אתה בן שנתיים וחודשיים!

אתה בן שנתיים וחודשיים!

ואני אוהבת אותך כל כך! בזמן האחרון אני ממש מרגישה כי מעבר לבן הכי מקסים שיכולתי לחלום עליו זכיתי גם בחבר קטן. החמימות שלך, הרגישות שלך, ההקשבה שלך כולן מרגשות אותי כל כך. אני אוהבת את הרגעים הקטנים הרבים שלנו, בהם שנינו מתחבקים ומלטפים ומתכרבלים וצוחקים. אני כל כך אוהבת את הצחוק שלך! אני אוהבת את איך שאתה מתכווץ כולך בציפיה ש"אנשוך" אותך בנשיקות קטנות (משחק קטן כזה שלנו), מתגלגל מצחוק, וכמעט ללא נשימה צוהל: "MAMA O PA" ("עוד פעם", "O PA" זה גם "נופל/נשפך"). אני אוהבת כל כך שהמשפט הזה הוא הנפוץ ביותר בפיך. אני אוהבת את המשחקים שלנו - למשל, כשאני יונקת ממך, או שאנחנו שרים: "מחי מחי כפיים" (אתה הרבה יותר אוהב את הגרסה ברוסית), ואתה מוחא כפיים מעל הכפיים שלי, ואז שם את הידיים שלי על הראש שלך. אני אוהבת את המילים הראשונות המיוחדות מאוד שלך - TISH ("כביש"), TIS ("כיס"), KUV ("כרוב"), ETZ ("עץ"), TATA ("בטטה"), IS ("אורז", הרי זה OREZ ברוסית), וכמובן NUNU ("קצת") וWAU ("הרבה"). והמילה הלא פחות אהובה עליך: "הנה!", במיוחד כשהיא מגיעה ברצף כפול או משולש, אחרי שמצאת משהו שחיפשת זמן מה, אז אתה ממש שר: "הנה הנה!". אני חושבת שמילים אלה מעידות הרבה עליך, וכמובן, גם עלינו. אני מקווה שתמיד תמשיך להיות מיוחד בקסם שלך.

אני אוהבת את איך שאתה מתבונן מסביבך בכל המתרחש מסביבך. אני כל כך אסירת תודה על כך כי שנינו, אבא שלך ואני, מוקירים את חשיבות ההתבוננות התמימה הזו, ואיננו מפריעים לך. אולי היו הורים שהיו חושבים כי ילד שמתבונן בשתיקה מסוקרנת בילדים המשחקים במגרש המשחקים, פשוט זועק לחברתם. וישירות היו מכוונים אותו לשחק איתם. ואנחנו מקורים את עצם היצר של הסקרנות. לוקחים צד הצידה ומאפשרים לך להתבונן כמה שלבך יחפוץ בכך. אני מקווה כי תמיד נצליח להגן על הסקרנות שלך ונאפשר לך להיות במקום שלך, כמה זמן שתצטרך לכך.

אני אוהבת שאתה מוצא לעצמך תמיד עיסוקים, ולו בדברים הכי שגרתיים שיש. שוטף את הכלים, את השירותים שלך, משקה את הצמחים, מסדר את המפיות, בא לעשות כביסה, ועוד, ועוד, ועוד. אני אוהבת שכשאתה זקוק לכך, אתה לוקח רגע לנוח. נשכב על הרצפה (או על פוף, אם אנחנו בבית), ופשוט נח, כשהלחי שלך צמודה לאדמה. אני אוהבת להניק אותך: "MAMA ZE TZIZI", ומצביע על הציצי שממנו אתה רוצה לינוק! אני אוהבת את זה שאתה אוהב לינוק.

אני אוהבת את איך שאתה רץ למערכת הקטנה שלך ושם לעצמך דיסק. מוציא לשון החוצה ומתחיל לשיר. וכמובן, לרקוד עם ידיים למעלה. אני אוהבת את שמחת החיים שלך. אני אוהבת את איך שאתה רץ כשאתה שמח אל משהו: "UHHHHHH", וידיים למטה, פרוסות לצידי הגוף, כמו סופרמן קטן. אני אוהבת את איך שאתה מטה את הראש שלך באלכסון הצידה כשאתה רוצה להדגיש משהו שאתה אומר, ותמיד מחייך. אני אוהבת את איך שאתה בטוח שאבא עובד בשיפוצים. אני אוהבת את איך שאתה בטוח שכל פעם שאני מדברת בפלאפון, אני מדברת עם אבא. אני אוהבת את איך שאתה מפריח לכיווני נשיקה, כל פעם שאני אומרת לך שאני אוהבת אותך, ואני משתדלת להגיד לך זאת בכל פעם שאני מרגישה את הרגש הזה עולה בי. פעם הכרתי מישהי שאמרה כי הבן שלה בן קצת יותר משנה לא אוהב להתנשק. אני זוכרת איך עוד אז התפלאתי - איזה ילד לא אוהב להתנשק?! היום אני יודעת כי זהו ילד, שגם אותו לא מנשקים הרבה. אולי זו גם הסיבה שאתה אוהב להתנשק, כי אנחנו מנשקים אותך בכל הזדמנות אפשרית. ואיך שאני אוהבת את הנשיקות הצרפתיות שלך! אני אוהבת שאם אנחנו מקבלים מכות כפולות - נגיד, המצח שלך מתנגד בשלי, אנחנו מנשקים כל אחד את השניה כדי לרכך את המכה.

אני אוהבת את הארוחות המשותפות שלנו - הכל מתנהל בטקסיות אינטימית. אתה ואבא מכינים יחד את ארוחת הערב (אני בדרך כלל זוכה ברגעים אלה לכמה רגעים שלי עם עצמי), ואז אתה בא לקרוא לי. כולם מתיישבים ליד השולחן, אך לא מתחילים לאכול עד שלכולם יש אוכל בצלחות. וכמובן, בכל פעם שמישהו זקוק לשים משהו נוסף, יוצאים להפסקה וחוזרים ביחד לאכול שוב. אני אוהבת את איך שאתה קורא לנו ברצף: "MAMAABA". אני אוהבת את הערבים של כולנו יחד. אתמול ישבנו בסלון - אתה ואבא שיחקתם במטבח שלך, אני ניסיתי לסרוג. הקסם פשוט היה שם. הלוואי ותמיד יהיה.