‏הצגת רשומות עם תוויות 21 חודשים (months). הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות 21 חודשים (months). הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 ביוני 2010

מיון לפי צבע

אני לא יודעת איך עוד לא דיברתי על לוח צורות זה (Stacking Shapes Pegboard). המדובר בלוח ועליו צורות מפלסטיק המאפשרות מיון לפי צבע ולפי צורה. אתה עבדת עם לוח זה במקביל ללוח הגלילים שלך לפי העקרונות שתוארו בהקשר לפעילות זו (לוח הגלילים-1, לוח גלילים-2).


כבר לא פעם דיברתי על פיתוח יכולות המיון שלך (מיון אבנים, מיון כפתורים, מיון עלים וכדורים), וגם הצבעתי על ההבחנה בין מיון (sorting) לבין התאמה (matching). מזמן רכשת את יכולת ההתאמה ( למשל, תמונות אלה מצביעות על שלב כלשהו בעיסוקך בפעילות זו לפני כשמונה חודשים, בו היית בונה מגדלים בהתאמתך את הצורות לצבע הצורה התחתונה), אך בכל הקשור למיון מופשט יותר, לא היית עקבי. חיכיתי בסבלנות. בהתחלה עוד ניסיתי קצת להפנות את תשומת הלב שלך לחוקיות מסוימת, אך אז קשרתי את ידי ואת פי, ופשוט חזיתי בהתפתחותך הטבעית.

והרי זה היה שווה כל כך! זו מתנה אמיתית לחזות בהתרחשות טבעית של משהו שאינני יכולה להגדיר אותו אלא כפלא. לפני כשלושה שבועות, בפעם מי יודע כמה שוב מילאת את כל הלוח בצורות. בסדר רנדומלי לחלוטין. לפתע שמתי לב כי במקרה, טור אחד היה מלא בצורות באותו הצבע. אחרי התלבטות קצרה עם עצמי, בעדינות רמזתי לך: "תראה משהו מעניין מאוד - כל הצורות כאן באותו הצבע", ותוך כדי אמירה זו גם העברתי את האצבעות שלי על אותן הצורות. לא ציפיתי לפידבק כלשהו ממך. כבר ניסיתי משהו דומה כמה פעמים בודדות בעבר - פעם אחרונה לפני הרבה מאוד זמן. ולפתע... כאילו שמעתי קליק פנימי כלשהו. מלמלת לעצמך כל מיני דברים. רוקנת את הלוח מהצורות. ואז שמת צורה אחת. אל מול עיניי הלא מאמינות, במקום לשים לידה צורה אחרת, מבלי לחשוב על צורתה או על צבעה, פתאום התחלת לחפש בסלסלה צורה באותו הצבע בדיוק. אחרי שמילאת טור, עינייך נוצצו - העברת אצבעות עליהן ואמרת בגאווה ובהתלהבות: "מאמה אותו צבע". זהו. ברגע, כל מה שקדם לכך היה שייך להסטוריה. מאותו רגע קט אינך יכול שלא לסדר את הצורות לפי צבע. ההתערבות היחידה מצידי הגיעה רק בכיוונך לסדרן כשורות ולא כטורים. אינני נוקבת בשמות הצבעים, כדי לא לבלבל אותך ולא להסב את תשומת ליבך. הרי זה פרט הכי פחות חשוב (למרות, שאיכשהו אתה מבדיל בצבע אדום, אך לא תמיד). יתרה מזאת - כמה ימים בודדים לאחר מכן, התחלת, בנוסף למיון לפי צבע, למיין גם את הצורות לפי צורה. אחרי השורה הראשונה, את השניה אתה מסדר גם לפי צבע וגם בהתאם לצורות שהונחה בשורה הראשונה. אינך טועה כמעט. בכל מקרה, אינני מתקנת אותך. וכל פעם, אחרי שהשלמת שורה, אתה שואל בחיוך: "אותו צבע?" ועוד משהו מעניין - כדי להבחין בצורת הצורה, אתה ממשמש את הצורה בקלילות, בדומה לאיך שהיית מקיף לפני מליון שנים את צורות הפאזל הראשון שלך באמה ובאצבע. מאז הפאזלים הראשונים, לא חזרת על תנועה זו, וגם אני לא הקפדתי עליה עוד. אך כנראה הגוף שלך זוכר הרבה יותר מאיתנו....!

פשוט מדהים!

יום שני, 27 ביולי 2009

ועוד כמה תמונות מהארכיון

ואם כבר, הנה עוד כמה תמונות ממסיבת ברכת דרך צלחה לעלמה בנסיעתה לארצות הברית לפני חודש ושלושה שבועות.

תמיד יהיה מה לעשות באדמה...:)

יום שלישי, 14 ביולי 2009

מצליח ללבוש את המכנסיים בעצמך!

כבר למעלה מחודש אתה מצליח לשים את המכנסים לגמרי בעצמך. הבעיה היא כ לרוב אינך מעוניין לעשות כן. ומעדיף כי אנחנו נלביש אותך.

בהתחלה חשבתי כ אולי מסתתרת כאן בעיה. אך לבסוף שחררתי. השגרה הקבועה של ההתלבשות (היש מילה כזו בכלל?) הופרעה לאחרונה. מזג האוויר החם גורם לך להיות ערום עד הטיטול (ולעיתים גם בלעדיו) במשך השהות בבית. רק שאנחנו יוצאים החוצה, שמים את הבגדים. העדר השגרה בעניין הזה נותן את אותותיו. אם לפני כן היה ברור, כי מתיישבים ליד הארונית שלך (חוב קטן שלי - עוד אספר על כך), בוחרים את הבגדים ומתלבשים, היום לא כל כך ברור מתי מתלבשים. ולכן לרוב, אתה גם מתנגד להתלבש. וכשכבר מוכן לכך, הדבר קורה כמעט בכל מקום אפשרי בקומה השניה בביתנו. והרבה פעמים אפילו בחצר. אידיאלי? לא. אך בינתיים לא נראה לי כי נדרש המאמץ בשינוי הטקס.

אני מניחה כי השינוי יגיע כשיהיה פחות חם. והלוואי וזה יקרה בעתיד הקרוב מאוד...:)

יום ראשון, 12 ביולי 2009

וכך אתה חותך פירות

מרגע שהצלחתי להביא את הסכין הזו מארצות הברית (הבאתי אותה מכל כך רחוק, אחרי שהפכתי את כל החנויות בארץ ולא מצאתי משהו מתאים; ואז לפני כמה שבועות ראיתי לפתע סכין דומה ב"שופרסל"), אתה משתתף בחיתוך כל פרי אפשרי. מה שגאוני בסכין זו, הוא שלא ניתן להחתך ממנה. היא אינה חדה. וגם יש לה ידית אחזיה נוחה. כך שאתה יכול בקלות ללחוץ עליה ולחתוך. ניסינו להשתמש בסכין רגילה, אך אתה גם מתבלבל בכיוון הלהב, וגם לא מצליח עדיין ללחוץ על ידית הסכין שתפעיל משקל על הלהב בקצה השני של הסכין.

את הסכין הזו אתה לוקח פשוט בשתי ידייך, וכך חותך. בשתי ידיים.

כך אתה מכין לך קינוחים שונים (התמונות לא הכי מוצלחות - אני אנסה לצלם בקרוב נוספות). אבטיח, מלון, תפוח. ליד קערה לחתיכות מוכנות וקערה לאשפה. בסוף זורקים את האשפה לפח (לרוב, אתה מבקש ממני) ושוטפים את הכלים (אין סיכוי שתבקש זאת ממני גם:). כעקרון, הכלים היו אמורים להיות בצד שמאל של הקרש, כדי שכיוון העבודה שלך יהיה מימין לשמאל (כהכנה לקריאה ולכתיבה), אך מכיוון שאין לנו מקום בשיש, וויתרתי בינתיים על דרישה זו.

יום שני, 6 ביולי 2009

מזמן לא אפינו

תמונות אלה צולמו לפני חודש.

החום, הלחות, העייפות וענייני השיפוצים מנעו מאיתנו לאפות לאחרונה. אני מקווה כי בקרוב הדברים ישובו קצת למסלולם הרגיל. בינתיים התחושה היא כ אני כל הזמן מנסה לקרב את שני הקצוות של אותו החבל, שעד שאני מצליחה לעשות כן, החבל עצמו מסתבך כך שחייבים לשחרר אותו...:)

ועדיין, גם אם אנחנו לא אופים לאחרונה, כל פעם שאנחנו במטבח, אתה איתנו. יותר נכון, כל פעם שאתה במטבח, אנחנו איתך...:) הריכוז שלך במהלך הכנת האוכל הוא מהפנט פשוט... מעורר השראה...:)

יום חמישי, 11 ביוני 2009

המשחקים הכי טובים

המשחקים הכי טובים הם אלה שאתה יוצר לעצמך. ואני חושבת, אם כמובן אני יכולה להחמיא לעצמנו, כי אחת הסגולות שבהורות שלנו היא כי אנחנו משתדלים לאפשר לך תמיד מרחב למשחקי הדמיון הפתוח (open ended). איננו מעמיסים עליך צעצועים רבים, אם בכלל. מה שמוצע לך לרוב הוא משחקים פשוטים, ספונטניים ודינמיים, כאלה שהם כחומר גולם ביד היוצר - אתה חופשי לקחת אותם לכל כיוון שתרצה. והמשחק הכי טוב הוא, כמובן, כדורים. אינך מואס לעולם מסלסלת הכדורים שלך. אתה לוקח את הכדורים, משליך לכל הכיוונים, מכדרר (כשרון הכדרור שלך מצריך פסוט משל עצמו!), זורק לתוך הסל בחזרה, או...

למשל, יוצר משחק עצמאי משלך. זאת התמונה שהתגלתה לעיניי בשבוע האחרון. אני הייתי עסוקה במטבח. ואתה כדררת את הכדור ברחבי הסלון. עד שהוא נתקע מתחת לכורסת הנדנדה.

לרגע עצרת. כלכלת את צעדיך. וללא כל היסוס נוסף, הורדת את הראש,

נכנסת מתחת לכורסא וזחלת לעבר הכדור. המודעות המרחבית שלך היא מרשימה - אתה תמיד יודע אם אתה זקוק להוריד את הראש עוד קצת למטה, כדי לא לקבל מכה, או שאתה יכול להתרומם.

זחלת החוצה - לקחת את הכדור, ומכיוון שמסלול המכשולים הזה מצא חן בעינייך...

חזרת על השלכת הכדור מתחת לכורסא, על הזחילה ועל תפישת הכדור מספר רב של פעמים.

מאז לא חזרת שוב על המשחק הזה. וזה מה שיפה. משחק ספונטני, פרי דמיונך ויצירותך, מצע למשחקים רבים נוספים שעוד יוליד היום...:)

יום שלישי, 9 ביוני 2009

הבריכה שוב יוצאת לאוויר הצח

נדמה כאילו היה זה רק אתמול שהשתמשנו בבריכה זו לראשונה...:)

והנה שוב היא כאן. ואם בהתחלה שמחתי על הדפנות הגבוהות שלה שמנעו ממך לצאת החוצה, היום אתה בהחלט מעדיף את הדפנות האלה דווקא בגלל שאפשר לטפס מעליהן ולצאת החוצה.

ולמשל, להשקות את הפרחים שבסביבה.

או סתם להתלכלך.

ובעיקר, לשפוך מים עוד ועוד.

ובין לבין , הדיונים על פתיחת הברז, ובעיקר על סגירתו.

נ.ב. אז במהלך השבוע אנחנו בבריכה, ובסופי השבוע נוסעים לים.

יום ראשון, 7 ביוני 2009

מברג ואתה

או שזה אתה והמברג???:)






הפתעות שבדרך

כבר שבת שניה ברציפות הבית רוחש בפעילויות שונות ומשונות...

הפתעות שנתפרות ונבנות בשבילך...

חלקן נעשות בשיתופך...

חלקן - בינתיים, עדיף שיעשו במרחק מה ממך...

ואתה ברקיע השביעי...

כמו בכל פעם שארגז הכלים יוצא לאוויר הצח...

איך שאני אוהבת את האווירה הזו של ההכנות באוויר - כמעט כמו הריח של הלחם הנאפה בתנור... הציפייה לקראת משהו טעים ומיוחדת שעוד מעט יצא מחיתוליו... ויתקבל באהבה רבה לחוג חברינו...:)

יום רביעי, 3 ביוני 2009

לוח גלילים-2

לוח גלילים זה (Junior Peg Board) הוא אחת הפעילויות האהובות עליך (לוח גלילים-1). היום אתה מסוגל להתרכז במילוי כל הלוח, וגם בביצוע חוזר ונישן של הפעולה. מדהים להתבונן בך. לעיתים אתה מקיף את החלק הפנימי בבסיס, לפני שאתה שם לתוכו את הגליל, כאילו היה זה אחד הפאזלים שלך (בעצם, רק עכשיו חשבתי, שהרי גם זה סוג של פאזל). לעיתים אתה פשוט מחזיק את האצבע של היד השניה במקום הפנימי, עד שביד אחרת אתה מקרב את הגליל קרוב קרוב, ורק אז מעביר את האצבע ומכניס את הגליל. לעיתים אתה מכניס את הגליל על האצבע, ורק אז מזיז אותה. לעיתים אתה מצביע על גליל ועל המקום בבסיס, שם אתה רוצה שהוא יונח, אך מבקש ממני כי אעשה כן. אני משתפת פעולה, רק מכניסה את הגלילים לא למקום שביקשת, אלא לפי הסדר מימין לשמאל, מלמעלה למטה (כהכנה לכתיבה).

אחרי שמילאת את כל הלוח, אתה לוקח את הבסיס, הופך אותה וכך מרוקן את הגלילים בחזרה למגש. משום מה, אינך לוקח גליל גליל ומעבירם בחזרה לבסיס.

לעיתים אתה ממלא ומרוקן את הלוח פעם אחרי פעם, ולעיתים רק פעם אחת. אינני לוחצת עליך בשום כיוון. אתה לעצמך.

אני ממשיכה לעקוב אחרי פיתוח יכולות המיון שלך (לפוסטים אחרים בנושא - מיון אבנים, מיון כפתורים). תכונה זו חוזרת על עצמה. אם אציב לך שתי קערות, ובהן מוצרים משני צבעים, לרוב, לא תמיין אותם לפי צבע. גם בפעילות הכתפורים, אני חושבת כי מיינת לא לפי צבע אלא לפי צורה. עם זאת, אם מונחת לפניך קערה עם מוצרים בכל מיני צבעים, ואתה נדרש להוציאם אחד אחד, לרוב תעשה כן לפי סדר הצבעים. כמו, למשל, כאן - בהתחלה הצבת את הגלילים הירוקים.

ורק אחרי שהוצאת את כל הירוקים (כמעט את כולם - מדי פעם, כמו בזו, למשל, אחד מהם מסתתר לך), אתה עובר לצבע הבא. בפעם הזו - לגלילים הצהובים. אינך מסדר את הגלילים לפי סדר מסוים על בסיס הלוח. ולא תמיד אתה גם מוציא אותם לפי הצבעים. ובכל זאת, זו תבנית מעניינת.

דבר מעניין נוסף - דווקא את הפעילות הזו אתה בוחר לעשות על שולחן הקפה ולא על השטיח, שם אתה עובד לרוב.

יום שני, 25 במאי 2009

אתה בן שנה ותשעה חודשים!

אתה בן שנה ותשעה חודשים!

ובפעם הראשונה מאז שהצטרפת אלינו, אני שמתי לב לכך רק שתי דקות לפני שהמועד חלף. יתרה מכך, היום דווקא נשאלתי די הרבה פעמים בן כמה אתה, וכמובן עניתי: "בן שנה ושמונה חודשים, עוד כמה ימים בן שנה ותשעה חודשים, אך אנחנו נהנים עד תום משנה ושמונה חודשים". מעניין מה זה אומר. או שאני באמת עמוסה מדי בכל מה שקורה כאן, או שהזמן במקום לעבור מהר, התחיל פשוט לעוף, או שאני כבר לא שמה לב יותר לימי ההולדת הקטנים שלך (נו באמת?:)

אני אוהבת אותך! כן זכרתי להגיד לאביך היום, וכמובן, זה בכלל לא במקרה קרה היום, כי מיום ליום אני אוהבת אותך יותר ויותר, גם כשאינני מאמינה שאפשר לאהוב אותך יותר ממה שאני אוהבת אותך הרגע. אני כל כך גאה ושלווה לגבי האדם שאתה גדל להיות. כל פעם שאני נלחצת אם טוב לך איתי - אני מזכירה לעצמי להסתכל עליך, והתשובה הברורה לפני. אני אוהבת את איך שאתה מניח את הראש על הידיים שלך ונח. אני אוהבת את איך שאתה חולם בהקיץ. לפעמים אני קצת נבהלת כי אתה משועמם, אך אז אני נזכרת כי דווקא זו התכונה שאני כה אוהבת בך. את היכולת שלך לנוח, להרגע, להנות מהרגע. והבוי לי להפריע לך ברגע שקט זה. אני לא הייתי רוצה שמישהו היה מפר את שלוותי שלי! אני אוהבת את הריצות שלך - כל הגוף מתנענע לכל הכיוונים, ידיים עפות לצדדים, רגליים באוויר. כל רגע נדמה לי כי אתה הולך ליפול. אך אתה צוהל משמחה וממשיך לעוף בריצה. אני אוהבת את איך שיותר ויותר פעמים, כשאנחנו מתקרבים לכביש, אתה מרים בשקט את ידיך כדי לתפוש את ידי. אני אוהבת את איך שאתה שם לב לכל דבר, אבל באמת כל דבר. אינך פוסע ליד שום נחיל נמלים, או חתיכת זבל על האדמה (אותה אנחנו, כמובן, מעבירים לפח), או ציפור מצייצת על העץ, או חתול שחוצה את הכביש, או כלב העומד ליד השער, ובזמן האחרון - מזגן חיצוני התלוי על הקיר החיצוני של המבנה, מבלי לעצור לידם, להצביע ביד המתוקה שלך עליהם, Ehhh!, ולהסתכל עלי בהמתנה בסבלנות עד שאנקוב בשמם. אני אוהבת את איך שאתה מסמן "שקט" - SHHHHH ואצבע קטנה ליד הפה. אני אוהבת את הקישורים שאתה עושה. אני אוהבת את איך שאינך שוכח דבר - אתמול רצית לעסוק באחת הפעילויות שלך וביקשת שאעזור לך במשהו, והיינו אמורים לאכול ארוחת בוקר. בהתחלה התנגדת לאכול, למרות שאמרתי לך, שאוכל לסייע לך לאחר הארוחה. אני הלכתי לאכול. אתה עדיין הבעת סימנים של התנגדות. בסוף הלכת והתיישבת לידי. אכלנו. בליווי חיוכים, כרגיל. סיימנו לאכול. קמת מהשולחן. וישירות ניגשת לאותה הפעילות, בה עסקת לפני הארוחה, לא לפני שמשכת גם אותי לכיוונה: "אמא - הבטחת, תקיימי!". אני אוהבת את איך שאתה אוהב להתחבק, להתנשק, ללטף. אני אוהבת את איך שהתחלת לחבק אנשים זרים באמצע הרחוב. ובכך המסת את המעטים שנשארו עוד אדישים כלפיך, אם באמת עוד היו כאלה. אתה לפתע ניגש למישהו, מחייך ונותן לו חיבוק. אני אוהבת את איך שאתה לוקח את הראש שלי בשתי ידיים, ומושך אותו לכיוונך - כדי לחבק אותי, או לתת לי נשיקה. אני אוהבת את איך שאתה חופר את ראשך בשקע שבין הכתף לבין הראש שלי! ונשאר כך דקות אינסופיות. אני אוהבת את איך שאתה אוהב כלבים (וחתולים) - את איך שאתה עדין כלפיהם, מלטף אותם, משחק איתם, ויותר מכל, אוהב את איך שהם מדגדגים אותך בלשונם. וצוחק וצוחק וצוחק. אני כל כך אוהבת את הצחוק שלך! אני אוהבת את איך שאתה שר פתאום, כשאתה שומע ולו צליל בודד של מוסיקה (אפילו, צלצול פלאפון). אני אוהבת לראות את איך שאתה תמיד מתחיל לרקוד, כשאתה שומע מוסיקה. אני אוהבת לישון איתך. אני אוהבת להתעורר לידך. אני אוהבת את איך שאנחנו נשארים לשכב במיטה אחרי שהתעוררנו ומסתכלים אחד על השניה. לעיתים נדמה לי ברגעים אלה כי אתה כל כך בוגר. יש לך מבט עתיק. מעניין מאיזה עולמות אתה חוזר אלינו. אני אוהבת את איך שאתה משתתף איתנו בכל מה שאנחנו עושים - בקניות בסופר (עוזר להעמיס את העגלה), בהכנת ארוחות במטבח, בכביסה, בנקיונות... בהכל. אני אהבתי את הימים שהיינו בהם לבד לאחרונה. אני מרגישה שהתקרבנו עוד יותר, שהכרתי אותך עוד קצת, שלמדתי עליך ועל עצמי עוד דברים. אך אני אוהבת עוד יותר שאבא איתנו. אני כל כך אוהבת את הזמנים של שלושתינו יחד! אני אוהבת אותך!

נ.ב. כבר זמן מה אתה יודע להפעיל את הקרוסלה לבדך. כמעט תמיד. וכל כך נהנה מהמנגנה שלה...:)




Related Posts with Thumbnails