ארון כלי מטבח שלך

פוסט זה מחכה להכתב בערך... שנה וחצי! לא כל כך נורא, נכון? בינתיים גם השתנו להם דבר אחד או שניים, כך שהוא גם יהיה מקיף יותר....:)

מיד אחרי שהתחלת ללכת בהליכה יציבה (בערך כחודש אחרי שהתחלת ללכת), מיהרנו לסדר לך מדף משל עצמך בארון כלי המטבח שלנו. עליו סידרנו את הכלים בהם אתה אוכל בסדר מימין לשמאל (הכנה לכתיבה ולקריאה): צלחות, כוסות, מגש לכפיות ולמזלגות (נרכש באיקאה) ומגש לסינר. ניסיתי להזכר היכן היו הכלים שלך מסודרים לפני כן. ללא ספק, הם היו בארון הכלים, רק שאני לא זוכרת, על איזה מדף. הערה לעצמי - לא להתעצל לתעד להבא בזמן אמת, גם אם התיעוד אינו מושלם.

היה מדהים עד כמה לא הצטרכנו להסביר לך כמעט דבר. כל כך רגיל היית לכך כי הכלים שלך נמצאים בארון הכלים, וכי מוציאים אותם משם לפני כל ארוחה, שכל מה שהיית צריך לעשות הוא ללמוד את הסדר החדש שלהם... וללכת איתם בידיך. הראשון היה די מהיר, אני מניחה, בשל ההגיון הפנימי מאחורי סידור הכלים. השני גם הצליח למרבית הפלא, עם הכוונה מאוד מאוד עדינה מבחינתנו ללכת לאט ולהחזיק בשתי ידיים. כלים בודדים נשברו רק - אף אחד מהם לא במהלך הליכתך איתם, ולרוב בסיטואציות שגם אנחנו היינו כושלים בהן. והנה אתה עורך את שולחנך בעודך בן שנה וחמישה חודשים.

הזמן עובר. ואתה בן שנתיים.

מעט מאוד דברים השתנו בסידור ארון הכלים שלך.

רק הכלים טיפל'ה השתנו - הכוסות הקטנות כבר לא כל כך קטנות.

התחלת לשתות מהכוסות הרגילות שלנו.

כבר סיפרתי לא פעם כי אחת הפעילויות האהובות עליך הייתה (ועדיין הינה) ריקון מדיח הכלים. בתמונה זו אתה מסדר את הכוסות שלך במקומותיהן.

אחד הדברים שהיו הכי חשובים מבחינתי בתכנון המטבח שלנו, הוא כי יכלל ארון אחד המיועד בשביל הדברים שלך. בכל פעם שניסינו גרסה אחרת של תכנון, דבר ראשון, הייתי מייעדת ארון בשבילך. עצמאותך ונגישותך הם שני עקרונות מהותיים מאוד עבורנו.

וכך נראה ארון הכלים שלך עתה. במדף העליון - צלחות עמוקות ושטוחות. מאחוריהן כוסות וספלים. במדף האמצעי - מגש סכו"מ. במדף התחתון - ציוד הציור בצבעי הידיים שלך. ועל הדלת - סינר.

אמת, היום אתה אוכל כבר בצלחות זהות לשלנו. אני מניחה כי בסופו של דבר כמה מהצלחות יעברו גם לארון שלך. בינתיים, בצלחות קטנות אלה אתה משתמש לאכילת פירות או ארוחות ביניים.

ולפתע הצלחת לשים על ראשך כובע

ואף ניסית לקשור אותו לבד!

איזה מזל שבדיוק הייתה לי מצלמה ביד - רק עמדתי וצילמתי. אפילו ההסחה הזו לא הפריעה לך. איזה מזל יש לי שאני יכולה להיות עדה לרגעים כאלה! תודה רבה, גוזלי שלנו!

מגלגלים את השטיח

אנחנו עדיין לא משתמשים בשטיח אישי (rug) להגדיר את תחום העבודה שלך. מההתבוננות שלי בך, החלטתי כי אנחנו נתחיל להשתמש בשטיח אישי כשטיח עבודה (עליו יתבצעו הפעילויות) אחרי שהפעילויות יונחו על משטח מוגבה (דוגמת מדף - וזה יקרה עוד מעט, אחרי שהליכתך תהיה יציבה בהחלט). נראה לי כי אז יהיה מבחינתך תוכן והגיון מאחורי לקיחת השטיח קודם, פריסתו ואז נשיאת הפעילות המובחרת אליו והנחתה עליו. בינתיים, נדמה לי כי זה רק יבלבל אותך. מיומנות נוספות, שלדעתי כדאי שתרכוש לפני תחילת השימוש בשטיח האישי, היא גלגול השטיח ופתיחתו.

גלגול השטיח (rolling a rug) היא פעילות מונטסורית קלאסית לילדים בני שנתיים וחצי. אך אין זה אומר כי פעילות זו אינה יכולה להתבצע על ידי מישהו קטן יותר. החוכמה היא, כמו בכל היבט מונטסורי, להתאים את הפעילות לילד - הן מבחינת יכולת הביצוע שלו, הן מבחינת מורכבות הפעילות, והן מבחינת ההצגה ההדרגתית שלה.

בהתחלה הצגתי לך רק את פתיחת השטיח. הוצאתי אותו מגולגל מהסלסלה, הנחתי אותו במרחק מה לפני, כך שפתיחתו תתבצע לכיווני (ולא ממני), ולאט לאט גלגלתי אותו לכיווני, כשאני פותחת אותו בקצות האצבעות של שתי ידיי. כשהשטיח התקרב אלי, זזתי קצת לאחור, כדי לפנות מקום לפתיחתו. עברו כמה ימים טובים לפני שניסית לפתוח את השטיח בעצמך. בהתחלה פתחת אותו שלא על ידי גלגולו.

אז ניסיתי גישה קצת אחרת. הייתי פותחת את השטיח בהתחלה קצת בעצמי, ואז עוצרת. ונותנת לך זמן להגיב.

הרבה פעמים היית ממשיך בעצמך לגלגל אותו עד שהיה נפתח.

כל כך יפה לראות את האצבעות הקטנות שלך מגלגלות את השטיח. ממש אומנות!

באופן דומה נהגנו גם עם גלגול השטיח. הייתי פורסת אותו לפניי, ואז מתחילה לגלגל בקצות האצבעות בכיוון ממני קדימה. מדי פעם מיישרת אותו בקצוות בצדדים (לא הייתי מצפה שתתחיל ליישר אותו גם אתה בשלב זה - רק לגלגל).

גם לגבי גלגול השטיח, אני מתחילה לגלגלו, ואתה ממשיך. כשמסיימים לגלגלו, מעבירים אותו לסלסלה.

ובין לבין, משהו שלא זכור לי כי הדגמתי לך - אחרי שפורסים את השטיח, ולפני שמגלגלים אותו בחזרה, אתה נשכב עליו למנוחת צהרים. אתה מניח אך את ראשך עליו. מדהים! ומובן לגמרי. תמיד, מה שהכי חשוב הוא לדעת לנוח...:)

כך אתה תולה מגבת

גם באמבטיה בקומה עליונה וגם בשירותים בקומה התחתונה, תלינו לך מגבת קטנה בגובה שלך. לשימוש האישי והבלעדי שלך.

די מהר הצלחת להוריד אותה מהמתלה. ולאחרונה למדת לתלות אותה בעצמך...:)

מגדל עם טבעות-3

בשונה ממגדל הטבעות הקודם, הטבעות במגדל זה הן קטנות יותר - מה שמאתגר יותר את היכולות המוטוריות שלך ואת יכולת הריכוז שלך. גם הפעם בהתחלה הוספתי מספר קטן יותר של טבעות, ולאט לאט הגדלנו את כמות הטבעות בהתאם ליכולות שלך.

המגדל הזה הוא בן יותר מ-30 שנים. זה היה מגדל הטבעות שלי, כשאני הייתי בגילך. בבית ההורים שלי אני אחראית לכל הנושא הנוסטגלי - ארגון אלבומים משפחתיים, שמירה על צעצועי ילדות ועל כל החפצים האהובים אחרים. אני מקווה מאוד שאחסוך ממך את התפקיד הזה עד שתהפוך להיות אבא בעצמך. ולענייננו - כייף לדעת שאתה משחק במשהו שאני שיחקתי בו גם...:)

על איפה אתה מתלבש, ועל למה חשוב לאפשר לך לבחור

כך נראית פינת ההתלבשות שלך. כמו כל דבר יפהפה בביתנו, אבא שלך יצר אותה, בסיועך הנאמן.

הכל כמובן בגודל שלך (המתלים של המעילים, סלסלה לכובעים שלך) ומותאם אליך (אתה חייב להודות שהבחירה בציור המקשט את פינת ההתלבשות שלך היא מעניינת לכל הפחות - הציור היה שם לפני הפינה, אך בדיעבד, הבחירה בו מצוינת. נראה כי כל המשפחה שלנו מעדיפה, בסופו של יום, את הערום על פני השכבות הרבות שמעלינו..:)

בפינת ההתלבשות שלך לכל פריט יש שתי אופציות לבחור מהן. כדי לזכות בשיתוף הפעולה שלך בקיום החופש בתוך גבולות האחריות (freedom within limits of responsibility - אני עדיין חייבת לפרט על כך בפוסט נפרד; אנא תהיה סבלני איתי לגבי החובות המסוימים שלי כלפיך :), החכמה היא תמיד להציע לך לבחור בין כמה אפשרויות (לגילך - בין שתי אפשרויות, כדי לא לפזר את הריכוז מעבר למידה הנדרשת), שאנחנו שלמים לגביהן. כך זוכים בפתרון מוצלח לכל - מחד גיסא, אתה חופשי לבחור במה שתרצה, מה שמעצים את הרגשתך כי האחריות בידיך - אתה בוחר כאן, ולא בוחרים בשבילך, ובכך מגייס אותך לשתף פעולה, ומאידך גיסא, גם אנחנו רגועים לגבי בחירתך, כי אנחנו שולטים במה שאתה בוחר ממנו. התחלנו לתרגל את הבחירה בין שתי אפשרויות לפני כחודש - בכל פעם שנזקקת להחליף את הטיטול, הייתי מציעה לך שני טיטולים ומבקשת שתבחר מהם: "באיזה טיטול אתה בוחר? זה או זה?". אם היית מהסס - הייתי בוחרת בשבילך. היום אתה כבר יודע מהו פירושה של הבחירה.

וכך תמיד, לפני שיוצאים החוצה, אתה ניגש לפינת ההתלבשות שלך - מוריד את נעלי הבית שלך (בעזרתנו עוד - אנחנו מורידים אותן מהעקבים שלך, ואז אתה מושך אותן הלאה, כמו שאתה מוריד גרביים), שם אותן במקומן, בוחר את הנעליים שבהן תרצה לצאת החוצה, עוזר לנעול אותן (פותח את הסקוטצ'ים או מתעסק עם השרוכים). ואז ניגשים למעיל שאתה בוחר לשים - מושיט יד ימין או ישן שמאל, ודואג שנסגור את הריצ'רץ'. האחרון החביב - בחירת הכובע. ואז בצהלות אתה צועד לעבר דלת הפתיחה. הטכס מזוהה אצלך כל כך עם היציאה החוצה, שבכל פעם שאתה רוצה לצאת, אתה ניגש לפינה זו לבד ומנסה לנעול את נעלי היציאה שלך.

וכשחוזרים מהטיול בחוץ, כמובן, אתה מוריד את הכובע, מחזיר אותו לסלסלת הכובעים, מנסה לתלות את המעיל (אנחנו עובדים על זה, מסתבר שיותר קל לך לתלות אותו מאשר להוריד אותו מהמתלה), עוזר לחלץ נעליים. אז אתה רץ למקלחת לשטוף את הידיים. כל פעם אותו הטקס - הסדר נשמר בקפדנות, וגם בקלילות רבה. גם אם אנחנו מועדים, אתה לבד ממשיך בתלם. אמרנו כבר שתקופת הרגישות לסדר (sensitive period for order) היא משמעותית מאוד להתפתחותך?...:)