ביום חמישי אלמה המתוקה קפצה לבקר אותך...
נפגשת כבר במרכז. כשראיתם אחד את השני, קפצתם מאושר. ובצהלות מיהרתם אחד לכיוון השני. אפשר להגיד כי שמעתי מוסיקה צרפתית מתנגנת לה ברקע. וברגע שקרבתם.... המשכתם לצעוד הלאה, מבלי לעצור. איריס ואני כל כך צחקנו.
ואז הגענו אלינו הביתה. אחרי שצעדתם בכל הבית, התיישבתם לכם לארוחת ערב קלה.
ואנחנו, איריס ואני, התמלאנו דמעות למראה שני אפרוחים קטנים יושבים להם לבד וסועדים.
ואז קרה עוד דבר מרגש. אחרי שסיימתם לאכול, לפתע, אלמה בפרץ רגשות מקסים, התקרבה אלי, חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה. בפעם הראשונה! כל כך ריגשה אותי הגברת הצעירה הזו. כייף לדעת שיש לך חברה מקסימה שכזו (וכייף גם לי שאמא שלה חברה לא פחות מקסימה שלי).
יום שבת, 17 בינואר 2009
ארוחה רומנטית לאור שתי אמהות
תוויות:
בית (home),
חברים (friends),
מוצקים (feeding)
תגובה 1:
מתוקה מתוק מתוקים כולכם! כבר כמה ימים שלא הייתי באינטרנט ויש כל כך הרבה חדש..אז גם אני מחכימה בזכותך וגם מתמלאת אושר למראה האפרוחים והכתוב שליד.
תודה ונשיקות איריס.נ.ב. למה השארתם את כל הבוטנים ולא לקחתם?? עכשיו אני טוחנת אותם ללא הכרה..
הוסף רשומת תגובה