אני לא יודעת מתי זה התחיל בדיוק.
כנראה כשהיית ממש קטן, והיית מקבל מכה, הייתי אומרת לך: "קיבלת מכה בראש? בוא, אני אתן לך נשיקה איפה שנפצעת, ובמהרה תרגיש טוב יותר".
כבר די הרבה זמן, בכל פעם שאתה מקבל מכה, אתה ישירות מחפש אותנו במבט שלך ומושיט את איברך הפגוע. לפעמים אף בוכה טיפה. וברגע שמתקבלת הנשיקה, ישירות חיוך על פניך. אתה משתתק. נאנח ברווחה. וממשיך בעיסוקיך.
הלוואי ותמיד נוכל להקל על כל פצעיך בנשיקה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה