לבננו: בהופעת בלט ראשונה שלך

כששמעתי כי הבלט הישראלי מגיע עם "מפצח האגוזים" כמעט עד מחוז מגורינו, ידעתי כי ללא כל ספק, נלך לחזות בו...

התלבטתי איזו הכנה, אם בכלל, להכין לך, לפני שתצפה בפעם הראשונה בבלט.

לספר לך את הסיפור של הופמן שעליו מבוסס הבלט לא הרגיש לי נכון - לא רציתי שבלט יקשר אצלך לסיפור, כביטוי ריקודי לסיפור שמסופר, היוצר תלות בין השניים, וגם כי רציתי כי חווייתך מבלט תהיה בלתי אמצעית, במיוחדת כחוויה ראשונית. מה גם שאינך עוד מתעניין בסיפורים עלילתיים.

לבסוף החלטתי להכיר לך אך את המוסיקה של צ'יקובסקי, ולהתמקד ב"וואלס הפרחים" (הביצוע לא משהו, אך היחיד שמצאתי, בו ניתן בבירור לראות את כלי הנגינה השונים). וכך, במשך כשלושה שבועות לפני ההופעה, צללת לתוך "וואלס הפרחים", בנוסף לדיסק עם הבלט השלם ששמענו בנסיעותינו באוטו (ועדיין שומעים).

ואז הגיע יום שבת. ונסענו כולנו להופעה.

הדבר היחיד שלא משנה כמה ניסינו להסביר לך לפני כן, תמיד בעדינות, הוא כי חיכית בכל זאת לראות תזמורת. אפילו שהיית עונה לעצמך בעצמך: "אני יודעת שבהופעה זו לא תהיה תזמורת. נראה רק רקדני בלט", עדיין השאלה הראשונה שלך, כשנכנסנו לאולם, הייתה: "איפה התזמורת?".

כמו תמיד, רק בהגענו למקום, עשינו הערכת מצב, אבא ואני, וכמו תמיד, אבא שכנע אותי להשאיר את העלמה הצעירה איתו. איך שרציתי שזה יצליח! אני כל כך אוהבת בלט! אני כל כך אוהבת את צ'ייקובסקי! היה לי קשה לחשוב שלא אוכל לצפות מקרוב בהתרשמותך מהמחזה. כמה שמחתי שזה התאפשר. כמה רגעים אחרי תחילת הבלט, קיבלתי מאבא הודעת טקסט מרגיעה כי הגברת נרדמה בזרועותיו שבמנשא, ולמרות שהפלאפון היה כל הזמן בידי, יכולתי להתרפק ולהנות ביחד איתך.

והנה לך תכנון לקוי של מי שמארגן משהו לילדים מבלי לחשוב על ילדים. ההופעה התחילה בשעה 12:00. ביום שבת. החלק הראשון היה ארוך (לא זוכרת כמה בדיוק, לצערי), לא ארוך מדי, אם היה המופע מסתיים בסיומו, אך לאחר מכן הגיעה ההפסקה של כעשרים דקות, והמחצית השניה באורך של כחצי שעה. בחלק הראשון ישבת מהופנט, מבלי להוציא הגה. בהפסקה חיפשת את עצמך. ובחלק השני כבר היית די מחוסר סבלנות.

הגברת המתוקה ישנה עד המחצית של המחצית השניה. הבקשה הכי גדולה שלי הייתה להשאר איתך עד "וואלס הפרחים". להתבונן בך מזהה או לא את היצירה, ומגיב אליה. אחותך המקסימה התעוררה ברגעים הראשונים של "וואלס הפרחים", כאילו שמעה אותי. היית כבר עייף וגדוש חוויות, ולא זיהית את הוואלס, שעל צליליו עפתי החוצה והתחלפתי עם אבא.

הייתה זו חוויה מעניינת ומעשירה. לא דיברת עליה גם לא בנסיונות עדינים לדובב אותך. הרקדנים שהכי הרשימו אותך היו אלה שביצעו את ריקוד העכברים ("היה להם משהו על הראש"). הבלט הישראלי הפתיע ברמת רקדניו, לפחות אותי. ולמרות שלא היה כל זכר לעץ חג המולד במשך המופע (לא יכולתי שלא לאזכר זאת), בכל זאת, הייתי ממליצה על חוויה זו...

נ.ב. ואחותך בת חמישה חודשים ושלושה שבועות....