יום שני, 12 באוקטובר 2009

המעבר: עם ילדים קטנים

אולי יהיה כדאי לרכז כאן את מה שעזר לנו להקל עליך את המעבר (או במילים אחרות, יהיה זה עוד צרור עצות - הפעם בעניין המעבר עם ילדים קטנים):

* לעבור בהדרגה - בניגוד למה שמומלץ בדרך כלל בחיים, דווקא בענייני מעברים, הייתי ממליצה מאוד לשמור על מסגרת חיצונית כמה שיותר שגרתית ורגילה, כשמתחת לפני השטח קורות כל ההתרחשויות הקשורות לצד המבולגן של המעבר. לשים לב לשטחים שחשובים בעיני ילדיכם בביתכם לשמירה על השגרה (החדר שלהם, הסלון, המטבח), ולא לגעת בהם עד הרגע האחרון. להשתדל לא להעמיס את הבית בקרטונים, אך אם אין ברירה, לרכז אותם בחדר שלא כל כך משתמשים בו, או במחסן, או בשירותים שאינם בשימוש. הכל חוץ משיהיו גלויים לעין כל הזמן. חשוב לזכור כי ילדים חיים מתוך מה שמכירים בפועל, ובדרך כלל הם אינם מכירים מעברים. כך שאם מסבירים להם על מעבר, לרוב זה לא יגיד להם הרבה. אלא אם יראו זאת קורה בפועל. לא בבום אחד גדול ביום המעבר. אז כמובן יגיע ההלם. אלא בהדרגה. לשתף אותם במעבר הארגז עם החפצים המוכרים ובסידורם בבית החדש. אז הם יבינו כי הדברים לא נעלמים. כי הם באמת מועברים למקום חדש.

* לפרוק את הארגזים כמה שיותר מהר - תמיד מומלץ, אך עוד יותר מומלץ, כשמדובר בילדים. ושוב, גם הפעם, את הארגזים שעוד לא נפרקו כדי לרכז בחדר שאינו בשימוש, או במחסן, או בשירותים השניים, או במרפסת.

*להפוך את הבית החדש לבית באמת כמה שיותר מהר - מאוד מומלץ כבר לפני יום המעבר לארגן לפחות את השטחים הציבוריים בבית (המטבח, למשל). כמובן, דבר ראשון שמארגנים אחרי המעבר הוא את חדר הילדים. אצל ילדים, כמו אצל המבוגרים, הרגשת הבית מאוד חשובה לשקט הפנימי ולשלווה. נכון שהכי חשוב הוא אהבת ההורים והחיבוק שלהם. אך לא פחות החשוב גם הבית הפיזי בו הם חיים. והבית נראה ביתי באמת דווקא כשהדברים הקטנים המוכרים לנו ולהם מוצאים את מקומם גם בבית החדש. אז אם בדרך כלל הסידור הכללי היה לוקח המון זמן (ללוקחים את הזמן שבינינו), עם ילדים חייבים להיות הרבה יותר זריזים.

* להיות קשובים לילדכם - מה שמתאים לילד אחד לא מתאים לאחר. כדאי לזכור כי הדרך היא תמיד אינדיווידואלית לילד, ולא רק להורה. לילד אחד יתאים להיות מעורב באריזות ובארגון, לילד אחר יהיה זה ממש אסון. אך תמיד אפשר למצוא את הדרך שמתאימה רק לכם - לכולכם.

* לדבר עם ילדכם על המעבר - סמוך למעבר עצמו, ולא הרבה זמן לפניו, אחרת במקום להפוך לשיחה אקטואלית, שנתמכת על ידי המעשים במציאות, תהיה זו סתם השערה באוויר. הרבה יותר מאיימת והרבה פחות מסייעת. אפילו יכולה לגדול לסוג של מפלצת - "המעבר" שכולם חוששים ממנו. חשוב גם לא להגזים, ביום המעבר עצמו להסביר פשוט כי עוברים מבית אחד לשני. ומעתה זה הבית שלנו. הסבר עובדתי גרידא. אנחנו כבר למחרת המעבר הפסקנו להשתמש ב"בית חדש", אלא ב"בית שלנו". לעיתים דווקא ההערות הקטנות האלה הן הכי מסייעות.

* לשמור על השגרה גם בבלאגן, וכמובן על זמנכם עם ילדכם - גם באמצע בלאגן חשוב לקחת אתנחתא ולהיות רק עם ילדכם. לעשות את מה שאתם רגילים לעשות. בשקט וכאילו אין מעבר מחר. חשוב ביותר! אני חושבת שזה גם היה החלק הכי קשה לך, כמה שלא השתדלנו, בכל זאת הזמן שהעברנו איתך, היה הרבה פחות ממושך מבדרך כלל. וכשאמא שלי הגיעה לבקר שבועיים לאחר מכן, לקח לך יממה שלמה להפתח אליה בחזרה - כנראה מבחינתך היה קיים מעין חשש שמה הגעתה של אמא שלי סימנה עוד עיסוקים רבים שלנו על חשבון הזמן שלנו איתך.

* לשמור על הסדר ועל ההגיון הפנימי בארגון הבית החדש - אני חושבת שדבר נוסף שהפך את המעבר למוצלח מאוד מבחינתך, היה שגם בביתנו החדש שמרנו על ההגיון הפנימי בארגון הדברים. ולמרות שנדהמנו כמה מהר למדת להתמצא בבית החדש, היה לכך הגיון פשוט. ההגיון הפנימי לכן הוא פנימי כי הוא ברור וקל לעקוב אחריו לכל. לא משנה איזו מעטפת חיצונית תהיה למטבח, אם תהיה מגירה של כלים במקום המיועד לכך, וסירים במקום אחר, ומגבות מרוכזות במגירה שלהן, די מהר יהיה קל להרגיש בבית ולהתנייד בו כאילו תמיד היינו בו.

* לשמור על השגרה - כמובן, חשוב כמה שיותר מהר לשוב לשגרה. לפחות בכל מה שקשור להוויות ילדכם בביתכם. אחד הדברים שישירות עשית בבית החדש... כמובן, רוקנת את המדיח החדש לתוך הסלסלה החדשה מתוך המגירה החדשה. מבחינתנו, הייתה זו קבלת הפנים האולטימטיבית לבית החדש! מעתה הוא באמת ביתנו!

5 תגובות:

Ashley אמר/ה...

Oh I love these photos! Porter always helps me unload- he stands there and hands me items. TODAY I thought, I need to move the tray lower so HE can put what he takes out into the tray! Duh! NOW I see you've done it :) of course!!!

My Child's Diary אמר/ה...

You have just inspired me to post about how we grew up with the dishwasher - from my son helping us to load and unload it, to us just sitting there on the stool watching him unload it completely on his own! Thank you! Isn't it amazing how such a usual act in our life becomes such a powerful lesson for life!
By the way, I was just thinking today that though I LOVE so much your writing about nursing, I wish you'd decide to write ALSO about your other adventures with Porter. It would be lovely to learn about it if you are willing to share...:)

Ashley אמר/ה...

I know I know, a lot of nursing talk on my blog! It seems to be my therapy and helps me destress. :)

My Child's Diary אמר/ה...

You know me - I don't mind nursing talk at all...:) I can identify so much with what you said about the blog being your therapy. This is one of the reason I blog too...:)

Maya Cohen אמר/ה...

טיפים חשובים ונהדרים. אנחנו אכן הקפדנו לשמור על השגרה של הקטנים, במיוחד על שגרת הערב והבוקר.
היו קצת קשיים, אבל בסופו של דבר הילדודס התרגלו די מהר ואפילו נהנו מהחידושים של הבית החדש. קניתי להם ספה קטנה ועכשיו הם יכולים לשבת ביחד ולראות הסוד של מיה.

Related Posts with Thumbnails