סממנים של תקופת הרגישות לסדר

ישנם רגעים כאלה, שבהם אתה מקבל חיזוק לכך שהדרך, בה בחרת לצעוד, היא הנכונה בשבילך.

רגע אחד כזה היה היום.

כשנכנסנו הביתה לאכול את ארוחת הצהרים, התברר שלא היית רעב. ישירות צעדת לעבר הסלסלה המוסיקלית שלך ולעבר סלסלת אוצרות הטבע. גם אחרי שחיממתי את הבשר, לא הבעת התעניינות רבה בו. כנראה, השיניים שוב מציקות לך. אני, לעומתך, הייתי ממש רעבה (מצב צבירה רגיל שלי לאחרונה). אז אמרתי לך שאני הולכת לאכול, וברגע שתרצה לאכול גם אתה, אתה מוזמן להצטרף אלי. הדבר האחרון שראיתי לידך הוא שתי הסלסלות מרוקנות, וכל תכנם מפוזר מסביבך. ואתה מרוכז בכל.

רק שהגעתי לביס האחרון שלי, הופעת בזחילה צוהלת וביקשת להצטרף לארוחת הצהרים. עד אז היית עסוק בפעילותיך - לא ראיתי אותך, רק שמעתי אותך מנגנן בכל מיני כלים ומזמזם לעצמך. אחרי שסיימת לאכול כמה ביסים, ירדת מהשולחן. שוב העסקת את עצמך. הפעם - בחבילת הטושים שבשידה הקטנה. אני פניתי את השולחן, וכהרגלי, פניתי לסר את סביבת העבודה שלך בסלון, לפני שתעלה לישון את שנת הצהרים.

כה רבה הייתה התפלאותי כשראיתי ששתי הסלסלות - כלי נגינה ואוצרות טבע, במקומן מסודרות להפליא. כל הכלים היו בסלסלה עם כלי הנגינה, וכל אוצרות הטבע - בסלסלה השניה. כולם - עד הפריט האחרון. המראה הזה כל כך ריגש אותי.

אנחנו בהחלט בדרך הנכונה!