טיטול? סליחה - מה זה?

חודש ושבועיים בערך לאחר שנפרדת לשלום מהטיטולים, הגיע הזמן לספר את הסיפור במלואו.

היית מוכן להפרד הרבה לפני שזה קרה בפועל. אני חושבת שהיית מוכן כבר לפחות בתחילת אוגוסט (ואולי אף לפני כן, והזכרון שלי מטעה אותי במקצת), אז שמנו לב לכך כי אתה נשאר יבש במהלך השינה. מה שגרם לנו דווקא הפעם לא להקשיב לך עד הסוף ולהוביל אותנו בעקבותיך למה שטוב לך, כפי שאנחנו תמיד משתדלים לעשות, הוא העובדה כי כל האווירה מסביבנו הייתה הפוכה בדיוק לכל מה שממליצים בהקשר לגמילה מטיטולים (toilet training). היינו באמצע בלאגן של השיפוץ, לפני הנסיעה לחו"ל, כל הזמן במתח, בלחץ ובחרדות שונות ומשונות. התכנון היה לחכות עד אחרי שירגעו הרוחות, עד שנגיע לנירוונה, לשקט ולשלווה המיוחלים. השגרה תהיה קבועה. נוכל להשאר בבית מבלי להתרוצץ כל הזמן. תהיה בסביבה מוכרת, רגועה ונינוחה. הכל ייפרס בשקט ויספק לך את רשת הבטחון השקטה הדרושה בדרך כלל למעבר שליו לאולם התחתונים.

אבל... היית מוכן! והשקט עוד היה רחוק!

אחרי שחזרנו מאיטליה, כבר ממש הרגשנו כי במקום לסייע לך, אנחנו מעכבים אותך. ההחלטה הייתה צריכה להעשות. מצד אחד עמדו כל השיקולים שפירטתי. מצד שני, הרגשנו כי אם נחכה עד המעבר, ולמעשה עד שנתארגן בבית, והוא באמת יהפוך לביתנו ולביתך, יעבור חודש וחצי-חודשיים. תקופה ארוכה מאוד למישהו שהיה כבר מוכן לגמילה מלפני חודש. חששנו כי תקופת הרגישות שלך (sensitive period for toileting) תחלוף, ואיתה ההתעניינות שלך והפתיחות שלך ללמוד בקלות. ההחלטה למעשה כבר נעשתה. אתה החלטת! לנו פשוט לקח זמן ליישם זאת.

אז החלטנו לנהוג כהרגלינו. היה ברור לנו כי היית מוכן. סמכנו עליך ויצאנו לדרך.

המעבר היה מתוכנן ליום שלישי. ביום ראשון שבועיים לפני כן, לבשת תחתונים לשנת הצהרים. קיבלת את זה כמובן מעליו. נסיון קצר זה עבר בהצלחה רבה. ולמחרת, ללא שום טקסים מיוחדים, אחרי שחזרנו מ"בית פתוח" אצל תמר, לבשת תחתונים, ויותר לא שמת טיטול. שנת הצהרים עברה בשלום. התכנון היה להשאר בערב בבית, אך הארגונים האחרונים של לפני המעבר הקפיצו אותנו לאוטו. מודה, אני קצת נבהלתי. לא ידעתי איך נצליח להסביר לך כי כדי לעשות פיפי, אתה צריך לבקש שנעצור את האוטו, לצאת ממנו, ורק אז לעשות פיפי. שלא נדבר על הקאקי. הרי מעולם לפני כן לא התבקשת להתאפק. חה! קצרת אמונה שכמוני! מסתבר כי לא רק שאתה יודע להתאפק, אלא אפילו יכול להתאפק די הרבה. ובחזרה לסיפורינו, מזל כי אבא שלך האמין בך קצת יותר ממני. וגם הזכיר לי כי מרגע שהמראנו, אין דרך חזרה. נכנסנו לאוטו. אני הסתובבתי והסברתי לך כי אם תרצה לעשות פיפי, אתה מתבקש להודיע לי על כך. אני אעצור, ואז תוכל לצאת ולהשתין. הסתכלת עלי במעין מבט מבין. לכאורה לפחות. אני לקחתי נשימה ארוכה ויצאנו לדרך. והנה, בדרך חזרה, כשכבר היינו ברחוב שלנו, פתאום נשמע: "PIPI". מזל שנהגתי במהירות איטית. מהר עצרתי את האוטו. עוד יותר מהר עזרנו לך לצאת ממושב הבטיחות. להוריד את המכנסיים. ורק אז שמנו לב למבט התמוה על פניך. מסתבר כי מה שניסית להגיד לנו הוא: "BIBI" למראה מכוניות חונות רבות ברחוב, על פניהן חלפנו. איך צחקנו! אך התרגול היבש עבד. הבנת במה מדובר! במהלך כמה שבועות שלאחר מכן, בכל נסיעה שלנו הזכרתי לך שתודיע לנו על פיפי או על קאקי. וכך עשית. בכל פעם שהתראת (או הזכרת מכונית כלשהי בשדה הראיה שלך:), עצרתי ושאלתי אותך אם אתה רוצה לצאת החוצה. אם הנהנת בהסכמה, כך עשינו. פעם אחת, בנסיעה מתל אביב הביתה, עצרנו לפחות 10 פעמים, כי ביקשת לעשות קאקי, אך לא הצלחת. בכלל שמתי לב כי את הקאקי אתה מעדיף לעשות בבית.

בשני הלילות הראשונים נשארת יבש לחלוטין. אך בכמה לילות לאחר מכן עשית פיפי במיטה. והתעוררת בוכה. כלומר, כשאני הגעתי לחדר, אחרי שקראת לי, ישבת על המיטה ויללת. לא ידעתי אם התעוררת לפני שעשית פיפי או אחרי. הופתעתי, כיוון שכבר כמה שבועות טובים, עוד מלפני שנפרדת מהטיטול, היית נשאר יבש בלילה. אפילו תהיתי אם בכל זאת לא רתמנו את העגלה בטרם מועד (כל הדיבורים על כך כי בדרך כלל הבנים מוכנים לגמילה מטיטולים בגיל הרבה יותר מאוחר מזה שלך ממש לא סייעו לתהיות שלי). אך החלטתי להניח למחשבות התאורטיות ולהביט בך ובמתרחש מסביבך. האם הסיבה לפיפי בלילה איכשהו נעוצה בנו? כמובן, הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא השיפוץ והמעבר. אך מכיוון שהייתה זו מפלצת ענקית מדי, החלטתי לתת לה להמשיך להתעופף מעלינו, והמשכתי לחפש. לפתע חשבתי שאמנם במהלך היום, אם אתה רוצה לעשות פיפי, אתה רץ לשירותים, אך בלילה, העפיפות מהשינה אולי מונעת ממך את צלילות הדעת בלזכור להגיע לשירותים, שמא אין גם באזור מי או מה שיזכיר לך זאת. אז החלטתנו להביא את השירותים אליך. החלטה נבונה מאוד, בדיעבד. מאז, ועדיין, גם בשנת הצהרים וגם בשנת הלילה, השירותים הקטנים שלך ליד המיטה. לפני שהלכת לישון, הזכרתי לך בעדינות רכה כי אם תרצה לעשות פיפי בלילה, אתה יכול לעשות אותם לתוך השירותים שלך, שליד המיטה (להזכירך, החלטתי לא לקרוא לסיר "סיר" אלא שירותים, כדי לא לבלבל אותך עם הסירים במטבח). אני עדיין מזכירה לך זאת כמעט בכל פעם שאתה הולך לישון. ההברקה הזו הגיעה אלי אחרי שני לילות בהם התעוררת נעלב מעצמך, שעשית פיפי במיטה. בלילה הראשון אחרי ששמנו את השירותים ליד המיטה שלך, מצאתי אותך כבר לא יושב ממש על המיטה, אלא למרגלותיה, בתוך הפיפי, אז הנחתי כי היית בדרך, אך לא הצלחת להתאפק. מאז קרו רק עוד שלושה לילות, בהם פספסת. לילה אחד היה אחרי שחגגנו לך יום הולדת עם עלמה (ושתית המון לפני השינה - כבר אפרט עוד על זה), לילה שני קרה בלילה הראשון בו ישנת בבית החדש, וזה מובן, והלילה השלישי היה ממש לפני כמה לילות, אחרי שבוע עמוס מאוד בנסיעות, כשאת הלילה למעשה התחלת בשינה באוטו. לכל המקרים האלה יש הסבר הגיוני. כמה פעמים קרה שהתעוררת וקראת לי, ורק אחרי שהגעתי, ניגשת לשירותים שליד המיטה. וכן, היו לילה - שניים, בהם מצאנו פיפי בשירותים בבוקר. אין לכך סיבה אחרת מאשר שעשית אותם במהלך הלילה, מבלי לקרוא לנו.

דבר נוסף שהנהגנו לגבי השינות, הוא שאנחנו מגבילים בעדינות כמובן, את כמות הנוזלים שאתה שותה לפני השינה. בנוסף, למרות שרצינו קצת לשנות את לוחות הזמנים, ולהחליף בין האמבטיה לארוחת הערב, חזרנו בנו. רצינו ליצור הפסקה בין הארוחה, בה אתה שותה, לבין ההליכה לישון. כך לבטח תעשה פיפי במהלך האמבטיה. בינתיים, זה עובד.

כמובן, תמיד לפני השינה, כמו גם לפני הנסיעה, אנחנו שואלים אותך אם אתה רוצה לעשות פיפי. לרוב, אתה דוחה בנימוס את ההצעה. לעיתים זה עוזר לך להזכר. המצאתי פטנט קליל - אני אומרת לך שאני הולכת לעשות פיפי, ואז קורה שאתה מצטרף אלי, למרות שלפני כן לא רצית לעשות פיפי בעצמך. לעיתים צריך להיות יצירתי...:)

המינוס היחיד שמצאנו עד עכשיו הוא כי אתה עוד לא ממש מוריד את המכנסיים בעצמך. לכן, במובן מסוים, אתה זקוק לנו כדי להשתין. ועדיין, למרות הפיתוי לראות את הטוסיק הערום שלך, השתדלנו, לפחות בהתחלה, שתסתובב בליבוש הפורמלי של תחתונים ומכנסיים, כדי שתתרגל לרעיון של להסיר אותם (זוכר שפעם היית מתיישב בתחתונים כדי להשתין?). בזמן האחרון, אחרי שהדבר התבסס, חזרת לרוץ ערום, לשמחתי הרבה. וגם לשמחתך! לאחרונה גם התחלת לנסות להוריד לבד את המכנסיים, ולכן הרבה פעמים אנחנו מוותרים על ליבוש התחתונים, כדי לאפשר לך להתנסות בהורדת המכנסיים.

עשיית הצרכים מחוץ לבית הייתה סיפור כשלעצמו. נתייחס לפיפי בהתחלה. מעולם לא חשבתי לעצמי שאני אצטרך ללמד אותך להשתין. חה! טעיתי. מכיוון שרוב הזמן היית איתי, וגם אבא שלך לכל התשאולים שלי בנידון ענה בתשובה לקונית: "לא צריך לעשות שום דבר. זה משפריץ טבעי", הגעתי למסקנה שפשוט נקפוץ למים. ממש לא רציתי לכוון את הגוף שלך - לדחוף את הטוסיק, או להחזיק אותך בזרועותיך מאחוריך, כפי שראיתי לעיתים עושים אחרים. ידעתי שעם קצת התנסויות ועם הרבה סבלנות, הכל יהיה כהלכה. אז אכן, בהתחלה הסתבכנו - שנינו. אתה בלעשות, ואני בלהסביר לך. מזל שתמיד היה לי בתיק זוג מכנסיים ספיר, כי הם תמיד נרטבו. ואז, ביום בהיר אחד, מבלי להתכוון, כשרצית לעשות פיפי, פשוט זרקתי לך: "תכוון לשם", והצבעתי לנקודה במרחק מה ממך. וזה מה שעשית! פשוט כיוונת, כאילו מתמיד ידעת לכוון! מדהים! מאז למדת גם כי צריך שהמקום שאליו משתינים יהיה בשיפוע מתחת למקום עליו עומדים, אחרת נרטבים; כי אחרי שמשתינים צריך להחזיק קצת את הבולבול עד שהטיפות ייפסקו; תורה שלמה. תמיד אמרתי לך כי עושים פיפי בצד. לא רציתי לבלבל אותך ב"ליד העץ" כדי שלפתע לא תתקע במקום, בו לא יהיו עצים. כמובן - היו קצת בלבולים, בהם ניסית לעשות פיפי גם בצד.. הסלון.. או בצד המטבח. וגם עשית. עד שהבנת כי כך נוהגים בחוץ, ואלא בבית משתינים בשירותים. ואם אתה זקוק לעשות פיפי, כשאנחנו נמצאים במקום ציבורי סגור, המצאנו פטנט נוסף של לעלות על הפח ואז להשתין לתוך האסלה, או אם לא ניתן להזיז את הפח, אז אתה נעמד על האסלה עצמה, ואני מחזיקה אותך מאחוריך בזרועותיך. בכל מקרה, בבתים, אנחנו תמיד נוהגים להראות לך איפה השירותים כדי שתדע (טיפ זה, כמדומני למדתי מאיריס במדיסון - תודה רבה!).

עם קאקי היה קצת יותר מבלבל. לא רציתי להרים אותך על הידיים. ואז, מזל שדיברתי עם שאגה (כמו שתמיד מתמזל מזלי כשאני זוכה לדבר איתה), ולמדתי כי הכי קל הוא פשוט לתת לך ידיים מקדימה, וכך אתה נשען לאחור. עד שתלמד לכרוע בעצמך. וכך עשינו. היה גם חוסר וודאות לגבי מדוע יכולים לעשות פיפי בחצר, ובשביל קאקי חייבים להכנס הביתה. ואם יוצא לך לעשות קאקי בחוץ, תמיר מרימים אותו אחר כך וזורקים לפח. לאט לאט גם התחלת לנגב בנייר טואלט, כך שהיום אתה לא משתמש גם במגבונים לחים. ולאחרונה ממש התחלת לבקש כי נסגור את הדלת של השירותים כשאתה עושה קאקי. מצחיק - רק קאקי.

כמובן, הכל נעשה בעדינות וברכות, מבלי לתת לך להרגיש ולו פעם אחת כי עשית משהו לא בסדר. תמיד הוצע לך להשתתף בנקיונות של הפספוסים (יש לי סמרטוט רצפה במקום הידוע לך שמשתמשים בו לניגוב הרצפה), או של השירותים שלך אחרי פיפי או קאקי.

וכך, בטבעיות מוחלטת, גם תהליך זה כבר מאחורינו. האם אני מתגעגעת למה שהיה לפני כן? לבטח לא לריח היוצא מהפח (למרות שבאמת לא היה כזה נורא). לבטח כן לעצם הרעיון כי היית קטן יותר. אני כן שמחה כי הצלחת לעבור את ההליך הזה בקצב שלך, בטבעיות ובבטחון ביכולתך.