תהיה אם כי מיידית, אך קצרת מועד. באיזשהו שלב, הזכרון על הדו"ח ימעך, ותמצאי דרכים להבחין בניידות משטרה בטרם עת. האם יהיה הכרח בתאונה? אולי. אך שוב. הזכרון הכואב, אם כי יכול להיות קטלני, מתישהו ישכח. בסופו של דבר, רק אם תביני את הסכנה הנשקפת לך ולסביבה מנהיגתך במהירות מופרזת, רק אז רגלך תהסס מלחיצה נוספת על דוושת הגז. רק אם הציות יבוא מבפנים, יהיה הוא אפקטיבי, ארוך טווח, ואמיתי ולו במובן זה שיתקיים תמיד ללא השפעת כל גורמים חיצוניים.

וכמובן, זו הייתה רק הצגה שטחית של ציות מתוך משמעת פנימית. חשוב לציין כי בסופו של יום, ומה שבדרך כלל משום מה נשכח מבינתנו, מה שהכי משפיע על הילד הוא הלך הרוח הכללי, בנוסף להתמודדות עם מצבים קונקרטיים. סביבה מתוכננת ובטוחה, סדר, שגרה, יופי אסטטי של כל מה שסובב אותו, חוקים בסיסיים פשוטים וברורים (ground rules) להתנהגות בסביבה, חופש מתוך גבולות (freedom within limits), פעילויות מותאמות להתפתחותו (Practical Life and Sensorial), כמו גם שיעורים בהתנהגות חברתית הולמת (Grace and Courtesy lessons), כל אלה חשובים באותה מידה, יחד ולחוד, לאפשר לילד לגדול להיות מבוגר עצמאי, אחראי ואכפתי.

וכמובן, עלינו להכיר את שלביו ההתפתחותיים של הילד ולהתאים בהתאם את התנהגותינו כלפיו.

"כשהילד קטן מאוד - עד שהוא בן שמונה או תשעה חודשים - הגבלת הדחפים שלו היא פרימיטיבית למדי; הורים צריכים בקביעות להמיר את תשומת ליבם של התינוקות ואת האנרגיות באלה שלהם. בסביבות שמונה עשר חודשים, כפי שלמדנו, הילד מפתח מידה מצומצמת של מודעות עצמית. תפקיד ההורים דורש בדיוק את אותה המידה של העירנות, אך הוא מקבל היבט פיקוחי יותר. כשהוא בן שלוש, הילד הרבה יותר מודע לכך שאחרים שונים ממנו. משהו יכול להכאיב לו ועדיין לא להכאיב למישהו אחר, למשל - ולהיפך. פיקוח המבוגר חייב להמשך (למרות שלא בהכרח בקביעות כפי שנהג עד כה), מכיוון שלילד אין
עדיין חשיבה הגיונית מפותחת (reason) להתמודד עם היתקלויות חדשות. הוא לא יכול להסיק בעצמו את הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מכיריים או ממחט חדה, למשל, ולכן, הוא זקוק להגנה מהם.

בבירור, במהלך ששת השנים הראשונות, ילדים זקוקים למבוגרים בחייהם, שימירו את האנרגיות שלהם ואת רצונם באלה שלהם, מכיוון שלילדים אין עוד כל הבנה של קיומם ושל מה שזה אומר, בסופו של דבר. תפקיד המבוגר הוא להציג לילד בהדרגה את היקום המבוסס על הסדר ואת גבולות החיים היומיומיים כישות מוגבלת החייה בתוכם."

"...אחרי שהילדים מגיעים לגיל שש, אנחנו חייבים להבחין בסיטואציות, שבהן נזדקק להחליף את הפעלת שיקול דעתם בשלנו (reasoning), ובין הגילאים 12-24, את תבונתם (wisdom) ואת שיפוטם (judgment) בתור מבוגרים שהתגלו לא מכבר. אולם, הדרכים שבהן נעשה כן חייבות להתאים להתפתחות העצמית של הילדים".

("Montessori from the Start" by Paula Polk Lillard, pages 200-201, 208)

אולי עכשיו הבחירה שלי בדרך התנהגות מסוימת זו במשברים שלך מובנת קצת יותר. וגם ההמשך שלי בהליכה למרות כוונתך ללכת בכיוון אחר. בכך אני מרגישה שאני משדרת לך באופן ברור אך עדין, כי היקום ממשיך להתקיים לפי הסדר המובנה שלו, החיים ממשיכים בכיוון מסוים שנבחר לפי הגיון מסוים באותו הרגע, ולך יש בחירה להצטרף. בעצם, בהתחשב בכל הלך הרוח בכללותו בהתנהגותנו כלפיך, המסר הוא כי למעשה אין לך ברירה אלא להצטרף. במובן מסוים, אין זה שונה מהחלפת עונות השנה. אנחנו יכולים להמשיך להתנגד להן, ולהמשיך ללבוש מעילים חמים בקיץ. ולהתבשל מחום. או אנחנו יכולים לקבל על עצמנו את חוקי היקום הטבעי במובן זה שנשים בגדים קצרים ונהנים מההנאות שהוא מציע לנו. אני מאמינה כי אין זה שונה גם בהתייחסות לרבדיו האחרים של היקום. הבטחון שלנו בהתנהגות הולמת בתקופה זו, בה האנרגיות והרצון שלך מוחלפים באלה שלנו, ישרה גם עליך את הלך הרוחות. אם הרוח נושב בכיוון מסוים בטבע, כל העלים מצייתים לו. אלה חוקי הטבע. הטבע הוא היררכי, אך הטלת סמכותו מתקבלת לרוב בהבנה ובהסכמה. כמובן, כל ההוויה שלנו כמבוגרים בתקופה זו חייבת לשדר, ללא כל ספק, את ההתכווננות שלנו, במעשינו ובמילותינו, כמו גם להבהיר בעדינות את ההשלכות הטבעיות של כל סיטואציה.

אם, למשל, אינך משתף פעולה מתישהו, אנחנו בדרך כלל נוהגים לפי אחת משלושת הדרכים בהתאמה: ממשיכים בפעולתנו ולך נשארת הבחירה להצטרף; עושים את הפעולה במקומך ביחד איתך, בעדינות אך בנחישות; מרחיקים אותך מפעילות (או להיפך) בעדינות עד שתהיה מוכן לנסות שנית. אני מקווה שלא שכחתי משהו. תמיד נשארת לך הבחירה לשתף פעולה, אלא אם הרצון שלך אינו במיטבו באותו הרגע (בדרך כלל, אם אינך עייף, רעב או לא מרגיש טוב), אז מוצעת לך הבחירה לבצע את הפעולה מאוחר יותר. אנחנו תמיד משתמשים בשפה חיובית. אם, למשל, אינך רוצה לאכול ליד השולחן, אנחנו נקח את האוכל ממך, נשים אותו על השולחן ונוסיף: "אנחנו אוכלים ליד השולחן. אם אתה רוצה לאכול, תוכל לשבת לאכול ליד השולחן". הבחירה בידך. בדומה לכך, אם למשל, אנחנו מתיישבים לאכול, ואינך רוצה להצטרף, אנחנו מודיעים לך בעדינות: "עכשיו השעה של ארוחת הערב. אנחנו מתיישבים לאכול. אתה מוזמן להצטרף". אם אנחנו במגרש המשחקים, והגיעה השעה ללכת הביתה, ואינך רוצה לעשות כן, אחרי שנתנו לך התראות מספר, אנחנו מספרים לך כי הגיעה השעה ללכת הביתה ומתחילים ללכת לכיוון הבית. דוגמאות אלה אינן שונות מהדוגמא שבה השתמשתי, כשסיפרתי שאם אתה מתחיל לרוץ לעבר הכביש, אך בפועל אתה רחוק ממנו, אני מסתובבת ומתחילה לצעוד בכיוון ההפוך. אני מניחה כי אפשר לראות בכך איום מסוים. בסופו של דבר, זה עניין של פרשנות. אינני רואה זאת כאיום או כנטישה, אלא הסבר בהיר בשפה עדינה ופשוטה והדגמה ברורה של הכיוון שבו הדברים אמורים לזרום. אין זה שונה מדרך פעולתנו עם ילד קטן יותר, עת מנסים אנחנו ללמד אותו להתרחק ממקור אש. מרחיקים אותו בעדינות ממנה, עד שהוא לומד להתרחק לבד. אנחנו מנחים אותו כאילו היה רק עושה את צעדיו הראשונים. היינו מחזיקים את ידו, עד שהליכתו הייתה הופכת יציבה יותר, וברגע קסום, היה מתחיל לצעוד בכוחות עצמו. אני מאמינה מאוד כי כשאתה מצטרף אלינו, אינך עושה כן מתוך הפחד אלא מתוך ההבנה כי כך הדברים אמורים להיות. כמו עלה המונע בכיוון הרוח. איננו עוזבים אותך אלא להיפך, מצרפים אותך אלינו בדרך היחידה האפשרית. רק כך, מתוך לימוד עדין אך ברור, תוכל לבסוף ללמוד להסכים לסמכות מתוך הבנת טובתה בשבילך ובשביל הסביבה.

והנה אנחנו כאן

זה התחיל סתם במצב רוח מעופף משהו, מלווה במזג אוויר חורפי שפקד אותנו. ואולי הריון גם הוא קשור בכך...

התלוו לכך צלליות של המצב הכלכלי שלנו, החלטות שהיו צריכות להעשות, מצב רוח טיפל'ה ירוד, הרהורים ומחשבות שסירבו להרפות. ועייפות. אוי - עייפות.

ואז גם המחשב שלי בתזמון לא מקרי החליט לצאת להפסקה ארוכה, שכללה בין היתר החלפת הדיסק הקשיח שלו (מזל או מזל שהיה לנו גיבוי).

מכאן לשם יצא כי לקחתי הפסקה - סליחה על כך כי לא הודעתי רשמית עליה. כנראה שלעיתים הדברים פשוט קורים...

כנראה שהייתי זקוקה לכך - בחודשיים האחרונים קצת קשה לי לכתוב. המחשבות מפוזרות כל כך. לעיתים אני פשוט יושבת מול המסך ובוהה בו מבלי לשים לב לאיך שהזמן עובר. וזאת ברגעים הספורים שאני בכלל מצליחה להביא את עצמי לשבת מולו... הלילות כבר לא מוקדשים לכך. בלילות אני פשוט מתרסקת.

אך עתה אני כאן. שוב. לא מבטיחה לכמה זמן. ולא יכולה להבטיח את רמת האיכות. ובעצם הרי אני בעצמי לא אוהבת הבטחות. כך שאעשה את מה שאני תמיד מבקשת מאלה הששים להבטיח - אני פשוט אפעל. אחיה. אכתוב. אשתף. לעיתים פחות. לעיתים יותר. ונראה לאן נתקדם.

בינתיים הצטברו די הרבה סיפורים. פחות תמונות לצערי. אשתדל לחלוק את כולם. מבלי סדר כרונולוגי מסוים. תסלח לי.

ועוד משהו קטן - התגעגעתי....

נ.ב. התמונות הן מהיום. התעוררת משנת הצהרים. אחרי שאבא ניגש אליך, ביקשת לעבור אלי. מבלי מילים, פשוט חיבקת אותי. נישקת אותי. ורקדנו. בשקט בשקט. אתה, אני והמלאכית שבדרך. ביום שישי התחלנו את השבוע העשרים...

פלמנקו

שלא כהרגלי, אני מרגישה כי אם לא אספר על הופעה זו במוצאי שבת הקרוב על דפי בלוג זה, אחטא.

ענבל היא רקדנית בחסד. אמנם הפעם האחרונה שצפיתי בה רוקדת הייתה לפני כמליון שנים, וליתר הדיוק לפני כחמש שנים, כבר אז החסרתי פעימה. שתינו הגשמנו חלום. אחרי שנים של חלומות בהקיץ, אני העזתי ללמוד לרקוד פלמנקו. ענבל הפכה את החלום עוד הלאה והפכה אותו למציאות חייה.

מה רבה הייתה התפלאותי כשגיליתי כי היא עברה לגור לא רחוק מאיתנו, ואף מופיעה למזלנו במחוזנו, במרחק עצום מעיר הבירה!?

כל מילה נוספת מיותרת. חבל לפספס!

לא לגמרי כאן

אני מצטערת כי אינני רהוטה כהרגלי לאחרונה.

האמת שאני מרגישה כי המוח שלי כרגע נמצא בכל מקום אפשרי חוץ מבראש שלי. לעיתים אני ממש מרגישה מעופפת מעלי. אינני מספיקה להתרכז כמעט בכלום. אינני מצליחה כמעט לסיים לכתוב משפט מבלי לשכוח מה היה בתחילתו. ולא נזכיר בכלל למה התכוונתי במה שאמרתי.

לכן גם תוכן הבלוג די רעוע לאחרונה. בתקופה מסוימת היה לי הרבה יותר קל לתרגם משהו מאשר לכתוב מליבי. היום גם זו בעיה. בדרך כלל אני כותבת בלילות. הפעם, כשהלילה יורד, אני בקושי מצליחה להחזיק את עצמי. ואם כבר מגיעה למחשב, אני בוהה... לא ממש יודעת במה.

הלוואי והייתי יכולה להבטיח כי הדבר ישתנה בקרוב. לא בטוח. יש לי המון תמונות. ודי הרבה סיפורים. הרגשות והמחשבות שם. רק דרכן החוצה די חסומה. אני בכל זאת אשתדל לחלוק אותן ולו בכמה מילים.

סליחה.

One World One Heart Giveaway

Welcome!

This is our second year participating in the One World One Heart giveaway. This wonderful event was founded by Lisa Swifka at a Whimsical Bohemian. It is an international event meant to introduce bloggers to each other. Last year, for example, more than 900 artists from all around the globe participated in this event. Such a generous initiative!

We received such an amazing wave of love and encouragement last year that it was no doubt for us that we would love to be included in this year advent.

This year too, my beloved, very talented husband (and I am objective, as you can see by yourself) has agreed to contribute one of his amazing works.

His art keeps to always amaze me - it seams like there is no limit for his talent (it is late in the night here, so I can write this without worrying about what he will have to say about it..:).

So this is our offering. If you are our lucky winner, you will be invited to pick one A4 print of my husband's creations from his Etsy shop! That way you can have exactly what you are wishing for! You can leave the name of your favorite piece in the comment session - but this is not an obligatory for participating. You can always leave it for later...

If more than 50 people comment to this post, we will draw a winner for each additional 50 comments.

Our giveaway is open to all - both Israeli and International posters, actual bloggers and non-bloggers. Everyone is invited to participate. To win this giveaway, simply leave a comment on this post, emphasizing your name and email address. We will draw a name on February 15 and announce the winner. We will choose the winner via a random number generator.

We will contact the winner via e-mail, so be sure to leave an e-mail address. If we don't hear from the winner within a week, we will draw a new winner.

We have received 269 very warm and touching comments! Wow! I am overwhelmed....

If it was up to us, I guess we would have sent a piece of my husband's art to every single commenter. I still hope that those of you who didn't win the giveaway, will find their way to appreciate my husband's creations.

Our winners are:

Kathy Pearlman who said:
הייתי רוצה לנצח אחד הציורים היפים.
אני מתפלא על כל האנשים המוכשרים לרכוב על מרבד הקסמים. תודה שנתת לי להיכנס!
kathybear ב Comcast dot net
תרגום באמצעות גוגל"

Heather who said: "Your husband is so talented, I'd be delighted to win one of his prints. Please come by and visit my blog giveaway as well. Heather OWOH #978

Donna who said: "Fabulous! Please count me in and thanks for visiting my blog as well! http://fyrebeadz.blogspot.com/2010/01/owoh-2010-event-giveaway.html"

Katie Foley who said: "Fab giveaway count me in please! pop over to my blog and enter mine too i'm #328 :) http://katiestrangeworld.blogspot.com/ Katie"

Peggy who said: "Beautiful blog,the paintings are stunning! I am flying on my magic carpet ,visiting from Connecticut. Thanks for the lovely giveaway I am blog #937 Thanks"

Debbi who said: "What wonderful paintings! Thanks so much for the chance to win"

Thanks so much to all the participants! I will get in touch with the winners in the next following days....

פינת לימוד: הצגה

אז אני מתחילה משהו חדש. מעין פינת לימוד שכזו (learning corner me and perhaps you). בעיקר, אני רוצה לעודד את עצמי להוסיף לקרוא כמה שיותר חומר שקשור במונטסורי, בהורות, במה ובמי שמעניין אותי. לא שאני לא רוצה לעשות כן, אך איכשהו במים גועשים אלה של מי החיים, אני לא תמיד מצליחה. אז חשבתי - מה יכול להיות יותר מעודד מהאפשרות לשתף את מי שמוכן לכך בדברים שאני לומדת (כלומר, מעבר למה שאני משתפת גם כך)?!

ובכן, כל מי שמוכן להצטרף, אנא תתרווחו בניחותא. כל מה שאתם מתבקשים לעשות הוא ללחוץ על הלינק של המאמר שאביא כאן, להתאמץ קצת ולקרוא מאמר קצר באנגלית. כל פעם קצת - לא נורא מאוד. אולי, מדי פעם, אני גם אוסיף מילה אחת או שתיים בנושא. ואולי, כדי לא לעכב יותר מדי את השיתוף, הרי בלב שלי יש גם כך כל כך הרבה נושאים שאני לא מספיקה לכתוב עליהם, פשוט אביא את הלינק. מי יודע - אולי זה יגרום לכם לחשוב קצת, ואולי אף תלמדו דבר מה או שניים. וכמובן, כמו תמיד אני מזמינה הערות, תגובות, תוספות. אני תמיד אשמח לדיון פורה. אני אשתדל לפרסם בפינה לפחות כל יום ראשון. שיהיה טעם טוב להמשך השבוע.

מוכנים? מתחילים...