לילדינו: חוגגים ט"ו בשבט

ככל שמתקדמת השנה, אני מרגישה כי משהו בי סופסוף הבשיל מספיק כדי להתחיל לפתור את תעלומת החגים האישית שלי.

כמה זמן לפני ט"ו בשבט, דיברנו אבא ואני על כך כי נרצה השנה בחג לשתול כמה עצים בחצר שלנו.

אך ככל שהתקרב המועד, הבנו שדווקא את החג הזה איננו רוצים לחגוג בצורה מיוחדת.

לא בטוחה אם אצליח להסביר זאת ברור, אך לעיתים לעשות משהו באופן חגיגי דווקא מאיין את החשיבות היומיומית שלו.

הטבע וכל מה שקשור בטיפוחו, בטיפולו בו ובהעשרתו אצלנו כרוכים כל כך עמוק בתוכנו ובהווייתנו, שלחגוג זאת באופן מיוחד יהיה בכך אף עלבון מסוים.

ואולי זו הסיבה ששמחנו כל כך להשתתף בהפנינג של "שומרי הגן".

מזמן לא נהניתי כל כך באירוע שלא היה בו כל סממן מסחרי כזה או אחר. כולו על טוהרו של טבע, כבוד הדדי, ואלתורים ספונטניים של כל מה שאפשר רק להפיק מהנמצא ברשותנו.

חשבנו שנגיע אך לשעתיים, אך נשארנו במשך יום שלם. היינו בין האחרונים שעזבנו אחרי רדת החשיכה.

ואם על חגים מדברים אנחנו, אז כן! ליל הסדר מתקרב. והשנה תהיה לנו הגדה משלנו, מותאמת לילדים ואלינו. אז אם למי מקוראי שורות אלה יש הגדה אלטרנטיבית ברשותו, שהיה רוצה לשתף איתנו, במיוחד אם היא מותאמת לילדים, יותר מנשמח. ומבטיחה כי ברגע שאוכל, אשתף גם אני...

נ.ב. ואת בת חמישה חודשים