האם מתישהו מתרגלים...

האם מתישהו מתרגלים לדאגה התמידית הזו?

האם מתישהו מתרגלים למחשבה שאולי אתה לא תראה את היקר לך מכל בעוד רגע קט - לא כי המצב הבריאותי, חס ושלום, יכריע, לא כי משהו בלתי צפוי מהסכנות היומיומית, שלא עלינו, יתרחש? אלא כי מישהו יטיל משהו עליו, רק בשל העובדה כי הוא שונה ממנו. רק בשל העובדה כי הוא שונא אותו באשר הוא. רק כי לו אין מה לאכול, ואין איך להאכיל את משפחתו, ואין תקווה כי מצב זה ישתנה וישתפר, ואולי גם אהוביו הלכו בטרם עת בשל מעשה זה או אחר של מישהו ממחנהו של זה שהוא הולך לקצור את חייו. ואולי גם כי אין שום הסבר הגיוני למעשהו זה. ואולי גם אין זה הגיוני לחפש הסברים למעשים של מי ששנאה מובילה את מניעיו.

האם מתישהו מפסיקים לפחד?

האם מתישהו מתרגלים לכך שהפסיקו להאמין בפתרונות יצירתיים? בהדברות? באמונה בבני האדם?

האם מתישהו מתרגלים לכך שאתה מוצא את עצמך לפתע מצדיק מעשה אלימות? ואפילו נטילת חיים? ולעיתים אך לוקח בחשבון שנכון, בדרך יילקחו גם חייהם של החפים מפשע של הצד השני?

האם מתישהו מתרגלים לאריזת החיים שלך במזוודה - שתיים, כשאתה יוצא מהבית, ולא בטוח אם תשוב אליו שוב? האם מתישהו מתרגלים לעשות כן ברגעים ספורים?

האם מתישהו מתרגלים למתמטיקה האבסורדית הזו שרצה לך במחשבות - לאן לברוח? איפה יותר בטוח? האם זה בסדר להשאיר את ההורים שאינם רוצים להצטרף אליך, מאחור ולדאוג למשפחתך שלך?

האם מתישהו מתרגלים למחשבות שרצות לך בראש כשקורה משהו - מי מאלה שאתה מכיר עלול להיות באזור ההוא? ולטלפונים שבאים בעקבות זה? האם אתה בחיים? האם אי פעם מתרגלים לשאלה זו?

האם מתישהו מתרגלים לקונפליקט העמוק הפנימי בליבך - בין לגדל את הילד שלך לפי האני המאמין שלך של התרומה המירבית לקהילתך, כשהביטוי האולטימטיבי של התרומה במדינתנו הוא להגן עליה, לבין ללמד אותו לשמור על חיים בכלל ועל חייו בפרט, כי לא, זה לא בסדר למסור חיים למען שום מטרה נעלית זו או אחרת?

האם מתישהו מתרגלים לשאלות שהילד שלך יכול לשאול אותך? מהי מלחמה? מיהו מחבל? למה יש חיילים בכל מקום? למה צריכים אקדח? למה הם שונאים אותנו? למה אנחנו שונאים אותם?

האם מתישהו מתרגלים לכך שאולי שני הצדדים לא ממש מעוניינים בשלום?

האם מתישהו מתרגלים לכך שהתקווה הולכת לה ומתאיידת לה? לכך שאולי לא יהיה שלום...?

ואם לא, וגם אם כן (הלוואי ולעולם לא נגיע לכך), מה עושים אז?

הבטחתי לעצמי לא לערב את המצב הביטחוני של מדינתנו בחייך, לפחות לא עכשיו, אך הייתי חייבת קצת לשתף...