אני אוהבת לישון איתך

מאז שהיית חולה, השינות נטרפו. מהימים שבהם ישנת רק 30-45 דקות, בזמן האחרון אתה ישן פעמיים כשעתיים. והולך לישון ממש מאוחר בלילה. בסביבות השעה 22:00. ובלילה מתעורר די הרבה. אני מניחה ששוב מדובר בשיניים. האצבעות שלך כל הזמן בפה. כמויות הרוק שיוצאות לך מהפה הן פשוט אדירות. אנחנו מחליפים לך סווצ'רטים לפחות פעמיים ביום.

השינוי הנוסף שחל הוא שמאז שהיית חולה, אתה לא מוכן יותר להיות עם אבא בבוקר. אתה רוצה להיות איתי. ולעיתים, אני מודה, אני רוצה לישון. שעת השינה הזו בבוקר בדרך כלל היא שעת השינה הכי טובה שלי במהלך הלילה. וזה די קשה. אז את מעביר די הרבה זמן בחדר שלנו. בתקווה שתסכים באיזשהו שלב ללכת עם אבא לחדר שלך. להתלבש ולרדת למטה. לעיתים אתה מסכים. לעיתים אני מוציאה אותך לחדר שלך, וברגע שאתה בעיצומה של ההתלבשות, אני חוזרת לישון. אך לרוב, אני פשוט כבר קמה.

והיום, התעוררת בסביבות השעה 7:30. אבא בא אליך, אך לא הסכמת לבוא איתו. דרשת שהוא יביא אותך אלי. רק כדי שאחבק אותך. וכך נרדמת שוב. בזרועותי. וישנו.... עד שעה 10:00. האמת, שאני כל כך אוהבת לישון איתך! מבחינתי, בלי כל מחשבה לגבי השלכות הדבר, הייתי ישנה איתך תמיד. כך שאני לא מתלוננת. רק מוטרדת קצת מסדר היום שלך. אבל בטוחה שגם זה יסתדר.