לבננו: יומיום

 וכך נראית גדר שלנו אחרי בוקר של יצירה...

 תענוג...

ואתה בן ארבע שנים וחודשיים...

לילדינו: סוכות 2011

איזה כייף היה השנה, במקום לשבור את הראש (בשמחה, כמובן) על איך תראה הסוכה שלנו, פשוט להוציא את כל הבדים ששמרנו מהשנה שעברה ולגשת ישירות למלאכת הבניה...

גם השנה נהגנו לפי המסורת שיצרנו לעצמנו, להכין אך את הקישוטים שאתה, מתוקי, מסוגל להכין בעצמך.

ועדיף שיהיו אלה קישוטים שנוצרו מהמוצרים מהטבע, או ממוחזרים, ובסיוע כלים שאתה, מתוקי, יכול בקלות להשתמש בעצמך.

וכך נוצרה לה עוד מסורת - כמה ימים לפני ערב החג, בדרך כלל בערב, אחרי המקלחת, או אם יכולנו, אז במהלך היום, יצרנו לנו קישוט אחד. לרוב אני רק הראתי את מה שהתכוונתי ליצור, ואתה פעלת כראות עיניך. יצרת משהו דומה...

או מקורי לגמרי... משל עצמך...

וכך נוצרו להם מוביילים מגלילי נייר טואלט צבועים, חוט סריגה וענף...

ושרשראות דגלי לבד ממשולשי לבד שגזרת, ותפרת בחוט רקמה...

פנסים סיניים מנייר...

ושרשראות מטבעות נייר...

נ.ב. ואתה בן ארבע שנים וחודש, ואת בת שנה וחודש ושלושה שבועות...

לבננו: מערבב צבעי ידיים-1

ואחרי ערבוב ספונטני של צבעי גועש, הגיע מיד תורם של צבעי ידיים...

אתה מוציא קצת מכל שפופרת לתאים המיועדים לכך בפלטת צבעים...

וניגש לעבודה...

כעבור כמה ימים ביקשת לראשונה זה כמה חודשים לשים עליך סינר...

כדי לא להתלכלך - רעיון לגמרי שלך...

והלשון הזו בעת הריכוז...

מעניין כי טרם ערבבת באמת צבעים - אתה מוציא כל צבע וצובע איתו...

לבננו: מערבב צבעי גועש-1

כפי שכבר סיפרתי לך, בשונה מעבודה עם עפרונות ועם פסטלים, בהם כבר כשלושה חודשים אתה משתמש ביותר מצבע אחד, בצבעי גועש ובצבעי ידיים, המשכת להשתמש בצבע אחד. משהו לא הרגיש לי שלם לגבי השימוש במספר צבעים במדיום זה, מכיוון שמשמעות הדבר היא כי הצבעים ישירות יעורבבו. ולא הרגיש לי כי אתה מוכן לזה. ולראיה, מדי פעם שאלת לגבי זה, אך לא עמדת על לשנות את הדבר.

עד שבוקר אחד, אחרי שכיסית דף שלם במדבקות של עיגולים (לצערי, לא הספקתי לשלם שלב זה), הודעת לאבא שהיה לידך, כי אתה הולך לצבוע עכשיו את המדבקות ב... כל הצבעים!!! וכך עשית!

במשך מספר ימים לאחר מכן, המשכת לצבוע בכל הצבעים דפים המכוסים במדבקות שהדבקת לפני כן. זו הייתה ההתחלה...

מאז אתה מתנסה בערבובי צבעים שונים. אנחנו, כמו תמיד, לא מתערבים. מאפשרים לך לחקור ולהתנסות ולהסיק מסקנות בכוחות עצמך, בטרם תתוודה לערבוב צבעים מכוון לשם הפקת גוון מסוים. כמעט תמיד אתה מבקש להוציא את כל הצבעים (שבינתיים עברו מקום, ומוצגים עתה, ביחד עם צבעי ידיים באחד הארונות במטבח). אנחנו מסייעים לך לארגן את כל הכוסות עם המכחולים המתאימים. ואז אתה ניגש ליצירה. אחרי שסיימת, שוטפים את המכחולים וגם את הכוסות בהן הצבע כבר לא נקי. מסקרן ומרתק...

לבננו: יוצר בפיחם

ושוב יוצר עם אבא.... הפעם מתנסה בפיחם...

לבננו: לוח גיר בחצר

על כך כי אנחנו אנשי המזבלות כבר סיפרתי..? כלומר, כבר סיפרתי מספיק פעמים..?

יום אחד אבא חזר הביתה בהודעה מעניינת... כנראה המועצה החליטה להפטר מלוחות גיר בבית ספר כלשהו, והם מונחים בשלווה ובשקט ובאחת מנקודות איסוף הגזם...

ברור כי במהרה לוח אחד מצא את ביתו החדש אצלנו. קצת התאמנו את מידותיו...

הוספנו כמה גירים בקופסא ופיסת לבד שתשמש למחיקה, הכל שתוכל להתנייד באופן עצמאי...

ואללה - פרץ יצירתיות חדש השתלט עליך. אכן, לוח גיר כבר היה לך, אך מדיתותיו הענקיות של לוח גיר חדש, הן לרוחב והן לגובה, והאוויר הצח (לפחות עד לאחרונה) שבחוץ נתנו את אותותיהם...

לילדינו: מגירה עם דפים מתחת לכן הציור

לפני כמה חודשים טובים (כבר) הוספנו לכן ציור אלמנט מהותי אחד שהיה מאוד חסר. עד עתה הנייר שעליו היית מצייר או צובע היה נמצא בחדר העבודה שלי, מה שהיה די מורכב מבחינת הנגישות שלו. אם היית צריך דף חדש, היית צריך לעשות טיול לא מבוטל כדי להשיג אחד. אכן, סליחתי עמך, לקח לי די הרבה זמן לחשוב על הפתרון הראוי, כלומר למצוא מגירה מתאימה. אך לבסוף, מצאתי...

והפתרון פשוט מעולה - אתה קובע, כמובן, מתי הספיק לך לצייר את הציור המסוים, אם אתה הופך את הדף וממשיך לצייר בצידו השני, אם אתה מוריד אותו מכן הציור ומוציא דף חדש, ואם כן, באיזה גודל ובאיזה צבע.

וכמובן, גם את מחליטה מתי היא רוצה להתקרב לכן ציור ולחקור את תוכן המגירה. בהתחלה אחיך קצת נלחץ, אך לאט לאט התרגל לרעיון והסתגלנו למציאות חדשה. בדרך כל שניים שלושה דפים עליונים במגירה שמורים להשביע את חוש הסקרנות שלך, ואנחנו תמיד מחזירים אותם בחזרה למגירה. כן העלנו את סרט הגומי ואת הציור שמהודק באטבי הכביסה למקום שגבוה מתחום השגתך, וכן שינינו את מיקום העפרונות והפסטלים, כך שהמגש בדרך כלל נשאר ריק.

לאט לאט מתאימים את הסביבה המאורגנת והבטוחה (prepared environment) כך שתתאים לשניכם, וזה בהחלט לא תמיד פשוט...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושבועים...

לבננו: בונה שרפרף מקרטון

ובזמן שאחותך חוקרת את הפינה החדשה האהובה עליה, אתה הודעת כי הינך עומד לבנות שרפרף מקופסת קרטון שמצאת בסלסלת המחזור שלך...

לגמרי מכלום בנית תכנית שלמה. סיפרת לי איך אתה הולך לבנות אותו. ולפני הכל ניגשת לצבוע אותו בצבעי ידיים - כמובן, את כל כולו...

ואז שמת את הקופסא לייבוש ו... שכחת ממנו...

והנה לך דבר חשוב - ההתמקדות תמיד בתהליך ולא בתוצר הסופי, כי הרי זה מה שחשוב. הבעיה היא שלעיתים לא ברור כל כך אם אתה לא מתכוון להמשיך ליצור את מה שהתחלת, ואני לא תמיד בטוחה אם להרחיק את היצירה הלא גמורה מטווח ראייתך. ועדיין, ממה שלמדתי, עדיף להרחיק, ואם תבקש - להוציא ולהגיש לך שוב. מאשר להשאיר בטווח הראיה שלך - מה שמעמיד אותך בסיטואציה עדינה ולא בהכרח נוחה. למשל, הקופסא עמדה בצד וחיכתה לך. לא המשכת ליצור את השרפרף. כמה פעמים הזכרת שאתה עומד לבנות את השרפרף, אך ציינת שאתה לא זוכר מה בדיוק תכננת. ופנית אלי. הדבר האחרון שהייתי רוצה שיקרה - שהרעיון יבוא ממני. ולכן, חיכיתי להזדמנות שהגיעה כעבור כמה שבועות, מכיוון שהשרפרף כבר הפך לחלק מהנוף, ואז הרחקנו אותו לצמיתות. מבלי ששמת לב. תזכורת לעצמי לעתיד שיבוא...

לבננו: הסטודיו של אבא ושלך

זה היה רק עניין של זמן עד שאבא יבין איזה מזל יש לו שהוא מצייר (טוב, את זה הוא כבר יודע), ושאתה יכול לצייר ביחד איתו (הבנתי מאוד את החששות שלו, אך הייתי בטוחה שברגע שינסה, הוא יתמכר).

וכך דלתותיו של הסטודיו של אבא נפתחו לרווחה לפניך...

מה שהכי מדהים הוא כי תהליך היצירה בידי אביך גלוי לפניך על כל רבדיו...

וההשראה מדברת בעד עצמה...

אבא סידר לך פינת עבודה מיוחדת שתמיד זמינה בשבילך...

הכל זמין בשבילך כך שתמיד, גם אם אבא לא מצייר בעצמו, אלא עובד, אתה תוכל בן רגע להתחיל ביצירה...

ובין לבין...

מתקיים גם שיח אומנים...