כך מאוחסנים הבגדים שלך

גם פוסט זה מחכה להיכתב כבר די הרבה זמן. אז הבא נתחיל...

לפני קצת למעלה משנה, בערך, עת שמנו לב כי יותר ויותר אתה מנסה להתלבש לבד, שינינו את ארגון הבגדים שלך. בנוסף לשידה הגדולה, בה היו מאוחסנים הבגדים שלך מאז שנולדת, הכרנו לך את ארונית ההתלבשות שלך (מעין שם מוזר שכזה, שכרגע אינני מצליחה לחשוב על שם מגדיר יותר). בזמנו השתמשנו רק בשתי מגירות: בעליונה הוצעו לך שתי חולצות, ובתחתונה - שני זוגות מכנסיים לבחירתך. על חופש הבחירה (freedom within linits of responsibility) דיברתי כבר לא פעם. לאט לאט התרגלת לשגרה החדשה - לבחור את אחד הבגדים משתי האופציות הקיימות בארונית, ולא מתוך השידה. לא עבר הרבה זמן, וההרגל נוצר. כמה חודשים מאוחר יותר, כשהתחתונים הפכו לחלק מלקסיקון הלבוש שלך, מקומם הוגדר במגירה האמצעית. הכל בהתאם לסדר ההתלבשות שלך.

כך הדברים נשמרו למעשה במשך כל השנה האחרונה. החולצות במגירה העליונה.

תחתונים וגרביים במגירה האמצעית (כחריג לכלל, כאן מאוחסנים הם כולם. אפשרתי את השפע הזה, כיוון שראיתי כי הוא אינו מבלבל אותך, לעומת הבחירה מתוך מספר גדול של חולצות או מכנסיים).

ובמגירה התחתונה - שני זוגות מכנסיים.

כל הבגדים האחרים מאוחסנים בסלסלות בשידה שבחדר שלך. מזג האוויר הישראלי מבלבל למדי. במיוחד השנה. כך שבדרך כלל אני מחליטה בבוקר של אותו היום, איזה לבוש יתאים יותר לאותו היום - למשל, חולצות עם שרוולים ארוכים או קצרים. אתה עד כדי כך רגיל לשגרה זו, שאפילו אם לא הספקתי לשים לך בגדים במגירות בארונית, אתה רץ לשידה, ומוציא שתי חלופות מכל דבר, מכניס אותן למגירות, ורק אז בוחר במה להתלבש. גם כשמקפלים כביסה, אתה יודע להביא את הכביסה המקופלת ולשים אותה בדיוק בסלסלות המיודעות לכך. אפשר להוסיף תוויות עם ציורי בגדים לסלסלות. אני וויתרתי על כך, ועובדה, אתה מתמצא בהן מעולה. מה שחסר בתמונה, הוא הקולב שעל דלת הכניסה לחדרך, עליו תלויים הסווצ'רטים שלך.

אינני מאמינה באימון חוש הטעם בבחירת הביגוד. מבחינתי, זהו משהו אישי ואינדיווידואלי. אני, למשל, לא אוהבת להתאים את כל הבגדים, כך שיהיו מאותה קבוצת הצבעים, כשלאמא שלי חשוב שאפילו נעלי הבית יהיו בצבע של הטרנינג. לכן אנחנו מכבדים את בחירתך מתוך הבגדים שבארונית, יהיה שילובם מה שיהיה. והאמת, אנחנו אוהבים את הסגנון שלך...:)

נ.ב. בתמונות אתה בן שנתיים ושלושה חודשים.

לוח השחלה-1

לוח ההשחלות (lacing board) הוא המשך טבעי לפעילויות השחלה בסיסיות, דוגמת "מגדל עם טבעות" (1, 2, 3) "השחלת צורות לרכבת", "השחלת חרוזים". גם הוא מפתח את אותם הכישורים.

את הלוח קיבלנו בהשאלה מיפעת. בהתחלה חשבתי שהוא מחורר ביותר מדי חורים, וגם התמונה של החמור המחופש קצת הפריעה לי. אל החלטתי להתעלם מהסחות דעת משניות ולהתרכז בכמה תועלת אתה הולך להפיק ממנו.

אתה אהבת את הלוח ממש מהתחלה. פעילות השחלה זו שונה מהקודמות בכך שהיא מערבת מספר שלבים הדרגתיים. בהתחלה משחילים את החוט לחור;

אז הופכים את הלוח בזהירות - כך שהחוט ישאר עדיין מושחל לתוך הלוח;

תופשים את החוט מצידו השני של הלוח;

ומושכים את החוט עד קצהו.

בהתחלה השלבים נראו מורכבים. אך כבר אחרי מספר הדגמות בודדות תפשת את הפרינציפ. מדהים לראות איך תפישת העולם שלך עובדת. למשל, אחרי שאתה משחיל את החוט, אתה חוזר להשחיל אותו.... שוב מהחלק העליון. ולא מהחלק התחתון, כפי שהיינו מצפים שתעשה בטבעיות. שוב ושוב אתה מזכיר לנו כי הדברים הטבעים בשבילנו אינם בהכרח טבעים בשבילך. בשבילך טבעי מאוד להשחיל את החוט בדיוק בצורה שהשחלת את החוט הקודם, ולא בצורה ההפוכה. תקופת הרגישות לסדר (sensitive period for order) שוב מזכירה על קיומה.

הייתי חייבת להגדיל את התמונה הזו שלך - מרוכז עד טיפת הרוק האחרונה...:)

התאמה של אחד לאחד-2

זהו השלב המתקדם יותר של פעילות "כמה זה אחד", שהצגתי לך לפני 3 חודשים.

היום אתה כבר יודע די טוב מה זה "אחד אחד", וגם מבין מהו האחרון. הידע הזה מסייע לך מאוד בהרבה מישורים בחייך - אם אתה, למשל, מבקש להמשיך בפעילות כלשהי, שאתה אמור לסיימה (נגיד, להתגלש במגלשה או להוציא את הטישו מהחבילה), אנחנו אומרים לך: "תקח את האחרון, וזהו". ובדרך כלל, זה עובד. אינך מתנגד עוד לסיים את הפעולה.

אינך עדיין ממין לפי הצבעים, כך שהשלב הזה עוד לפנינו.

אלבום תמונות שלך

לאלבום תמונות זה יש כמה מטרות מקבילות - לקרב אותך לבני המשפחה שרחוקים מאיתנו, להזכיר לך על החברים שלא יוצא לנו לראותם הרבה, וגם כמובן, לפתח את השפה.

באלבום מרוכזות תמונות שלך עם בני המשפחה והחברים השונים. השתדלתי מאוד למצוא תמונות, שבהם מצולמים הם ביחד איתך. זאת כדי לעזור לך לשייך אותם ביתר הקלות. לצערי, במספר מקרים, לא מצאתי תמונות משותפות.

אתה מאוד אוהב את האלבום שלך. אנחנו עוברים תמונה תמונה, אנחנו שואלים אותך: "איפה אדוארדו?", ואתה בשמחה מצביע: "EHHHH".

מישהו הולך להתגעגע לקלמנטינות

הפירות אצלנו מונחים בסלסלה שעל שולחן האוכל. זה מעין הרגל שאימצתי מאבא - לא לשים את הפירות ואת הירקות למקרר. לפחות לא במהלך החורף...:)

וזו התמונה השגרתית - כשמתחשק לך פרי, במיוחד אם מדובר בבננה או בקלמנטיה, אתה רץ לעבר שולחן האוכל. לעיתים אתה מביא איתך את הצלחת שלך, מתרומם על קצות האצבעות עד שאתה מצליח לתפוש את אחד הפירות, מושך אותו אליך, ואז צועד לעבר השולחן שלך. ולעיתים אתה פשוט מרים את עצמך ומתיישב על אחד הכסאות שליד שולחן האוכל.

בדרך כלל, אנחנו משתדלים שתשב בכסא Tripp Trapp שלך, ולא באחד הכסאות האחרים. אך כפי שאתה יודע כבר, לכל כלל יש חריגים. סופי שבוע, היותך כל כך מתוק כשאתה בדרך לכיבוש משימה נוספת שלך, וסתם המתיקות הבלתי נלאית שלך - הם רק חלק קטן מהם...:)

מדהים כמה תרגולים מוטורים יש בפעילות פשוטה שכזו - קילוף קלמנטינה.

בדרך כלל, אני מקלפת לך קצת, ואז אתה ממשיך. בריכוז רב ובשקדנות. עד שקילפת את הקליפה האחרונה.

ואז אתה גם מנסה לפלח אותה לבד. לעיתים, בעזרתנו. מוציא מכל פלח את הגרעינים, ובינתיים שם את הפלחים אחד אחד בצלחת, ורק אחרי שסיימת - ניגש לסעודה.

שלוש פעמים קלמנטינה - בפה, ביד ובצלחת.... כדי שיישאר קצת הטעם עד השנה הבאה...:)

קוביות

עם קוביות יש לך היסטוריה ארוכה.

בפעם הראשונה הצגתי לך את הקוביות מיד אחרי שהתחלת להתיישב. כרגיל, חשוב תמיד לבודד את הקונספט הנלמד. כלומר, לא אציג לך בהתחלה מגוון קוביות בגדלים ובתצורות שונים. אלא קוביות רגילות בלבד. וכמובן, דווקא אותם התקשתי למצוא. פשוט לא יאומן איך למדנו לסבך את הכל. הייתי חושבת שלמצוא קוביות בגודל זהה זו משימה הכי קלה, אך בפועל בכל הסטים שראיתי כמעט ולא היו שתי קוביות זהות. למזלי, אפרת באה להצלתי והציעה לי את הפשרה הזו. קוביות צבעונים אמנם, ועם אותיות האלף-בית עליהן, אך לפחות בגודל זהה. כמעט הצלחנו.

בהתחלה הצעתי לך רק שתי קוביות. כשלמדת לשים אותן אחת מעל השניה, לאט לאט הוספתי קוביה נוספת, ואז עוד אחת עד שהגענו לארבע קוביות. גם כשכבר היית מצליח לגמרי לשים את הקוביות אחת מעל לשניה, עדיין, פעילויות מסוג של "הכנס הוצא" (nesting) היו מעניינות אותך הרבה יותר מפעילויות הערמה (stacking). לא התעקשתי. המשכתי להציע לך את הקוביות, עד שתתעניין בהן יותר.

את הסט המדהים הזה של הקוביות קנינו לך בשבת האומנים לפני כחודש. עשו אותם הנגרים מנגריית "החרושת" שבבית יהושע (130 ש"ח), ואחד מהנגרים הוא גם חבר בהרכב הכלייזמרים שכה אהבת.

מה שמדהים בקוביות אלה הוא שמעבר לכך שהן עשויות בעבודת היד מעצי הזית, האורן והאלון, הן גם לא גולפו יותר מדי. המראה שלהן טבעי לגמרי. והטקסטורה הטבעית הזו, על הקליפה המתקלפת פה ושם, מושכת אותך לחקור אותה. אז נכון, הקוביות האלה אינן בגודל זהה - יש ביניהן קוביות ותיבות ריבועיות, וכולן עם פינות מעוגלות. אך אי אפשר להתווכח עם העובדה כי הטבע שנושם מתוכן קורא לך אליהן.

אז הייתי אומרת כי אמנם אתה עוד לא ניגש לקוביות בתדירות הגבוהה, אך אפשר להגיד שההתעניינות שלכן בקוביות טיפל'ה גברה. ואני שמחה על כך. קוביות הן כלי נהדר. זוהי אחת הפעלויות המבריקות לפיתוח המחשבה, היצירתיות (משחקי הדמיון הפתוח - open ended), ליטוש היכולות המוטוריות ומה לא.

הכביסה

שואלים אותי, במה אנחנו עוסקים כל היום.

ואני תמיד משתתקת. אני מניחה שאם הייתי בבית לבד עכשיו, בלעדיך, השאלות האלה לא היו מגיעות. ואז אני מוצאת תשובה - אנחנו עושים הכל. בין היתר, כביסה.

והרבה כביסה. זו אחת הפעילויות האהובות עליך. להעביר את כל הבגדים מהסל לגיגית, ואז להראות לי כי צריך לקחת את הגיגית לחדר כביסה, להתלוות בליווי צמוד אלי, להעביר את כל הכביסה מהגיגית לתוך המכונה ולהפעיל אותה. כשהכביסה מוכנה, כמובן, להוציא אותה מהמכונה לגיגית, ואז להעביר לי בגד בגד עד שנתלה את כולם.

ואז לחכות עד שהכביסה תתייבש.

אז תוכל להוריד בגד בגד ולשים אותם בגיגית, כדי שנוכל אחרי כן לקפלם ולפנותם לארונות.

ובין לבין, כמובן, גם לנסות לשים בגד גוף - לבדוק אם עדיין עולה עליך, אם לא התקמט יתר על המידה.

סופסוף מתחילים במשחקי מים

הימים החמים הפוקדים אותנו לאחרונה סופסוף מאפשרים לך להתמסר למשחקי המים. כל כך חיכינו לרגע הזה. אתה זקוק להתנסות בכל מה שנוגע למים. אי אפשר לזלזל בחשיבות של משחקי המים, שבמהלכם אתה לומד ומתנסה ביכולות המזיגה, במושגי הכיבולת והנפח, ביכולות השליטה ביד, בקשר עין יד, בפיתוח המוטוריקה העדינה שלך.

כל מה שצריך הוא להניח לך ולתת להתנסות. לפעמים גם לספק כמה כלים. חשוב שמשחקי המים יתרחשו במקום בו לא נלחץ אנחנו ההורים מכך שתרטב, או שתרטיב את הסביבה. לכן, המקומות המעולים לכך הם אמבטיה, מטבח (אפשר להניח מגבת גדולה או שתיים על הרצפה שתספוג את המים הנשפכים וגם תמנע ממך להחליק על הרצפה הרטובה) וכמובן, החצר (עוד מעט..:).

כפי שכבר אמרתי, לפני שעוברים לתרגילי המזיגה (pouring) אני מאמינה כי חייבים לתת לך להתנסות כמה שיותר מהר במזיגה חופשית, ללא כל הגבלות שהן. כמו בכל דבר, לדעתי, רק מחופש מודע תוולד היכולת הממושמעת.

פטיש וכדור

גם בפעילות זו יש מספר שלבים - אתה, בינתיים, בשלב הראשון. מנסה להכות בכדור בפטיש. ומצליח! כבר בפעם הראשונה, כשהדגמתי לך, קודם כל יצבתי את הפטיש מעל הכדור. אז הרמתי אותו והכיתי. וכך בדיוק אתה מכה. לפעמים אתה סתם מניף את הפטיש. אך ברגע שאתה רואה שהשיטה הזו לא כל כך יעילה, אתה חוזר לגישה המקורית. מייצב את הפטיש ומכה בכדור.

פעילות זו מפתחת את הקואורדינציה, את תיאום יד עין, את קשר סיבה תוצאה וכמובן את יכולת הריכוז.

גנן נולד

סופסוף הצלחתי למצוא משפך בגודל שהולם אותך.

שברתי את הראש איפה לחפש אותו, ולבסוף גיליתי אותו במשתלה בצומת יגור.

אני מאוד אוהבת לטפל בגינה שלנו.

אני מודה - די הזנחתי אותה מאז שנולדת. כמו הרבה דברים אחרים, גם התחום הזה הוכרע בסדר העדיפויות.

אך אנחנו הולכים לטפל בעניין הזה.

איך שאתה שמחת לגלות את הפעילות החדשה - השקיית צמחים. אתה עובר בעקבותיי (גם אני עם משפך דומה, רק בגודל גדול יותר בהרבה, כמובן), לא פוסח על שום צמח, משקה את כולם. אם נגמרים לך המים, אתה מרים את המשפך לאוויר. מחפש אותי בעיניים. Eh! ואז מחכה בסבלנות עד שאני ממלאה שוב את המשפך במים מהצינור (רק קצת, כדי להקל עליך).

תענוג פשוט לראות את הריכוז שלך!

אולי אתה מתחיל לשתות

עברנו ממש תהליך שלם בכל מה שקשור לשתיית מים. ואני עוד מהססת לקבוע שהגענו לסופו.

מאז שהתחלת לאכול מוצקים, העמדנו לפניך כוס קטנה. מעולם לא השתמשנו בבקבוק. ליד הכוס היה קנקן שממנו היינו ממלאים מים לתוך הכוס. אבל... מלכתחילה לא הראת עניין רב בשתיית המים. אפילו כשהתחלת לשתות לבד מהכוס, קרוב להיותך בן שנה, עדיין שתית בסך הכל כמה טיפות. אני לא דאגתי. היות וינקת, והינך עדיין יונק, גופך קיבל את כל כמות המים הנדרשת. כוונתי הייתה יותר להכיר לך את הטקס של שתיית המים - למזוג מהקנקן לכוס ולשתות. כדי שאם תרצה לשתות, לא תהיה תלוי בנו.

באיזשהו שלב בהליכתך במסלול החיים שלך, התחלת לשפוך מים מהכוס. גם כשלמדת למזוג, היית מוזג, ואז... שופך את תוכן הכוס לשולחן. ניסיתי כל מיני גישות, וכל מיני פתרונות יצירתיים. השארתי רק את הכוס ברשותך. אפילו התייעצתי בפורום Montessori Beginnings. כלום לא עזר. היה לי ברור כי הדבר מגיע משתי סיבות עיקריות - ראשית, צימאונך להתעסקות עם מים, שבשל החורף לא יכולנו להגשים במלואה (מלבד המשחקים באמבטיה); שנית, השתייה כשלעצמה לא הייתה אטקרטיבית מספיק בשבילך, והמים כנראה הזכירו לך את המים שראית זורמים מהברז או באמבטיה, ואותם הרי שופכים. לבסוף, החלטתי לקחת את אחת העצות שקיבלתי בפורום - להעלים את הכוס ואת הקנקן מחייך. עשיתי את הדבר הטוב ביותר - שחררתי.

וכך נהגנו במהלך החודשיים האחרונים. כשהיינו בחוץ, עמד לרשותך בקבוק של שוקו, שלו פקק כמו לבקבוק רגיל, והוא בא כתחליף לכוס - יכולת לשלוט בזרם, והוא לא יצר הטעיה כמו הבקבוקים של תינוקות, שמהם לא נשפכים המים כשמהטים את הבקבוק. אם היית שופך את המים בכוונה ממנו, הייתי פשוט לוקחת ממך את הבקבוק. ובבית, לא הצעתי לך אפילו לשתות. אם היית מגלה עניין, כשראית אותנו שותים (לעיתים מאוד רחוקות), הייתי פותחת את הארון, מציעה את אחת הכוסות שלנו, לא שלך, ומוזגת לך. אם היית שופך, ישירות הייתי לוקחת את הכוס ממך. הכל בכוונה שתשכח מחווית הכוס והקנקן הקטנים שלך, עד שתהיה מוכן להשתמש בהם.

ולפני כשבוע - שבועיים לפתע שמתי לב למשהו מצחיק. אני לא אוהבת לשתות מים. באופן מוזר, המים דווקא מצמיאים אותי. לכן אני תמיד חייבת שתהיה שתייה ממותקת קלות. ואז דינה הביאה סיידר טעים בטירוף. מאוד שמחתי. גם טבעי וגם בריא. וניסינו למלא את הבקבוק שלך, שאנחנו לוקחים איתנו לטיולים, בסיידר. התוצאה הייתה מדהימה. פתאום (עדיין זה לא קורה הרבה) שתית חצי בקבוק, ובימים מסויימים אפילו בקבוק שלם. גם את המוזרות הזו ירשת ממני??

ואז, לפני כמה ימים הרגשתי שהגיע הרגע הנכון להחזיר לחייך את הקנקן ואת הכוס. הכנתי מגש קטן, ועליו קנקן עם קצת מיץ וכוס. שמתי אותו על השיש כך שיהיה נגיש לך. ישירות ניגשת אליו. ואז.. מזגת.. ושתית... ומזגת שוב.. ושתית. היה מדהים לראות שאפילו מזגת לא את הכוס המלאה, אלא רק קצת, שתית, ואז הוספת עוד (מאז התחלת יותר למזוג את כל תוכן הקנקן לכוס). וביקשת שאני אוסיף לקנקן (אני לא מוזגת לך כמויות גדולות, אלא כאלה שתוכל להתמודד איתן). שתית איזה שתי - שלוש כוסות, ורק אז ניסית לשפוך את המיץ.

מאז מגש השתייה שלך תמיד מוכן בשבילך במקום הקבוע. נראה איך נתקדם. בינתיים, עוד לא נוסיף את השתייה לעריכת שולחנך. עד שהנוהג יתבסס. מדי פעם אתה עדיין שופך, גם מהבקבוק שלוקחים לטיולים. אני תמיד לוקחת ממך את השתייה, למרות התנגדותך לפעמים, ומסבירה לך שזהו מיץ ששותים. אני מנסה להיות עקבית בעניין זה, ומאמינה שבשלב כלשהו (במיוחד אחרי שתשבע ממשחקי המים שתיכף יגיעו בהמוניהם), נסיונות אלה ישכחו.