לבננו: מסגרות הלבשה - כפתור כפתורים גדולים

מסגרות הלבשה (dressing frames) כשמן כן הוא מיועדות לסייע לילד להפוך להיות עצמאי בכל מה שקשור בכישורי ההלבשה.

המסגרת הראשונה שהכרת היא מסגרת כפתור כפתורים גדולים (large button dressing frame). השתכללת בפעילויות ההכנה השונות לקראת רכיסת כפתורים (ספר טיולים, השחלת ריבועי לבד דרך הכפתור), כך שהיית מוכן לגמרי לקראת הדבר האמיתי.

אנחנו ירשנו את המסגרות שלנו עם הרכישה הגדולה שעשינו במזל גדול לפני כשנתיים, אך בקלות אפשר להכין את המסגרת גם לבד.

בהתחלה אתה פותח את כל הכפתורים (unbuttoning). אתה מחזיק את הכפתור ביד ימין, והבד שליד הלולאה ביד שמאל. אתה מטה טיפה את הכפתור בכיוון המאונך, כך שהוא מחליק בקלות בלולאה, ותופש אותו מתחת, בצידה השני, באגודל ובאצבע של יד שמאל. אתה פותח את כל הכפתורים מלמעלה למטה (כהכנה לקריאה ולכתיבה).

אחרי שכל הכפתורים נפתחו, אתה מתחיל לרכוס בחזרה (buttoning). אתה מכסה את הכפתור בחלק זה של החולצה, עליו הלולאה. מחזיק את הצד השמאלי של הכפתור באצבע ובאגודל של יד שמאל, ודוחף אותו קצת מלמטה דרך הלולאה. תופש את הכפתור מלמעלה באצבע ובאגודל של יד ימין. יד ימין מושכת את הכפתור ימינה, בעוד שיד שמאל מושכת את הבד שליד הכפתור שמאלה. עד רכיסת הכפתור. שוב, סדר הכפתורים מלמעלה למטה.

וכמובן, אתה יוזם לנסות לרכוס כפתורים גם מצידה ההפוך של המסגרת...

ללימוד מעמיק יותר, אנא ראו את הרצאתה המצולמת של Margaret Homfray (וגם את הכתובה), ואת ההדרכה באתר של AMI.

לבננו: זמן שלך ושלי יחד

כבר כתבתי לך שאחד הדברים שהיו מאוד חשובים לי מאז שמשפחתנו התרחבה, הוא לשמור על הבילויים שלנו יחד. רק אתה ואני. כמו שהיינו רגילים. לאבא ולך, מטבע הדברים, זמנים יקרים אלה של אחד עם השני לא ממש נפגעו. לא מדובר דווקא במשהו מיוחד, מיועד ומתוכנןכ. אלא יותר ברגעים ובעשיה המשותפת שלנו... כמו, למשל, בישולים ואפייה... וכל עבודת בית אחרת. כל כך חשוב וכל כך פשוט...

נ.ב. עוגת דובדבנים בקרם שמנת של ויקה הפכה לאהובה על כולנו...

לילדינו: ההופעה מתחילה!!!

אחד הבילויים האהובים על שניכם, ובמיוחד עליך, מתוק שלנו, הוא ההופעות...

לא פעם במהלך היום נשמעת קריאתך: "ההופעה מתחילה!"... לעיתים מלווה ב"מחיאות כפיים בבקשה!" (ההשפעה הקצת יותר שלילית של ההופעות הלא מעטות שראית עד כה)...

סלסלת כלי הנגינה מוצאת את דרכה החוצה...

והקהל הכי מקשיב בעולם לרשותך....

נ.ב. בתמונות את בת שלושה חודשים וארבע ימים... ואני חייבת לעדכן לגבי תוכן סלסלת נגינה.. בקרוב...

לבננו: טבליות צבע-1

טבליות צבע (color tablets) הוא אביזר מונטסורי מרהיב בפשטותו, ביופיו ובחכמתו. המדובר בטבליות מעץ שמרכזן צבוע בצבע מסוים. בקופסא ראשונה (Box 1) מיוצגים שלושה צבעי יסוד: אדום, כחול וצהוב. בקופסא שניה, בנוסף לשלושת צבעי יסוד, מוצגים גם הצבעים נוספים: כתום, סגול, ירוק, שחור, לבן, חום, וורוד, אפור. כמו תמיד, במונטסורי, הקונספט הנלמד מבודד, ולכן כל הטבליות זהות, והצבע הוא נקי, ללא קשקושים ותוספות מיותרות. גם אביזר זה בנוי סביב המשיכה הטבעית של כל ילד לצבע ולהתאמה (color matching). וזו הסיבה לכך שכל הטבליות הן זוגיות.

מה שהכי חשוב בעיני הוא כי לימוד שם הצבע הוא המטרה המשנית ביותר של אביזר זה. מה שהרבה יותר חשוב הוא למשוך את תשומת ליבו של הילד לצבע הקיים בכל מה שמקיף אותנו, ובכך להוביל אותו להתבוננות מושכלת בסביבתו. עצוב, עד כמה מעט שמים אנחנו דגש היום על בדיוק זה - לאפשר לילד ללמוד משהו מבלי הנטיה התמידית שלנו ללמדו בעצמנו. והרי, מה שמצחיק בכל העניין הוא, ולא סתם הרי בחרתי לדבר על נושא זה דווקא בהקשר לצבע, כי אף אחד לא באמת יכול ללמד מישהו אחר להבחין בצבע. שלא נגיד, לא פעם, ולא פעמיים, אפשר להתדיין ארוכות, אם הגוון המסוים שאנחנו רואים שייך לצבע זה או אחר.

ושוב אני מדגישה - בעיני, הרבה פחות חשוב לדעת איך הצבע נקרא. הרבה יותר חשוב לדעת להרגיש אותו. להריח אותו. להעמיק בו. לצלול לתוכו. ללמוד מהו.

זו הסיבה לכך, שלמרות חוסר שביעות רצונם המוחלט של הסבים שלך, ואולי בשונה מהורים רבים אחרים סביבנו, לא קפצנו ללמד אותך צבעים. בין היתר, גם ליצירה הצענו לך עד עתה רק צבע אחד בכל פעם. אין שום סיבה למהר. חשיבות הלמידה מהמוחשי למופשט שוב דופקת על חלונותינו. יש רק פעם אחת בה אתה לומד איך קוראים למשהו. ומרגע שיש תווית, הרבה פעמים התוכן נדחק לאחורית הבמה, דלת מסוימת נסגרת, לעיתים לתמיד, והדבר כבר לעולם לא יראה קסום ולא יודע גבולות, כפי שהיה לפני שהגדרנו אותו.

חיכינו בסבלנות עד שתתחיל להבחין בעובדה מרתקת זו כי כל מה שסובב אותנו צבוע בצבע מסוים.

כאן אולי אני סוטה סטייה משמעותית, פחות או יותר, מדרך מונטסורי (אני האמת לא ממש בטוחה עד כמה אני באמת סוטה מהרוח המקורית, ובכל זאת...). אני תמיד מחכה עד שתתחיל להביע עניין במשהו, לפני שאני מציגה לך אותו. לא מזרזרת שום דבר. מדי פעם, אמנם, אני יכולה להציע לך משהו מהתחום שעוד לא נגעת בו, אך ממש ממש בזהירות, רק כדי לבדוק אם לא טעיתי באשר למועד, מבלי לעורר בכוח משהו שעוד נח לו על מי מנוחות לפני שיכבוש אותך בסערה. רק כשאני מרגישה שאתה מוכן, שבאמת התחלת להיות רגיש למשהו מסוים (תקופות רגישות (sensitive periods), רק אז אני מרימה את המסך. וההצגה מתחילה.

מודה, היה בהחלט קשה לחכות לך בסבלנות. במיוחד בביקור הסבים, שדאגו מאוד ללמד אותך, שזה "אדום" וזה "צהוב". כל פעם ליבי החסיר פעימה. אני יודעת שהרבה ירימו גבה בקריאת שורות אלה, אך לי היה חשוב מאוד לדאוג כי היכרותך עם משהו כל כך חשוב כמו צבעים תהיה טהורה, אמיתית וספונטנית. ושב, מה גם שהרבה פעמים אנחנו, וגם הסבים שלך, בכלל לא קוראים לצבע בשמו הנכון (וזו הרי שאלה כשלעצמה, אם יש לצבע בכלל שם נכון), והרבה פעמים מתבלבלים וקוראים למשהו שמורכב מהמון צבעים בצבע העיקרי (ולרוב, אפילו לא עיקרי כל כך) שהוא צבוע בו.

בדרך כלל, אם קראנו לחפץ מסוים בשמו, לא הוספנו את צבעו. למשל, שולחן, עץ, מכונית, חולצה. ניסינו למצוא דרך אחרת לתאר אותו מבלי להזכיר את צבעו. גם כששאלת אותנו, במקרה, לעיתים, מהו צבעו של משהו מסוים, באלגנטיות התחמקנו מהתשובה. ההרגשה הייתה כי עוד מוקדם לך. השעה עוד לא הייתה נכונה. וכאילו הקשבת לליבנו. התעלמת מכל ההערות עד שהגיע רגע זה, לפני כחודש וחצי לערך, בו לפתע התחלת לשים לב לצבעים שמסביבנו.

עובדה זו מדהימה אותי כל פעם מחדש. איך אתה לומד ממש מתוכך. איך אין דבר שאינך יכול ללמוד בדרך זו. איך כל מה שאתה זקוק מבחינתנו הוא שנניח לך. ובשעת הצורך רק נחזיק לך את היד. כמה אני מקווה שנוכל לאפשר לך דרך מרתקת זו ללמוד כמה שיותר זמן. כמה שהייתי מקווה שיותר ויותר ילדים היו נחפשים לחופש זה ללמידה. אני רק יכולה לשער עד כמה שונה היה נראה עולמנו אז.

ובחזרה, לטבליות צבע...

ברגע שהבחנתי כי התחלת לשים לב לצבעים שמסביבנו, הצגתי לך את הקופסא הראשונה. כפי שציפיתי, ההתאמה הייתה קלה לך. הקופסא חיכתה לרגע בו תתחיל להתעניין בצבע, לא כיוון שרמת ההתאמה לא הייתה לרמתך.

תוך כמה ימים, הצגתי לך את הקופסא השניה.


הייתי די בטוחה כי על ההתחלה תצליח להתאים את כל 11 זוגות. כמו די תמיד איתך, בפעם הראשונה בה הצגתי לך את הפעילות, רק התבוננת. לא ניסית אפילו. בפעמים הבאות, במקום להתאים את הטבליות בזוגות על השטיח, היית מוציא את כל הטבליות ואז מתאים אותם תוך כדי הסידור שלהם בחזרה לקופסא. לא התערבתי. שמחתי כי בכל זאת אתה מתאים, גם אם לא כפי שהצגתי לך. ואז קרו פעמים בהם היית פשוט מוציא את כל הטבליות, מסדר אותם אחד אחד מבלי כל חוקיות מסוימת, אך כן לפי איזשהו סדר צבעים פנימי הידוע אך לך, וזהו. המתנתי בסבלנות. אחותך נולדה רק לפני חודשיים, והדבר נתן את אותותיו על הפעילויות שביצעת. לא פעם עשית כאילו דווקא הפוך. לא פעם רק התחלת ולא המשכת. חיכיתי.

ואז הגיע יום זה לפני כחודשיים. ניגשת לקופסא, הוצאת את כל הטבליות. ואז... התאמת. את כולן!

זה תמיד מדהים אותי! נדמה כאילו אתה מתאמן לך בסתר, ואז מחכה לרגע מתאים ועושה הכל באופן פשוט מושלם!

את טבליות הצבע אתה משתדל לקחת אך ורק בעץ הלא צבוע. מבלי לגעת בצבע. טבלית בכל יד. ואז מתאימים אותן. ומסדרים בתור - מלמעלה למטה, מימין לשמאל (כהכנה לקריאה ולכתיבה). כעקרון, אמורים להיות רווח בין שנית התורים, אך אתה בחרת להצמיד אותם.

נכון, מאז כמעט ולא נגעת בפעילות זו. אנחנו עוד לא מצליחים ממש להתארגן על זמננו, אך כבר כתבתי כי מעבר לדאגה הלחוצה האופיינית שלי שאינני דואגת טוב להעשרתך, אני לא מודאגת מזה. לי מספיק כי כשאתה ניגש למדפים, אתה עובד כאילו עבדת בכל התקופה שקדמה לכך. מבלי להתבלבל לרגע. והרי ללמוד - לומדים כל הזמן.

והתעניינות שלך בצבע ממשיכה. בעדינות בעדינות. על פי מונטסורי, אפשר ללמד את שמות הצבע, כשהילד מיומן בהתאמת הצבעים (שוב, מהמוחשי, שהוא הצבע עצמו, למופשט, שזה שם הצבע), לפי שיעור שלושת השלבים (עליו אני ממש ממש כבר חייבת לספר לך). אך אני ממתינה עד שאתה בעצמך מבחין בצבע כלשהו ושאול לגביו. וכך, אתה כבר שוחה באדום, בצהוב, בכחול ובירוק (אם כי מתבלבל לעיתים ביניהם), בכתום ובשחור.

לאט לאט אתה מתחיל לשים לב גם לצבעים שמסביבנו. אחת הווריאציות האפשריות של פעילות זו היא חיפוש אחרי חפצים בצבע מבוקש בבית. אנחנו מרחיבים חיפוש זה גם לטיולים שלנו בחוץ. שוב, מבלי להעמיס עליך. כן חשוב לי כל פעם שאתה שואל על משהו, באיזה צבע הוא, להדגיש לך כי הוא מורכב מכל מיני צבעים, ולאט לאט לעבור איתך על כל הכתמים הקיימים בחפץ. וכך אתה גם נחשף לגוונים הרבים של הצבעים. לימודם עוד יורחב בהמשך.

ללימוד מעמיק יותר, אנא ראו את הרצאתה המצולמת של Margaret Homfray (וגם את הכתובה), ואת ההדרכה באתר של AMI.

לבננו: מיון לפי צבע באמצעות אטבי כביסה

הנה לך פעילות המשלבת מיון לפי צבע (sorting by color) ושימוש באטבי כביסה...

נ.ב. סליחה על איכות התמונות. רגע לפני שהחלפתי פעילות זו באחרות, נזכרתי ששכחתי לצלם אותך עובד איתה, אז ביקשתי מאבא לדגמן...

לבננו: התאמת בובות של חיות לתמונות

מסתבר שהפעילות שעניינה אותך לפני כשנה, עדיין מעניינת אותך גם היום.

לבננו: תיק מסתורין

תיק המסתורין (mystery bag) נועד לחדד את החושים, ובמיוחד את החוש הסטריאוגנוסטי.

למעשה, זו כבר הגרסה השניה של תיק המסתורין. את הראשונה משום מה לא צילמתי.

בגרסה הראשונה הנחתי בתוך התיק ארבעה - חמישה חפצים בודדים. היית מושיט יד לתוך התיק, נוגע בחפץ, כשהוא עוד בתוך התיק, מנסה לנחש במה נגעת, מוציא ובודק אם צדקת (המנגנון לבקרה עצמית (control of error).

את התרגילים האלה חייבים לבצע בעיניים עצומות, שעצימתן מחדדת, בין היתר, את החושים. השאלה היא איך לגרום לילד לעצום את עיניו מבלי שירגיש מאוים או מפוחד. וזה נושא עדין. לכאורה, קיימות מספר אלטרנטיבות - לעצום עיניים פשיטא, ואז להוציא את החפץ, לנסות לנחש מהו עם עיניים עצומות, ואז לפקוח עיניים ולבדוק; לגעת בחפץ כשעוד בתיק, לנסות לנחש, ואז להוציא ולבדוק; או להשתמש בכיסויי עיניים.

בהתחלה נושא החושך היה נושא רגיש. כבר כתבתי לך, כשסיפרתי על נסיונות ההרדמות שלך, כי ממש לא אהבת לעצום עיניים. היית מגיב: "חושך. לא נוח לי לעצום עיניים". לכן, בהתחלה, כשהצגתי לך את הפעילות, הצגתי לך אותה לפי האלטרנטיבה הראשונה. אחרי שגילינו כי המאמץ לשמור על עיניים עצומות לפני שתנחש מהו החפץ מושך אליו את תשומת ליבך מהפעילות עצמה, עברנו לאלטרנטיבה הבאה, בה היית מחזיק אותם בתיק עד שהיית מזהה אותם.

לא יודעת מה קדם למה - נסיונות ההרדמות או התקדמותך בתיק המסתורין. לא סתם הם התרחשו במקביל..:) אך מפה לשם, לפתע החושך התחיל להיות החבר שלך. לפתע העיניים התחילו להעצם. אז ידעתי, כי תוכל להתיידד עם כיסויי עיניים (blindfold).

וכך התקדמת לשלב הבא.

בתיק מונחים 6 זוגות של חפצים מוכרים. את מכניס יד לתיק ומוציא חפץ. כשעינייך עצומות, אתה מנסה לנחש מהו החפץ. ואז מוריד את כיסויי העינים כדי לבדוק את עצמך.

כיסוי עיניים חוזר לעיניך. ואתה מכניס יד למצוא חפש נוסף התואם את זה שהוצאת - פעילות התאמה משוכללת (pairing and matching).

לבננו: על איך אתה אוכל

אני חייבת להודות שאני פשוט אוהבת את איך שאתה אוכל. אני יודעת שזה משפט מאוד פולני להגיד, ולא, אני לא אומרת לך שום דבר בנידון, אך בכל זאת, לא יכולה שלא לכתוב לך על כך.



הנה להן כמה סיבות לכך שהיה בהחלט שווה לחכות עד שתתחיל לאכול:

* אתה אוכל בעיקר ליד השולחן. אם אתה רעב בין הארוחות, אתה מוציא לך משהו קטן, שם אותו בצלחת, ומתיישב לאכול. לעיתים רחוקות אני צריכה להזכיר לך כי אנחנו אוכלים בישיבה ליד השולחן. לרוב, הדבר כבר טמון בך.

* אתה חולה פשוט על קורנפלקס עם יוגורט (בזכותך, אני כבר ממש מאמינה כי אכן, יש דברים שעברו אליך עם חלב האם:). כמעט בכל ארוחה אתה יכול לבקש לאכול אותו. אנחנו לא מסרבים לבחירות האוכל שלך. מלבד ארוחה אחת. בארוחת צהרים הכלל הוא כי אוכלים אוכל חם, כלומר, את הארוחה שהוכנה.

* "אבא, אתה הולך לאכול את כל מה שבצלחת שלך? אולי תשים קצת ותאכל. ואם תרצה עוד, תוסיף". כך בדרך כלל מתנהלות הארוחות שלנו. עוד מנהג אחד שאימצנו. שמים כל פעם קצת בצלחת. ומבקשים תוספת אם רוצים. תמיד עדיף להוסיף מאשר לזרוק לפח את מה נשאר.

* "צ'ופו, סיימת לאכול?"; "אמא, בפעם הבאה תשימי לי פחות אוכל. שמת לי קצת יותר מדי"; "ומה לעשות עם מה שנשאר בצלחת?"; "שימי במקרר, אני אוכל אחר כך". עוד שיחה אחת שגורה בפינו במקרים, בהם נשאר בכל זאת קצת אוכל בצלחת. "בפעם הבאה", הוא בהחלט הביטוי האהוב על כולנו. וכן, לרוב אתה אוכל את מה שנשאר אחר כך.

* "אמא, אני רעב מאוד. אני מתחיל לאכול", אתה יכול להגיד זאת לעיתים בתחילת הארוחה. כשהאוכל כבר על השולחן, אך אנחנו עוד מתארגנים. לפני הרבה הרבה זמן הנהגנו ארוחות משותפות. בתקופה מסוימת גם הדלקנו נר ושרנו ברכה. עם הזמן, ועד היום, משום מה, התחלת לבקש בהתמדה שלא להדליק נר או לשיר ברכה. אנחנו מכבדים זאת, אם כי שואלים שוב מדי כמה זמן. אך התחלת הארוחה המשותפת נשארה בעינה. נפוצות הפעמים בהן אתה יושב עם אבא ליד השולחן וממתין לי בסבלנות, מיוזמתך, בזמן שאני עסוקה עם אחותך. אך לעיתים אתה רעב מאוד וקשה לך להמתין. הפשרה שהגענו אליה היא כי אתה אוכל קצת ואז ממשיך לחכות לנו.

* "אני אוכל רק קצת. עוד מעט אוכלים ארוחת צהרים". הנהגנו משהו דומה גם אם אתה מאוד רעב סמוך לארוחה. אז אתה כבר מודיע בעצמך כי תאכל רק פרוסה קטנה של תפוח או ביסקוויט אחד.

* תקופה קצרה היית אוכל משהו קטן לפני שנת הלילה. אך די מהר ביטלנו תופעה זו. לטובה. אני מאוד מאוד לא מחבבת ארוחות לילה. ועובדה, אין הן חסרות לך.

* אתה עדיין מעדיף מיץ על פני מים. בטיול תמיד מלווה אותך בקבוק מים קטן, אך מעבר לכך, לרוב אתה שותה סיידר תפוחים קר. אנחנו מקפידים כי לפני השינות לא תשתה הרבה, כדי שפיפי לא יעיר אותך. כבר כמה חודשים המנה האהובה עליך היא "חצי כוס". גם בלילה מחכה לך חצי כוס מיץ ליד המיטה. ואם אתה מתעורר, אתה יכול לבקש לשתות חצי כוס בהגיעך אלינו. בפועל, אתה לוגם רק קצת ומבקש להניח את הכוס על שולחן העבודה שלי..?

* "התבשיל הזה מאוד טעים לי, אמא", אתה מוסיף, מבלי שנשאלת. יש משפט נפלא יותר לסיים פוסט זה?

לבננו: אתה בן שלוש שנים וחודשיים!

אתה בן שלוש שנים וחודשיים!

ואין דרך מיוחדת יותר לציין מועד זה מאשר בפתיחת סדרת פוסטים חדשה, המרכזת שיחותיך הראשונות בעולם זה.

אני: "עשית קאקי?"

אתה: "כן. הקאקי שלי כמו של כלב?"
אני: "הקאקי שלך הוא של אדם"
אתה: "אדם אדום?"...

אבא: "לא הוצאתי את האף שלי החוצה היום"
אתה: "אבא, פפר לי"
אבא: "לספר לך על מה, מתוקי?"
אתה: "על האף שלך שהוצאת"

אתה: "אני צריך משהו"
אני: "מה מתוקי?"
אתה: "אני לא יודע. משהו!"

ילדה אחת, במהלך המשחק איתך בדשא הגדול, שמבחינתה הוא משחק דמיוני: "תראה, יש שם המון חיות. ג'ירפות, קופים, והנה פיל בשמיים".
אתה: "תראי. יש שם עץ ברוש גבוה גבוה, כמעט כמו הבית שלנו".

ליד טרקטור ענק, סבא מסוים פונה לנכדו, רגע אחרי שהתקרבו לטרקטור: "תראה מה הולך כאן"
אתה, שכבר זמן מה עומד על הכף של הטרקטור: "אני הולך כאן"

אתה, באוטו, עם אבא, בדרך לסופר לעשות קניות: "אבא, גם ירח בא איתנו לעשות קניות"

אני: "איזה עוגות אתה אוהב צ'ופו?"
אתה: "איזה עוגות את אוהבת אמא?"
אני: "אני אוהבת עוגת דובדבנים, עוגת תפוחים, עוגת טרמיסו"
אתה: "אני אוהב עוגה עם קמח, עם סוכר, עם ביצים"

עובר אורח: "תאכל הרבה שתוכל לגדול"
אתה: "אני אוכל כל פעם קצת. ואם אני רעב, אני אוכל עוד. אם אני אוכל הרבה, כואבת לי הבטן"

אתה, בדרך לאוטו, מנסה לסגור את חגורת הבטיחות: "אבא, חכה. זה יקח לי קצת זמן"
כעבור כמה רגעים, אחרי שנשאר עוד מנעול אחד לנעול: "אני צריך לנוח קצת, ואז אנסה שוב"