לילדינו: ליל הסדר 2011

אני מניחה שהגיע הזמן לספר על איך חגגנו את ליל הסדר השנה.

ברגע שסיימנו לכתוב את ההגדה, עוד לפני שהצלחנו להדפיס את הגרסה המעוצבת שלה, כמה ימים לפני ליל הסדר, התחלנו להקריא לך את ההגדה שלנו, כדי שתכיר את הסיפור, את המנהגים ואת השירים. את השירים גם השמענו בדיסק מיוחד שצרבתי במיוחד לקראת ליל הסדר כך שסדר השירים תואם את סדרם בהגדה שלנו. התחלנו לטעמי קצת מאוחר מדי (חיכינו עד שההגדה הייתה מוכנה, אך העיקר שהיא מוכנה, הלא כך?), והגענו לקרוא עד סוף ההגדה אולי פעם אחת פעמיים, כך שלא ממש ידעתי אם אתה מכיר אותה כבר, את המנהגים וגם את השירים.

"אביב הגיע, פסח הבא!", אני מניחה שמהמשפט הזה התחילה סאגת השאלות - מתי פסח הבא? ואיך תדעי אמא שהוא בא?

איכשהו, ביצעת האנשה לחג וכמה שלא ניסינו להסביר שהחג הוא כמו שבת שמגיעה ערב לפני ואנחנו חוגגים את בואה, עדיין איכשהו חיכית למישהו אנושי שיגיע.

כמה שלא ניסינו לעשות את התפריט פשוט, כפי שאנחנו בדרך כלל נוהגים גם באירועים חגיגיים, כדי שלא יהפכו חלילה למעמסה, עדיין היו לי אי אלו בישולים לעשות. לפי התכנון, הדבר לא היה אמור לקחת זמן רב.

בפועל, מה שהתגלה מאוחר יותר כמעין מסורת מיוחדת, את החלטת להצמיח שיניים, שלוש במספר, לא פחות, במיוחד לקראת ליל הסדר. וכך בישולים בודדים הפכו לאתגר של ממש, כיוון שרצית להיות אך איתי, וגם אז הכאבים לא הניחו לך לרגע, וכל זה אחרי לילה לבן של אבא ושלי יחד...

בדומה לחגים אחרים שלנו, גם הפעם ניסיתי לשלב בתבשילים את אלה המגיעים מהעבר הרחוק, כמו למשל ביצים ממולאות שתמיד מתקשרות אצלי לחגים, ולכן הפכו למועמד טבעי וראוי לשמש ככרפס ביחד עם תפוחי האדמה...

ואת התבשילים מהעבר קצת קרוב יותר, כמו, החרוסת מבית שאגה, שסייעה לנו לקרב את נוכחותם בחג איתנו, ובכבוד תפשה את מקומה בקערת ליל הסדר (בנוסף למרור, לפתוח אדמה, ולביצה קשה. החלטנו להוציא מהמסורת שלנו את הזרוע, מכיוון שלא הצלחנו לחשוב על איך נצליח להסביר לכם את משמעו).

ההתרגשות הייתה רבה - מיד אחרי שהתעוררת משנת הצהרים, לא הפסקת לשאול, מתי מגיע הערב כדי שגם פסח יוכל להגיע. אפילו כשהשולחן כבר היה ערוך, עדיין הלכת לדלת לבדוק אם הוא כבר בא. לקח לך לא מעט מאמץ להבין שהחג כבר כאן.

הכוונה המקורית הייתה לערוך את הסעודה מוקדם, כך ששניכם תהיו עירניים וסבלניים מספיק. בפועל, התעכבנו עם הכנת האוכל והתחלנו באיחור מסוים. את כאבת והיית מאוד עיפה. אתה היית מרוגש מאוד מאוד. אני ניסיתי להתעלם מכל אלה, אך לא כל כך הצלחתי. הדבר שהכי התבקש הוא לסייע לך להרדם, אך ביקשתי את סליחתך ופניתי שוב למאגר סבלנותך, מכיוון שלא רציתי להפסיד את הסעודה החגיגית.

ועדיין, בין הליכה להליכה סביב השולחן, עם אורחים שהפתיעו ברגע האחרון והצטרפו לסעודה, ועם כל המטעמים הטעימים שהכנו, קראנו את ההגדה מההתחלה לסופה. אתה הפתעת את כולנו בכך שלא רק עקבת אחרי הסיפור (כמעט עד הסוף), אלא גם הכרת כמעט את כל השירים, למרות שלפני כן לא הבעת התמצאות בהם.

ולסיכום, היה מקסים, היה מרגש, היה מבטיח, היה עוצמתי, היה מעייף, היה משמח, היה הולם לספר הזכרונות שלנו. ועם כל הקשיים, עדיין שמחנו מאוד, כי לראשונה הקשיים היו שלנו, קשורים בנו, וגם במאמץ המשותף של כולנו הצלחנו להתעלות עליהם ולהנהיג מסורת ליל הסדר משלנו....

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים...

לילדינו: הגדה של פסח

היא כאן - הגדה של פסח שלנו!...

שהיא גם הגדה של פסח לילדים...

הגדה של פסח למשפחה...

הגדה של פסח יחידה שאנחנו מסוגלים לחלוק עם עצמנו...

הגדה של פסח יחידה שאני מסוגלת לספר לבננו בן למעלה משלוש, מבלי להסמיק מעול ההיסטוריה, ומבלי להסב את תשומת ליבו מהעיקר. והרי בכלל מעולם לא הבנתי מדוע צריך להעסיק את הילדים במשהו אחר בזמן קריאת ההגדה, במקום להתאימה אליהם כך שיוכלו לקחת חלק בה. ולא דרכם אנחנו רואים את העולם ואף נראים בו?..

הגדה של פסח שאינני מסוגלת לדמיין מישהו שהיא לא יכולה להתאים לו במובן זה שכפי שאיחלתי, היא יצאה מתומצתת, פשוטה, אלגנטית, אך גם אחת שבקלות מאפשרת לכל הרוצה בכך להפליג ממנה לכל מחוז שהוא, וככזו תוכל ללוות אותנו תמיד...

הגדה של פסח שמערבבת בה את היופי שאנחנו רואים ביהדות, אך גם משלבת בתוכה את הטבע ואת האוניברסליות של קיומנו...

הגדה של פסח שבתקווה באמת תלווה אותנו עד שנוכל לספר אנחנו לנכדינו: "לפני שנים רבות, הרבה לפני שאנחנו, סבא וסבתא שלהם היינו תינוקות..."....

כבר כמה ימים אני מרגישה מעין ריקנות מסוימת שמגיעה תמיד אחרי השלמת שלב נוסף, מהותי, נכבד, יקר, מאתגר, קשה לביצוע, מהרהר, וגם מערער, שלב נוסף במסע האישי שלי, ותמיד מרגיש לי, במסע האישי שלי שלא רק בהתגשמות זו. ואז אחרי ההתרגשות הרבה, מציפה אותי גם העצבות, המלנכוליות, הדמעה שבדרך. למרות שאינני יודעת עוד, אני מתארת לעצמי שכך מרגישה אמא המלווה את בניה שהתבגרו ביציאתם מביתה למסע האישי שלהם. גאווה והתרגשות המלווים בעצב מהפרידה ובהרהורים לגבי מה שיכול למלא את החיבוק שכבר כה חסר, את הנוכחות הפיסית שכה ממלאה. ואולי כך מרגישה גם הקשישה, בהסכתלותה לאחור לשביל שבו צעדה, בשלווה ובסיפוק, אך גם בגעגועים למה שהיה בצעדיה הראשונים בו, עד כמה קשים שלא יהיו, בהפנמה כי ההתחלה כבר נשכחה מהסוף שמתחיל להראות באופק, וגם בהבנה כי הכל הוא אותו האחד.

כפי שכבר סיפרתי, הגדה זו היא אבן דרך, וכמו בכל מסע שהוא, רק המאמץ המשותף הביא אותנו לתעוזה של לצעוד מעבר למאמץ הגלוי לעין. ולכן, כל זה באמת לא היה מתאפשר לולא הסיוע של כל קוראי שורות אלה, ובמיוחד תודות הן:

לאהובי המדהים שתמך, השתתף, ספג, אך גם עיצב, אייר, והגה...

לריטה המתוקה שברגעים ספורים בהתראה של רגע רשמה את הרישום המבריק שעל עמוד השער (וגם איור העצים שבהמשך). מבלי שהסברתי לעומק, היא הצליחה להעביר במספר קווים את מה שבעיני מתארת הגדת יציאתנו ממצריים, את המסע. ולמרות שמבחינתה זוהי רק טיוטה, אני לא הייתי מוסיפה לרישום זה ולו פרט אחד, והרי הטיוטה מבחינתי היא העיקר בכל...

לתמר, שהיא כל כך הרבה בשבילי, שאני בוחרת שלא לתאר זאת במילים, שמא לבטח אחטיא מהרגשת ליבי. רק אגיד, כי ללא כל ספק, לא הייתי יכולה לכתוב את מה שכתבתנו, לולא השיחות איתה ולולא ההרגשה המברכת של נוכחותה בחיינו....

לקרן, שהייתה שם ממש בהתחלה, ועוד בתחילת דרכינו הראתה לנו כי הבלתי אפשרי הוא בהחלט אפשרי, כי המשפחה יכולה גם להיות אחרת, וכי החגים הם משהו שניתן להנות ממנו. כל מה שאנחנו צריכים הוא רק להאמין ולחפש...

לאבישג, שלמרות המרחק הפיזי, קרובה לליבי ולבטני במרחק כזה שאני יכולה לחוש את חומה המחבק בכל רגע...

לשירה, שביחד עם משפחתה המתוקה הפכה בבזק לחלק מהוויתנו ולמעשה, ובשיתוף הנדיב של ההגדה שכתבה למשפחתה לפני כמה זמן, נתנה לנו את הדחיפה הכה נדרשת כדי להגות את המילים הראשונות של ההגדה שלנו...

לקרנה, שתמיד שם, בעצה חמה ובמילים חזקות, גם אם לא תמיד אנחנו מסכימות, מזכירה לי עד כמה ההסכמה אינה בכלל העיקר...

ושוב, גם לכל מי שלא נקבתי בשמו - לכל מי שקרא, תמך, חיבק, וכמובן, לכל מי שהגיב ואף ביקש להשתמש בהגדה שלנו הלכה למעשה (על מה שכמובן נענינו בחיוך)...

אני עדיין מתרגשת...

חג שמח!!!

נ.ב. ההגדה נשלחה לכל מי שביקש ממני לקבל את הנוסח הסופי, המאויר, המעוצב שלה, מוכן להדפסה (לתשומת לבכם - הדפים בגודל A5).

אני משאירה את קובץ הטיוטה של ההגדה זמין לכל (passover haggadah).

מכל מי שיבקש עוד לקבל את ההגדה המעוצבת לידיו, אבקש רק לבקש זאת מאיתנו. בין אם בתגובה בבלוג, ובין אם במייל. אין מדובר במתן ההרשאה, או באישור. בקשה ללא פרטים מזהים מדי גם תספיק. פשוט לשים באינטרנט את הנוסח המאויר המעוצב של ההגדה לא מרגיש לי מכבד מספיק כלפי המאמץ שהושקע בהגדה, לא רק על ידי, וגם כלפי ההגדה עצמה. וגם לא אישי מספיק בשבילי. ועדיין, השיתוף היה הרי הכוונה שלי מלכתחילה בחשיפת ההגדה. אני יודעת כמה קשה להכין הגדה של פסח לילדים וגם למשפחה, ורק אשמח אם מישהו עוד יוכל להנות מהגדה שלנו.

בכל מקרה, אתם בכייף מוזמנים להעביר את השמועה הלאה. מפה לאוזן - אין דרך נפלאה יותר לשתף בעיני. ואני תמיד אשמח לשמוע אם מישהו שנהנה מההגדה, כמו גם רעיונות נוספים...

לילדינו: עוד קצת על ההגדה

אני תמיד מתלבטת בכל הקשור בחשיפה. בכל מקרה, הגעתי להחלטה שאני אשמח לשתף בהגדה הגמורה המעוצבת את כל מי שיחפוץ בכך. אך לא אפרסם אותה כאן מעבר להצצה בכמה עמודים. לא מרגיש לי אישי מספיק למשהו שכה יקר לליבי. ההגדה בתקווה תהיה מוכנה מחר. אני מודעת לזמנים הקצובים, כך שבבקשה, מי שמעוניין, אנא תשאירו לי מייל בתגובות, או בהודעה למייל שלי, ואשמח לשלוח את ההגדה ברגע שתהיה מוכנה. טיוטת ההגדה שפרסמתי תשאר שם בינתיים...

הבהרה - בזכות התגובות שקיבלתי, אני רוצה להבהיר קצת את הבקשה שלי לבקש ממני את ההגדה באופן אישי. אין מדובר במתן ההרשאה, או באישור. בקשה ללא פרטים מזהים מדי גם תספיק. פשוט לשים באינטרנט את הנוסח המאויר המעוצב של ההגדה לא מרגיש לי מכבד מספיק כלפי המאמץ שהושקע בהגדה, לא רק על ידי, וגם כלפי ההגדה עצמה. וגם לא אישי מספיק בשבילי. ועדיין, השיתוף היה הרי הכוונה שלי מלכתחילה בחשיפת ההגדה. אני יודעת כמה קשה להכין הגדה של פסח לילדים וגם למשפחה, ורק אשמח אם מישהו עוד יוכל להנות מהגדה שלנו. בכל מקרה, אתם בכייף מוזמנים להעביר את השמועה הלאה. מפה לאוזן - אין דרך נפלאה יותר לשתף בעיני. ואני תמיד אשמח לשמוע אם מישהו שנהנה מההגדה, כמו גם רעיונות נוספים...

חג שמח!

אני מודעת ללוחות הזמנים, ומקווה שאוכל לשלוח את ההגדה לכל המעוניינים בזמן הקרוב ביותר...

לילדינו: היא כמעט כאן - ההגדה בדרך

כאן תוכלו להציץ בהגדה לפסח שחיברנו ממש בימים (יותר נכון, בלילות) האחרונים. היא עדיין בגדר טיוטה. רק רציתי לפרסם את הנוסח המילולי שלה, מכיוון שאני מכירה כמה וכמה משפחות שבימים אלה מחפשים נוסחים מתאימים של הגדה להם, ובמיוחד לילדיהם. ואני מכירה היטב את המקום הזה. כשאנחנו חיברנו את ההגדה שלנו, ראיתי לפני אותך, מתוק שלי, וכל מילה שנכתבה נכתבה כך שתהיה מובנת לילדים. ואם להם, אז לבטח, גם לי. וגם, השתדלנו מאוד כי יהיה זה אך הבסיס, שתמיד נוכל להוסיף עליו עוד בשנים הבאות. יותר על כך בעוד כמה ימים.

בכל מקרה, אני מבטיחה כי עד יום חמישי, גם עד יום שישי, נפרסם נוסח סופי, מאוייר, ומוכן להדפסה של ההגדה (Passover Haggadah for Families and Children). כך שאם מישהו מעוניין, אנא תתאזרו בסבלנות. סליחה על לוחות הזמנים הצפופים. אך עדיין ישאר מספיק זמן להקריא את ההגדה לילדים כך שיכירו לפני ליל הסדר הן את הסיפור, הן את המילים והן את השירים. ויוכלו לא להרגיש זרים בקרב הגדה בליל הסדר.

יותר מאשמח לשמוע תגובות, רעיונות, וגם סתם ציון של מי שהוריד את ההגדה ומתכוון להשתמש בה (בלי צורך בשמות ובתעודות זהות, ואכן, באמת שאין זה תנאי לשיתוף ההגדה).

להתראות בינתיים...

אני עדיין לא מאמינה כי יש לנו הגדה!!!!!

אי אפשר לתאר כל כך כמה אני מתרגשת...