לילדינו: ברכת המזון

היכול להיות שלא סיפרתי לכם על ברכת המזון שלנו???

בכל מקרה, לא הצלחתי לאתר את הפוסט, על אף החיפושים המעמיקים. ובשל חשיבות הנושא, החלטתי לעשות כן שוב. אנא קבלו את התנצלותי מראש, אם כבר קראתם את מה שיאמר כאן...

אני לא זוכרת מתי בדיוק התחלנו עם המסורת המבורכת הזו שלנו. יכול להיות שזה התחיל עוד לפני שאת, מתוקתנו, הצטרפת אלינו. אולי זה התחיל במקביל לקבלת השבת שהנהגנו אי שם כשהיית בן שנתיים. כך או אחרת, כשהארוחות המשפחתיות שלנו התעצבו פחות או יותר למשהו עם התחלה ועם סוף, התחלנו להדליק נר למשך כל ארוחה, ולברך בשירה לפני התחלתן.

אחרי תקופה די ארוכה, בה עשינו כך, לפתע ביקשת להפסיק. בהתחלה, רק את הברכה ששרנו. ולאחר מכן, גם לא להדליק נר. ואולי, בסדר ההפוך. ניסיתי בעדינות להניע אותך מהחלטתך. ניסיתי להמשיך לשיר רק אני. או להדליק בעצמי מבלי לבקש ממך לחכות לשני סממנים אלה המסמנים את תחילת הסעודה. בהתחלה הצלחתי. אך בסופו של דבר, עדיין ביקשת להפסיק עם הכל, ולגשת ישירות לארוחה. וכיבדנו את החלטתך. כמו בכל מנהג, איננו מאמינה בכפיית מסורות, ואם אין רצון, כנראה המועד או התוכן לא מתאימים לעת עתה. וזה בסדר גמור.

וכך עבר לו כמה זמן... אולי שבועות... אולי חודשים... אני זוכרת שעבר לא מעט זמן...

עד שלפני כחודשיים בערך, אי שם בשולי הקיץ, בתחילת הסתיו, סעדנו לראשונה עם חברינו המקסימים שבהם התברכנו בקיץ האחרון. ולפני ארוחת הערב הטעימה, הם... הדליקו נר, ואז הם שרו ברכה. היית מהופנט, מתוק שלנו. הזכרון של הברכה שלנו התפוגג לך. אך עתה, כנראה, הקרקע הייתה פוריה שוב לזריעה מחודשת של מנהג חדש נושן.

כבר למחרת ביקשת להדליק נר. וברגע שהתחלנו גם לשיר את ברכת המזון שלנו, שאותה אתה מכיר בעל פה, גם אחרי שלא שרת אותה במשך זמן רב, ואם היו מילים שנשכחו, הן חזרו להן במהירות בזק, עיניך נצצו את הניצוץ הכה מיוחד שלהן. התחברת לכך חיבור חזק, מתוקי.

מאז זרמו די הרבה מים בנהר. במשך תקופת מה החזקנו גם ידיים בעת ששרנו את הברכה, תוספת מקסימה שאמצנו גם מנתיבה. תקופה מסוימת גם הרמנו את הידיים המשולבות בסוף הברכה, כמו שביקשת לעשות. אחרי כמה זמן, רק שרנו, מבלי להחזיק ידיים. את, מתוקתנו, גדלת לתוך הברכה שלנו וגם השתתפת בה בהתאם למה שהתאים לך - לעיתים החזקת ידיים, לעיתים הרמת אותן, לעיתים גם שרת, לעיתים ביקשת לשיר את הברכה, ולו כדאי להרים ידיים, אינספור פעמים במשך הארוחה.

מנהג זה מיוחד מאוד בשבילי. ואני מוקירה את העובדה שהוא חלק מחיינו. יש משהו מיוחד בעצירה רגעית במשך סדר היום העמוס התרחשויות ובתפילה קצרה זו. יש משהו בהכנה מיוחדת זו לקראת הסעודה. יש משהו בעשייה שביחד. יש משהו במילים הפשוטות של ברכתנו המסכמות בפשטות את שרשרת המזון שהתברכנו בו. יש משהו מעשיר בלהמתין עוד קצת, גם אם מאוד רעבים, ואולי, אחרי טעימה קטנה מהאכול, אם ממש לא יכולים להתאפק, ובחזרה, גם אם מכנית, אחרי הברכה. יש משהו מעמיק בלהתאסף יחד במאמץ משותף. יש משהו בהקשבה. יש משהו באור נר מרצד שמזכיר כי לעולם יהיה אור. יש משהו בטקסיות החוזרת על עצמה לפחות שלוש פעמים ביום. ברגע נוצר הקסם.

ואפילו אבא, שבהתחלה קצת פקפק במנהג החדש שלנו, מצטרף יותר ויותר לשירה...

הברכה שאנחנו כה אוהבים היא ברכת המזון מהדיסק "שיר מבוקר עד ליל" של "מוסיקה אורגנית". הנה המילים, בשינויים קלים.

לילדינו: סוכות 2011

איזה כייף היה השנה, במקום לשבור את הראש (בשמחה, כמובן) על איך תראה הסוכה שלנו, פשוט להוציא את כל הבדים ששמרנו מהשנה שעברה ולגשת ישירות למלאכת הבניה...

גם השנה נהגנו לפי המסורת שיצרנו לעצמנו, להכין אך את הקישוטים שאתה, מתוקי, מסוגל להכין בעצמך.

ועדיף שיהיו אלה קישוטים שנוצרו מהמוצרים מהטבע, או ממוחזרים, ובסיוע כלים שאתה, מתוקי, יכול בקלות להשתמש בעצמך.

וכך נוצרה לה עוד מסורת - כמה ימים לפני ערב החג, בדרך כלל בערב, אחרי המקלחת, או אם יכולנו, אז במהלך היום, יצרנו לנו קישוט אחד. לרוב אני רק הראתי את מה שהתכוונתי ליצור, ואתה פעלת כראות עיניך. יצרת משהו דומה...

או מקורי לגמרי... משל עצמך...

וכך נוצרו להם מוביילים מגלילי נייר טואלט צבועים, חוט סריגה וענף...

ושרשראות דגלי לבד ממשולשי לבד שגזרת, ותפרת בחוט רקמה...

פנסים סיניים מנייר...

ושרשראות מטבעות נייר...

נ.ב. ואתה בן ארבע שנים וחודש, ואת בת שנה וחודש ושלושה שבועות...

לילדינו: מתנות לימי הולדת

כבר כמה שנים אני מתלבטת לגבי כל נושא המתנות לימי ההולדת.

עם הזמן, הרגשתי כי שאלה זו נפתרה חלקית, בכל הנוגע למתנות שלנו לכם. אך החלק הרחב יותר, הנוגע למתנות אחרים לכם לכבוד ימי הולדתכם, עדיין ביקש למצוא מענה.

והשנה הרגשתי כי המענה חייב להמצא, כיוון שמודעותך, מתוק שלנו, התחילה להפתח יותר ויותר לבלוע את העולם שסביבך, והבום טרם טררם שלא כל כך לשמחתי, נהוג בחברה בכל הנוגע לימי ההולדת, התחיל להכיר את עצמו גם לך. כך שכן, השנה, שלא כמו בשנים האחרונות, לא היה כל ספק שתקח חלק פעיל בפתיחת המתנות שיינתנו לך, מה שיצמצם מאוד את היכולת שלי להחליף את אלה מהן הלא מתאימות לנו כל כך, כשהן עדיין ארוזות באריזות המקוריות שלהן.

כן, אני יכולה להגיד בפה פתוח - אני מקפידה מאוד על כל הנכנס בין כותלי ביתנו. אני מאמינה שזו אחריותי. אינני חושבת שאנחנו מגבילים אותכם במשהו על ידי כך שאנחנו שומרים על איכות ועל מהות סביבתכם שתהיה ככל האפשר יפה, אסטטית ומתאימה לכם. מעבר לביתנו אתם מוזמנים להתנסות בכל מה שהחיים מזמינים לכם, אך לתוך ביתנו אנחנו מזמינים את אשר יתאים לדעתנו, של אבא ושלי, לכם, וככזה יכוסה באהבתכם ובאכפתיות כלפיו, וישמש אותכם במשך זמן מה בשלל כובעים שונים.

התלבטתי רבות איך לשלב בין כל אלה. ואז מצאתי פתרון. כזה שגם מאפשר לנו לשמור על סביבתכם, גם מאפשר חופש פעולה מסוים למי שרוצה לבחור בעצמו מתנה בשבילכם, וכזה שגם משאיר לכם את הטעם המתוק של פתיחה חופשית של המתנות.

יצרתי רשימת מתנות שחשבתי שתשמחו לקבלן, ומכל מי שהזמנו לחגוג איתכם את ימי הולדתכם, ביקשנו לבחור את אחת המתנות מתוך הרשימה. כמובן, לא לפני שהסברנו גם שהכי חשובה בשבילנו עצם השתתפותם בחגיגתכם, ואין כל צורך להביא מתנה נוספת מעבר למתנה מיוחדת שכזו. ובכל זאת, אם ירצו להביא משהו, נשמח מאוד אם יבחרו את אחת המתנות שברשימה. ברשימה הכללתי פריטים מכל מיני תחומים ובכל מיני מחירים, כדי שכל אחד יוכל לבחור משהו שמתאים לו מבלי להרגיש שלא בנוח מסיבה כלשהי. לפחות ניסיתי.

הייתי שמחה מאוד עם הפתרון שהגענו אליו. קצת הרגשתי לא בנוח מעצם אזכור נושא המתנות עם המוזמנים, אך יכולתי לחיות עם חוסר נוחות זה לעומת ההקלה שהרגשתי מעצם העובדה שתוכלו לקבל כך מתנות מיוחדות ומעשירות, כאלה שנמצאות גם כך ברשימת ההמתנה שלנו. בפועל, קיבלתי תגובות נלהבות מהמוזמנים - יותר ממה שציפיתי שיינתנו, לרבות אלה שביקשו ממני את הרשימה כדי להשתמש בה או לפחות בחלקה גם עבור הילדים שלהם.

ודבר לא פחות חשוב - לפני חגיגת הולדתכם, ניסינו להסביר לך, מתוק שלנו, פעם ועוד פעם שמה שחשוב באמת הוא כי אנשים שאוהבים אותך בחרו לחגוג את החגיגה הכה מיוחדת ביחד איתך, וזה מתנה אמיתית כשלעצמה. וגם, כי מתנות ניתנות כל הזמן, ולא דווקא בימי הולדת. ואם מישהו החליט שלא להביא לך מתנה, זו החלטה שנכבד אותה. ושוב, מה שהכי חשוב הוא שאותו אדם הגיע לחגוג איתך. וגם חיוך, וחיבוק, ומשחק, יכולים להיות גם הם מתנה. ולפני החגיגה, סיכמנו איתך כי את כל המתנות תשים בתיק מיוחד שיונח במקום שנקבע, ושתפתח את המתנות, כשנחזור הביתה.

וכן, בעיקר לנוכח ימי הולדת שהשתתפת בהם, בהם הונהגו טקסי פתיחת המתנות שונים ומשונים, וההמולה מסביב למתנות הייתה במימדים כאלה ואחרים, יצא כי רצת למי מהמוזמנים וקיבלת את פניהם בשאלה: "הבאתם לנו מתנות?". לשמחתי, זה קרה רק פעם - פעמיים, והשתדלתי למצוא אחר כך רגע נחת להזכיר לך שוב בעדינות את משמעות המתנות, כפי שאנחנו רואים אותה והיינו רוצים שתראה גם אתה.

ניסינו לא להדגיש את ההבחנה בין המתנות בשבילך, מתוקנו, ולבין המתנות בשבילך, מתוקתנו. אפשר לומר, כי על פניו, בין המתנות היו יותר את אלה המתאימות לגילך, מתוקנו, אך הסברנו כי אלה המתנות בשבילכם. אני מניחה שבשנה הבאה, כשאת, גברת נחמדה, תקחי חלק פעיל יותר בפתיחת המתנות, נצטרך לדבר קצת יותר על נקודה זו, אך עד אז יש עוד קצת זמן. וברגיל, איננו נוהגים להפריד בין הדברים שלכם בבית יותר מדי גם בחיי היומיום שלנו.

ולסיום, לפתע חשבתי שאולי מי מהקוראים יהיה מעוניין להציץ ברשימה, ולכן צירפתי אותה כפי ששלחתי אותה לחברינו ( תסלחו לי על העדר עריכה נוספת)...

והנה רשימת המתנות המתאימות לילדים בני ארבע:

ספרים דרך Bookdepository (המשלוח לארץ חינם):

And So They Build - 6$
 http://www.bookdepository.co.uk/So-They-Build-Bert-Kitchen/9781564025029

where do they go when it rains? - 14.5$
http://www.bookdepository.co.uk/Where-Do-They-Go-When-it-Rains-Gerda-Muller/9780863157493

where the river begins - 6.15$
http://www.bookdepository.co.uk/Where-River-Begins-Thomas-Locker/9780140545951

all in a day - 8.68$
http://www.bookdepository.co.uk/All-Day-Cynthia-Rylant/9780810998728

wonderful worms - 8$
http://www.bookdepository.co.uk/Wonderful-Worms-Linda-Glaser/9781562947309?b=-3&t=-20#Fulldescription-20

how a seed grows - 7.15$
http://www.bookdepository.co.uk/How-Seed-Grows-Helene-Jordan/9780064451079

how animal babies stay safe - 5.6 $
http://www.bookdepository.co.uk/How-Animal-Babies-Stay-Safe-Pb-Mary-Ann-Fraser/9780064452113

מתנות שאפשר לרכוש בארץ:
16 בלוקים מדונג 130 שח
http://www.omershop.co.il/product/14463,1329,10554.aspx

דמקה סינית - 45 שח פלוס משלוח (לא יודעת כמה)
http://www.yesod.co.il/article_page.asp?id=569&scid=100

דיסק "הזמנה למחול" - 60 שח + 15 שח משלוח
http://www.musicaneto.com/disk_details.asp?disk_id=963

ספר "זהו העולם כולו" - 55 ש"ח (המשלוח חינם)
http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Product.aspx?ProductID=13620648&CategoryID=1

ספר "החליפה החדשה של פלה" - 55 שח. אפש רלאסוף מטבעון
http://www.daniel-zehavi.co.il/books/b_hahalifa_hahadasha_shel_pele.asp

ספר "התזמורת מתלבשת" - 55 ש"ח +10 ש"ח משלוח
http://bookme.co.il/Books/42-1000399/Home.aspx

ספר "כינור הקסם" - 50 "שח +משלוח (הזמנה במייל מyamamori@bezeqint.net)
http://www.levy-yamamori.com/35937/%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%9D

ספר "צבת הים הירוקה"- 50 "שח +משלוח (הזמנה במייל מyamamori@bezeqint.net)
http://www.levy-yamamori.com/35937/%D7%A6%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%94

ספר "הגן הקסום" - 40 ש"ח + 10 ש"ח משלוח
http://bookme.co.il/Books/604-12/Show_Writer.aspx?Writer_ID=34658
או http://www.levy-yamamori.com/35937/%D7%94%D7%92%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%A1%D7%95%D7%9D - 50 "שח +משלוח (הזמנה במייל מyamamori@bezeqint.net)

ספר "אטלס בעלי החיים בסביבתם הטבעית" -  48 ש"ח +10 ש"ח משלוח
http://bookme.co.il/Books/42-1001284/%D7%90%D7%98%D7%9C%D7%A1-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91%D7%AA%D7%9D-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA.aspx

ספר "ציפורי הבר הגינה ובחצר" - 35 ש"ח + 15 שח משלוח (הזמנה מshlompof@netvision.net.il)
http://www.yardbirds.org.il/company/for%20sale.htm

דף מגדיר של ציפורים - 10 שחhttp://www.yardbirds.org.il/company/for%20sale.htm

מתקן האכלה לצופיות - 40 ₪ (הוא המתקן המופיע בתמונות - תודה רבה, קרנה המתוקה!!!)
http://www.yardbirds.org.il/company/for%20sale.htm

מדריכי כיס "טבע ישראלי" - 100 שח
http://www.yardbirds.org.il/company/noam/noam.htm

לבננו: הליכת יום הולדת

הליכת יום הולדת (Montessori Birthday Walk) היא עוד סממן קלאסי של כל סביבת מונטסורי באשר היא. ילד החוגג את הולדתו, מקיף משהו המסמן את כדור הארץ בהליכה מעגלית, כמספר השנים הנחגגות. שוב, רעיון פשוט ומבריק להמחיש לילד את המשמעות הפשוטה של יום הולדתו.

השנה, בפעם הראשונה, הלכת את הליכת יום ההולדת שלך. פישטנו את הרעיון עוד יותר בכך שהשתמשנו במה שהיה בסביבתך - שולחן האוכל סימן את כדור הארץ (קיבלת הצצה קלה למה מייצג כדור הארץ מהספר המקסים "The Earth" - מבלי הסברים נוספים בינתיים, הפנמת מהר ובקלות את היות כדור הארץ כדור), הנר הוא אותו הנר שאנחנו מדליקים מדי סעודה (אחרי הפסקה ארוכה, לאחרונה חזרנו לשמחתי לברך לפני כל ארוחה ולהדליק נר במהלכה - הייתי בטוחה שכתבתי על כך, אך אינני מוצאת כעת את הפוסט הרלוונטי). מדי כמה זמן, עצרנו אותך וסיפרנו לך בקצרה מה עבר עליך באותה הנקודה - למשל, כשהיית בן שנה ושלושה חודשים, צעדת את הצעד הראשונה שלך....

לילדינו: עוד טבעת יום הולדת

אני מאוד אוהבת את טבעת יום הולדת שיצרנו לחגיגות שלנו (birthday ring). היא מיוחדת במינה, מלאת משמעות וסמליות, ומזכירה לנו בדרכה העדינה את אשר באמת חשוב...

אבל איכשהו השנה הרגשתי שאני רוצה להוסיף עוד טבעת לחגיגות ימי הולדת שלנו...

משהו פשוט יותר, נגיש יותר, אפשרי ונוח למגע ולמשחק...

יש משהו זורם וטבעי בצורה המעגלית.. משהו שמזכיר לנו את סיבובנו התמידי סביב השמש... משהו שלם ומעורר השראה...

ואבא, כמו תמיד, הבריק בהצעה הפשוטה שלו... והכין את הטבעת מחימר! (clay)...

הכנו כמה דמויות בשביל הטבעת - פיות, גמדים, פטריה, שבלול...

הוספנו אבן וצדף...

הרעיון פשוט...

כל שנה מכניסים לחורים שהוכנו בטבעת (12 במספרם) את כמות הנרות ככמות השנים הנחגגות, ואת יתר החורים מכסים בדמויות...

והחגיגה מתחילה!

לילדינו: על המתנות

אינני מאמינה בהכנת מתנות מאומצת ומתוכננת לקראת מועד מסוים, רק כי במועד זה חייב לקרות משהו ומקובל לתת בו מתנות. כשהמטרה הופכת את ההכנה למשהו הרבה יותר מציק ממהנה. ובכל זאת, הייתי מאוד רוצה שבליל המעבר שבין השנים, החג שכה מיוחד עבורי, נחליף מתנות מעשה ידינו בינינו.

בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה כי יהפוך זה להכרח (ואז יוכל לגרום להבעות פנים נוספות שכאלה). רק מי שמעוניין וחפץ בכך, יהיה מוזמן להצטרף.

והרי אין דרך טובה יותר להתחיל מסורת מאשר להדגים אותה בעצמי...

ולכן השנה הכנתי כמה הפתעות בשבילכם, המתוקים שלי. אבא יאלץ לסלוח לי כי לא הספקתי להכין לו גם משהו קטן. תפרתי עד ארבע לפנות בוקר בלילה שלפני הלילה האחרון. אך היה שווה כל דקה...

והנה הסיפור בהרחבה...

נ.ב. בתמונות את בת ארבעה חודשים וחצי...

סיפורים שאבא מספר

לא זוכרת איך זה התחיל...

אבל איכשהו, בזמנים שאתה ואבא מבלים במקלחת, לפני השינה בצהרים או בלילה, או בנסיעות לקניות, התחילה לה מסורת יפהפייה...

אבא מספר לך סיפורים...

יותר נכון, סיפור אחד בכל פעם. יותרמכל דבר בעולם, אתה אוהב לבקש אחר כך מאבא, וגם ממני לעיתים, לספר את אותו הסיפור שוב ושוב ושוב עד שתנוח נפשך. ואז מתקדמים לסיפור הבא...

מה שמיוחד מאוד בסיפורים אלה, כשכבר עצם העובדה שאבא מספר לך אותם הופכת אותם למיוחדים במינם, הוא שאבא מבסס אותם תמיד על מה שהכי מעניין אותך באותה התקופה. מציאותיים, מושכים, מוחשיים, הם מכשפים אותך בפשטותם, ומדי פעם מזמינים גם אותך לספר אותם בעצמך...

היה שם סיפור על גברת אחת שקמה מוקדם בבוקר לנסוע לעבודה. היא קמה בבוקר, התלבשה, צחצחה שיניים, אכלה ארוחת צהרים ושתתה כוס קפה. אז ניגשה לחניה. נכנסה לאוטו וניסתה להניע אותו. אבל... הרכב לא הניע. היא חשבה לעצמה, מדוע הרכב לא מניע (כאן אתה נכנס לתמונה לנחש את הסיבה). אולי החלונות לא סגורים? היא בדקה, והחלונות היו מוגפים. אולי אחת הדלתות פתוחה. אך כולן היו סגורות. אולי המפתח לא בסוויץ'. אך הוא היה בסוויץ'. אולי חסר שמן במנוע. היא בדקה וגילתה שאכן היה חסר שמן במנוע. היא מילאה את השמן. ניסתה להניע. ו... האוטו הניע. הגברת שמחה מאוד. התיישבה באוטו. ונסעה לה לעבודה בחיפה (כאן בדרך כלל, בזרימה טבעית שכזו, היית עובר על כל האנשים שאנחנו מכירים שגרים בחיפה)...

היה גם הסיפור על כל מה שאבא ראה בדרך לתל אביב - משאית זבל, ואחריה מערבל בטון, ובמרחק מה טנדר, וטרקטור עם שתי כפות, ואוטובוס, ומנוף ענק, גבוה גבוה, יותר גבוה מאבא אפילו...

לבננו: מסורת חנוכה

כמעט בכל ערב, אחרי המקלחת, ואחרי שלבשת פיג'מה, בבית חשוך לגמרי, ואחותך ישנה, היינו מחכים שלושתנו עד שאחרון הנרות היה נכבה. לעיתים בשקט בשקט. לעיתים מנחשים מה יהיה הנר הבא שיכבה. מחכים לשביל העשן שישאר אחריו. תמיד מתרגשים מהקסם שבאור הנרות. מהקסם של היחד שלנו....

לבננו: וכך חגגנו את יום הולדתך השלישי

הסמיכות בין יום הולדתך לבין היום בו נולדה אחותך אפשר לך השנה, בפעם הראשונה, באמת לחגוג את יום הולדתך. לא הייתה יכולה להיות המחשה ברורה יותר לפשר היום הזה.

כמה שלא ניסינו להערך מבעוד מועד לקראת החגיגה האינטימית שלנו בבוקר יום הולדתך, בפועל יצא שהצלחנו לחגוג רק אחרי שהתעוררת משנה הצהרים. לילה לפני אבא ואני פשוט התעלפנו מרוב עייפות, וכל ההכנות עוכבו ונדחו לשעת שנת הצהרים שלך. כל מה שנשאר הוא להדוף את הטלפונים המנדנדים, שלא יקדימו את חגיגותינו.

אני החלטתי כי שום נסיבות מקלות לא חלות במקרנו, ולכן כל סממני החגיגה שלנו יצאו לפועל.

מודה, לא ממש לקחתי בחשבון כי תינוקת בת שבוע לא לגמרי יכולה להתחשב בקרם שצריך להקציף, או בתבניות עוגיות שעוד צריך לרדד. בהתחלה די נלחצתי. אך, למזלי הגדול, ולהפתעתי הגדולה מאוד, אביך התגלה כאופה כשרוני במיוחד. וכך, התבניות תוקתקו במהירות שעוד לא נראתה כמותה, וקרם שמנת מעולם לא היה מוקצף יותר.

כשקמת משנת הצהרים, דאגנו כי תבלה אצל אבא בסטודיו עד שאארגן את השולחן. לא היה צריך להתאמץ יותר מדי בשביל זה. אתה מאוד מאוד אוהב לבלות בסטודיו. ואני בינתיים ארגנתי את טבעת יום ההולדת שלך (birthday ring), על כל התמונות מהשנה שעברה, שאבא הדפיס לפני כן. גם התמונות של השנה הראשונה שלך חיכו בסלסלה (עוד לא הדפסנו את התמונות מהשנה השניה..).

כשנכנסת לבית, היית מהופנט. בשקט וביראת כבוד ניגשת לשולחן והתיישבת במקומך.

הסברנו לך כי היום יום הולדתך, בדיוק כפי שלפני כמה ימים היה יום הולדת של אחותך, וזה היום שבו היא נולדה. ההקשר היה כל כך טבעי, שלא היה צריך להרבות במילים.

כשעברנו על הערכים שהיינו רוצים כי תאמץ, בהתאם לקומפוזיציות השונות שבטבעת יום ההולדת, כמובן, שיותר מכל התעניינת במשפחה עם התינוק. בשקט בשקט הקשבת גם לסיפורים, אותם סיפרנו לנוכח התמונות. התמונה שלך ושל אחותך ביחד ישירות משכה את תשומת ליבך.

אך גולת הכותרת הייתה "העוגה שלך", והנרות, אותן ביקשת לכבות ביחד איתי.

אני כל כך שמחה שזו הדרך שבה בחרנו לחגוג את ימי הולדתך. האווירה הייתה מרגשת ושלווה. אינטימית ומיוחדת. לא הרגיש כי היה חסר משהו, כמו מתנות או בלונים, למשל. ברור כי עם השנים עוד יתווספו אלמנטים שונים לחגיגה, אך אני כל כך שמחה שזה יהיה הבסיס...

מעין סיכום ביניים בענייני האוכל

כבר הרבה מאוד זמן לא כתבתי על הרגלי האכילה שלך. והאמת, חל בהם שינוי ניכר.

אני מניחה שזו כבר תקופה של כמה חודשים בערך, שאתה אוכל.... בדיוק כמונו. זה קרה כפי שתמיד האמנו שיקרה - בזרימה טבעית לחלוטין. עד כדי כך כי פשוט לא שמנו לב לרגע המהפך. לאט לאט התחלנו להבחין בסממנים החדשים - לפתע הצלחות הקטנות שלך התחילו להיות קטנות מדי בשבילך מרוב התוספות שביקשת; הסכו"מ הקטן שלך לא היה מספיק לך כדי להתמודד עם כמויות האוכל; כמות המאכלים שהיינו רגילים להכין, הייתה מסתיימת בקצב הרבה יותר מהיר; ההוצאות השבועיות שלנו לקניית המצרכים גדלו. והשינוי מהזמן האחרון - במקום לאכול קצת כל כמה שעות, כפי שהיית רגיל לאכול עד לא מזמן, אתה אוכל 4 ארוחות מלאות. ואולי עוד פעמיים משהו קטן בין לבין. לא תמיד.

יצא כי הפעם אנחנו נאלצנו לפגר בקצב התפתחות הדברים ולסגל לעצמנו הרגלים חדשים די במהרה. וזה לא בהכרח פשוט. אנחנו משתדלים לא להציע לך יותר לאכול, אלא אם אנחנו נמצאים באיזושהי מערבולת שעלולה להשכיח ממך את ענייני התאבון. וזה בהחלט קורה. ענייני האוכל הם לא בראש מענייניך. אז, בדיוק כמו אבא שלך, אתה מתחיל להתמוסס באיזשהו שלב - הקול שלך הופך להיות שירי משהו, העיניים זולגות, והסבלנות שלך קצרה מהרגיל. אך אם מדובר ביום רגיל, אנחנו משתדלים לסמוך על האינסטינקטים שלך: אם אתה רעב, אתה תבקש לאכול. או תוציא לעצמך חטיף כלשהו, שתמיד זמינים עבורך בארון.

ענייני התזונה הם אחד הדברים החשובים בשבילי. יותר נכון, הרגלי אכילה. בתור ילדה שגודלה במרדף תמידי אחריה עם כפית גדושה במאכל כלשהו, בהתעלמות מרצונות האמיתיים שלה בנוגע לאוכל, בהקפדה להשאיר צלחת ריקה (מי האדם שחשב על כך באמת?), מה שכמובן הוביל באופן טבעי לגמרי להפרעות אכילה שחלקן נמשכות עד יום זה, מעולם היה ברור לי איך אתנהג במובן זה עם ילדיי. מזל גדול שאבא שלך היה גם הוא באותו קו המחשבה.

ולכן נתנו לך להתפתח בענייני מזון בקצב טבעי ושלך. מעולם לא הערנו הערה אחת על כמות האוכל שנשארה לך בצלחת. מעולם לא לחצנו עליך לאכול, כי כבר הרבה זמן לא אכלת. מעולם לא רדפנו אחריך עם מאכלים כלשהו. מעולם לא ניסינו להאביס אותך בחטיפים מיותרים, דוגמת בייבי ביס, במבה, גמדים ודומים להם. רק לאחרונה הכנסנו לתפריט שלך את החטיפים הפשוטים ברכיביהם (ביסקוויט, קרקר, בייגלה או פירכית), כדי לאפשר לך "לחטוף" משהו קליל בין הארוחות, פשוטו כמשמעו. מעולם לא הגבלנו אותך במאכליך. אם רצית לאכול רק זייתים, או רק מלפפונים חמוצים, אפשרנו זאת. הצענו גם מאכלים אחרים, אך הגבול היחיד שהושם היה בכמות האוכל שהוגשה לך בצלחת. בכלל, אם ביקשת לטעום משהו, גם אם מדובר במשהו חריף או מתוק לחלופין, לכל היותר, ביקשנו ממך לטעום רק קצת, אך אפשרנו לך. שוקולד, למשל, עד היום, אינו חלק מהתפריט הרגיל שלך - פשוט כי הוא לא נמצא ברשותך (כלומר, הוא כן מוסתר בארון, ללא ידיעתך, לטובת ההורים המורעבים שלך, בשעות שאינך זמין בהן). אם אי פעם ביקשת לטעום מהשוקולד, נתנו לך. וכשלפתע תגלה את סודו, אני מניחה, כי נתמודד עם המצב באופן שיתאים לכולנו. תמיד הקפדנו על הטקסיות שבאוכל - הארוחות היו באותן השעות, גם אם אכלת טיפות. האכילה תמיד התבצעה בישיבה לפחות, ואם בבית, תמיד ליד השולחן. עם עריכת שולן, מפיות, כלים יפים. בזמן הארוחות מעולם לא ענינו לפלאפון או לטלפון. תמיד השתדלנו לחכות עד שכולנו מסיימים לאכול כדי לקום מהשולחן. ואם מישהו מאיתנו היה נדרש לקום לפני הזמן, היה מתנצל על כך.

ומה שעוד יותר חשוב.... הצלחנו די בקלות לנטרל את כל ההשפעות החיצוניות המיותרות. וראה לראיה: אתה עדיין יונק, ברמות שינקת לפני "המהפך". פשוט אפשרנו לך להתפתח בקצב שלך, מבלי להשמע להוראות או להערות שלנו או של מישהו אחר. גם אם זה היה כרוך מבחינתנו בהשקטה קצת סוערת לעיתים של ההפרעות.

החריג היחיד שאנחנו קצת יותר אקטיביים בו, הוא שתייה. אינך עוד מקפיד להבחין בצמאון, לכן אתה זקוק לתזכורות תכופות בעניין זה. בשל מזג האוויר החם, אני גם מרשה לעצמי להפעיל טריקים יצירתיים בעניין זה. למשל, גם אני אשתה. לעיתים מאותה הכוס כמו שלך. אנחנו עדיין ממשיכים לקחת איתנו מים לדרך, ולהציע מיץ בבית. אני לא תמיד שלמה עם בחירה זו, כיוון שללא כל ספק, אתה הרבה יותר שותה מיץ ממים. אך אני מרגישה כי ניסוי זה לא מיצה את עצמו.

נ.ב. התמונות מלפני חודש וחצי...

מקשט נרות שבת

מדי יום שישי אנחנו עורכים קידוש, ולפניו אני תמיד מדליקה נרות שבת. אתה מכיר ומוקיר את הטקסים האלה (עד כדי כך שנאלצנו להחליף את יין הקידוש במיץ ענבים:). כוונתי תמיד הייתה להפוך את הטקסים השבועיים האלה ליותר אישיים ואינטימיים, בבוא הזמן. לאחרונה, למשל, החלטתי לחשוב על איך לשתף אותך יותר בהדלקת הנרות.

הרעיון נולד, האמת, עוד בימי חנוכה, באחד המפגשים של "הבית הפתוח" אצל תמר. אז תמר שיתפה אותנו בפעילות יצירה פשוטה שהיא עושה עם ילדיה משכבר הימים בחנוכה. ואני חשבתי - נרות, יצירה... קבלת שבת, לא?

וכך, בשידת היצירה שלך (עליה יסופר בהמשך) תמיד מחכה לך מגש ועליו נר ופיסה קטנה של שעוות דבורים של Stockmar (בצבע שהוא הצבע המרכזי הנחקר באותה העת). וכך ביום שישי, בנוסף לנרות שבת שאני מדליקה באופן אישי, אנחנו מדליקים את הנרות המקושטים שלך בפמוטים מנחושת (כמובן, נרכשו באחת ממכירות תכולת הבית).

בהתחלה די התלהבת מהרעיון. לאחרונה יש קצת הפוגה. אך אינני דואגת. כמו כל דבר, גם מנהג זה יהיה בו חיים רק אם תשתף פעולה. כך ששום דבר נורא לא מתרחש אם בשבוע מסויים לא מדליקים את הנרות שלך, כי לא התחשק לך לקשט אותם.