Au revoir לשנת בוקר!

אני חושבת שכבר אפשר להודות במציאות חדשה.

בבטחון שכה מאפיין אותך בכל הטעימות החדשות שלך מהחיים, מיום ראשון השבוע החלטת שאתה לא ישן עוד את שנת הבוקר שלך. כל השינויים שעברת במהלך החודש וחצי האחרונים (בקיעת שן טוחנת שניה, הצעידה הראשונה, המחלה, שן טוחנת שלישית, שן טוחנת רביעית, צמיחה בלתי פוסקת של עוד כמות לא ידועה של שיניים, ויצר הסקרנות והלימוד הבלתי נלאים שלך) כולם יחד נתנו את אותותיהם על ההתנהגות שלך. וכמובן, גם על שינה. השינה שלך בזמן האחרון הייתה די מבולבלת. למרות שלרוב היית עדיין ישן פעמיים ביום, כשעה וחצי כל פעם, לאט לאט השעות, בהן הלכת לישון, התאחרו להן. לפתע היית נרדם לשנת בוקר ב-10:00, ולשנת צהריים ב-14:30, בלילה אף בשעה 22:00. כל יום היה משהו אחר.

ואז הגיע יום חמישי שלפני שבוע. אני לא יודעת למה, אבל הלב שלי אומר שהשינוי חל כבר אז. ביום חמישי שעבר נסענו לאפרת. התאמנו לעצמנו כך שנסע על שנת הבוקר שלך. במשך תקופה לפני כן, אם היינו נוסעים בשעות הבוקר, תמיד היית נרדם. והפעם... לא נרדמת. גם כשהגענו לאפרת, נרדמת לבסוף רק בשעה 14:00. כאילו ניסית משהו חדש, ואחרי התלבטויות פנימיות רבות שהיו לך, גמרת את דעתך. חזרנו הביתה די מאוחר (בסביבות 22:00), ולמרות שנרדמת כבר באוטו בדרך חזרה, יותר נכון, נפלת אחרי אפיסת כוחות מוחלטת שהשוטטות הארוכה ב"איקאה" גרמה לך, למחרת, ביום שישי, ישנת עד כמעט 9:00. ולכן, לא השכבנו אותך לשנת בוקר. ביום שבת, לעומת זאת, שוב ישנת פעמיים.

ואז הגיע יום ראשון. התעוררת בסביבות 8:00. כשיותר מאוחר, כהרגלנו, נכנסנו לחדר שלך לשנת הבוקר, שיתפת פעולה כרגיל. סגרת את הדלת מאחורינו, את ווילון בחלון, הדלקת את המוסיקה, וניגשת במרץ להנקה. אבל.... אחרי שסיימת לינוק, לא נרדמת, וגם לא היית עפוף מעייפות (כפי שהיה קורה לא פעם, ואז היה לוקח לך פשוט הרבה יותר זמן להרדם, אך לא ניסית אפילו לצאת מהחדר). היית עירני לחלוטין, קמת, ויצאת מהחדר. צוחק תוך כדי. כך למעשה, התנהגת בכל יום מאז יום ראשון. למרות שדי חשדתי שכנראה הגיע הרגע להפרד משנת הבוקר, בכל זאת ניסיתי לעזור לך להרדם. ולו יוסר הספק מליבי! לא רק סירבת - אלא התנגדת בתוקף, ואף נעלבת. כאילו לא ישנת אתמו רק פעמיים ביום.

ניסיתי להיות כל הזמן קשובה לך. חשבתי שאולי תקדים עם שנת הצהרים. זה לא קרה. בימים ראשון ושני, ישנת חצי שעה - 45 דקות בצהרים. אתמול ישנת שעה וחצי. למרות שאתה עפוף מעייפות, כל הניסיונות שלי להרדים אותך לפני הצהרים, עולים בתוהו. מה שמוזר הוא שגם בלילה, בינתיים, אתה הולך לישון באותן השעות כמו לפני. אני מניחה שלפנינו תקופה של הסתגלות חדשה - לשעות, לשגרה, ולעוד דברים חדשים, שאף לא חשבנו עליהם. ויכול להיות שיהיו עוד פעמים של שתי שינות ביום. ויכול להיות שלא.

לי היה קשה להתרגל לזה. בהתחלה די נבהלתי. אני חושבת שכבר הבעתי לא פעם בעבר את החשש מהרגע הזה שיגיע. והנה הוא כאן. והדבר הראשון שעבר לי בראש - איך אספיק עכשיו את הכל???? ואז הבנתי... שאני אספיק. אכן, אצטרך לעשות שינויים בלוחות הזמנים, ואולי אפילו שינויים שפחות כייפיים לי (כמו, למשל, הסבת מקלחת בוקר למקלחת לילה), ונצטרך להתרגל למציאות החדשה ביחד (אתה די מרותק מכל ההתארגנויות שלי בבוקר, אותם גילית בימים האחרונים, כשאני מתארגנת בנוכחותך - עד עכשיו הייתי עושה אותן במהלך שנת הבוקר שלך), ולפעמים נצטרך קצת יותר עזרה (בימים בהם אזדקק להחלפה על ידי אביך, כדי לנשום כמה רגעים) וקצת יותר הבנה - אך אלה החיים! היום בצהרים, במדיטציה הקבועה שלי, עת נרדמת בזרועותיי, זה הכה בי. אתה גדל. ומשתנה. וזה טבעי. וזה נורמלי. ולא הייתי רוצה שתעשה זאת בכל דרך אחרת - אלא רק בהקשבה לצרכים הפנימיים שלך, ובבטחון מלא בכך שהיקום יגן עליך בשינויים אלה, ויתאים את עצמו אליך, כפי שאתה מתאים את עצמך אליו. והרי כך אתה נוהג תמיד! גם הפעם. ואני כל כך שמחה על כך. והדברים יסתדרו. כל עוד יש בך את היכולת המדהימה הזו להקשיב לעצמך.

ואני... אני פשוט צריכה להזכיר לעצמי את זה. כפי שהזכרתי לעצמי לאחרונה, שזה גם בסדר שחזרת להרדם על הציצי. ליתר הדיוק, התחלת להרדם על הציצי, מאז שהיית חולה לפני כחודשיים, בקבלת פנים לשיניים הטוחנות, אז לא הפסקת לינוק במשך כמה ימים. מאז, לפתע, חזרנו כמה צעדים אחורה בכל הנוגע להרדמות שלך. עד אז כבר היית נרדם, כשאתה שכוב על המיטה, ואני רק מלטפת אותך, או בזרועותי, אך לא על הציצי. מאז אתה נרדם כל הזמן על הציצי. ולמרות שגם הפעם אני נלחצת מדי כמה זמן (איך תרדם בלי הציצי???), אני יודעת שאתה תודיע לי בדרך הכה מיוחדת שלך, מתי תהיה מוכן להרדם שלא תוך כדי ההנקה. אני יודעת שאתה יודע מה טוב בשבילך. ואני מאמינה שזה מה שיוביל אותנו. ושהכל יסתדר מעצמו. רק הרבה סבלנות. ואמונה...

ואז, תוך כדי שהתרגשות עצומה ממלאה אותי, כשנשימותיך כה קרובות וידייך מלטפות אותי, כשאתה ישן בזרועותיי, אני השלמתי עם השינוי. נפרדתי מהתקופה. ובירכתי את פני העידן החדש.

אני אוהבת אותך!