לפעמים אתה משליך חפצים

לפעמים אתה משליך חפצים שונים. שמתי לב שההשלכה מתרחשת בדרך כלל כשאתה עייף, מתוסכל, לא מרגיש טוב (במקרים כאלה אתה גם לפעמים מרביץ לנו)... לפעמים כדי להקשיב לצלילים השונים שהחפץ המושלך מפיק. לפעמים כדי ללמוד עוד על עקרון של סיבה ותוצאה. ולפעמים, גם ללא שום סיבה נראית לעין.

המונטסוריאנים השמרנים מציעים להזהיר אותך לגבי לקיחת החפץ, ואם אתה ממשיך להשליך אותו, לקחת אותו ממך עד שתהיה מוכן לא להשליך אותו. אחרי הרהורים אחרי גישה זו, הגעתי למסקנה כי אופן טיפול זה מתאים לגילאים מבוגרים יותר, ולא לפעוט בן 16 חודשים (עד מחר.... איך הגענו כבר ל-17?!), שגורמים מורכבים כה רבים מעורבים בהתפתחותו כרגע, שגדל במהירות בזק ובגבורה מנסה כל הזמן להשיג את קצף התפתחותו - משימה, שאנחנו המבוגרים לבטח היינו נכשלים זה. אולי, רק אולי, גישה זו תתאים למקרים של השלכות מכוונות באמת, אגריסיביות, או ממושכות, לפעוט בגילך. אך, למזלנו, אנחנו עוד לא שם.

ולכן אנחנו פשוט מנסים להדגים לך ללא הפסקה התייחסות איטית, רגועה ומרוכזת לכל החפצים, באשר הם. ואם אתה משליך משהו (נגיד פעילות, שאתה עוסק בה כרגע), אני מעבירה את תשומת הלב שלך לכדורים. העברתי את סלסלת הכדורים כך שתהיה בין הסלסלות הנגישות ביותר בסביבה המתוכננת שלך, ובכל פעם שאתה משליך משהו, אני מנסה בעדינות, בלי להרים את הקול או להראות שינוי כלשהו אחר בהתנהגות שלי, לקחת את החפץ המושלך, להחזיר אותו למקומו. ובמקומו להושיט או להשליך לעברך כדור ולהוסיף: "אנחנו זורקים כדורים", או "אתה יכול להשליך כדור". אני חוזרת על התגובה הזו גם את החוזר ומשליך שוב את החפץ, ואז אני מוסיפה גם שאנחנו מתנהגים עם החפצים בעדינות, שאנחנו אוהבים את הפעליויות שלנו ושומרים עליהן. וגם אומרת: "חפץ זה (נגיד, גלילים) נועדו להכנסה לחריצים אלה, ולא להשלכה". וששוב מזכירה שאנחנו תמיד יכולים לזרוק כדורים. לפעמים זה מסייע, ולפעמים פחות. בכל מקרה אני שומרת באדיקות על כך שלא תשליך פעילויות.

Karen אמרה שזה עניין של התפתחות. ושבקרוב זה יעבור. הלוואי! לפעמים זה מחזה שלא הכי נעים לי..:)