לילדינו: וכך הוא נושא אותך

"רוצה להחזיק את צ'פוצ'יטה?", שאלתי אותך.

עישוניך התרחבו עד כדי כך שכבר האמנתי כי יש סיכוי סביר כי הם יצאו להם החוצה.

"אני?????".... "איך?"

"תשלב ידיים ותחזיק חזק".

"כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!", אושר בלתי מתואר על פניך... לא ברור אם מעצם העובדה כי האמנתי בך או מהציפייה לקראת המשימה החשובה...

מאז אי אפשר לעצור אותך. אתה נושא את אחותך בכל הזדמנות אפשרית. בכל מקום אפשרי. וכך גם הפך להיות הרבה יותר קל לבצע משימות שונות - כמו, למשל, לקשור לך שרוך בנעל... או לסדר משהו בעגלה... או להכניס עגלה לאוטו...

ואפילו בפעם הראשונה זכינו לצפות בניצוצי השווייצריות מצידך. הרבה יותר בהתחלה, וגם עכשיו קצת, בחברת אנשים אחרים, אתה תמיד מבקש להחזיק את אחותך. בהתחלה לא שמתי לב למקריות, אך אבא סייע לי בהבנת הנקרא. וזה כל כך חמוד!

והנה אתם הולכים לכם....

נ.ב. ואת בת חמישה חודשים ועשרה ימים...