לבתנו: מובייל פרפרים-3

ביחד עם מובייל צורות גאומטריות בשחור לבן, הכנו לך גם מובייל צבעוני. גם הפעם השתמשנו בחוט ניילון, בענף ובפרפרים שבזמנו אספתי מחתונתה של כרמית.

את המובייל תלינו מעל המיטה שלך (גם הפעם במרחק של 20-25 ס"מ).

לקח קצת יותר זמן עד שהבחנת בצורות הצבעוניות לעומת הצורות בשחור לבן. ואז, כשהיית בת חודש ושבועיים וחצי זה קרה...

לבתנו: נוגעת במובייל-2

כשהכנו לך מובייל צורות גאומטריות, נשאר ריבוע אחד מיותם. אבא לא חשב פעמיים, וקשר אותו בחוט ניילון לצידי העריסה. מה רבה הייתה התפלאותנו, כשיום אחד שמנו לב כי את מרימה לאט לאט ביד ימין שלך את מגן ראש שבעריסה ו...

נוגעת לך לראשונה בחייך במשהו! נגיעה ראשונה - כמה מרגשת. כמה מזל יש לנו לחזות בה. זו עוד נגיעה לא מודעת לחלוטין. אך לאט לאט את תשימי לב אליה ותלמדי לשלוט בידייך. מאמץ כביר שבסופו את תושיטי יד ותגעי בכוונה במשהו שהתכוונת לגעת בו...

נ.ב. ואת בת חודש ושבועיים וחצי...

וכעבור שבוע..

לבתנו: מתרכזת במובייל-1

כשהיית בת כחודש ושבוע (בתמונות את בת חודש ותשעה ימים), תלינו לך בעריסה את המובייל הראשון שלך. כך עשינו בהמשך להמלצה ב" Montessori from the Start", ספר שלא פעם כבר המלצתי עליו. במובייל צורות גאומטריות פשוטות בשחור - לבן (לא זוכרת את המקור ממנו שמרתי את הקובץ, אך כל מי שתרצה לקבל אותו במייל, אנא תרגישו חופשיות לפנות), אותם הדפסנו והדבקנו משני צדדיו של קרטון ביצוע. את הצורות אבא המוכשר כל כך שלך תלה באמצעות חוט דייג על ענף, ואותו תלינו במרחק של כ-20-25 ס"מ מעינייך.

הצורות מתעופפות להן ברוח ובקלות רבה מושכות את תשומת ליבך. ללא כל הסחת דעת מיותרת של שיר מתכתי ברקע. טבעי ופשוט. לא פלא שהן הפכו לאחד הבילויים המועדפים עליך.

אחרי שאבא הכין את המובייל, נשארה צורה אחת מיותרת. החלטנו לתלות אותה בצידי העריסה. הצלחה מסחררת...

לבתנו: מתרכזת בצלליות

אני מברכת אותך עם פעילותך הראשונה.

עד לאחרונה את רוב זמנך העברת עלינו. רק לכמה דקות בודדות הסכמת להיות בעריסה. אחד מהם היה בשעת אחר הצהרים, כשהשמש מציצה לסלון ויוצרת את הצלליות שאני כה אוהבת (focusing on shadows).

כל כך חשוב כבר בגיל צעיר זה למצוא משהו שמעניין אותך, גם אם מדובר בגרעינים זעירים של אותו משהו. ולאפשר לך להתרכז בו. יכולתך להתרכז בבגרותך מקורה בשנותייך הראשונות.

ואינני יכולה שלא לצלם באותה העת את כפות הרגליים המתוקות האלה...

נ.ב. בתמונות את בת 22 ימים...

לבתנו: שפע של מגע

מדהים עד כמה עמוק נטויות בנו מוסכמות חברתיות מסוימות, לא משנה כמה מוזרות יהיו.

למרות כל מה שאני מאמינה בו, חיה ונושמת אותו בשלוש השנים האחרונות, לקח לי כמה ימים עד שהצלחתי לנער את עצמי (היטב, אני חייבת להודות) ולהזכיר לעצמי כמה חשוב המגע, כמה את זקוקה לו, וכמה שטותית האמונה כי "תתרגלי לידיים" (מי בכלל חשב על כך - הרי לא כל מבוגר שפוי, כל מה שמחפש הוא שמישהו יחבק אותו..?). מאז את כמעט כל הזמן עלי. או על אבא. אני מניחה אותך בעריסה או במיטתך, אך אם את מביעה רצון קלוש להשאר עלי, זרועותיי פתוחות בברכה. ואת רוצה בכך הרבה.

למודת נסיון מצ'ופו, כבר מרגעים הראשונים שלך בעולם הזה, בכל הזדמנות אפשרית אני מקרבת את גופי אליך. מאפשרת לך ללטף את פניי בידייך או ברגלייך. מלטפת אותך ללא סוף. מנשקת אותך בכל הגוף. וגם צ'ופו מצטרף בשמחה. כל כך הרבה את לומדת ממגע זה. כל כך הרבה בטחון הוא יכול לקנות לך.

ואני גם שרה לך. שלא כמו עם צ'ופו, אז חששתי שאני עלולה לגרום לו נזק של ממש עם הזיופים שלי, הפעם אני שרה מבלי להניד עפעף. ואני כבר מרגישה כי את מזהה את קולי.

נ.ב. בתמונות את בת 11 ימים.