יום רביעי, 10 בדצמבר 2008

על החולי, על הסינים וגם קצת על הטישו


שבוע של חולי עובר עלינו... על כולנו...

ביום ראשון בבוקר כשראינו שהנזלת לא עוברת וגם עמוק בתוכך מצטברת כמות אדירה של ליחה, למרות שהחום, ברוך השם, לא חזר, החלטנו ללכת איתך לרופא. מאז הימים של הרפלוקס, הבטחנו לעצמנו שיותר אנחנו לא מתמהמהים. אם יש לנו ספק כלשהו לגבי בריאותך, נקח אותך ליעוץ רפואי, ואז נחליט מה נעשה עם תוצאות היעוץ.

ד"ר בורנשטיין בדק אותך, ולצערנו שמע צפצופים קלים. אי אפשר כל כך לאבחן אם מדובר בהצטננות או באלרגיה בשלב זה. מה שבטוח הוא שהדבר קשור בשיניים. הידיים שלך כל הזמן בפה, ואת כמות הרוק שאתה מפריש אפשר למדוד בדליים. ההמלצה שלו הייתה סירופ נגד שיעול, וגם אינהלציות. אנחנו שמענו אינהלציות - ודי נבהלנו. לא הצלחנו אפילו בדמיון שלנו לתאר אותך, אישיות שוחרת חופש שכמוך, מחובר למכשיר כלשהו לזמן מה, מה עוד שהמכשיר הזה אמור להיות צמוד לפניך. כמובן, שאם אין ברירה - נצטרך איכשהו לעשות כן. אבל מכיוון שהמצב שלך על פניו לא היה נראה ממש חמור (מלבד העייפות המצטברת, הנזלת הכבדה, וקוצר הרוח הכללי), החלטנו למצות דרכים אחרות.

וכך מצאנו את עצמנו פונים לאורי אפשטיין. אורי היא מרפאה ברפואה סינית עתיקה, והיא מטפלת עדינה ומקסימה. יש אנשים שעצם המפגש איתם משרה עליך אווירה של רוגע ושל רכות. אורי היא אחת מהם. דרכינו נצלטבו בעבר - ביקרנו אצלה מספר פעמים במפגשים בנושאי תזונה כשהיית קטן יותר. קיוויתי שהקשר בינינו ישאר ברמה חברית. אך ברגע שמכשיר האינהלציה איים עלינו, המחשבה על הביקור אצל אורי עלתה באופן טבעי.

גם אבא שלך וגם אני - יש לנו עניינים עם המחטים. דיקור סיני אינו אופציה בשביל שנינו, לפחות נכון לעכשיו. מאוד חששנו גם לגביך. אך אורי הרגיעה אותנו. והאמת, אני חושבת שלבסוף מה שכאב לך יותר הוא המדבקות של המחטים, ולא המחטים עצמם. המחטים הם ממש ממש זעירים, בלשון של אבא שלך "נעצים". ממש שיתפת פעולה עם אורי, הרבה בזכות הגישה העדינה והמלטפת שלה, אני מאמינה. החזקנו אותך ביחד - היא ואני. ארבעה מחטים הוחדרו - אחד בבית החזה, אחד ליד הצוואר, ועוד שניים על הגב. בנוסף, קיבלנו הוראות למרוח לך שמן עיסוי לפתיחת החזה ולשיעול (פעמיים ביום) ולתת לך פורמולה לטיפול בליחה (3 פעמים ביום). אני שמעתי פורמולה, וכהרגלי נבהלתי. אך מסתבר שגם לתמיסות הסיניות קוראים בשם הזה..:)

כבר למחרת, ביום שני, התחלת להרגיש יותר טוב. עוצמת הנזלת קטנה. אמנם היא שינתה צבע מהשקופה לסמיכה יותר, אך לפחות לא נזלת כל הזמן וכל הזמן. והליחה עלתה למעלה. מה שהיה יותר משמעותי - שהפסקת להיות זומבי, ודי התחלת לחזור לעצמך. ואני, לעומת זאת, התחלתי להרגיש הרבה יותר גרוע, ואם להיות כנים - די רע. אני כנראה חליתי בשפעת. בקושי הצלחתי לתפקד, מזל גדול, שאבא שלך, שאף הוא לא הרגיש טוב כלל וכלל, ביטל את ההרצאות שלו ונשאר איתנו בערב. אני אחר צהרים פשוט התעלפתי לשעת שינה שרק החמירה את הרגשתי הכללית.

ואז, אורי המליצה בשבילי על פורמולה לטיפול בשפעת של Gan Mao Ling. התחלתי לקחת אותה למחרת, אתמול בעצם, ומאז אני בהשתפרות מתמדת. אני עוד חלשה, ושיעול מסרב לנטוש אותי, אבל אין מה להשוות לאיך שהרגשתי. כנראה שיש מה בכך ברפואה הסינית... לפחות לנו היא עוזרת. תודה רבה מקרב הלב, אורי! גם לאבא שלך, אפרופו, הטיפול נגד אלרגיות העביר את הנזלת.

אז מה מצבנו היום?

אחרי כמה לילות, בהם אבא שלך ישן בגלות (שניים וחצי, למען הדיוק, אך מי סופר?:), החל בשלשום בלילה, כולם חזרו למיטות שלהם. ההחלטה להעביר אותך למיטתנו למספר לילות הייתה מאוד נכונה לנו. לפחות הצלחנו לישון בין לבין ההתעוררויות הרבות - אתה וגם אני. אך הייתה לי ההרגשה גם שרצית כבר לחזור למיטתך. ויותר מזה - לחדר שלך. לדעתי, אתה הרבה יותר אוהב שאני ישנה איתך במיטתך, ולא אתה איתי במיטתי...:) ואז אתמול בבוקר קרה דבר מדהים - פתאום הופעת אצלנו בחדר, טיפסת על המיטה שלנו, חיבקת אותי ונרדמת. ואז התעוררת רק כדי לעבור לזרועותיו של אבא שלך, ושוב נרדמת. ואז התעוררת שוב - כדי לעבור למצב מאונך כלפינו, הראש שלך על אבא, והרגליים לכיווני. וכך או כך ישנו לנו כמה שעות כולנו ביחד. כמה חלמנו על הרגע הזה!

השינות שלך בשבוע האחרון נטרפו לגמרי. במהלך היום ישנת, אם בכלל, 30-45 דקות בכל פעם. או פעם אחת שעה וקצת. את רוב הפעמים פשוט ישנת איתי. עלי. הלילות - התעוררת בבכי עז כל כך הרבה פעמים שאני לא יכולה אפילו לתת להן ביטוי מספרי. במיוחד בלילות שישנת איתי - אז לא הצלחת לינוק מרוב שהאף שלך היה סתום. וזה הבהיל אותך מאוד. היום נראה כי יש שינוי. ישנת בבוקר כשעתיים וחצי. ועכשיו, אחרי שכנוע קל אומנם, אתה שוב ישן. מדי פעם אני שומעת אותך זועק מתוך שינה, אך חוזר לישון. הלוואי, הלוואי וזה סימן טוב לכך שאנחנו בדרך חזרה לשגרה.

כבר כשבוע אתה לא אוכל כלום. לא כמעט כלום, אלא כלום. גם לא שותה. מלבד ההנקה - ושוב, אני חייבת לשבח את הציצי. ולהודות להם שוב מקרב הלב. לא ינקת הרבה, אך בכל זאת - בזכותם התקיימת במשך כל הימים האלה. ועדיין אתה צמוד אליהם - התיאבון עוד לא חזר אליך.

האף שלך פצוע כולו מרוב הנזלת שנגנבה ממנו. גלילי הטישו פזורים בכל הבית. זו הייתה הפעילות האהובה עליך, כשישבת עם כל גליל ולאט ולאט בליווי שירתך תלשת ריבוע, עשית PFFFF לתוכו עם השפתיים (כך אתה חושב שמרוקנים את האף אנחנו:), ומסרת אותו בחזרה אלינו, או שמת לידך, או זחלת לכיוון הפח וזרקת אותו לתוכו. אך גם השנואה עליך - כשאנחנו ניגבנו לך, וזה קרה בערך כל כמה שניות.

אני מאוד מקווה שאתה משתפר. היום החלטנו לתת לך את הסירופ שהרופא המליץ עליו (מוקומד סירופ 250). הנזלת שלך ממש השתפרה, אך השיעול הלח מטריד אותנו. מחר יש לנו תור. אני מתפללת שהכל יצא בסדר בבדיקה, ולא נצטרך לפנות לאינהלציה.

אני מרגישה טוב יותר. אך מסתבר שפחות טוב ממה שהייתי רוצה להרגיש. החולשה, הבחילה והשיעול עוד מטרידים אותי. אני מכריחה את עצמי לאכול בגלל ההנקה. אך לפחות אני מסוגלת לזכור אם זה בוקר עכשיו או אחר הצהרים. זו כבר התקדמות.

ואבא שלך. הוא פשוט גיבור. איך הוא הצליח, למרות שבעצמו לא הרגיש בקו הבריאות, לעזור לנו במשך כל השבוע, לטפל בנו בכזו אהבה, וגם לעבוד! אני אוהבת אותו כל כך!

ובין לבין אתה מנסה לצעוד. לא הרבה. אני מניחה בשל אפיסת כוחות בה אתה שרוי. אך בכל זאת. ואנחנו מתמוגגים על כל צעד קטן שלך...:)

תגובה 1:

אורי אמר/ה...

תודה לך יקירה,
ברכות בריאות וחורף נעים,
אורי

Related Posts with Thumbnails