אתה מבין מילולית

לעיתים כל מה שהייתי רוצה הוא להכנס לתוך הראש שלך. לדעת באמת מה אתה חושב. במיוחד כשהמבט הזה (למשל, בחגיגת יום ההולדת שלך) עולה על פניך. בדרך כלל הוא מופיע כשאנחנו נמצאים ברשות רבים. כשאתה צופה במשהו שאתה חוזה בו לראשונה, או במראה חריג כלשהו, או בהתקהלות פשוטה. אתה קולט כל הזמן את המתרחש מסביבך (absorbent mind). לרגע לא נח. ואנחנו יכולים רק לנחש איזה רשמים הנחזה משאיר עליך.

אני כל כך אוהבת להתבונן בך חושב. ממש אפשר לחוש במחשבות שלך. אם אנחנו מספרים לך משהו, מעין סיפור מורכב (אך עדיין פשוט במורכבותו, כמובן) שכולל כמה שלבים - ממש אפשר לראות את האישונים שלך כמעט מסתובבים בעת שאתה חושב. עוברים כמה רגעים. אנחנו מחכים. ואז משהו נקלט אצלך. החיוך מופיע. הבנת את מה שסיפרנו לך. או את מה שהבנת מתוך מה שסיפרנו לך...:) מקסים ההילוך האיטי הזה!

ההבנה שלך לאחרונה הפכה להיות ממש מילולית. וזה מביא למצבים מצחיקים לעיתים. למשל (לא זוכרת, אם סיפרתי, מכסימום אספר פעמיים) - לפני כמה שבועות, במהלך ההכנות לקראת המעבר, רציתי שנאפה לחם. מזמן לא יצאנו לנו לאפות. ומאוד התגעגעתי ללחם שלנו. סיפרתי לך: "בוא נאפה לחם". אתה עצרת. חשבת. עברו כמה רגעים. ואז העיניים שלך קיבלו את המראה התכליתי שלהן. עלית על משהו. ויצאת לריצה ברחבי הסלון. חיפשת משהו. עד שלפתע ראיתי בידיך את השרפרף האדום, שאנחנו יושבים עליו בדרך כלל ליד השולחן שלך. נשאת אותו לעבר השידה. לא הבנתי מה אתה מתכנן. אך לא התערבתי. טיפסת עד למעלה עד שהגעת... לקופסת לחם! פתחת אותה והוצאת את הכיכר: "מאמה הנה!" ואני חייכתי - ברור כי חשבת שאנחנו הולכים להשתמש בלחם..:)

ואתמול בישלנו לנו ארוחת צהרים. חתכתי הרבה בצל. כבר מחתך הראשון עלו לי דמעות בעיניים. היה זה מחזה ראשוני בשבילך. אני לא כזו מבשלת כשרונית. וגם אם אני מבשלת, משתדלת להמנע מהשימוש בבצל. לא הבנת מה קורה. "מאמה מאמה". "מתוקי, הבצל שורף לי בעיניים", וכעבור כמה זמן הוספתי "נכנס לי הבצל לעיניים". ואז לקחת חתיכת בצל וניסית על אמת להכניס לי אותה לעיניים...:)