אני לא חושבת שאי פעם אהיה מסוגלת לגור בכרך ביניינים, אלא באמת אם לא תהיה ברירה אחרת. אם אני לא רואה ירוק מסביבי, משהו בי נאטם. נשימתי נעצרת. אני מגישה שחסר לי אוויר. איזה מזל גדול יש לנו שאנחנו מוקפים בירק. וכי טיול קצר שכזה בטבע, מבחינתנו, הוא במרחק של רחוב מאיתנו. הלוואי ונמשיך לחיות כאן תמיד!
יום ראשון, 21 בדצמבר 2008
סוף שבוע בוואדי מול הבית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה