מדהים איך אפילו פעילות כה פשוטה כמו טיפוס על עצים מקבלת משנה תוקף עת מסתכלים עליה בעיניים של הגברת האמון בילד, וגם חיזוק אמותנו בכוחות עצמו.
מעולם לא עודדנו אותך להתחיל לטפס על עץ כלשהו, ובכל פעם שיזמת משהו כזה לא תמכנו בכך פיזית יותר ממה שהיית יכול בעצמך לבד (unschooling). כל מה שעשינו הוא להנחות אותך ולחזק אותך נפשית: "תראה על איזה ענף אתה יכול לשים את הרגל שלך כך שתשאר יציב", "תבדוק שאתה יציב", "תשים לב אם יש לך מקום לשים את שתי הרגליים", "תבדוק אם יש מספיק מקום לגוף שלך", וכמובן, החשוב מכל "תנסה לרדת באותה הדרך בה טיפסת".
וכך לאט לאט אתה מטפס על עצים גבוהים יותר ויותר. וזה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה