יום ראשון, 17 באפריל 2011

לילדינו: הגדה של פסח

היא כאן - הגדה של פסח שלנו!...

שהיא גם הגדה של פסח לילדים...

הגדה של פסח למשפחה...

הגדה של פסח יחידה שאנחנו מסוגלים לחלוק עם עצמנו...

הגדה של פסח יחידה שאני מסוגלת לספר לבננו בן למעלה משלוש, מבלי להסמיק מעול ההיסטוריה, ומבלי להסב את תשומת ליבו מהעיקר. והרי בכלל מעולם לא הבנתי מדוע צריך להעסיק את הילדים במשהו אחר בזמן קריאת ההגדה, במקום להתאימה אליהם כך שיוכלו לקחת חלק בה. ולא דרכם אנחנו רואים את העולם ואף נראים בו?..

הגדה של פסח שאינני מסוגלת לדמיין מישהו שהיא לא יכולה להתאים לו במובן זה שכפי שאיחלתי, היא יצאה מתומצתת, פשוטה, אלגנטית, אך גם אחת שבקלות מאפשרת לכל הרוצה בכך להפליג ממנה לכל מחוז שהוא, וככזו תוכל ללוות אותנו תמיד...

הגדה של פסח שמערבבת בה את היופי שאנחנו רואים ביהדות, אך גם משלבת בתוכה את הטבע ואת האוניברסליות של קיומנו...

הגדה של פסח שבתקווה באמת תלווה אותנו עד שנוכל לספר אנחנו לנכדינו: "לפני שנים רבות, הרבה לפני שאנחנו, סבא וסבתא שלהם היינו תינוקות..."....

כבר כמה ימים אני מרגישה מעין ריקנות מסוימת שמגיעה תמיד אחרי השלמת שלב נוסף, מהותי, נכבד, יקר, מאתגר, קשה לביצוע, מהרהר, וגם מערער, שלב נוסף במסע האישי שלי, ותמיד מרגיש לי, במסע האישי שלי שלא רק בהתגשמות זו. ואז אחרי ההתרגשות הרבה, מציפה אותי גם העצבות, המלנכוליות, הדמעה שבדרך. למרות שאינני יודעת עוד, אני מתארת לעצמי שכך מרגישה אמא המלווה את בניה שהתבגרו ביציאתם מביתה למסע האישי שלהם. גאווה והתרגשות המלווים בעצב מהפרידה ובהרהורים לגבי מה שיכול למלא את החיבוק שכבר כה חסר, את הנוכחות הפיסית שכה ממלאה. ואולי כך מרגישה גם הקשישה, בהסכתלותה לאחור לשביל שבו צעדה, בשלווה ובסיפוק, אך גם בגעגועים למה שהיה בצעדיה הראשונים בו, עד כמה קשים שלא יהיו, בהפנמה כי ההתחלה כבר נשכחה מהסוף שמתחיל להראות באופק, וגם בהבנה כי הכל הוא אותו האחד.

כפי שכבר סיפרתי, הגדה זו היא אבן דרך, וכמו בכל מסע שהוא, רק המאמץ המשותף הביא אותנו לתעוזה של לצעוד מעבר למאמץ הגלוי לעין. ולכן, כל זה באמת לא היה מתאפשר לולא הסיוע של כל קוראי שורות אלה, ובמיוחד תודות הן:

לאהובי המדהים שתמך, השתתף, ספג, אך גם עיצב, אייר, והגה...

לריטה המתוקה שברגעים ספורים בהתראה של רגע רשמה את הרישום המבריק שעל עמוד השער (וגם איור העצים שבהמשך). מבלי שהסברתי לעומק, היא הצליחה להעביר במספר קווים את מה שבעיני מתארת הגדת יציאתנו ממצריים, את המסע. ולמרות שמבחינתה זוהי רק טיוטה, אני לא הייתי מוסיפה לרישום זה ולו פרט אחד, והרי הטיוטה מבחינתי היא העיקר בכל...

לתמר, שהיא כל כך הרבה בשבילי, שאני בוחרת שלא לתאר זאת במילים, שמא לבטח אחטיא מהרגשת ליבי. רק אגיד, כי ללא כל ספק, לא הייתי יכולה לכתוב את מה שכתבתנו, לולא השיחות איתה ולולא ההרגשה המברכת של נוכחותה בחיינו....

לקרן, שהייתה שם ממש בהתחלה, ועוד בתחילת דרכינו הראתה לנו כי הבלתי אפשרי הוא בהחלט אפשרי, כי המשפחה יכולה גם להיות אחרת, וכי החגים הם משהו שניתן להנות ממנו. כל מה שאנחנו צריכים הוא רק להאמין ולחפש...

לאבישג, שלמרות המרחק הפיזי, קרובה לליבי ולבטני במרחק כזה שאני יכולה לחוש את חומה המחבק בכל רגע...

לשירה, שביחד עם משפחתה המתוקה הפכה בבזק לחלק מהוויתנו ולמעשה, ובשיתוף הנדיב של ההגדה שכתבה למשפחתה לפני כמה זמן, נתנה לנו את הדחיפה הכה נדרשת כדי להגות את המילים הראשונות של ההגדה שלנו...

לקרנה, שתמיד שם, בעצה חמה ובמילים חזקות, גם אם לא תמיד אנחנו מסכימות, מזכירה לי עד כמה ההסכמה אינה בכלל העיקר...

ושוב, גם לכל מי שלא נקבתי בשמו - לכל מי שקרא, תמך, חיבק, וכמובן, לכל מי שהגיב ואף ביקש להשתמש בהגדה שלנו הלכה למעשה (על מה שכמובן נענינו בחיוך)...

אני עדיין מתרגשת...

חג שמח!!!

נ.ב. ההגדה נשלחה לכל מי שביקש ממני לקבל את הנוסח הסופי, המאויר, המעוצב שלה, מוכן להדפסה (לתשומת לבכם - הדפים בגודל A5).

אני משאירה את קובץ הטיוטה של ההגדה זמין לכל (passover haggadah).

מכל מי שיבקש עוד לקבל את ההגדה המעוצבת לידיו, אבקש רק לבקש זאת מאיתנו. בין אם בתגובה בבלוג, ובין אם במייל. אין מדובר במתן ההרשאה, או באישור. בקשה ללא פרטים מזהים מדי גם תספיק. פשוט לשים באינטרנט את הנוסח המאויר המעוצב של ההגדה לא מרגיש לי מכבד מספיק כלפי המאמץ שהושקע בהגדה, לא רק על ידי, וגם כלפי ההגדה עצמה. וגם לא אישי מספיק בשבילי. ועדיין, השיתוף היה הרי הכוונה שלי מלכתחילה בחשיפת ההגדה. אני יודעת כמה קשה להכין הגדה של פסח לילדים וגם למשפחה, ורק אשמח אם מישהו עוד יוכל להנות מהגדה שלנו.

בכל מקרה, אתם בכייף מוזמנים להעביר את השמועה הלאה. מפה לאוזן - אין דרך נפלאה יותר לשתף בעיני. ואני תמיד אשמח לשמוע אם מישהו שנהנה מההגדה, כמו גם רעיונות נוספים...


7 תגובות:

מריה כרמל אמר/ה...

מירי היקרה,
כבר זמן מה אני מתענגת על כתיבתך ונפעמת כל פעם מחדש מעומק המחשבה ומהחוכמה שלך, מעוצמת האהבה, הרגישות ומהמסירות הנפש המוחלטת למשפחתך, לדרכך ולאמונותייך.
דרכך אני לומדת להעריך את הדברים הפשוטים של החיים...
אשמח מאוד לקבל את האגדה המדהימה שלכם!
תודה לך מכל הלב
חג אביב שמח!
מריה
maria.carmel@gmail.com

גיא אמר/ה...

היי לכם,
נשמח לקבל את ההגדה הנפלאה שלכם, אם זה בסדר.
guyjoules@gmail.com
תודה,
גיא.

My Child's Diary אמר/ה...

הי מריה וגיא,
תודה רבה על התגובות שלכם.
שלחתי לכם את ההגדה למייל, כך שאם לא קיבלתם, אנא תגידו..
ימים מקסימים...

אנונימי אמר/ה...

היי שוב, תודה.
לצערי, לא קיבלתי את ההגדה. חיפשתי גם בספאם אבל, לא...
תוכלי לנסות לשלוח שוב למייל אחר?
guy.catz@waves.com
חג חירות שמח!
גיא.

My Child's Diary אמר/ה...

הי גיא,
ניסיתי שוב. הקיבלת?
אם לא נצליח, תשלח לי מייל לsamjerus(at)yahoo.com ואנסה להשיב לך.
חג שמח!

Galia אמר/ה...

היי!
מאוד יפה, היצירה של משהו בקונטקסט משפחתי שישרת אתכם שנים רבות, אני בטוחה.
עם זאת, חייבת לציין שהעמדה שלי לגבי ההגדה האלטרנטיבית הזו היא אמביוולנטית.
הרבה זמן התלבטתי איך אני מסבירה את זה, לעצמי בראש ובראשונה, ואז מרית בן ישראל כתבה רשומה רהוטה וחדה שמיטיבה לתאר את התחושה שלי:
http://maritbenisrael.wordpress.com/2011/04/25/the-invisible-hagada/

אגב, גם אם בדרך כלל אני לא מגיבה, אני קוראת אדוקה! וחג שמח.

Tamar אמר/ה...

שלום!
דבר ראשון, גיליתי את הבלוג שלך רק לפני שבוע במהלך שיטוטים בנושא מונטיסורי. הוקסמתי ונשאבתי!
אני לומדת ממך המון... תודה על השיתןף!

אם זה בסדר, אשמח לקבל עותק של ההגדה הסופית, זה נראה מקסים.
המייל שלי:
tamarraab@gmail.com

תודה מראש,
תמר

Related Posts with Thumbnails