לבננו: בסוודר החום

אני חושבת שהגיע הזמן...

 אני בשלה מספיק...

 בהחלט כן...

ניסיתי לחזור על המנטרה מספיק פעמים כדי שגם אני אוכל להאמין בכך...

 ובסוף זה עבד...

 הסוודר הרציני הראשון שסרגתי בשבילך, אהוב שלי...

והפעם, השתמשתי בגזרה הקלאסית שכל כך למדתי לאהוב  Child's Placket-Neck Pullover, מבלי לשנות בה דבר. רק הוספתי כתפורים מקסימים בצורת חרוזים שביום גשום שלושתנו יצאנו לצוד מ"זה וזה" שבמרכז...

 ואולי בזכות הגזרה, ואולי בזכות החוט הכל כך נעים למגע ולעבודה (חצי חצי), וכמובן, בזכות מי שזכה ללבוש את הסוודר לבסוף, אני כל כך אוהבת את מה שידיי הולידו...

ותמונות אלה צולמו על גג אוניברסיטת חיפה...

אחרי הגיחה האחרונה למשהו שניסינו להתנסות בו - הצגות ילדים. ועכשיו ההחלטה ברורה - לבד מכמה אירועים בודדים, בודדים מאוד, לא  נבקר עוד באירועים המיועדים לילדים. באמת, לעיתים גם אני מרגישה נעלבת בשמך. מזל שעשינו זאת אך כמה פעמים בודדות...

 מה שכן, היה זה הבילוי של רק שנינו. ונהנינו מכל רגע...

ואני רק מקווה שתזכה ללבוש את הסוודר גם בשנה הבאה. ניסיתי לדאוג לכך באורך הסוודר והשרוולים. והאמת, לפחות כחודש לפני העונה הבאה, הדבר נראה מבטיח...

ואתה בן ארבע שנים וארבעה חודשים וארבעה שבועות

לבתנו: בסוודר וורוד

 ככל שמתקרב החורף, אני מתחילה לחשוב על איך אוכל לחמם את האהובים שלי...

השנה החלטתי לנסות משהו אחר - לסרוג בשבילך סוודר מחוט כתנה. ניסיתי לתת הזדמנות נוספת להכין בשבילך אך דברים טבעיים, ולכן לא רציתי להשתמש בחוט מעורב, בו מתערבבים יחדיו צמר ואקריליק. ולכן החלטתי לסרוג סוודר זה, ולקוות שבנוסף לאפודת חורף, יוכל לחמם אותך מספיק בימים הקרים באמת, אך גם לא להיות חם מדי בימי החורף הרגילים שלנו.

 התאהבתי בגזרה זו ברגע שגיליתי אותה.

גזרה של פעם עם הוראות לא פשוטות. וכמובן, דחיתי את קריאת ההערות עד שטעיתי בעצמי ונאלצתי לפרום חלק מהסוודר, אחרי שהחכמתי, קראתי והבנתי היכן הטעות. תזכורת לעצמי - לעשות זאת בסדר הפוך בפעם הבאה...

מה שמעניין מאוד בסריגת סוודר זה הוא כיוון הסריגה - מלמטה למעלה. ועדיין, פשוט ונפלא...

כמובן, הוספתי עוד אורך לשרוולים בתקווה שיספיק גם לאביב ואולי גם לסתיו...

ואולי רק לסיום - כמה נהדר שלא יצא הסוודר הזה, אי אפשר לומר שהוא פרקטי מאוד...:)

כראה בשנה הבאה לא יהיה מנוס משילוב בין צמר לאקריליק...

ואתה בן ארבע שנים ושלושה חודשים ושבועיים, ואת בת שנה ושלושה חודשים ושלושה שבועות...

לבתנו: באפודת החורף

חיפשתי וחיפשתי אחרי גזרה לאפודת חורף בשבילך, ולא הצלחתי למצוא משהו שאהבתי.

ואז חשבתי לעצמי...

מדוע שלא אנסה לסרוג לך משהו ללא גזרה???

המחשבה הייתה אולי גדולה למדי, וקצת נבהלתי מעצם המעוף.

לבסוף, נזכרתי ב Child's Placket-Neck Pullover שכל כך אהבתי. וישירות הרגשתי שקל לי יותר לנשום.

כל מה שאני אוהבת מצוי בגזרה זו - סריגה מעגלית, ללא תפרים, חישובים נוחים למידות שונות, וקדימה, למסרגות...

בגדול, סרגתי על פי ההוראות, מבלי להוסיף שרוולים, וגם הוספתי לאורך. ומקדימה הוספתי צמה.


התוצאה נהדרת - גם אפודה מקסימה, וגם מחממת את מי שלעולם תחמם את ליבי...

ואת בת שנה וחודשיים וארבעה שבועות...

לבתנו: המתנות ליום הולדתך הראשון

כבר סיפרתי לא פעם שאני מאמינה כי המתנות אמורות להגיע מהלב, כשהלב מבקש להעניק אותן - מבלי קשר למועד מסוים או להכרח. ובכל זאת, לקראת יום הולדתך, ניסיתי לכוון בעדינות, בעדינות מאוד, אם מתאים למכין, להכין לך מתנות צנועות. בתקווה שפעם יהפוך נוהג זה לחלק ממנהגנו... בכייף, ולא מתוך אילוץ...

אחיך התרגש מאוד. כששאלתי אותו, אם הוא רוצה להכין לך משהו במתנה, ביקש ממני הכוונה קלה. הצעתי לו להכין בשבילך צמיד פקקים. התרגשתי מאוד - כאילו רק אתמול אספנו אבא ואני פקקים מבקבוקים בפחי מחזור כדי להכין צמיד כזה בשבילו. חיכינו בסבלנות לשעה שבה הלכת לישון.. ואז החלה המלאכה.. הוא הכין לגמרי לבדו את הצמיד עם זרה קלה ביותר מאביו... ואת, כמובן, התאהבת לגמרי במתנה שלך...

ואחרי שסיים לעבוד על הצמיד, הוא הכין לך ברכה, וגם עזר לאבא להכין לך את המתנה שלו...

ברגע אחרון אבא המציא מתנה גאונית ביותר... לוח פעלולים! כזה מדהים הוא אבא שלך - ברגע ממציא ויוצר דברים מדהימים ביותר (המסע המפרך הוא להגיע לאותו הרגע, אך כל צעד במסע הזה שווה את המאמץ, בסופו של דבר)...

ואני תפרתי בשבילך סינר חדש וגם סרגתי כובע במידה קצת יותר גדולה מזה שריטה הכינה לך בזמנו וקישטתי אותו בפרפר...

לילדינו: סוודר וגרביים ללואי

אמנם עברו כבר מספר חודשים מאז שלואי זכה לבגדי חורף מכובדים, רק עכשיו זכרתי לצלם אותם כראוי...

את הסוודר סרגתי לפי Waldorf Mama Cardigan.

ואת הגרביים כדאי לסרוג בפעם הבאה מחוט דק יותר...

אפודת קיץ של נעמי

כשחשבתי על מתנה לביתה המתוקה של קרן, הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו הוא אפודת קיץ זו...

Mini Chic - הסריגה הייתה קלה וזריזה יחסית...

לבננו: מתעורר יחד איתי

הדבר היחיד אולי שאינני מפסיקה להתגעגע אליו על אף הזמן הרב שעבר (בשבילי כנראה הוא תמיד ישאר קצר), הוא רגעים אלה שהיינו מעבירים יחד אחרי שהיית מתעורר. מתכרבלים לנו בשקט, מאפשרים לזמן פשוט לעבור. מבלי להוציא הגה לעיתים. מבלי לנוע. רק אנחנו והיקום.

הרגעים האלה כה חסרים לי. ואני יודעת כי הם חסרים לך.

היפה הוא שלמרות השינויים ולמרות הקצב המוגבר, שנינו עדיין מחפשים אחריהם, וגם מוצאים. וכך קורה כי לעיתים אתה מצליח לישון עוד בחיקי, אחרי שכבר התעוררת למעשה (לעיתים רחוקות מאוד, כי בדרך כלל אחותך מקדימה להתעורר לפניך). לעיתים אני מחבקת אותך במיטתך וגם אחותך איתנו. ולעיתים אתה פשוט נשכב לידי, עת אני משלימה עוד כמה רגעים של שינה מבורכת בבוקר, פשוט שוכב ומחכה. מחכה שאתעורר. ולעיתים פשוט קם ויוצא בזמן המתאים לך.

וזה מדהים בעיני... נוגע ומרגש באותה המידה...

אני אוהבת אותך כל כך!

לילדינו: בבגד ים סרוג

אני בעייתית בבחירת בגדים. עד שאני מוצאת משהו, לוקח לי די הרבה זמן. ולכן, עד שיש לי משהו שאני אוהבת, אני לובשת אותו עד צאת נשמתי. ונשמתו.

בגד ים סרוג שלי נמצא אצלי כבר לפחות 6 שנים. מה שהכי מעולה בו הוא שאבא אוהב אותו. ואני לא מעיזה להחליף אותו. הוא היה קנוי, ואני כל הזמן שברתי את הראש, איך אוכל לשחזר אותו. למזלי, כשוויקה ביקרה אצלנו לפני כשנה, באה הישועה.

והנה התוצאה!!!

נ.ב. בגד ים (swimsuit) סרוג מחוט כתנה, במסרגה אחת. הלוואי שאי פעם אוכל שוב לחזור על דוגמא זו...:)

נ.ב. ואת בת תשעה חודשים ושבועיים...

לבתנו: בכובעך הסרוג

ללא כל ספק, את גברת הכובעים...

בדיוק כך את גם נודעת ברחבי עיירתנו...

ולמזלנו הגדול, ריטה המתוקה ברוב נדיבותה סרגה לך כובע מקסים זה, בדיוק כמו של מאיה...

סרוג מכתנה, במסרגה אחת, הוא בדיוק מה שהיית זקוקה לו בחודשי אביב אלה...

ואת כל כך מקסימה בו...

נ.ב. את בת שבעה חודשים ועשרה ימים...

לבתנו: בסוודר אביבי

הימים התחילו להיות חמים טיפה יותר, ולמרות שהערבים היו עוד די קרים, איכשהו הקימונו החם שלך, שחימם אותך כל כך טוב במשך החורף כולו, התחיל למצוא את עצמו יותר ויותר במגירת הבגדים שלך...

והמחשבות כי נדרש לו תחליף אביבי קצת יתר לא איחרו להופיע...

חיפשתי גזרה נוחה מחוט קליל, אך גם מחמם.

והפתרון שחשבתי עליו הוא לסרוג לך משהו מכתנה, למרות שקצת חששתי שמא הסוודר יתכווץ לו חס ושלום בכביסה.

וכך מצא אותנו Child's Placket-Neck Pullover.

בשינויים קלים - לא אהבתי את הצווארון המקורי שהיה משאיר את הצוואר שלך די פתוח לרוחות העדיין קרירים.

ולכן המשכתי לסרוג צווארון רגיל (עם טיפל'ה עיטורים), ובחלק האחורי אלתרתי סגירה בלולאה ובכפתור.

וכמובן, קצת רקמה...

אהבתי מאוד את התוצאה - רך, נעים, עדיין בסריגה צפופה מספיק כדי שיהיה לך חמים (מסרגות מס' 3.5), קצת גדול (סרגתי במידה לשנה פלוס, בתקווה שיעלה עליך גם בסתיו - מצד שני, על מי בדיוק אני עובדת כאן?) ומתכבס מעולה.

וכמובן, צבע לילך כל כך הולם אותך - והכל בזכות אביך המתוק שרכש (!) לבד (!!) את החוט (ללא ספק, התקדמנו המון בנושא הרכישות בשליחות).

וגם הסריגה הייתה די קלילה וכייפית (לבד מכמה הערות קטנות שקשורות לחורים שמתחת לבית השחי) - אולי בזכות העובדה כי הסוודר נסרג כולו בחתיכה אחת, ואולי (בטוח!) בזכות העובדה כי הוא נסרג כמעט כולו כשאת בזרועותיי, מנסה להרדם, תוך כדי שאת משמיעה קולות כל כך מתוקים ונשימותייך מסונכרנות עם אלה שלי...

נ.ב. בתמונות את בת שבעה חודשים ושבוע...

לבתנו: בנעלים סרוגות...

אני מודה - לסרוג לך נעליים לא היה בראש סדר העדיפויות שלי.

אך ככל שעבר הזמן, והרגליים המתוקות שלך גדלו וכבר לא יכלו יותר לנעול את הנעליים המקסימות שMiri המתוקה שלחה לך, ועדיין היה קר, החלטתי שאינני יכולה להזניח אותך עד כדי כך.

ואז ראיתי את הדוגמא הזו ב-Ravelry, ואת המשפט המנצח "Stay on Baby Booties", והרי שלא יכולתי עוד שלא לשתף פעולה.

וכך התחלתי לסרוג את Christine's Stay-On Baby Booties

לא הצלחתי למצוא בארץ חוט צמר לסריגת גרביים, אך החלטתי כי פרט זה לא משנה הרבה לצורך סריגת הנעליים, כיוון שלא נורא אם יהיו עבות במקצת.

התאמתי את הדוגמא בהתאמה, וכמובן, פרמתי כמה פעמים את הנעליים לפני שסיימתי אותן.

הם שירתו נאמנה בימים הקרים, במיוחד בערבים, וחיממו את הרגליים המתוקות שלך. ועדיין, דבר אחד לא השתנה. הם היו נופלות מהרגליים שלך בתדירות של פעם בכמה ימים. טוב, אולי זה בגלל שרגלי ילדינו התינוקות אינן מפסיקות לנוע ולו לרגע. בכל מקרה, בדרך כלל, הצלחנו לשים לב לכך. אך ערב אחד, בעוד ששלושתנו עושים לנו טיול ערב, לפתע שמנו לב כי נעל אחת חסרה. מה לא עשינו צ'ופו ואני - חיפשנו פעמיים בכל המקומות. וגם אבא חזר בבוקר לערוך חיפושים נוספים. לא מצאנו דבר. אני לא טובה בהתמודדות עם אבידות, במיוחד של משהו שיש לו ערך סנטימנטלי בשבילי. אך אני משתדלת ללמוד. על אחת וכמה על רקע תגובתו החכמה של אחיך: "אמא, תוכלי לסרוג עוד גרב אחד". והרי אני באמת יכולה. אולי רק בפעם אחרת. הפעם אתנחם בעובדה כי כבר הרבה יותר חם, ואת לא ממש זקוקה לחימום נוסף לרגליך.

מה שבטוח, את הנעל היחידה שנשארה אני שומרת לך....

נ.ב. ואת בת חמישה חודשים ושלושה שבועות...

לילדינו: כפפות לאהובי

אחד הדברים שתמיד זכורים לי בחורף הוא הידיים הקפואות כמעט תמיד של אהובי...

מה שמסביר כנראה את העובדה שברגע שראיתי כפפות אלה, ישירות חשבתי עליו. רציתי להפתיע אותו לסרוג לו אותן במתנה ליום הולדת. בשנה שעברה! ממש בדיוק לפני שנה. להפתעתי הרבה (לא באמת) המועד חלף והכפפות אפילו לא היו עוד על המסרגות. לקחתי אוויר לנשימותיי ופשוט חיכיתי לרגע מתאים להתחיל בסריגתן. זה קרה באביב. כשסיימתי, כבר לא ממש היה קר.

ולכן, כנראה, כשהושטתי אותן למי שנועדו לו, קיבלתי הבעה מופתעת קלות על פניו בנסיון מכביד שלא לבאס אותי מכך שלא ממש התרשם מהמחווה. אך אמונתי חזקה קצת יותר מזה. ידעתי שכל מה שצריך הוא פשוט לחכות...

בינתיים, ניסיתי בכל כוחותיי שלא לרמוז לו דבר שמא ירגיש מחוייב לשים אותן. לא שהוא מסוגל בכלל לעשות משהו כזה. אפילו למען התמונה הזו לפני שנה לבשתי את הכפפות על ידיי...

הכפפות הן Those Mits - הדוגמא פשוטה, הסריגה די מהירה, הוראות ברורות מאוד, והצמר... מאותה הכמות האדירה שנשתמרה לה למעלה מעשרים שנים בארון של אמי... צמר מעולה, בצבע כחול אפור, בדיוק כמו האפודה הראשונה שסרגתי לבני, בצבע תואם לתכלת של כובע ושל מעיל של אהובי. היה חשוב לי כי יהיו חמות, נוחות וקלילות...

קיוויתי כי יתמלאו בצבע ובטרפנטין... מה גדולה הייתה שמחתי כי מאז שהגיע החורף, הן כמעט ולא נמצאות שלא על הידיים האוהבות שעבורן נוצרו...