לבננו: קרש איזון

קרש איזון זה נמצא אצלנו כבר קצת למעלה משנה (בתמונות למעלה אתה מראה לשירה איך ללכת עליו בנובמבר אשתקד). לאט לאט אתה לומד ללכת עליו ללא עזרה ומבלי ליפול. לפני כחודש וחצי, למשל, כשהתמונה צולמה עברת את כולו בלי למעוד. קרש זה גם הוא מקדים להליכה על קו (walking on the line). ולמרות שבדרך כלל כמעט ואין מדרכה שאינך מנסה ללכת עליה, אתה לא חובב אותו במיוחד. חשבתי אפילו לצבוע אותו בצבע עז כדי למשוך את תשומת ליבו. נראה...

לובש מעיל בעצמך!

אתה מוריד את המעיל מהקולב (או למעשה כל סוושרט הנסגר בריצ'רצ').

מתיישב כשהמעיל פרוס לפניך, עם החלק הפנימי כלפי מעלה, והחלק העליון שלו פונה אליך. בשלב זה אתה עדיין נזקק לסיוענו בכיוון המעיל.

יד ימין לשרוול ימין, ובאמצעות היד השניה אתה מושך את השרוול עד שכף היד יצאה מהשרוול. משחרר את כל האצבעות.

הגיע תורה של יד שמאל.

ואז, כששתי הידיים בשרוולים, אתה מרים את המעיל, מחזיק אותו בידייך ומעביר אותו מעל הראש שלך. לפעמים נזקק למשוך אותו טיפה. והנה הקסם - המעיל לבוש עליך! בדרך כלל גם הקפושון.

וחיוך רחב על פניך...

אני זורמת

אני חושבת שזרימה מאפיינת את חיי בזמן האחרון. אני שומעת את עצמי יותר ויותר מציינת כי "אני זורמת".

ואולי דווקא עטופה במחשבות של הימים האחרונים, שהעלו שאלות וספקות קלים, נזכרתי כי אחד הדברים החשובים ביותר בעיני בחיי, הוא להקשיב לפעימות הלב שלי, לתחושות הבטן. ובמילים האחרות, פשוט לזרום.

הביטוי המוחשי לזרימה הגיע דווקא בשיחה עם אחת החברות המקסימות שמצאתי לי בעולם הבלוגים, גם לה קוראים מירי (ולא במקרה:). בזכותה, החלטתי שלא כהרגלי, לקפוץ למים ובמקום להתלבט ולתכנן, פשוט לזרום. כך נולדה האפודה שלך (אמנם קצת קטנה עליך, אך חופשיה מהתחייבויות). יש משהו מדהים בסריגה - מדיטטיבי, מרגיע, שליו. ובמילים אחרות, זורם. עד כדי כך כי גם אתה מוקסם בסגולותיה.

ולא פעם, כשאני סורגת, אני מוצאת לידי איש קטן מתוק, יושב עם הסלסלה שלו, ובה כדור צמר. מגלגל ומגלגל ומגלגל.

ולעיתים גם תופר בלוח השחלה שלך. ושנינו זורמים...

ממשיך להתנסות בכחול

איכשהו הצבע הכחול האריך את שהותו אצלנו. יום אחד פיניתי את מגש הביצים הריק מהחלון, ואז חשבתי לעצמי, אולי תהיה מעוניין לנסות את צבע הידיים הכחול על המגש?

כפי שאתה רואה, היית מעוניין מאוד...:)

פאזל צבעים

פאזל צבעים זה מאפשר לך לתרגל את ההתאמה (matching) של צבעים.

והוא גם מדגים היטב את העקרון הגאוני של המנגנון לבקרה עצמית (control of error). עד כדי כך שאתה אוהב לאתגר את עצמך. אתה מסדר את העיגולים לא דווקא לפי צבעים, עד שנשאר בידך העיגול האחרון. אז אתה מתחיל לשים לב לאיך שסידרת את העיגולים, וזאת כי אתה יודע כי קרתה טעות. לא בגלל שאמרתי לך משהו על כך, אלא כי נשאר בידך עיגול שהצבע שלו שונה מצבע המקום שנשאר בפאזל. וכך לאט לאט, עיגול אחרי עיגול, אתה מסדר את הפאזל נכונה, עד שכל הצבעים מותאמים. מבלי שציינתי מאומה.

ואפרופו הצבעים. כאן המקום הראוי לציין, כי איננו נוקבים כמעט בשמות הצבעים. לא כי אנחנו לא סומכים עליך כי תדע להבדיל ביניהם, אלא כי אנחנו מעוניינים לתת לך להתנסות בחקר הצבעים כמה שאפשר: בלימוד האינטואיטיבי שלך, לפני שנלביש תוויות, שיכולות אך להטעות. למשל, בפאזל זה אין זה נכון להגיד על עיגול אדום כי זה "אדום", מכיוון שלעיגול זה, למשל, יש גבול שחור, ומאחוריו הוא בכלל צבוע בצבע העץ, ועוד לא הזכרנו את הידית. הבדלים אלה הם חשובים מאוד בעיני. ברור כי כל הילדים בסופו של דבר ידעו להבחין בין הצבעים, בין אם ננקוט בטקטיקה זו או אחרת (כמובן, אני לא מתייחסת כאן לעיוורון צבעים). אך אני מאמינה כי כמו בכל דבר חשוב לתת לילד להתנסות לפני להגביל את המושג הנבנה בהבנתו במילים (ובמובן זה, המילים ללא ספק מגבילות), וגם לדייק בתיאור שאנחנו מוסרים לו של העולם. אז אם אתה שואל אותי: "מה זה?", אני עונה לך: "עיגול" (אם כי גם הסבר זה מטעה במובן מסוים, אך לפחות, פחות מאשר בצבעו).

מלקחיים-2

פעילות זו משלבת בין השימוש במלקחיים (tongs) לבין "התאמה של אחד לאחד" (one to one correspondence).

ונקודת עניין נוספת לפעילות (point of interest) היא בשימוש באגוזי פקאן שאספנו מאחד העצים שלנו.

מעבירים את כל הפקאנים אחד אחד לתוך מגש קרח, ואז אוספים אותם בחזרה לקערה.

השחלת חרוזים-3

אתה מסוגל להתמודד היום עם מספר די גדול של חרוזים (אחרי שתרגלת את השחלת חרוזים-1, השחלת חרוזים-2) (stringing).

מדהים כמה מיומנויות חשובות מפתחת פעילות בסיסית זו - קשר יד-עין, מוטוריקה עדינה, ריכוז, אחזקה נכונה לקראת אחזקת כלי הכתיבה.

הטבעת בקצה השרוך (אורך השרוך הוא אחת מנקודת העניין של פעילות זו) מונעת מהחרוזים ליפול מהשרוך.

את תחילת השרוך הקשחתי בסלוטייפ.

ואחרי שכל החרוזים מושחלים על השרוך, אתה מוריד אותם אחד אחד בחזרה לסלסלה.

העברה בכף

העברה בכף (spooning) מסייעת לפיתוח קואורדינציה וריכוז.

וגם מסייעת לפיתוח אחזקה נכונה של כלי הכתיבה.

בינתיים, כפי שאתה רואה בתמונות, אתה מחזיק את הכפית בצורה לא נכונה. האחזקה הנכונה היא כשהאגודל הוא מעל ידית הכפית, וארבעת האצבעות האחרות מתחת לידית הכפית, כאילו היית מחזיק עט. אינני מתקנת אותך. רק מדי פעם מציגה לך את האחזקה הנכונה, מבלי להוסיף מילה.

מעבירים שועית בכף מקערית ימנית לשמאלית. ולאחר מכן, מעבירים בכף ביד אחרת מקערית שמאלית לימנית. אם נשפך, לאט לאט עוצרים הכל, מניחים את הכף, מורידים את הקעריות מהמגש, ובאמצעות אצבע ואגודל מחזירים את הגרגירים אחד אחד לקערית שממנה נפלו.

פתיחת קופסאות וסגירתן-2

זוהי גרסה מתקדמת בטיפה של פתיחת קופסאות וסגירתן. הפעם יש קופסא בת שני מכסים הנסגרים בהרגה.

הקופסא האהובה עליך - הקופסא העגולה.

כדי לפתוח אותה צריך לתוש בקצות האצבעות את המכסה ולדחוף אותו. אתה לא תמיד מצליח לעשות כן לבדך.

וגם הקופסא המרובעת.

והנה משהו מדהים מבחינתי. לא הצגתי לך את הפעילות הזו, כיוון שאתה מכיר אותה. ועדיין, אחרי כמה חודשי הפסקה, ישירות, איך שהתחלת לעסוק בה, סידרת את כל הקופסאות הפתוחות בשורה מימין לשמאל. כנראה הקונספט הזה כל כך טבוע בך כבר, שאתה עושה אותו אוטומטית.

אלו גברת?

אני חושבת שלקח לי בערך שנה לקרב את הפלאפון אליך בכלל. בהתחלה, פשוט הפסקתי לדבר בו. כיוון שלא הייתי מוכנה לדבר בפלאפון כשאתה על ידי, בגלל סיכוני קרינה, ולמעשה, רוב הזמן היית איתי, פשוט חדלתי להשתמש בו. רק בטיולים, כשאתה בעגלה, או כשהיית הולך לישון בלילה. אם עוד היה לי כוח לכך...:)

אך הזמנים התקדמו. אתה גדלת. והרחקתך המוחלטת מפלאפון הפכה לכמעט ובלתי אפשרית. זה לא שאנחנו, או אני בעיקר, מעבירים את כל היום בשיחות במכשיר זה. אך בתור ילד הגדל בבית, משמעו, מעביר את כל זמנו איתנו, אתה בהחלט נחשף למכשיר זה.

והתאהבת בו!

ואנחנו וויתרנו. במקום להלחם בך, אני מעדיפה להנות משיחותיך ההולכות ומתארכות עם אבא או עם הסבים שלך בפלאפון. אני משתדלת תמיד לשים את הפלאפון ברמקול, ובכך לפחות להקטין את הקרינה. וכשהוא אינו בשימוש, המכשיר נעול.

אך אהבתך האמיתית היא אל הגברת המיוחדת, אם כי מונוטונית משהו, אליה אתה מתקשר כל הזמן בטלפון. אז נכון, היא אינה מרתקת במיוחד, ותשובותיה לרוב מסתכמות ב:"חייגת מספר שגוי. אנא הניח את השפופרת וחייג שנית", אך אתה כל כך שמח לשמוע את קולה! אתה מתקשר לגברת בתדירות רבה, מספר לה על כל מה שאירע לך באותו היום, מסייר בין חדרי הבית תוך כדי. מה שבטוח, תמיד אפשר לסמוך עליה כי תענה לך...:)

היית בהופעה הראשונה שלך!

ביום חמישי ביקרת בהופעה החיה הראשונה שלך. כמובן, כבר נחשפת לניגוני מוסיקה חיה - בין אם במרכז עיירתנו, בין אם בפסטיבלים שונים בהם ביקרנו, בין אם בהופעות שונות בבתי קפה. אך ביום חמישי הייתה זו הפעם הראשונה, בה קניתי לשנינו כרטיסים להופעה.

הלכנו לראות את אלי-ענה גלעד, אשה מקסימה, שחוקרת את סגולותיו המרפות של הקול.

כבר יצא לך לשמוע אותה שרה באחד המפגשים של הבית הפתוח אצל תמר. כך שכשגיליתי שהיא מופיעה באחת המסעדות באזור בערב של שירי ערש, החלטתי כי ננסה לבקר בהופעה. וכך מצאנו את עצמנו, ביחד עם איריס ועם אלמה, נוסעות בגשם סוער להופעה.

אני נהניתי מאוד. ונראה לי שגם אתה. ההופעה נמשכה שעה וחצי כמעט, ולבד מכמה משברים קטנים, שנפתרו די בקלות בעזרת הציצי או הגלידה :), הקשבת לכל צליל.

אך רק כשחזרנו הביתה, גיליתי עד כמה באמת הקשבת. כבר בסוף ההופעה, נשכבת על הכריות (האמת, שכך העברת גם חלק ניכר של ההופעה), ופתאום עשית "DUM", תוך כדי שאתה חובט קלות בבית החזה, "TAK", תוך כדי שאתה מוחא כף הפוכה. היה זה אחד השירים שאלי-ענה שרה! וכשחזרנו הביתה, לפתע קמת מהכיסא באמצע ארוחת הערב, ורצת נחוש לסלסלת כלי הנגינה שלך. הוצאת את התוף. ואז, במשך כעשרים דקות לפחות, נתת לאבא ולי הופעה שלמה של כל מה שחזית בו במהלך ההופעה. החזקת את התוף קרוב לפנים שלך, ושרת, בדומה לאלי-ענה "UHHHH". ואז המשכת לשיר. ולתופף. וגם ביקשת כי בין לבין נמחא לך כפיים. הלכת מסביבנו. ניגשת אלינו, הסתובבת בינינו. ממש כמו בהופעה. ואני כמעט בכיתי מהתרגשות!

המורה הטוב ביותר

הגיע החורף במלוא עצמתו. ויחד איתו כל כך הרבה גילויים חדשים! כל מה שצריך הוא בדרך כלל - לצאת החוצה. הלימוד הוא מיידי, אינטנסיבי, עצמתי, טבעי ופשוט מדהים! נגיד שיורד גשם. עובדה פשוטה שמשליכה על כל כך הרבה. אתה לומד לאזן מטריה, כדי לכסות את עצמך מתחתיה. אתה לומד להקשיב לטיפות הגשם כדי לדעת אם הגשם מתחזק, או נחלש, או מפסיק לרדת, ואז אפשר להוריד את המטריה. אתה לומד לפתוח את המטריה. אתה לומד כי הגשם מפסיק לרדת, ואז יכול לחדש את עצמו אך כמה רגעים בודדים מאוחר יותר. אם עוברים מתחת לעץ - אתה לומד כי הוא מספק מכסה, חלקי או מלא, מהגשם. או להיפך, אם אין גשם, אתה מגלה כי אם עוברים מתחת לעץ, מטפטפות טיפות הגשם מהעלים. אתה נחשף לברקים ולרעמים. אתה רואה את הכלבים רצים רטובים. אתה לומד כי כף היד שלך נרטבת, אם אתה מוציא אתה מחוץ למטריה. אך הרגליים נשארות יבשות בזכות המגפיים שאתה נועל. אתה לומד כי הכל נרטב בגשם, ולכן, אם מתיישבים, ישירות נרטבים גם אנחנו. ואם נוסעים באוטו, אתה יודע כי צריך להפעיל את הווישרים, ולסגור את החלונות. אחרת הגשם מטפטף פנימה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לסגת ולאפשר לך לספוג לתוכך את הטבע.

אתה כל כך צמא למידע כרגע. אני מרגישה כאילו אפילו יותר מהרגיל. הטיולים איתך הם אחרים לגמרי עתה. כל דבר מעניין אותך. בין אם עובדים של חברת חשמל, שבאו לכרות ענפי עץ המפריעים לעמוד חשמל, בין אם עובדי העירייה המטאטאים את הרחובות במכונות טאטוא משוכללות, בין אם בנאים שמשפצים את אחד הבתים בדרך, בין אם רכב שבזכות הנהגת הלא כל כך מיומנת שלו מתמרן שעות להכנס לחניה. אין לדעת לאן נגיע כשאנחנו יוצאים לטיול. הטיול יכול להרחיק רק לכמה מטרים מהבית. כל כך חשוב להבין כי מה שמעניין אותך כעת הוא לא לעשות טיול, כפי שאנחנו רגילים לחשוב עליו, אלא פשוט לספוג לתוכך את כל מה שתפגוש בדרכך. ואנחנו משתדלים לטייל כל יום. גם אם יורד גשם. מתלבשים חם, וצועדים לנו מתחת למטריות. ואם אין גשם, והאדמה לא בוצית מדי, אנחנו חוצים את הרחוב ויורדים לואדי. כמו, למשל, בטיול זה שעשינו לפני כשבועיים.

ושם עולם שלם של גילויים לפניך.

אתה שר לעצמך ומטייל לך בין הפרחים, הענפים, הסלעים, הנמלים, וכל האוצרות שאתה מגלה על הדרך. חלקם ממשיכים איתנו לביתנו להתארח בשולחן הטבע שלנו.

ואני לא יכולה שלא להמשיך להתבונן בך. בסקרנות הטבעית הלא פוסקת שלך. בכך כי כל העולם נעצר מלכת ברגע שאתה מתעניין במשהו. כי העיקר מופרד כל כך ברור מהטפל. ברוגע ובשלווה שלך. בהקשרים שאתה עושה. באיך שאתה לומד. בנשימתך שאני עדיין מרגישה אותה בנשמתי. ובמילה אחת - ביצור אחד אגדי באותה המידה כמו מציאותי. באיש קטן שגדל להיות איש גדול. בך.