לבננו: יומיום

 וכך נראית גדר שלנו אחרי בוקר של יצירה...

 תענוג...

ואתה בן ארבע שנים וחודשיים...

לילדינו: סוכות 2011

איזה כייף היה השנה, במקום לשבור את הראש (בשמחה, כמובן) על איך תראה הסוכה שלנו, פשוט להוציא את כל הבדים ששמרנו מהשנה שעברה ולגשת ישירות למלאכת הבניה...

גם השנה נהגנו לפי המסורת שיצרנו לעצמנו, להכין אך את הקישוטים שאתה, מתוקי, מסוגל להכין בעצמך.

ועדיף שיהיו אלה קישוטים שנוצרו מהמוצרים מהטבע, או ממוחזרים, ובסיוע כלים שאתה, מתוקי, יכול בקלות להשתמש בעצמך.

וכך נוצרה לה עוד מסורת - כמה ימים לפני ערב החג, בדרך כלל בערב, אחרי המקלחת, או אם יכולנו, אז במהלך היום, יצרנו לנו קישוט אחד. לרוב אני רק הראתי את מה שהתכוונתי ליצור, ואתה פעלת כראות עיניך. יצרת משהו דומה...

או מקורי לגמרי... משל עצמך...

וכך נוצרו להם מוביילים מגלילי נייר טואלט צבועים, חוט סריגה וענף...

ושרשראות דגלי לבד ממשולשי לבד שגזרת, ותפרת בחוט רקמה...

פנסים סיניים מנייר...

ושרשראות מטבעות נייר...

נ.ב. ואתה בן ארבע שנים וחודש, ואת בת שנה וחודש ושלושה שבועות...

לבננו: תופר!

משחיל חוט לתוך מחט מפלסטיק...

מחזיק בחישוך רקמה ובתוכו בד ארוג...

ותופר בחוט רקמה (sewing)...

התפירה הראשונה שלך...

לבתנו: המתנות ליום הולדתך הראשון

כבר סיפרתי לא פעם שאני מאמינה כי המתנות אמורות להגיע מהלב, כשהלב מבקש להעניק אותן - מבלי קשר למועד מסוים או להכרח. ובכל זאת, לקראת יום הולדתך, ניסיתי לכוון בעדינות, בעדינות מאוד, אם מתאים למכין, להכין לך מתנות צנועות. בתקווה שפעם יהפוך נוהג זה לחלק ממנהגנו... בכייף, ולא מתוך אילוץ...

אחיך התרגש מאוד. כששאלתי אותו, אם הוא רוצה להכין לך משהו במתנה, ביקש ממני הכוונה קלה. הצעתי לו להכין בשבילך צמיד פקקים. התרגשתי מאוד - כאילו רק אתמול אספנו אבא ואני פקקים מבקבוקים בפחי מחזור כדי להכין צמיד כזה בשבילו. חיכינו בסבלנות לשעה שבה הלכת לישון.. ואז החלה המלאכה.. הוא הכין לגמרי לבדו את הצמיד עם זרה קלה ביותר מאביו... ואת, כמובן, התאהבת לגמרי במתנה שלך...

ואחרי שסיים לעבוד על הצמיד, הוא הכין לך ברכה, וגם עזר לאבא להכין לך את המתנה שלו...

ברגע אחרון אבא המציא מתנה גאונית ביותר... לוח פעלולים! כזה מדהים הוא אבא שלך - ברגע ממציא ויוצר דברים מדהימים ביותר (המסע המפרך הוא להגיע לאותו הרגע, אך כל צעד במסע הזה שווה את המאמץ, בסופו של דבר)...

ואני תפרתי בשבילך סינר חדש וגם סרגתי כובע במידה קצת יותר גדולה מזה שריטה הכינה לך בזמנו וקישטתי אותו בפרפר...

לבננו: בוקר של יצירה

כבר סיפרתי לך לא פעם, איך אני תמיד מתלבטת אם להראות לך איך יוצרים משהו, כדי לא להפריע למוזה יצירתית שלך להפציע מתי שתחפוץ בכך.

והנה רק אחת הדוגמאת של מה יכול להתרחש אם מאפשרים לך להפליג בקצבך לפי קריאת לבך..

אחרי שהיית עד לכל הבגדים שתפרתי לאחרונה לאחותך, יום אחד התיישבת לך ליד השולחן. מספריים בידך. גם עפרון. וטיוטת הגזרות שהנחתי במגירתך שתשמש אותך בעת הצורך..

אחותך, שלה, כמובן, חלק בלתי נפרד בכל המתרחש בין קירות ביתנו, הייתה עסוקה בשלה...

מעשה יצירה כשלעצמו - לטפס במדרגות לכיוון הכיור ולחקור את המתרחש בתוכו...

אתה עסוק ביצירתך...

אך לא מספיק עסוק, כדי להקרא, בעת הצורך, לחילוץ אחותך שהחליקה במדרגות...

רגע אחרי שווידאת שהיא בסדר, חזרת לשולחן..

תוך כדי שאתה ממלמל לעצמך דבר אחד או שניים, סובבת את הדף ימינה שמאלה, כדי להתאים אותו למה שתכננת...

קמת כדי להביא דבק...

סידרת שוב והדבקת...

מוסתרת מאחורי המצלמה, אני בקושי מתאפקת לשאול אותך על מה אתה עמל...

אופס... נתפשתי על חם בידי אחותך המתוקה.... ובדיוק ברגע בו נעניתי לבקשתה לקבל את החלק המיוחל של המצלמה, הלא הוא מכסה המצלמה, נעלמת...

וזה מה שראיתי כשנכנסתי לחדרך...

ברור... שרשרת ללואי!

נ.ב. ואת בת עשרה חודשים ושלושה שבועות...

לבננו: שרשראות נייר

באחד דיונים האינסופיים שלי עם עצמי עד כמה לחשוף אותך ליצירה מכוונת או לאפשר לך לחוות וליצור בעצמך, החלטתי להראות לך איך יוצרים שרשראות נייר.

בהתחלה גזרת נייר אחרי לפי הקווים הישרים ששרטטתי לך...

אחרי שמרחת קצת דבק על אחד הקצוות, השחלת את רצועת הנייר...

הדבקת והחזקת כמה דקות...

עד שנוצרה שרשרת ארוכה, אותה החלטת לתלות בבית העץ שלך (אחרי כיוון עדין לגבי המיקום)...

כמובן, יצרנו את השרשרת יחד. ניסית עוד פעם אחד רק להכין שרשרת נייר דומה. מאז לא ניגשת לפרוייקט זה ולא נענית להזמנות שלי...

אני מאמינה מאוד כי הילדים מעוניינים בתהליך ולא בתוצאה, אך לגבי יצירה מכוונת, בשבילך הדבר הפוך. כדי ליצור משהו יעודי, אתה צריך לדעת בשביל מה זה. אני מבינה את ההגיון שלך. וזה בסדר. בחשבון הסופי שאני עורכת בליבי, חשוב לי יותר כי הדבר יבוא ממך מאשר מגוון פעילויות עשיר שתיחשף אליו. אני בוחרת להמתין לך...

לבננו: מערבב צבעי ידיים-1

ואחרי ערבוב ספונטני של צבעי גועש, הגיע מיד תורם של צבעי ידיים...

אתה מוציא קצת מכל שפופרת לתאים המיועדים לכך בפלטת צבעים...

וניגש לעבודה...

כעבור כמה ימים ביקשת לראשונה זה כמה חודשים לשים עליך סינר...

כדי לא להתלכלך - רעיון לגמרי שלך...

והלשון הזו בעת הריכוז...

מעניין כי טרם ערבבת באמת צבעים - אתה מוציא כל צבע וצובע איתו...

לבננו: מערבב צבעי גועש-1

כפי שכבר סיפרתי לך, בשונה מעבודה עם עפרונות ועם פסטלים, בהם כבר כשלושה חודשים אתה משתמש ביותר מצבע אחד, בצבעי גועש ובצבעי ידיים, המשכת להשתמש בצבע אחד. משהו לא הרגיש לי שלם לגבי השימוש במספר צבעים במדיום זה, מכיוון שמשמעות הדבר היא כי הצבעים ישירות יעורבבו. ולא הרגיש לי כי אתה מוכן לזה. ולראיה, מדי פעם שאלת לגבי זה, אך לא עמדת על לשנות את הדבר.

עד שבוקר אחד, אחרי שכיסית דף שלם במדבקות של עיגולים (לצערי, לא הספקתי לשלם שלב זה), הודעת לאבא שהיה לידך, כי אתה הולך לצבוע עכשיו את המדבקות ב... כל הצבעים!!! וכך עשית!

במשך מספר ימים לאחר מכן, המשכת לצבוע בכל הצבעים דפים המכוסים במדבקות שהדבקת לפני כן. זו הייתה ההתחלה...

מאז אתה מתנסה בערבובי צבעים שונים. אנחנו, כמו תמיד, לא מתערבים. מאפשרים לך לחקור ולהתנסות ולהסיק מסקנות בכוחות עצמך, בטרם תתוודה לערבוב צבעים מכוון לשם הפקת גוון מסוים. כמעט תמיד אתה מבקש להוציא את כל הצבעים (שבינתיים עברו מקום, ומוצגים עתה, ביחד עם צבעי ידיים באחד הארונות במטבח). אנחנו מסייעים לך לארגן את כל הכוסות עם המכחולים המתאימים. ואז אתה ניגש ליצירה. אחרי שסיימת, שוטפים את המכחולים וגם את הכוסות בהן הצבע כבר לא נקי. מסקרן ומרתק...

לבננו: יוצר בפיחם

ושוב יוצר עם אבא.... הפעם מתנסה בפיחם...