לבתנו: לקראת המקלחת בסיוע אחיך

בעצם, תמונות אלה היו אמורות להצטלם לפני כחודש וחצי.

אז היה זה טקס יומיומי.

אחיך היה עוזר לך להוריד את כל בגדיך, בגד בגד, לקראת המקלחת. יישום ממשי של כל כישורי החיים יחדיו (practical life skills).

עתה, כשאת מתהפכת, טקס זה הופך להיות נדיר יותר ויותר. ואני כבר מתגעגעת אליו...

נ.ב. ואת בת חצי שנה ושלושה ימים...

לבננו: על מחשב, על מוסיקה, על מחול ועל מה שביניהם

מאז ומתמיד, מאז שאתה איתנו, ידענו אבא ואני כי יום יבוא ונצטרך להתמודד עם עניין המחשב.

אין לנו טלוויזיה. מסיבה זו, או מכל סיבה אחרת, למזלנו, אינך מתעניין כלל במכשיר זה ובמה שיש לו להציע במקומות בהם דרכיכם מצטלבות. לפחות, בינתיים.

אך מחשב הוא חלק אינטגרלי מחיינו. אבא זקוק למחשב לשם פרנסתנו. אני זקוקה לו ולו כדי לכתוב שורות אלה. והאמת ש"הבעיה" בסופו של דבר התרכזה אך בי. המחשב של אבא נמצא בסטודיו, ואתה נחשף אליו רק כשאתה מגיע לשם. לעומת זאת, המחשב שלי הוא חלק מהבית שלנו. וגם אם אני מקפידה (ובדרך כלל די מצליחה) שלא להיות ליד המחשב כשאתה ער, אתה רואה אותי לידו כמעט תמיד, כשאתה מתעורר משנת הצהרים שלך, וגם לפעמים במעברים שלך בין האמבטיה לחדר שלך בערב. ואם זה לא מספיק, אז מאז שאחותך המתוקה בירכה אותנו בהצטרפותה, אינני יכולה עוד לעבוד בחדר עבודה שלי, הצמוד לחדר השינה, בו היא ישנה, ומתעוררת, בדיוק כמוך, מצלילי המקלדת. כך שהיום מיקומו של המחשב הוא על אחד הכסאות שמתחת לשולחן האוכל שלנו. מה שסביר מאוד שישתנה בקרוב, כיוון שמתוקה זו גם היא כבר שמה את עיניה עליו.

ולכן אין זה מפתיע כי מאז ומתמיד המחשב סקרן אותך, ריתק אותך, ובאופן קבע הווה אדמה רעועה להתהלך עליה, וכמעט בכל נסיון שכזה בורות חדשים נפערו ונסדקו. תמונה די קבועה הייתה לצפות בך בשעות הרגישות שלך מנסה לאתגר את כולנו בנסיונותיך לבחון את יכולות המחשב. וגם היום, אם מה שמתבקש ממך הוא לשבת לצידנו בעת שאננו מבצעים משהו במחשב, לרוב אינך עומד בפיתוי של לא להתחיל ללחוץ על כל הכפתורים האפשריים.

ידענו כי זה אך עניין של זמן עד שנצטרך להתמודד עם נושא זה.

בלי קשר, ולכן, בוודאי, בקשר הדוק עם כל נושא המחשב, אהבתך למוסיקה הלכה וגברה לה. ביקשת כל הזמן ללכת לראות הופעות, בקשה שניסינו למלא אחריה ככל האפשר. ואז נתקלנו בבעיה. לא פשוט למצוא הופעות מוסיקה קלאסית של תזמורת בהרכבה המלא, או כמעט מלא, בסמיכות למקום מגורינו, או בשעות הנוחות לילדים בגילך, או במחיר סביר.

ואז חשבתי לרגע... "רגע, הרי יש YouTube..." והדילמות הציפו אותי...

מחד, המבחר עצום, והאפשרות למצוא ביצועים מעולים, לעומת הבינוניים לעיתים מאלה שאנחנו נחשפים אליהם במחוזותינו, קוסמת מאוד. שיקולי מחיר הכרטיסים שלצערנו תמיד מתדפקים על החלון - לא קיימים. הזמינות והנוחות משכרים. מאידך, הדבר כרוך בחציית הגשר שעוד לא עלינו עליו. תצטרך להכיר את המחשב, את האינטרנט, ללמוד גבולות חדשים, מה שידרוש מאיתנו להעמיד שוב את היכולת שלנו להאמין בך ולסמוך עליך, במבחנים חדשים. גם זמן הישיבה מול המחשב, הפסיביות שבצפייה, וכל השיקולים השליליים האפשריים בסוג זה של בילוי, לא נעלמו מאיתנו.

התלבטנו והתלבטנו. "לא נוכל להעלים את המחשב מחיינו או מחייו", אבא אמר כדרך אגב ערב אחד. כמה שאני מכירה אותו, הוא לבטח כלל לא זוכר שאמר זאת. אך אני שמעתי. והחלטתי.

לפני כשלושה חודשים קפצנו למים.

היית כל כך מופתע שכמעט בלעת את הלשון. בלשון המעטה...

יצרנו מספר כללים. רואים רק שני סרטונים בבוקר, ושניים אחר הצהרים. לעיתים אתה מבקש ורואה שלושה. אתה בוחר את הסרטונים מתוך הרשימה שהכנו לך. היה רגע, וכמובן, הוא גם חוזר על עצמו, שאתה מבקש לראות את אחד הסרטונים העולים על המסך באופן רנדומלי ב-YouTube. או לחקור לינקים נוספים המצויים בכל מקום אפשרי. ידענו כי תהיה זו מגבלה רצינית שנצטרך להתמודד איתה תמיד. בהתחלה שיתפתי פעולה עם זה, אך אז החלטתי כי נחזור לגבולות הרשימה. גם כי אין לי כל דרך לשלוט במה שתחשף אליו בבחירה רנדומלית שכזו, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת התוכן גרידא, וגם כי אז הדרך תהיה פרוצה למדי למישהו בגילך. הצמדות לרשימות, מבחינתי, יש בה מעין מנגנון לבקרה עצמית (control of error), לפיו אתה תמיד תדע באיזה עמוד אתה נמצא, מה האפשרויות העומדות לפניך, מה כבר ראית, ומה כבר לא ראית זמן מה. שוב, הדבר נכון למישהו בגילך, וכמובן, עוד ישתנה בהמשך.

יצרתי לך שתי רשימות: רשימת סרטוני מוסיקה (music), ורשימת סרטוני מחול (dancing).

במוסיקה ניסינו להציג לך מבחר יצירות מכל הסוגים, לא בהכרח מוסיקה קלאסית. וגם לנסות להכיר לך את כלי הנגינה האפשריים בביצועי הסולו שלהם. על אותם העקרונות שמרנו גם בבחירת סרטוני המחול. כמובן, הכל בהגבלות של מה שיש ל-YouTube להציע. בהתחלה הצענו לך אך ארבעה סרטונים לבחירתך. לאט לאט אני מוסיפה עוד סרטונים לרשימה. בלי למהר. כמו תמיד, חשוב מאד לא להציף אותך במידע וגם לנסות לאפשר לך להתרכז במה שעומד לבחירתך. הרבה שיקולים משפיעים על ההחלטות שלנו מה לכלול ברשימות אלה. מעבר למה שכבר ציינתי, המדובר גם באיכות סרטונים, בביצועים שונים לאותו מקטע, ביצירות שונות של אותו המלחין, בליווי אינסטרומנטלי וגם ריקודי לאותו המקטע. וכמובן, בטעם האישי שלך.

מדהים לצפות בך מחליט במה אתה בוחר לצפות. לעיתים אתה צופה באותו הסרטון פעמיים בבוקר, ופעמיים בערב. לעיתים אתה צופה במשך שבועות אך בסרטוני מחול, ולעיתים אך בסרטוני מוסיקה. לעיתים אתה מזמזם לעצמך את מה שאתה צופה בו. לעיתים אתה מתריע לגבי כלי הנגינה שעומדים להשמע. יש לך כבר בחירות שמועדפות עליך - למשל, יצירות של באך, וגם ריקודים של ג'ין קלי.

אין אנחנו מתעכבים בשלב זה על שמות המלחינים, על שמות הרקדנים, או על שמות היצירות. אנחנו אכן נוקבים בהם כשאתה מקשיב למשהו, אך בדרך אגב. אם אתה מציין משהו בסגנון: "אני רוצה לשמוע גם את הבאך האחר", אני מעירה בעדינות כי באך הוא מלחין. ואם אתה מבקש לדעת מהו מלחין, אני מסבירה בקצרה כי זה אדם שכותב מוסיקה. הדגש הוא לא על הידע בשלב זה (ואם יורשה לי, גם לא בכל שלב אחר), אלא על חשיפתך העדינה לסגנונות השונים, על מתן האפשרות לך לצלול, לחוות ולהתנסות, וגם ליצור לעצמך התרשמות אישית ואינטימית שתהיה אך שלך.

וכמובן, אין זה בא על חשבון חשיפה ישירה בלתי אמצעית. אנחנו משתדלים למצוא הופעות מתאימות כל הזמן. גם אם התרבות המודרנית מקשה עלינו מאוד. מי אמר שילדים ירצו לראות דווקא את "הדירה להשכיר" כבלט? או שהם חייבים גימיקים נוספים כדי לשמוע מוסיקה קלאסית? יהיה זה המקום המתאים לבקש מכל מי שיכול לסייע בהמלצה להופעות פשוטות ומתאימות לילדים, לעשות כן.

מה שלא חשבנו כי יקרה הוא כי תתחיל להתמצא גם בביצועי מחשב. כלומר, לא שחשבנו לרגע כי המוח הקולט שלך (absorbent mind) נח לו על זרי הדפנה. אך פשוט לא ייחסנו לכך חשיבות מתאימה כנראה. כי ביום שראינו את המעשה הבא, להתפלאותנו לא היה כל גבול.

בעת הצפיה בסרטונים ב-YouTube קופצות מעת לעת פרסומות. כל פעם שזה קרה, היינו עושים את מה שאמורים לעשות אנשים סבירים - סוגרים אותן מבלי להתמקד עליהן. כבר כמה זמן ידעת איך מתפעלים עכבר. המיומנות שלך גדלה מיום ליום, כמובן. ועדיין, לא ידענו עד כמה אתה כבר מיומן בכך. כלומר, לא היה לנו מושג שאתה כבר יכולת להזיז אותו, לדעת כי יש סממן שזז על המסך כשאתה מזיז אותו, וכי צריך ללחוץ על המקש השמאלי כדי לבצע משהו. ואז, ביום מסוים, כשקפצה הפרסומת, ואני רציתי לסגור אותה, עצרת אותי: "אמא, אני יודע מה צריך לעשות". ובנונשלנטיות הכה מאפיינת אותך, לקחת את העכבר, הזזת אותו לכיוון הX של הפרסומת וסגרת אותה. מבלי שאי פעם אמרנו לך משהו בנידון.

מכאן, הדרך לגילויים עצמאיים אחרים שלך הייתה קצרה. כחודש וחצי אחרי שצפית לראשונה בסרטונים, הדבר התחיל להראות כך. הדבר היחיד שאנחנו עושים הוא להכניס סיסמא לפתיחת המחשב (עד שביום אחד תפצח גם אותה), לפתוח חלון נפרד במוזילה, ולכוון את המקלדת כך שהכתובת השמורה בזכרון המחשב תתחיל בYouTube. מכאן אתה לבד פותח את הקישור. הולך למועדפים. בוחר בקטגוריה שאתה מעוניין בה - במוסיקה או במחול. ואז מדפדף להנאתך בין שמות הסרטונים עד שאתה מחליט מה ברצונך לראות. אתה פותח את מה שהחלטת לצפות בו. בודק אם הווליום של המחשב מתאים. מפעיל את הסרטון, ואם בא לך, אתה מגדיל את החלון. כשהסרטון מסתיים, אתה מקטין בחזרה, שוב מסייר לך בין המועדפים עד שמגיע לקטגוריה רצויה. ובוחר שוב. ובסוף, בדרך כלל מתמודד יפה גם עם השלב העדין של סגירת המחשב (עדין כי סקרנותך ויכולתך לשלוט בדחפים כל פעם עומדות במבחן מאתגר בו). לרוב, אני אפילו לא נמצאת לידך (אם כי תמיד, כמובן, יודעת מה אתה עושה מרחוק).

ואיך שאתה אוהב זאת. הנה לך מחזה מחיי היומיום שלנו. עוד בעיניים חצי עצומות, אתה מופיע מחדר שלך אחרי שנת הצהרים: "אמא, ראיתי כבר הופעה??". "רק בבוקר". "אני רוצה לראות. היום אני אראה שלוש. טוב, אמא?". "בבקשה מתוקי"...

בבקשה...

לבננו: החוג הראשון

אני באמת לא חושבת כי חסר לך משהו כעת מכיוון שאתה גדל בבית. ועדיין, כנראה החברה חודרת גם אלי (ברור שהיא חודרת, וטוב שכך - סתם בדיחה פרטית שלי). כך שבשלב כלשהו לפתע חשבתי שאולי כדאי שתתנסה בקבוצה. לא עם ילדים בגילך, כי את זה יש לך בשפע, אלא להיות חלק מקבוצה שבראשה עומדת מדריכה. באזורנו לא מצאתי כל פעילות מתאימה ולא מצועצעת לילדים בגילך, אלא אך במרחק של כ-40 דקות נסיעה מאיתנו. בכוונה אינני כותבת כאן במה מדובר, כדי לסנן קצת את מי שיגיע לשורות אלה ממנועי חיפוש. בכל מקרה, במשך כחודש נסענו למפגשים מונחים של ילדי החינוך הביתי. במהלכם הבנתי כי המטרה הראשית שלי במפגשים אלה היא כי תתנסה בקבוצה מונחית. בוא בזמן הבנתי כי המטרה הראשית שלך הייתה פשוט להנות בטבע ולעשות מדורה. ואת זה יש לנו בשפע גם מבלי להשתתף בקבוצה. משהו בהרכב הקבוצה הספציפי הזה לא כל כך דיבר אליך. לרוב, היית מעוניין דווקא ברכישת מידע על הסובב אותך, ולא ממש במשחקים המונחים. אולי אתה צעיר פשוט. ואולי קצת פחות עירוני מהילדים העירוניים. באחת הפעמים פשוט לא רצית עוד לנסוע. מאז, אחרי שאני עם עצמי נוכחתי כי אין לי כל צורך לדאוג שמא לא תשתלב בהרכב קבוצתי, לא חזרתי להציע. וגם לא חזרת לשאול מתי נסע שוב. אני חייבת להודות כי הוקל לי אחרי שהפסקנו עם הנסיעות ועם כל ההתארגנות שזה דרש מאיתנו, ובמיוחד מאחותך.

לבננו: נטיעת עצי אלון

במסגרת האירוע של "שומרי הגן" יצאנו לנטוע עצי אלון בתקווה שיסייעו לטבע לשקם את עצמו, ולו בקצת, אחרי השריפה הנוראית שפקדה את הצפון.

והנה לך המדריך המזורז...

לוקחים ענף קצר יחסים ומנסים ליצור באמצעותו בור קטן באדמה.

כדאי, כמובן, שהבור יהיה במקום מוצל...

שלבלוטים יהיה סיכוי רב יותר להפוך לעץ אלון חסון...

עולים על מוט ברזל, או על כל מה שיכול להחליף אותו בהתאם להיצע...

ודואגים כי יכנס עמוק לתוך האדמה לעומק של כ-20-30 ס"מ. כל דרך לגיטימית. קפיצות על המוט היא בין העדיפות שבהן...

מוציאים בלוטים רטובים שהוכנו מבעוד מועד...

נושאים ברכה ומניחים אותם לתוך הבור (עדיף שיהיו שני בלוטים בכל בור, כדי להגדיל את אחוזי ההצלחה)...

שוב לוקחים את הענף הקצר ודואגים כי הבלוטים ישובים היטב בתוך האדמה, ומכסים אותם באדמה נוספת, שגם אותה מרפדים באמצעות הענף...

ויוצאים לדרך לחפש מקום לנטיעה חדשה, במרחק של כ-2-3 מ'...

נ.ב. ולחשוב שבמקום כל השחור הזה בעיניים עד לאחרונה חגג ירוק...

גלילים עם ידיות-בלוק שלישי-4

בחיפושיי אחרי הקצב החדש של עבודתך עם פעילויות שלך, או אם תרצה, בהמשך הפרשנות שלי בכל הנוגע לחינוך מונטסורי כחינוך ביתי (homeschooling), שוב הגעתי למסקנה כי מה שחשוב הוא המהות, ואת המסגרת תמיד הרי ניתן להתאים. לקח לי כמה זמן לחשוב על איך אפשר בפועל להתאים מבלי לפגוע יותר מדי במהות. אילצתי את עצמי לא לחשוב על העתיד הרחוק המרתיע אותי כל כך (לא כל כך רחוק האמת, כי הרי אחותך תזחל עוד ממש מעט, אך מספיק רחוק לשם הדיון שלנו), אלא להתרכז בהיום.

רוב הזמן מבלה אחותך, אם לא בידי, אז על מזרון הפעילות שלה. שנמצא בסלון. והרי פינת העבודה שלך היא במבואה. מה שדי סיבך את העניינים, מכיוון שהמרחק בין שני אזורים אלה, גם אם קצר, היה מספיק רחוק כדי להרחיק אותך מהמבואה לכיוון הסלון.

דבר נוסף שהחלטתי לגביו הוא כי כדאי לי מאוד להפסיק לחשוב על פינוי הזמן כך שתוכל לבלות עם הפעילויות כמה שיותר קרוב למעגל פעילות של שלוש שעות, המעגל האופטימלי מבחינת מונטסורי, אלא להסתפק במה שיש. גם אם מדובר בעשר דקות.

מחשבה שהשלימה החלטה נוספת - אני הולכת להפוך את עצמי לתלמידה מהמניין במובן זה שאעבוד איתך במקביל. עד עתה תמיד ישבתי לידך בזמן שעבדת. אם ניסיתי להתרחק ממך, הפסקת לעבוד. הדבר התחזק עוד יותר לאחרונה, כשהרצון שלך לעשות משהו "ביחד" התחזק מאוד. גם אם אנחנו עושים דברים שונים, אך אחד ליד השניה. כך שהכי טבעי מבחינתך כרגע הוא לשאול אותי: "במה את בוחרת לעבוד אמא?" בהתחלה קצת נרתעתי, אך אז חשבתי שתהיה זו דווקא הזדמנות מצוינת להכיר לך את כללי העבודה במקביל, מה שאינך מכיר מכיתת מונטסורי רגילה, וגם עבודה ביחד על אותה הפעילות, אם זה הדבר היחיד שיכול לגרום לך לעבוד עליה. וכמובן, אנרגיית העבודה המשותפת אך תוסיף לנו. ועדיין, אני שומרת על גבולות ההתערבות ועל כך כי עבודתך לא תהפוך להיות מובלת על ידי. איזון מאתגר לעיתים מאוד.

וכך, יום בהיר אחד החלטתי לפעול. היית בסלון. פתחתי את הוילון שמכסה את המדפים עם הפעילויות שלך. אמרת שאתה לא מעוניין לעבוד בהן. אמרתי לך שאני רוצה לעבוד. לקחתי את שטיח העבודה שלך והלכתי לסלון. מבט תמוה על פניך. "אמא, עובדים עם זה שם", הצבעת לכיוון המדפים. "אפשר גם כאן מתוקי". פרסתי את השטיח בסלון. תשומת הלב שלך הייתה בידיי.

ניגשתי והוצאתי את בלוק הגלילים עם הידיות השלישי (knobbed cylinders) (אחרי שהתנסית בבלוק הראשון ובבלוק השני), בו נבדלים הגלילים אחד מהשני בפרמטר אחד: היקפם שונה בעוד גובהם זהה. בלוק זה עמד ללא שנגעת בו במשך כמה שבועות על המדף. הוצאתי ושמתי אותו על השטיח. לא הספקתי להוציא את הגלילים, כבר היית לידי. "אני רוצה לעבוד איתו!" אח הרגע המיוחל לו חיכיתי. "בבקשה מתוק שלי". שלא כמו בדברים אחרים, בהם הייתי מבקשת ממך להמתין בסבלנות, בכל הנוגע לפעילויות שלך החלטתי עם עצמי לפנות את עצמי ממה שאני עובדת איתו ברגע שתתעניין בו, כדי שהניצוץ לא יחלוף. עדיין, לא תמיד, כדי שתטעם גם מהציפייה שבהמתנה למשהו שאתה מעוניין בו.

אך אז, אחרי שהוצאת את כל הגלילים, הלכת ישר לכיוון המדף להביא גם את שני הבלוקים האחרים. וכאן טעיתי. ניסיתי לעצור בעדך. הרי לפי התיאוריה וההגיון הינך אמור לעבוד קודם כל עם כל הבלוקים בנפרד. ועוד לא עבדת עם בלוק זה לבד. אז בניגוד לכל מה שאני מצהירה עליו בדרך כלל, והדפים האלה עדים לכך, ניסיתי בברוטליות לעצור את הפרץ הטבעי שבך. למזלי, לא הקשבת.

"כל אחד עובד איך שהוא עובד, אמא. את עובדת כך, ואני עובד כך", אמרת ברוב חוכמתך! אהאה!!!! הנה לך השימוש הראשון במה שהפכת כבר להיות בו מומחה מאז המקרה הזה. חזרת מילה במילה אחרי מה שאני אמרתי לך כחצי שנה לפני כן, עת ניסינו במאמצים רבים להוציא ממך את הרגלי הנקיון של העוזרת הבזבזנית (שדרך אגב כבר אינה מועסקת אצלנו). הבאת את כל הבלוקים.

הנחת את כל הבלוקים אחד ליד השני. בתיאוריה, הבלוקים אמורים להיות מונחים במעין משולש שווה צלעות שכזה (לפתע שמתי לב כי אין לי תמונה של מונח נכון, סליחה, אנסה לצלם בימים הקרובים). אך למזלי הפעם הצלחתי להתאפק ולעצור את התגובות שלי. מרוגשת מאוד, פשוט התבוננתי. הוצאת את כל הגלילים החוצה. ואז... החזרת את כולם למקומם! לא מסופק עדיין, שוב הוצאת את כל הגלילים. ואז עשית משהו גאוני פשוט בעיני. מבלי שהערתי דבר, המצאת לך במקום את אחת הווריאציות (variation). לקחת את הבלוקים לכיוון השולחן שנמצא במרחק מה מהשטיח, הנחת אותם שם, וחזרת פעם אחר פעם כדי לקחת את כל הגלילים ולהשיב אותם למקומם.

היית במעין טרנס שכזה, מדלג ושר לעצמך. ואפילו אחותך הופנטה על ידך ולא הסירה את מבטה מעליך ולו לרגע...

יהיה כאן המקום הנכון לציין, כי באחת הפעמים הבאות הראתי לך בעדינות איך מניחים את כל הבלוקים בצורת משולש. משועשע מהרעיון, קיבלת את השינוי בברכה...

נ.ב. ואת בת ארבעה חודשים ושלושה שבועות...

לבננו: מתקן האכלה לציפורים

ראיתי את הרעיון בכל כך הרבה בלוגים אמריקאים שיהיה זה לא הוגן לצטט רק אחד מהם כאן...

הרעיון פשוט בגאוניותו...

לוקחים אצטרובל, שמבעוד מועד קשרנו אליו חוט, ומורחים עליו כמות נדיבה של חמאת בוטנים...

וברגע מגיעים לשלב הכי כייפי...

מגלגלים את האצטרובל הטבול בחמאת בוטנים בקערה המלאה באוכל ציפורים עד שנפשנו תחפוץ בכך...

אנחנו רכשנו שקית של אוכל ציפורים בחנות לבעלי חיים, אך אפשר, ואולי אך רצוי, להשתמש בגרעיני חמנייה - האוכל האהוב על רבבות ציפורים...

בוחרים עץ בחצר ותולים את מתקן ההאכלה לציפורים עליו (bird feeder)..

ומחכים....

כשאבא חזר מהסטודיו וראה את מה שהכנו, הוא פרץ בצחוק הכה מקסים שלו. במילותיו הכמעט מדויקות: "רק בארצות הברית יכלו לחשוב כי ציפורים יאכלו חמאת בוטנים"...

כעבור כמה ימים הוא צחק פחות וחייך בהנאה רבה יותר למראה הירגזים המתענגים על המטעמים. אני בכלל כיוונתי ליונקי דבש שהשתלטו על עצי פרי הדר שלנו, והנה שוב למדתי. המדהים שאפילו בגשם התערובת אינה נשטפת מאצטרובלים. כבר כמה שבועות מילוי מחדש של מתקני האכלה האלטרנטיביים היא ההתעסקות האהובה עלינו. עד כדי כך טעים לציפורים כנראה, שאפילו שחרור חשב על דרך מקורית להצטרף לסעודה...

וגם אדום חזה...

סליחה על איכות התמונות. פעם, כשאוכל להפסיק להיות קמצנית כלפי, תהיה לי עדשה ענקית מקצועית מעולה. ועדיין, כמה שאני מכירה את עצמי, אני לבטח אצלם בזו שהכי מהר ונגיש לצלם בה...

וקצת פרטים טכניים:
כאן אפשר לראות בקצרה את התמונות של הציפורים הנפוצות במחוזנו.
כאן יש רעיונות פשוטים ומבריקים להכנת מתקני האכלה לציפורים.
כאן אפשר להחכים בנושא יצירת גינה מזמינה לציפורים.

לבננו: גורף עלים

המון זמן חיפשתי מגרפה ואת חפירה מעץ ומברזל. בסוף מצאתי אותם במקום הכי קרוב אלינו. הם מעולים. כלי גינה של ממש במידות לקטנים. שלא כהרגלינו, עודדנו אותך לגרוף עלים. בדרך כלל, אנחנו אוהבים להשאיר אותם על האדמה, כדי לזמן ציפורים ולשמור על האדמה...