אבא כותב: ביקרנו בפינת חי ברמת הדסה

כבר הרבה זמן אני חושב לעצמי שהגיע הזמן להפגיש אותך עם חיות המאכלסות את הפלנטה שבה אנו חיים. מאז הטיול לצפון לפני כמעט ארבע חודשים, בו ישנו עם אמיתי, זהר ושירה בקיבוץ עמיר, לא נפגשת עם חיות מעבר לכלב חתול או לציפור. כשהיינו בעמיר הלכנו, אמיתי ואני ביחד איתכם, לראות את פינת החי של הקיבוץ בבוקר יום שבת.

ובכן, נזכרתי כי ברמת הדסה יש פינת חי. מישהו פעם סיפר לנו, אבל אני לא מצליח לזכור מי זה היה (לא כמו אימך שסביר להניח, אם אשאל אותה, תדע להגיד לי גם את התאריך והשעה שבה זה סופר). פינת החי נתרמה לפנימייה והחניכים עוזרים ומטפלים בחיות, מכאן גם מחיר הכניסה הנמוך. פינת החי לא נועדה להיות עסק כלכלי, וכל ההכנסות הן לטיפול במקום.

יום שבת היה מזג אויר נפלא: לא חם ולא קר מדי עם שמש נעימה. החלטתי כי הגיע השעה, ויצאנו לדרך. ארזתי תיק מדוגם שיענה לכל הצריכים שלך, נכנסנו לאלפרד ונסענו בדיוק 3 דקות.

כמו בכל מקום חדש היית מעט חשדן בהתחלה. נעמדת ובחנת את המקום. לשמחתי כניסה עלתה רק 10 ש"ח עבור ילדים. וילד חביב מהפנימיה התעקש לרדוף אחרינו ולתת לנו קבלה. כבר בכניסה הסתערו עלינו להקת אווזים ב"גע גע גע גע" וביקשו אוכל. הם היו מעט מלחיצים ורעשניים ולא פחדו להתקרב מאוד קרוב. מעט ניבהלת והתחלת לבכות עד שלקחתי אותך על הידיים, אחרי הכל אני יכול להבין, איך חבורת יצורים לבנים בגובה שלך שמסתערת לכיוונך בצעקות יכולה להיות מחזה מעט מטריד. המשכנו הלאה לראות את העגל. מאוד שמחת לראות אותו ואפילו ברכת אותו ב"אההה אהההההההה אהההההה" שלך. משם הלכנו לכיוון האורווה. היו שם שלשה סוסים, ולהפתעתי התקרבת מאוד קרוב אליהם ממש עד לגדר. הושטת יד ללטף אחד מהם, כאשר הרכין את ראשו לרחרח מי זה היצור הקטן והבלונדיני הזה. אני מודה - מעט נלחצתי לשנייה. ראשו של הסוס כפליים ממך, ואפילו איזה אבא צרח לי מרחוק: "תשמור על הילד", אבל ידעתי שלא יקרה כלום. החיות שם מורגלות מאוד לסביבה של אנשים. והיה די מפתיע לראות זאת - עברו כמה שבועות טובים מאז שראית סוס בטיול שעשינו ביחד עם אמא באחד הואדיות של טבעון שבו יש אורווה.

חזרנו לכיוון המרכז. הגיע האחראי לחלק לחם לאורחים, כדי שנוכל להאכיל את החיות. נתתי לך חתיכה של לחם, ואתה חשבת לעצמך: "רגע, למה לתת להן את הלחם אם אני יכול לאכול אותו בעצמי?" וכך במשך חצי השעה הקרובה הסתובבת לך עם חצי פרוסת לחם ביד.

לאחר מכן נכנסנו לכלוב הליטוף, שם יש מכלאות עם כל מיני סוגי מכרסמים חמודים כמו סמורים, שפנים, ארנבים ועוד כאלה שאני לא זוכר את שמם המדוייק. הסמורים מאוד מצאו חן בעיינך עד שחשבת לעצמך: "למה לא לשחרר אותם לחופשי?!", והתחלת לצאת ולהכנס מתוך הכלוב שלהם כדי לאפשר להן לצאת. כאשר נכנסנו לכלוב של השפנים מצאת שהאוכל שלהם מעניין בהרבה, וגם טרחת לבדוק מה מידת טריות המיים אותם הם שותים. הארנבת שלקחתי על בירכיי עניינה אותך יותר כשהיה צריך לחפש אותה מתחת למחבואה ולשחק איתה "קוקו".

אין ספק שהייתה חוויה, העיזים והכבשים עניינו אותך ובכלל נראה היה כי אתה יותר בעניין של יונקים גדולים. בדרכנו החוצה כמעט רמסת צב מתוך עניין בכרוב שאכל. היית מרותק לחוטמניים שבאו להגיד לך שלום דרך הכלוב . היה מאוד מפתיע לראות שהעזת ונגעת בחיות, הושטת להן יד ולא פחדת כמו שאפיין אותך בפגישותיך עם חתולים וכלבים ברחבי טיבעון.

זו הייתה חוויה כייפית. היה כיף עוד יותר כאשר הגעת הביתה וניגשת ישירות לספר עם החיות (שאמך הכינה מבעוד מועד) והתחלת להצביע על סוס, פרה וברווז- נראה שאתה מזהה אותם מאוד בקלות.

בעקבות החוויה אמא שלך התחילה לחבב חיות והציעה שניקח כמה חיות הביתה (השם ישמור!). הגענו להסכמה, שאני מוכן לקחת הכל מלבד תרנגול ממין זכר! אבל על כך יסופר בפוסט אחר.