יום שלישי, 20 באוקטובר 2009

חותך תפוח

התחום של כישורי החיים ( Practical Life) מקבל בסביבה הביתית משמעות קצת אחרת מאשר בבית ספר מונטסורי מן המניין. במובן מסויים, בבית הוא פשוט חלק מהחיים עצמם. וכך קורה שפעילויות מסוימות מוציאות את עצמן מהמדפים, עליהם נמצאות בדרך כלל הפעילויות, והופכות להתרחשות יומיומית שגרתית.

למשל, לחתוך את התפוח.

אתה מוציא את התפוח מהמקרר, שוטף אותו, מנגב אותו במגבת (לעיתים, אתה מבקש ממני כי אעשה את אחת הפעילויות האלה). ואז אנחנו מסדרים את סביבת העבודה שלך: קרש, קערה לשאיריות, קערה לפלחים, חתכן תפוחים מיוחד, סכין שלך.

בדרך כלל, אתה זקוק לעזרתי בלחתוך את התפוח בחתכן מיוחד, כנראה כי צריך להפעיל כוח. אז, ביחד, אנחנו משחררים את הפלחים. מרגע זה אתה בכוחות עצמך.

אתה חותך תפוחים כבר לפחות שלושה וחצי חודשים. אתה בכלל אוהב לחתוך - תמיד משתתף בכל פעילות במטבח שכוללת חתיכות למיניהן. למשל, בהכנת ארוחת העבר המסורתית שלך עם אבא, או בבישול ארוחת הצהרים. האמת, שאתה משתתף בכל דבר שקשור במטבח, או בבית בכלל...:)

בכל חיתוך התנועה שלך הופכת להיות מלוטשת יותר, מדויקת יותר. זו דוגמא מצוינת לכך, כי בשונה ממבוגרים, מה שמעניין אותך הוא התהליך עצמו, ולא תוצאתו הסופית (קרי, התפוח החתוך). אתה מוכן לתרגל אותו תמיד. בינתיים, צורת האחזקה שלך את הסכין משתנה לאט לאט. אם פעם, ועדיין, החזקת אותה בשתי ידיים, עכשיו אתה מתחיל יותר ויותר להחזיק אותה ביד אחת. אני מנסה להדגיש לך (בפעולה עצמה) בכל פעם שאני חותכת משהו, כי מרחיקים את האצבעות של היד מהסכין.

אתה לא מסיים את הפעולה, עד שלא שם את כל הכלים בכיור (מלבד הקרש בדרך כלל). רק אז אתה ניגש לאכול את התפוח.

2 comments:

Alma's californian diary אמר/ה...

איזה יופי! האמת שעם עלמה אני עוד חוששת מפעילויות של חיתוך, אולי זה יותר פחד שלי מחוסר יכולת שלה כי היא יותר ויותר סבלנית ופחות אימפולסיבית. ממה התחלתם?
ועכשיו לנושא חשוב מאוד - האם אתם מודעים לכך שבחרתם למטבח שלכם בדיוק אותן ידיות כמו של המטבח שלנו בטבעון?

My Child's Diary אמר/ה...

נתחיל מהדברים הרציניים - דיי! איזה קטע גדול! כנראה שהארוחות הטעימות הרבות שאכלנו אצלכם הפנימו אצלנו גם את הידיות שלכם. רק שתדעי שבהתחלה בחרנו אחרות, אבל אז ראינו את אלה וממש אהבנו! עכשיו אני מבינה למה...:)
לגבי החיתוך - כמו שאת יודעת לבטח, יקירתי, ברור שהפחד הוא אצלנו. אנחנו תמיד הרבה פחות מוכנים מהם. עלמה יכולה להתחיל מבננה. תחשבי טוב טוב עם עצמך איך את מציגה לה את זה לפני כן (כמו תמיד, כשמציגים משהו). נגיד, אם את מעדיפה לתת לה את כל הבננה, או רק חלק ממנה. אולי בהתחלה גם כדאי שתחתכי אותה לרוחב, כדי שלא תתגלגל לעלמל'ה לפני שתבין את הפרינציפ של החיתוך. תראי מה יותר נוח לה - לחתוך בשתי ידיים או להחזיק ביד אחת ולחתוך בשניה. אם זה האחרון, אז כשאת מציגה לה איך לחתוך, ובכלל כשהיא מסתכלת, תנסי בהדגשה ממש להחזיק את אצבעות היד השניה רחוק מהסכין. היא תפנים מלהתבונן בך. הרי הם קולטים כל הזמן. בננה מאוד רכה, כך שקל לחתוך אותה. אצלנו אבל דווקא עידני מתלהב מלחתוך את התפוח. כנראה, זה טיפל'ה מעלה לו את האתגר. את הבננה בסוף הוא יכול "לחתוך" גם בידיים, ללא סכין. ועם תפוח, הוא חייב להתמודד עם הסכין. את לבטח יכולה למצוא סכין כמו שלנו בכל סופר שלכם (איזה כייף לך על הקלות הזו). רבים גם משתמשים במה שנקרא butter knife. בארץ לא שמעו עליה...:)
זו בהחלטה הייתה תשובה ארוכה. מתגעגעת מאוד. מתי נצליח לדבר???

Related Posts with Thumbnails