ארון כלי מטבח שלך

פוסט זה מחכה להכתב בערך... שנה וחצי! לא כל כך נורא, נכון? בינתיים גם השתנו להם דבר אחד או שניים, כך שהוא גם יהיה מקיף יותר....:)

מיד אחרי שהתחלת ללכת בהליכה יציבה (בערך כחודש אחרי שהתחלת ללכת), מיהרנו לסדר לך מדף משל עצמך בארון כלי המטבח שלנו. עליו סידרנו את הכלים בהם אתה אוכל בסדר מימין לשמאל (הכנה לכתיבה ולקריאה): צלחות, כוסות, מגש לכפיות ולמזלגות (נרכש באיקאה) ומגש לסינר. ניסיתי להזכר היכן היו הכלים שלך מסודרים לפני כן. ללא ספק, הם היו בארון הכלים, רק שאני לא זוכרת, על איזה מדף. הערה לעצמי - לא להתעצל לתעד להבא בזמן אמת, גם אם התיעוד אינו מושלם.

היה מדהים עד כמה לא הצטרכנו להסביר לך כמעט דבר. כל כך רגיל היית לכך כי הכלים שלך נמצאים בארון הכלים, וכי מוציאים אותם משם לפני כל ארוחה, שכל מה שהיית צריך לעשות הוא ללמוד את הסדר החדש שלהם... וללכת איתם בידיך. הראשון היה די מהיר, אני מניחה, בשל ההגיון הפנימי מאחורי סידור הכלים. השני גם הצליח למרבית הפלא, עם הכוונה מאוד מאוד עדינה מבחינתנו ללכת לאט ולהחזיק בשתי ידיים. כלים בודדים נשברו רק - אף אחד מהם לא במהלך הליכתך איתם, ולרוב בסיטואציות שגם אנחנו היינו כושלים בהן. והנה אתה עורך את שולחנך בעודך בן שנה וחמישה חודשים.

הזמן עובר. ואתה בן שנתיים.

מעט מאוד דברים השתנו בסידור ארון הכלים שלך.

רק הכלים טיפל'ה השתנו - הכוסות הקטנות כבר לא כל כך קטנות.

התחלת לשתות מהכוסות הרגילות שלנו.

כבר סיפרתי לא פעם כי אחת הפעילויות האהובות עליך הייתה (ועדיין הינה) ריקון מדיח הכלים. בתמונה זו אתה מסדר את הכוסות שלך במקומותיהן.

אחד הדברים שהיו הכי חשובים מבחינתי בתכנון המטבח שלנו, הוא כי יכלל ארון אחד המיועד בשביל הדברים שלך. בכל פעם שניסינו גרסה אחרת של תכנון, דבר ראשון, הייתי מייעדת ארון בשבילך. עצמאותך ונגישותך הם שני עקרונות מהותיים מאוד עבורנו.

וכך נראה ארון הכלים שלך עתה. במדף העליון - צלחות עמוקות ושטוחות. מאחוריהן כוסות וספלים. במדף האמצעי - מגש סכו"מ. במדף התחתון - ציוד הציור בצבעי הידיים שלך. ועל הדלת - סינר.

אמת, היום אתה אוכל כבר בצלחות זהות לשלנו. אני מניחה כי בסופו של דבר כמה מהצלחות יעברו גם לארון שלך. בינתיים, בצלחות קטנות אלה אתה משתמש לאכילת פירות או ארוחות ביניים.

התנסות בצהוב

אחרי שהתנסית בצבע אדום, הנה הן כמה מיצירותיך בהתנסויות בצהוב.

את היצירת האלה יצרת במהלך חודש ספטמבר.

טיטול? סליחה - מה זה?

חודש ושבועיים בערך לאחר שנפרדת לשלום מהטיטולים, הגיע הזמן לספר את הסיפור במלואו.

היית מוכן להפרד הרבה לפני שזה קרה בפועל. אני חושבת שהיית מוכן כבר לפחות בתחילת אוגוסט (ואולי אף לפני כן, והזכרון שלי מטעה אותי במקצת), אז שמנו לב לכך כי אתה נשאר יבש במהלך השינה. מה שגרם לנו דווקא הפעם לא להקשיב לך עד הסוף ולהוביל אותנו בעקבותיך למה שטוב לך, כפי שאנחנו תמיד משתדלים לעשות, הוא העובדה כי כל האווירה מסביבנו הייתה הפוכה בדיוק לכל מה שממליצים בהקשר לגמילה מטיטולים (toilet training). היינו באמצע בלאגן של השיפוץ, לפני הנסיעה לחו"ל, כל הזמן במתח, בלחץ ובחרדות שונות ומשונות. התכנון היה לחכות עד אחרי שירגעו הרוחות, עד שנגיע לנירוונה, לשקט ולשלווה המיוחלים. השגרה תהיה קבועה. נוכל להשאר בבית מבלי להתרוצץ כל הזמן. תהיה בסביבה מוכרת, רגועה ונינוחה. הכל ייפרס בשקט ויספק לך את רשת הבטחון השקטה הדרושה בדרך כלל למעבר שליו לאולם התחתונים.

אבל... היית מוכן! והשקט עוד היה רחוק!

אחרי שחזרנו מאיטליה, כבר ממש הרגשנו כי במקום לסייע לך, אנחנו מעכבים אותך. ההחלטה הייתה צריכה להעשות. מצד אחד עמדו כל השיקולים שפירטתי. מצד שני, הרגשנו כי אם נחכה עד המעבר, ולמעשה עד שנתארגן בבית, והוא באמת יהפוך לביתנו ולביתך, יעבור חודש וחצי-חודשיים. תקופה ארוכה מאוד למישהו שהיה כבר מוכן לגמילה מלפני חודש. חששנו כי תקופת הרגישות שלך (sensitive period for toileting) תחלוף, ואיתה ההתעניינות שלך והפתיחות שלך ללמוד בקלות. ההחלטה למעשה כבר נעשתה. אתה החלטת! לנו פשוט לקח זמן ליישם זאת.

אז החלטנו לנהוג כהרגלינו. היה ברור לנו כי היית מוכן. סמכנו עליך ויצאנו לדרך.

המעבר היה מתוכנן ליום שלישי. ביום ראשון שבועיים לפני כן, לבשת תחתונים לשנת הצהרים. קיבלת את זה כמובן מעליו. נסיון קצר זה עבר בהצלחה רבה. ולמחרת, ללא שום טקסים מיוחדים, אחרי שחזרנו מ"בית פתוח" אצל תמר, לבשת תחתונים, ויותר לא שמת טיטול. שנת הצהרים עברה בשלום. התכנון היה להשאר בערב בבית, אך הארגונים האחרונים של לפני המעבר הקפיצו אותנו לאוטו. מודה, אני קצת נבהלתי. לא ידעתי איך נצליח להסביר לך כי כדי לעשות פיפי, אתה צריך לבקש שנעצור את האוטו, לצאת ממנו, ורק אז לעשות פיפי. שלא נדבר על הקאקי. הרי מעולם לפני כן לא התבקשת להתאפק. חה! קצרת אמונה שכמוני! מסתבר כי לא רק שאתה יודע להתאפק, אלא אפילו יכול להתאפק די הרבה. ובחזרה לסיפורינו, מזל כי אבא שלך האמין בך קצת יותר ממני. וגם הזכיר לי כי מרגע שהמראנו, אין דרך חזרה. נכנסנו לאוטו. אני הסתובבתי והסברתי לך כי אם תרצה לעשות פיפי, אתה מתבקש להודיע לי על כך. אני אעצור, ואז תוכל לצאת ולהשתין. הסתכלת עלי במעין מבט מבין. לכאורה לפחות. אני לקחתי נשימה ארוכה ויצאנו לדרך. והנה, בדרך חזרה, כשכבר היינו ברחוב שלנו, פתאום נשמע: "PIPI". מזל שנהגתי במהירות איטית. מהר עצרתי את האוטו. עוד יותר מהר עזרנו לך לצאת ממושב הבטיחות. להוריד את המכנסיים. ורק אז שמנו לב למבט התמוה על פניך. מסתבר כי מה שניסית להגיד לנו הוא: "BIBI" למראה מכוניות חונות רבות ברחוב, על פניהן חלפנו. איך צחקנו! אך התרגול היבש עבד. הבנת במה מדובר! במהלך כמה שבועות שלאחר מכן, בכל נסיעה שלנו הזכרתי לך שתודיע לנו על פיפי או על קאקי. וכך עשית. בכל פעם שהתראת (או הזכרת מכונית כלשהי בשדה הראיה שלך:), עצרתי ושאלתי אותך אם אתה רוצה לצאת החוצה. אם הנהנת בהסכמה, כך עשינו. פעם אחת, בנסיעה מתל אביב הביתה, עצרנו לפחות 10 פעמים, כי ביקשת לעשות קאקי, אך לא הצלחת. בכלל שמתי לב כי את הקאקי אתה מעדיף לעשות בבית.

בשני הלילות הראשונים נשארת יבש לחלוטין. אך בכמה לילות לאחר מכן עשית פיפי במיטה. והתעוררת בוכה. כלומר, כשאני הגעתי לחדר, אחרי שקראת לי, ישבת על המיטה ויללת. לא ידעתי אם התעוררת לפני שעשית פיפי או אחרי. הופתעתי, כיוון שכבר כמה שבועות טובים, עוד מלפני שנפרדת מהטיטול, היית נשאר יבש בלילה. אפילו תהיתי אם בכל זאת לא רתמנו את העגלה בטרם מועד (כל הדיבורים על כך כי בדרך כלל הבנים מוכנים לגמילה מטיטולים בגיל הרבה יותר מאוחר מזה שלך ממש לא סייעו לתהיות שלי). אך החלטתי להניח למחשבות התאורטיות ולהביט בך ובמתרחש מסביבך. האם הסיבה לפיפי בלילה איכשהו נעוצה בנו? כמובן, הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא השיפוץ והמעבר. אך מכיוון שהייתה זו מפלצת ענקית מדי, החלטתי לתת לה להמשיך להתעופף מעלינו, והמשכתי לחפש. לפתע חשבתי שאמנם במהלך היום, אם אתה רוצה לעשות פיפי, אתה רץ לשירותים, אך בלילה, העפיפות מהשינה אולי מונעת ממך את צלילות הדעת בלזכור להגיע לשירותים, שמא אין גם באזור מי או מה שיזכיר לך זאת. אז החלטתנו להביא את השירותים אליך. החלטה נבונה מאוד, בדיעבד. מאז, ועדיין, גם בשנת הצהרים וגם בשנת הלילה, השירותים הקטנים שלך ליד המיטה. לפני שהלכת לישון, הזכרתי לך בעדינות רכה כי אם תרצה לעשות פיפי בלילה, אתה יכול לעשות אותם לתוך השירותים שלך, שליד המיטה (להזכירך, החלטתי לא לקרוא לסיר "סיר" אלא שירותים, כדי לא לבלבל אותך עם הסירים במטבח). אני עדיין מזכירה לך זאת כמעט בכל פעם שאתה הולך לישון. ההברקה הזו הגיעה אלי אחרי שני לילות בהם התעוררת נעלב מעצמך, שעשית פיפי במיטה. בלילה הראשון אחרי ששמנו את השירותים ליד המיטה שלך, מצאתי אותך כבר לא יושב ממש על המיטה, אלא למרגלותיה, בתוך הפיפי, אז הנחתי כי היית בדרך, אך לא הצלחת להתאפק. מאז קרו רק עוד שלושה לילות, בהם פספסת. לילה אחד היה אחרי שחגגנו לך יום הולדת עם עלמה (ושתית המון לפני השינה - כבר אפרט עוד על זה), לילה שני קרה בלילה הראשון בו ישנת בבית החדש, וזה מובן, והלילה השלישי היה ממש לפני כמה לילות, אחרי שבוע עמוס מאוד בנסיעות, כשאת הלילה למעשה התחלת בשינה באוטו. לכל המקרים האלה יש הסבר הגיוני. כמה פעמים קרה שהתעוררת וקראת לי, ורק אחרי שהגעתי, ניגשת לשירותים שליד המיטה. וכן, היו לילה - שניים, בהם מצאנו פיפי בשירותים בבוקר. אין לכך סיבה אחרת מאשר שעשית אותם במהלך הלילה, מבלי לקרוא לנו.

דבר נוסף שהנהגנו לגבי השינות, הוא שאנחנו מגבילים בעדינות כמובן, את כמות הנוזלים שאתה שותה לפני השינה. בנוסף, למרות שרצינו קצת לשנות את לוחות הזמנים, ולהחליף בין האמבטיה לארוחת הערב, חזרנו בנו. רצינו ליצור הפסקה בין הארוחה, בה אתה שותה, לבין ההליכה לישון. כך לבטח תעשה פיפי במהלך האמבטיה. בינתיים, זה עובד.

כמובן, תמיד לפני השינה, כמו גם לפני הנסיעה, אנחנו שואלים אותך אם אתה רוצה לעשות פיפי. לרוב, אתה דוחה בנימוס את ההצעה. לעיתים זה עוזר לך להזכר. המצאתי פטנט קליל - אני אומרת לך שאני הולכת לעשות פיפי, ואז קורה שאתה מצטרף אלי, למרות שלפני כן לא רצית לעשות פיפי בעצמך. לעיתים צריך להיות יצירתי...:)

המינוס היחיד שמצאנו עד עכשיו הוא כי אתה עוד לא ממש מוריד את המכנסיים בעצמך. לכן, במובן מסוים, אתה זקוק לנו כדי להשתין. ועדיין, למרות הפיתוי לראות את הטוסיק הערום שלך, השתדלנו, לפחות בהתחלה, שתסתובב בליבוש הפורמלי של תחתונים ומכנסיים, כדי שתתרגל לרעיון של להסיר אותם (זוכר שפעם היית מתיישב בתחתונים כדי להשתין?). בזמן האחרון, אחרי שהדבר התבסס, חזרת לרוץ ערום, לשמחתי הרבה. וגם לשמחתך! לאחרונה גם התחלת לנסות להוריד לבד את המכנסיים, ולכן הרבה פעמים אנחנו מוותרים על ליבוש התחתונים, כדי לאפשר לך להתנסות בהורדת המכנסיים.

עשיית הצרכים מחוץ לבית הייתה סיפור כשלעצמו. נתייחס לפיפי בהתחלה. מעולם לא חשבתי לעצמי שאני אצטרך ללמד אותך להשתין. חה! טעיתי. מכיוון שרוב הזמן היית איתי, וגם אבא שלך לכל התשאולים שלי בנידון ענה בתשובה לקונית: "לא צריך לעשות שום דבר. זה משפריץ טבעי", הגעתי למסקנה שפשוט נקפוץ למים. ממש לא רציתי לכוון את הגוף שלך - לדחוף את הטוסיק, או להחזיק אותך בזרועותיך מאחוריך, כפי שראיתי לעיתים עושים אחרים. ידעתי שעם קצת התנסויות ועם הרבה סבלנות, הכל יהיה כהלכה. אז אכן, בהתחלה הסתבכנו - שנינו. אתה בלעשות, ואני בלהסביר לך. מזל שתמיד היה לי בתיק זוג מכנסיים ספיר, כי הם תמיד נרטבו. ואז, ביום בהיר אחד, מבלי להתכוון, כשרצית לעשות פיפי, פשוט זרקתי לך: "תכוון לשם", והצבעתי לנקודה במרחק מה ממך. וזה מה שעשית! פשוט כיוונת, כאילו מתמיד ידעת לכוון! מדהים! מאז למדת גם כי צריך שהמקום שאליו משתינים יהיה בשיפוע מתחת למקום עליו עומדים, אחרת נרטבים; כי אחרי שמשתינים צריך להחזיק קצת את הבולבול עד שהטיפות ייפסקו; תורה שלמה. תמיד אמרתי לך כי עושים פיפי בצד. לא רציתי לבלבל אותך ב"ליד העץ" כדי שלפתע לא תתקע במקום, בו לא יהיו עצים. כמובן - היו קצת בלבולים, בהם ניסית לעשות פיפי גם בצד.. הסלון.. או בצד המטבח. וגם עשית. עד שהבנת כי כך נוהגים בחוץ, ואלא בבית משתינים בשירותים. ואם אתה זקוק לעשות פיפי, כשאנחנו נמצאים במקום ציבורי סגור, המצאנו פטנט נוסף של לעלות על הפח ואז להשתין לתוך האסלה, או אם לא ניתן להזיז את הפח, אז אתה נעמד על האסלה עצמה, ואני מחזיקה אותך מאחוריך בזרועותיך. בכל מקרה, בבתים, אנחנו תמיד נוהגים להראות לך איפה השירותים כדי שתדע (טיפ זה, כמדומני למדתי מאיריס במדיסון - תודה רבה!).

עם קאקי היה קצת יותר מבלבל. לא רציתי להרים אותך על הידיים. ואז, מזל שדיברתי עם שאגה (כמו שתמיד מתמזל מזלי כשאני זוכה לדבר איתה), ולמדתי כי הכי קל הוא פשוט לתת לך ידיים מקדימה, וכך אתה נשען לאחור. עד שתלמד לכרוע בעצמך. וכך עשינו. היה גם חוסר וודאות לגבי מדוע יכולים לעשות פיפי בחצר, ובשביל קאקי חייבים להכנס הביתה. ואם יוצא לך לעשות קאקי בחוץ, תמיר מרימים אותו אחר כך וזורקים לפח. לאט לאט גם התחלת לנגב בנייר טואלט, כך שהיום אתה לא משתמש גם במגבונים לחים. ולאחרונה ממש התחלת לבקש כי נסגור את הדלת של השירותים כשאתה עושה קאקי. מצחיק - רק קאקי.

כמובן, הכל נעשה בעדינות וברכות, מבלי לתת לך להרגיש ולו פעם אחת כי עשית משהו לא בסדר. תמיד הוצע לך להשתתף בנקיונות של הפספוסים (יש לי סמרטוט רצפה במקום הידוע לך שמשתמשים בו לניגוב הרצפה), או של השירותים שלך אחרי פיפי או קאקי.

וכך, בטבעיות מוחלטת, גם תהליך זה כבר מאחורינו. האם אני מתגעגעת למה שהיה לפני כן? לבטח לא לריח היוצא מהפח (למרות שבאמת לא היה כזה נורא). לבטח כן לעצם הרעיון כי היית קטן יותר. אני כן שמחה כי הצלחת לעבור את ההליך הזה בקצב שלך, בטבעיות ובבטחון ביכולתך.

מהמוחשי למופשט

הלימוד לפי הגישה המונטסורית מתבצע תמיד מהמוחשי למופשט (from the concrete to the abstract). בהתחלה אתה חווה את החוויה הקונקרטית. למשל, רואה סוס אמיתי. עדיף כי באמת יהיה זה סוס אמיתי, ולא צעצוע או תמונה, אחרת החוויה לא תהיה שלמה. כעבור כמה זמן אתה מתחיל לזהות את הסוס, בדרך כלל על ידי יצירת קשר מסוים איתו - מתבונן בו, או מלטף אותו. לאחר מכן, אתה מתחיל לזהות גם את הסוסים האחרים. רק אז אתה מגיע לשלב הסופי - זיהוי אבסטרקטי של הסוס. אם יגידו לך "סוס", אתה תדע למה הכוונה. בדרך כלל, לכן, כשאתה אומר בעצמך "סוס" על סוס, סימן שאתה מבין את המושג המופשט של הסוס.

יקח עוד הרבה מאוד זמן עד שהמחשבה המופשטת שלך תתפתח. לפיתוח המחשבה המופשטת קיימות במונטסורי פעילויות רבות. הצגתי לך את הבסיסית שביניהן. השתמשתי בחיות שלבטח ידעתי כי תזהה אותן. שוב, כיוון שהחוויה הראשונית שלך חייבת להיות קונקרטית, כלומר אתה חייב להכיר את החפצים הנלמדים. כאן אולי אחת הטעויות הנפוצות לגבי הגישה המונטסורית בדרך כלל - שמזרזים את הילד ללמוד. להפוך הוא, לא מזרזים, אלא מתבססים על מה שהוא כבר יודע (נכון - לעיתים על ידי חשיפתו לכך על ידי המבוגר, אך בשום פנים ואופן לא דחיפה להכיר), מה שהוא השכיל להבחין בו בעצמו, ומציעים לו לפתח את הרעיון.

החיות בהן השתמשנו הן סוס, חתול, כלב ופרה. בנוסף לחיות, הוצגו לך בסלסלה גם ארבעה קלפים, ובהם תמונות אמיתיות של חיות אלה (חשוב כי יהיו אמיתיות ולא מצועצעות). אני הרחקתי לכת, ואת הקלפים הכנתי כבר עם השמות של החיות כקלפי שלושה חלקים (3 part cards). מניחים את הקלפים לפי הסדר מימין לשמאל, אחד ליד השני. ואז מתאימים את החיות - אחת אחת. לוקחים אחת ומניחים אותה מתחת לקלף המתאים. בסוף, כמובן אוספים את הכל בחזרה לסלסלה לפי הסדר מימין לשמאל, קודם את השורה העליונה, ואז את השורה התחתונה (כהכנה לקריאה ולכתיבה).

כמו תמיד, כדאי לבצע את הפעילות בשקט מוחלט, לכל היותר, לנקוב בשמות החיות בקצרה. אתה, למשל, אוהב לעיתים כן לשתף אותנו בקולות החיות - כך אתה קורא להן.

זו אחת הפעילויות האהובות עליך (היא אפילו הרחיקה איתנו עד לאיטליה). כפי שאתה רואה, אתה גם יודע לבצע אותה לגמרי בעצמך.

נ.ב. יהיה זה המקום הראוי להודות בקול רם כי אני חייבת לשפר את יכולות ההדפסה שלי ולהדפיס לך קלפים נוספים.

המעבר: התסכול

בדיעבד, למי שהמעבר היה הכי קשה הוא... אני!

לי לקח זמן לעבור באמת. היו לי הרבה רגשות מעורבים כל הבית החדש שלנו. היו ימים שאפילו כעסתי עליו על כך שהכניס אותנו לכזה מתח, ואף הצליח לחלחל בינינו. קצף הדברים בארגון הבית היה שונה מכל מה שהייתי רגילה אליו במעברים. בדרך כלל, תוך יום - גג יומיים הבית כבר היה נראה בית. והפעם, גם אחרי שבוע עוד לא ממש הרגשתי בבית. השיא היה כשגיליתי שמה שהצליח להעלם באורח פלא במהלך המעבר הוא דווקא הסינרים שלך! הסינר שתפרתי לך והסינר שבקשיים רבים ארגנתי לך מארצות הברית. כל כך הרבה זכרונות בהם! ברגע ההוא ממש כבר הייתי מתוסכלת וכמעט ברחתי מהבית.

אך אז גם החלטתי להתחיל להשלים עם הבית. הרי הוא ביתנו. החלטתי להתאזר עוד קצת בסבלנות. עד שנוכל לארגן בו הכל. לאט לאט. בקצף שלנו, של שלושתינו, שהוא כמובן הרבה יותר איטי מקצף שלי לבד. אך מי רוצה להיות לבד בביתנו שייעדנו למשפחתינו?

ואז הדברים התחילו להראות אחרת.

דרך אגב, התמונות האלה (התמונות האחרונות שלך בסינר שלך) צולמו ממש יום לפני ערב ראש השנה. אז הכנו את הברכות לראש השנה לכולם. ציורים קטנים של צבעי הידיים שלך. כמובן, לא הספקנו לחלק אותם...:)

סוגר את הקליפס בכסא הגבוה

אתה ממש כבר לא זקוק לרצות הבטיחות שב-Tripp Trapp. להיפך, במובן מסוים היא מונעת ממך להיות לגמרי עצמאי ברצונך לצאת מהכסא.

אך מבלי להתכוון הקליפס (או האבזם בעצם) של הרצועה הפך למוקד מעניין לתרגל את הכישורים המוטוריים שלך. למדת לסגור אותו לבד. ואיך שאתה מאושר מזה. אני חושבת שזו הפעילות המתורגלת ביותר שלך. הרי בכל פעם שאתה עולה על הכסא, אתה מבקש לסגור את הרצועה.. לבד!

ומי אנחנו שנמנע ממך להתאמן על כישוריך!

שטיפת כלים

ובכל זאת, הכי הכי אתה אוהב לשטוף את הכלים. לעיתים אתה מסבן, ואני שוטפת. לעיתים אני מסבנת, ואתה שוטף. ולעיתים אתה עושה את שניהם יחד.

קילוף גזר

למרות שגם תמונות אלה הן כבר בנות חודש, זוהי פעילות עוד יחסית חדשה במחוזינו.

רוב הפעמים אתה רוצה שאני אחזיק לך את הגזר, ואז אתה מקלף אותו. הזמנתי לך קלפן קטן מיוחד, אך בסופו של דבר הסתדרת הכי טוב דווקא עם הקלפן שאמא שלי הביאה לנו לא מזמן. בקלפן זה מקלפים מהצד, ולא מלמעלה למטה. אולי זה מה שנוח לך.

נ.ב. רואים כאן את סינר העבודה שלך...:( אולי זו אחת התמונות האחרונות שלך איתו. לצערי, הדבר היחיד שהלך לנו לאיבוד במהלך המעבר הוא דווקא השקית בה היו שני הסינרים שלך. כל כך הצטערתי. במקום הסינר שקניתי לך, ביקשתי מאבישג למסור לי עוד אחד כזה עם אמא שלה שתבקר אצלם עוד כמה זמן. רק צריך להתאזר בסבלנות. אך את הסינר שתפרתי לך לא אוכל להחליף, רק לתפור משהו חדש. כל כך חבל! כל כך הרבה זכרונות שקשורים בו...:(

קילוף ביצים

פעילויות כישורי החיים (Practical Life) מכינות את הילד, בין היתר, לקראת החיים האמיתיים. בבתי ספר מונטסוריים מוצגים הרבה תרגילים שמכינים את הילד לקראת ביצוע פעילויות יומיומיות - חיתוך פירות וירקות, קילופם, הקצפת ביצים, מזיגת מוצרים רטובים ויבשים.

אך לילד הגדל בבית, כל מה שנדרש לעיתים, הוא לאפשר לו פשוט להשתתף בחיי היומיום שלנו. ואם מדובר בהאטת הקצף - נאט. ואם מדובר בהתאזרות בסבלנות - נתאזר. הרי בסופו של דבר כל אלה יביאו לכך שהערכה העצמית שלך תגדל, יכולת הריכוז תתבסס, היכולות המוטוריות שלך ישתפרו, ולא פחות חשוב - אתה תדע לבצע בעצמך את כל מה שליבך יחפוץ בו. ואף יתרה מכך.

ואם אני מאמינה בכל מה שכתבתי - ואתה רוצה בסך הכל לקלף 15 ביצים לקראת חגיגות יום ההולדת שלך, אחת אחת, הרי אני אקח נשימה ארוכה ואאפשר לך. גם אם מדובר ב-21:00 בערב, ולפי כל התכנונים היית אמור להיות במקלחת לפני השינה. ואני עייפה. ולפניי עוד כל כך הרבה הכנות לקראת החגיגות.

הכל הוא עניין של נקודת ההסתכלות. ובאותו הרגע החלטתי פשוט להתייחס לקילוף ביצים כאל מעשה אומנות. הרי אם חושבים על כך, יש בפעולה זו מעין פעילות מדיטטיבית. וכך המשכת לקלף את כל הביצים. ואני שקעתי לי למחשבותיי למראה האצבעות הקטנות הפועלות שלך והזמזום המרוכז.

נ.ב. כמעט כל דבר אנחנו משתדלים להציג לך לפי עקרונות ההכנה לכתיבה: מימין לשמאל. במקרה זה, הקערה עם כל הביצים הלא מקולפים תהיה הכי ימנית או עליונה, אז תהיה הקערה לקליפות (יש לנו במטבח תמיד קערה לזבל), והקערה הריקה לביצים המקולפות תהיה הכי שמאלית.

כל הסירים יצאו לטייל...

גם מעשה זה קרה לפני קצת למעלה משלושה שבועות.

יום בהיר אחד ניגשת לארון הסירים. היה זה ארון פינתי. בדרך כלל היית פשוט פותח את הדלת, מביט פנימה, וסוגרה בחזרה. הפעם הוצאת סיר, ואז עוד סיר... ועוד סיר... ועוד סיר. ברגע ארון הסירים הפך לשולחן הסירים - כולם ללא יוצאי מן הכלל מוקמו על שולחן הקפה בסלון שלנו.

לא יכולתי שלא להזכר איך בגיל 11 חודשים ניסית לתמרן בין 2 הסירים ולהתאים מכסים. עתה אתה מתנהל בין אינספור כאלה...

יום אחר נוספו לסירים גם הצלחות.... כל הצלחות שמצאת בארון הכלים! לרבות הקערות, הקעריות והסכו"ם.

הכל מסודר לפי סדר מפליא - אפרופו, תקופת הרגישות לסדר (sensitive period for order).

מאז נולדה המסורת המשפחתית. כמעט אחרי כל ארוחה ממשית אנחנו נהנים מארוחה בכאילו, שאתה מבשל. כולם משתתפים. גם אם אנחנו לא לידך ברגע זה, אחרי ש"ערכת" שולחן לשלושתנו, אתה רץ לקרוא לנו כדי שנצטרף לארוחה.

אני מניחה שלא הרבה היו מניחים לך לשחק במשחק זה. ואולי היו שואלים - הרי יש לך מטבח משלך לשחק בו.

אך אנחנו נדהמנו מפרץ יצירתיות זה. והחלטנו לזרום איתו. אנחנו אכן מציעים לך לעבור לשחק במטבח שלך. אך אם אתה מבקש להמשיך לשחק בכלים שלנו, אנחנו משתפים פעולה. עד הרגע, בו אתה מחליט להשתמש בתבלינים... על אמת...:)

קיסמי שיניים

ערב אחד לפני שלושה שבועות הייתי צריכה להשתמש בקיסם שיניים. בדרך כלל אני משתמשת במיכל שיש בו אולי עשרים קיסמים. אך לא מצאתי אותו הפעם. במקומו, הוצאתי את הקופסא המלאה, ובמקרה היית לידי. כמובן, ישירות ביקשת את הקופסא. כך נולדה פעילות מדהימה לפיתוח המוטוריקה העדינה, קשר עין יד ויכולת הריכוז.

הוצאת את כל הקיסמים.. אני חושבת שהיו בקופסא אולי 100 קיסמים.

ואז הכנסת אותם בחזרה - אחד אחד, לעיתים כמה.

ביקשת את עזרתי רק בסוף. כשכמעט כולם היו בתוך המיכל, ולא הצלחת להכניס את הנותרים. וגם אז, רק עד שראית איך מזיזים מנדנדים את הקיסם החדש כדי להכניסו פנימה.

חזרת על הפעילות כמה וכמה פעמים. במשך כמה ערבים.

ואני ישבתי לי שם פעורת פה. ורק התבוננתי.

לעיתים החוכמה היא דווקא בהקשבה למתרחש מסביבך, לאלתור מתוך הקיים, למתן מרחב מספק ללמוד מכל מה שנמצא בסביבתך.