על פאזל זה מבית היוצר של Melissa&Doug המליצה לנו Karen.
לצערנו, בארץ כמעט ולא קיים מבחר של פעילויות טובות בשבילך. כך, למשל, באולם הפאזלים, רובם ככולם הם בעלי ידיות קטנות - ידיות שאינן מתאימות לידם הקטנה של בני שנה. גם אם לרוב הילדים מצליחים להחזיק בידית קטנה ולהרים את הצורה, יהיה להם די קשה להחזיק בידית קטנה זו ולתמרן את הצורה כך שתצליח להכנס למקום המיועד לה. ואם כבר מצאנו ידיות גדולות, אז הפאזלים פשוט מורכבים מדי להיות הפאזל הראשון. בקיצור, כמו בדרך כלל בארץ, המחשבה חסרה או עודפת...
לכן, כמו תמיד, חיפשתי מישהו שיביא לנו את הפאזל הזה מארצות הברית (אבא שלך צוחק שיש לי מעקבים אחרי כל הנוסעים לשם, כדי שמכל אחד מהם אוכל לבקש להביא משהו). מזל, שירון נסע לשם (חבל שהוא החליט על כך בן לילה, אחרת היינו מזמינים הרבה יותר דברים..:)
לפני ההדגמה הראשונה, הוצאתי את כל הצורות מהפאזל מלבד העיגול, כדי שתוכל להתרכז. העיגול הוא הצורה הקלה ביותר להתחיל ממנה, כיוון שאתה חייב רק (?!) להביא את הצורה למקומה, ולא לתמרן אותה הרבה כדי להכניסה למקומה. הגשתי לך את הפאזל (כמובן, על שטיח הפעילות). החזקתי בידית והוצאתי את העיגול. שמתי אותו מימין לפאזל. לקחתי את העיגול ביד שמאל, ולאט לאט הקפתי את החלק החיצוני שלו באצבע ובאמה של יד ימין, בכיוון השעון. מיד אחרי זה הקפתי באותה הדרך גם את החלק הפנימי של המקום שבו יתאים העיגול בפאזל. כשאני מחזיקה את העיגול בידית, החזרתי אותו למקומו. הזזתי קצת את הידית, כדי להדגיש כי העיגול יושב טוב במקומו. עצרתי לרגע להביט בהנאה על העיגול שהצלחתי להכניס למקומו להנות מהעבודה שעשיתי. כמובן, כל התנועות שלי היו איטיות ומודגשות, תוך תשומת לב והתייחסות בכבוד לפאזל.
ואז הגיע תורך. הסתכלת עלי בחיוך קסום כל עוד שהדגמתי לך, ואז לקחת את העיגול, הוצאת אותו... ודי בקלות הכנסת אותו למקומו. אני מניחה שבזכות הפעילות של התאמת מכסים לסירים, אתה כבר די מתורגל בהכנסת פריטים עגולים למקומם. מדהים לראות בפועל איך המנגנון לבקרה עצמית (control of error) מסייע לך לסיים לבד את הפעילות בהצלחה - ללא כל הערה מצידי (כמובן, אם אני נסוגה הצידה ומתאזרת בסבלנות כדי לא להפריע לך). יש רק דרך אחת להשלים את הפאזל - כשהצורה יושבת לה בבטחה במקומה. וכך, כל פעם שהכנסת את העיגול לא עד הסוף, כאילו לחש לך קול פנימי...
ואחרי שכבר לקחת את היד אליך, החזרת אותה כדי לתקן את עצמך.
ורק אז עשית את תנועת הנצחון הקטנה שלך - בתנועה קטנה ממש הנפת את הידיים למעלה והנחת אותן על הברכיים. תמיד נדמה לי שגם יוצאת שם הנחה קטנה וחיוך קליל. כל מי שיצפה בטקס הזה אי פעם, יבין בן רגע עד כמה שום תשבחות חיצוניות שלנו לא ישתוו להרגשת סיפוק עצמית זו שלך. לא "כל הכבוד לך" ולא "יופי"! המילים האלה רק ממעיטות מערך ההישג שהשגת. ואף יכולות להזיק - אם יהיו שם, תשיג הישגים כדי לשמוע אותן, ולא לשם ההישג עצמו. אתה אכן מסתכל ישירות אלי, אך לא כדי שאשבח אותך (אלא אם הרגלתי אותך לכך, וזו הופכת להיות מטרת פעילותיך), אלא כדי לחלוק איתי רגע של גוואה שלך בעצמך. רגע קטן של אושר. ואני אינני מגיבה (כמה שזה קשה לפעמים - בתוכי אני צוהלת בגוואה). רק מחייכת חיוך קטן ומהנהנת.
ורק כדי להדגיש עוד יותר את נפלאות המונטסורי אף על פעילות פשוטה כפאזל, אוסיף כי הידיות על החלקים של הפאזל מעודדות פיתוח אחיזת פינצטה. העובדה כי שמנו את העיגול מימין לפאזל גורמת לך לקחת אותו מימין ואז להעבירו שמאלה כדי להכניס לפאזל. ובכך חיזקנו את התיאום יד עין מימין לשמאל - הכנה עקיפה לקריאה ולכתיבה. הקפת העיגול באצבע ובאמה מכינה לאחיזת עפרון, ובכך - לכתיבה. וכמובן, החזרה על הפעילות מחזקת את הריכוז.
התלהבת מהפאזל עד כדי כך שישירות ניסית להכניס את העיגול גם בפה....
כמעט הצלחת....
למרות שהכנסת העיגול די שזורה בידיך, אני אחכה כמה ימים לפני שנעבור לצורה הבאה. לא להעמיס עליך יותר מדי - זו החכמה בפני עצמה.
נ.ב. לחיצה על התמונה תוביל לפרטים של המוצר ב-Amazon. אם מי מהקוראים שלנו ירצה לבצע את הרכישה, אנא עשו זאת דרך הלינק הזה, כך אנחנו נוכל לקבל כ-5% מהמכירה, ואנחנו מבטיחים לרכוש בהם מוצרים מרתקים נוספים שכמובן נספר לכם עליהם...:)
הנה לך ווריאציה עצמאית לחלוטין שיצרת (variations), עוד ראיה לכך כי כל מה שצריך הוא להניח לך פשוט לעבוד לנפשך...
שוב ושוב אני צריכה לזכור רק להניח לך מבלי להתערב. ואז התעוררת משנת הבוקר ואני קצת נבהלתי. לא
ידעתי מה לעשות - לא רציתי לזרז אותך לסיים כדי שלא תחשוב שאחותך לא יכולה
לעבוד עם הפעילויות, מאידך חששתי שברגע שתגיעי, יהיה לאחיך קשה להשלים עם
התערבותך הלא לגמרי מפוקחת לעיתים. אך קרה פלא. את פשוט השתלבת לך בשקט בעבודתך עם הגלילים. ואני התרגשתי...
