יום רביעי, 27 באפריל 2011

לבננו: על מחשב, על מוסיקה, על מחול ועל מה שביניהם

מאז ומתמיד, מאז שאתה איתנו, ידענו אבא ואני כי יום יבוא ונצטרך להתמודד עם עניין המחשב.

אין לנו טלוויזיה. מסיבה זו, או מכל סיבה אחרת, למזלנו, אינך מתעניין כלל במכשיר זה ובמה שיש לו להציע במקומות בהם דרכיכם מצטלבות. לפחות, בינתיים.

אך מחשב הוא חלק אינטגרלי מחיינו. אבא זקוק למחשב לשם פרנסתנו. אני זקוקה לו ולו כדי לכתוב שורות אלה. והאמת ש"הבעיה" בסופו של דבר התרכזה אך בי. המחשב של אבא נמצא בסטודיו, ואתה נחשף אליו רק כשאתה מגיע לשם. לעומת זאת, המחשב שלי הוא חלק מהבית שלנו. וגם אם אני מקפידה (ובדרך כלל די מצליחה) שלא להיות ליד המחשב כשאתה ער, אתה רואה אותי לידו כמעט תמיד, כשאתה מתעורר משנת הצהרים שלך, וגם לפעמים במעברים שלך בין האמבטיה לחדר שלך בערב. ואם זה לא מספיק, אז מאז שאחותך המתוקה בירכה אותנו בהצטרפותה, אינני יכולה עוד לעבוד בחדר עבודה שלי, הצמוד לחדר השינה, בו היא ישנה, ומתעוררת, בדיוק כמוך, מצלילי המקלדת. כך שהיום מיקומו של המחשב הוא על אחד הכסאות שמתחת לשולחן האוכל שלנו. מה שסביר מאוד שישתנה בקרוב, כיוון שמתוקה זו גם היא כבר שמה את עיניה עליו.

ולכן אין זה מפתיע כי מאז ומתמיד המחשב סקרן אותך, ריתק אותך, ובאופן קבע הווה אדמה רעועה להתהלך עליה, וכמעט בכל נסיון שכזה בורות חדשים נפערו ונסדקו. תמונה די קבועה הייתה לצפות בך בשעות הרגישות שלך מנסה לאתגר את כולנו בנסיונותיך לבחון את יכולות המחשב. וגם היום, אם מה שמתבקש ממך הוא לשבת לצידנו בעת שאננו מבצעים משהו במחשב, לרוב אינך עומד בפיתוי של לא להתחיל ללחוץ על כל הכפתורים האפשריים.

ידענו כי זה אך עניין של זמן עד שנצטרך להתמודד עם נושא זה.

בלי קשר, ולכן, בוודאי, בקשר הדוק עם כל נושא המחשב, אהבתך למוסיקה הלכה וגברה לה. ביקשת כל הזמן ללכת לראות הופעות, בקשה שניסינו למלא אחריה ככל האפשר. ואז נתקלנו בבעיה. לא פשוט למצוא הופעות מוסיקה קלאסית של תזמורת בהרכבה המלא, או כמעט מלא, בסמיכות למקום מגורינו, או בשעות הנוחות לילדים בגילך, או במחיר סביר.

ואז חשבתי לרגע... "רגע, הרי יש YouTube..." והדילמות הציפו אותי...

מחד, המבחר עצום, והאפשרות למצוא ביצועים מעולים, לעומת הבינוניים לעיתים מאלה שאנחנו נחשפים אליהם במחוזותינו, קוסמת מאוד. שיקולי מחיר הכרטיסים שלצערנו תמיד מתדפקים על החלון - לא קיימים. הזמינות והנוחות משכרים. מאידך, הדבר כרוך בחציית הגשר שעוד לא עלינו עליו. תצטרך להכיר את המחשב, את האינטרנט, ללמוד גבולות חדשים, מה שידרוש מאיתנו להעמיד שוב את היכולת שלנו להאמין בך ולסמוך עליך, במבחנים חדשים. גם זמן הישיבה מול המחשב, הפסיביות שבצפייה, וכל השיקולים השליליים האפשריים בסוג זה של בילוי, לא נעלמו מאיתנו.

התלבטנו והתלבטנו. "לא נוכל להעלים את המחשב מחיינו או מחייו", אבא אמר כדרך אגב ערב אחד. כמה שאני מכירה אותו, הוא לבטח כלל לא זוכר שאמר זאת. אך אני שמעתי. והחלטתי.

לפני כשלושה חודשים קפצנו למים.

היית כל כך מופתע שכמעט בלעת את הלשון. בלשון המעטה...

יצרנו מספר כללים. רואים רק שני סרטונים בבוקר, ושניים אחר הצהרים. לעיתים אתה מבקש ורואה שלושה. אתה בוחר את הסרטונים מתוך הרשימה שהכנו לך. היה רגע, וכמובן, הוא גם חוזר על עצמו, שאתה מבקש לראות את אחד הסרטונים העולים על המסך באופן רנדומלי ב-YouTube. או לחקור לינקים נוספים המצויים בכל מקום אפשרי. ידענו כי תהיה זו מגבלה רצינית שנצטרך להתמודד איתה תמיד. בהתחלה שיתפתי פעולה עם זה, אך אז החלטתי כי נחזור לגבולות הרשימה. גם כי אין לי כל דרך לשלוט במה שתחשף אליו בבחירה רנדומלית שכזו, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת התוכן גרידא, וגם כי אז הדרך תהיה פרוצה למדי למישהו בגילך. הצמדות לרשימות, מבחינתי, יש בה מעין מנגנון לבקרה עצמית (control of error), לפיו אתה תמיד תדע באיזה עמוד אתה נמצא, מה האפשרויות העומדות לפניך, מה כבר ראית, ומה כבר לא ראית זמן מה. שוב, הדבר נכון למישהו בגילך, וכמובן, עוד ישתנה בהמשך.

יצרתי לך שתי רשימות: רשימת סרטוני מוסיקה (music), ורשימת סרטוני מחול (dancing).

במוסיקה ניסינו להציג לך מבחר יצירות מכל הסוגים, לא בהכרח מוסיקה קלאסית. וגם לנסות להכיר לך את כלי הנגינה האפשריים בביצועי הסולו שלהם. על אותם העקרונות שמרנו גם בבחירת סרטוני המחול. כמובן, הכל בהגבלות של מה שיש ל-YouTube להציע. בהתחלה הצענו לך אך ארבעה סרטונים לבחירתך. לאט לאט אני מוסיפה עוד סרטונים לרשימה. בלי למהר. כמו תמיד, חשוב מאד לא להציף אותך במידע וגם לנסות לאפשר לך להתרכז במה שעומד לבחירתך. הרבה שיקולים משפיעים על ההחלטות שלנו מה לכלול ברשימות אלה. מעבר למה שכבר ציינתי, המדובר גם באיכות סרטונים, בביצועים שונים לאותו מקטע, ביצירות שונות של אותו המלחין, בליווי אינסטרומנטלי וגם ריקודי לאותו המקטע. וכמובן, בטעם האישי שלך.

מדהים לצפות בך מחליט במה אתה בוחר לצפות. לעיתים אתה צופה באותו הסרטון פעמיים בבוקר, ופעמיים בערב. לעיתים אתה צופה במשך שבועות אך בסרטוני מחול, ולעיתים אך בסרטוני מוסיקה. לעיתים אתה מזמזם לעצמך את מה שאתה צופה בו. לעיתים אתה מתריע לגבי כלי הנגינה שעומדים להשמע. יש לך כבר בחירות שמועדפות עליך - למשל, יצירות של באך, וגם ריקודים של ג'ין קלי.

אין אנחנו מתעכבים בשלב זה על שמות המלחינים, על שמות הרקדנים, או על שמות היצירות. אנחנו אכן נוקבים בהם כשאתה מקשיב למשהו, אך בדרך אגב. אם אתה מציין משהו בסגנון: "אני רוצה לשמוע גם את הבאך האחר", אני מעירה בעדינות כי באך הוא מלחין. ואם אתה מבקש לדעת מהו מלחין, אני מסבירה בקצרה כי זה אדם שכותב מוסיקה. הדגש הוא לא על הידע בשלב זה (ואם יורשה לי, גם לא בכל שלב אחר), אלא על חשיפתך העדינה לסגנונות השונים, על מתן האפשרות לך לצלול, לחוות ולהתנסות, וגם ליצור לעצמך התרשמות אישית ואינטימית שתהיה אך שלך.

וכמובן, אין זה בא על חשבון חשיפה ישירה בלתי אמצעית. אנחנו משתדלים למצוא הופעות מתאימות כל הזמן. גם אם התרבות המודרנית מקשה עלינו מאוד. מי אמר שילדים ירצו לראות דווקא את "הדירה להשכיר" כבלט? או שהם חייבים גימיקים נוספים כדי לשמוע מוסיקה קלאסית? יהיה זה המקום המתאים לבקש מכל מי שיכול לסייע בהמלצה להופעות פשוטות ומתאימות לילדים, לעשות כן.

מה שלא חשבנו כי יקרה הוא כי תתחיל להתמצא גם בביצועי מחשב. כלומר, לא שחשבנו לרגע כי המוח הקולט שלך (absorbent mind) נח לו על זרי הדפנה. אך פשוט לא ייחסנו לכך חשיבות מתאימה כנראה. כי ביום שראינו את המעשה הבא, להתפלאותנו לא היה כל גבול.

בעת הצפיה בסרטונים ב-YouTube קופצות מעת לעת פרסומות. כל פעם שזה קרה, היינו עושים את מה שאמורים לעשות אנשים סבירים - סוגרים אותן מבלי להתמקד עליהן. כבר כמה זמן ידעת איך מתפעלים עכבר. המיומנות שלך גדלה מיום ליום, כמובן. ועדיין, לא ידענו עד כמה אתה כבר מיומן בכך. כלומר, לא היה לנו מושג שאתה כבר יכולת להזיז אותו, לדעת כי יש סממן שזז על המסך כשאתה מזיז אותו, וכי צריך ללחוץ על המקש השמאלי כדי לבצע משהו. ואז, ביום מסוים, כשקפצה הפרסומת, ואני רציתי לסגור אותה, עצרת אותי: "אמא, אני יודע מה צריך לעשות". ובנונשלנטיות הכה מאפיינת אותך, לקחת את העכבר, הזזת אותו לכיוון הX של הפרסומת וסגרת אותה. מבלי שאי פעם אמרנו לך משהו בנידון.

מכאן, הדרך לגילויים עצמאיים אחרים שלך הייתה קצרה. כחודש וחצי אחרי שצפית לראשונה בסרטונים, הדבר התחיל להראות כך. הדבר היחיד שאנחנו עושים הוא להכניס סיסמא לפתיחת המחשב (עד שביום אחד תפצח גם אותה), לפתוח חלון נפרד במוזילה, ולכוון את המקלדת כך שהכתובת השמורה בזכרון המחשב תתחיל בYouTube. מכאן אתה לבד פותח את הקישור. הולך למועדפים. בוחר בקטגוריה שאתה מעוניין בה - במוסיקה או במחול. ואז מדפדף להנאתך בין שמות הסרטונים עד שאתה מחליט מה ברצונך לראות. אתה פותח את מה שהחלטת לצפות בו. בודק אם הווליום של המחשב מתאים. מפעיל את הסרטון, ואם בא לך, אתה מגדיל את החלון. כשהסרטון מסתיים, אתה מקטין בחזרה, שוב מסייר לך בין המועדפים עד שמגיע לקטגוריה רצויה. ובוחר שוב. ובסוף, בדרך כלל מתמודד יפה גם עם השלב העדין של סגירת המחשב (עדין כי סקרנותך ויכולתך לשלוט בדחפים כל פעם עומדות במבחן מאתגר בו). לרוב, אני אפילו לא נמצאת לידך (אם כי תמיד, כמובן, יודעת מה אתה עושה מרחוק).

ואיך שאתה אוהב זאת. הנה לך מחזה מחיי היומיום שלנו. עוד בעיניים חצי עצומות, אתה מופיע מחדר שלך אחרי שנת הצהרים: "אמא, ראיתי כבר הופעה??". "רק בבוקר". "אני רוצה לראות. היום אני אראה שלוש. טוב, אמא?". "בבקשה מתוקי"...

בבקשה...

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

סתם מחשבות...
את אומרת שהוא לא מביע עניין בטלויזיה- אולם איך את יודעת??? הוא הרי לא נחשף לכך, סביר שהוא ראה בבתים של אחרים, אבל נראה כי הוא נפגש רק עם מה שאת מציגה לו כך שכל עוד זה מחוץ לתחום אין לו במה להביע עניין. מה ההבדל בין המחשב לטלויזיה? אם את סומכת עליו שידע לבחור או/ו לראות רק מספר מסויים של תוכניות במחשב למה לא גם בטלויזיה? אם אפשר לסנן במחשב למה לא לסנן גם בטלויזיה???
זה לא שאני מעריצה שרופה של המכשיר הנ"ל, יתרה מזאת אפילו להפך אני לא צופה בטלויזיה אלא אם זה ערוץ 8 או ערוץ ההיסטוריה, כך שאני רואה בעיקר תכנים מעשירים. ואני יודעת (מאמא שלי הגננת) שיש תוכניות מעולות שמעודדות תנועה ריקוד שירה ועוד גירויים מועילים אצל ילדים, אם זה מתיישב עם "תוכנית הלימודים" שלך אז למה לא? אני בטוחה שיש תכניים היכולים להחשב מונטיסריים ולעבור את הסינון.
מה שאני מנסה להגיד שפסילה קטגורית בעייתית בעיני, אין לי ילדים כך שלא חקרתי את התכנים, אבל יש לי תחושה שגם את לא
bugv

My Child's Diary אמר/ה...

תודה רבה לך על התגובה.
אסתפק בתשובה קצרה - אין לנו טלוויזיה מטעמים רבים. ילדנו לא נחשף לטלוויזיה מסיבה פשוטה זו, ולא בגלל שזה מחוץ לתחום. כשהוא נמצא במקומות אחרים וטלוויזיה דלוקה, הוא צופה בה מבלי שאנחנו אוסרים עליו. אך אחרי כמה רגעים עוזב מיוזמתו ועובר לתעסוקה אחרת.
שוב תודה.

Related Posts with Thumbnails