לבננו: סביבונים מספלולים

אם יש משהו שאינני מבינה אותו, וכנראה גם אתה, הוא על מה כל רעיון הסביבונים...

אך שנינו בהחלט מבינים שלא צריך סיבה מיוחדת כדי ליצור משהו... כמו, למשל, סביבונים (Dreidels) מספלולים ומבצק משחק.

כל מה שצריך הוא ספלול (או אולי אפילו צדף), בצק משחק וגפרור.

ובדרך אפשר גם ליצור דברים נוספים...

ולנסות פטנטים מבריקים...

מה שבטוח הוא שלא כמו הרבה סביבונים אחרים, סביבונים אלה מספלולים מסתובבים מעולה פשוט!!!


הרעיון נלקח מכאן...

לבננו: טפטופי נרות

והנה לך עוד סממן אחד קטן לכך שגדלת טיפה...

בשנה שעברה, כשניסינו לעשות טפטופי נרות איתך אצל מאיה (candle dripping), לא ממש הבעת התעניינות בכך...

לא הבנת מדוע צריכים לשבת ולחכות עד שהנרות ימשיכו לטפטף. כל מה שענייך אותך אז הוא פשוט להדליק נר.

והשנה...

טפטופי נרות ישירות הדליקו אותך, תרתי משמע...

הפעם התרכזת דווקא בשעווה שטפטפה מהנר לתוך הצלוחית.

טפטפת וטפטפת וטפטפת.. עד שיכולת בעדינות להפריד את השעווה מהצלוחית ולהביט בתוצר המוגמר...

טפטפת נרות במשך שעות שלמות (פעם ישבת לבד שעה וחצי עם נרות וצלוחית)...

התנסית בכל תצורת טפטופי נרות האפשרית... טפטפת לבד...

טפטפת עם אבא...

יצרת עם אבא להבה ענקית...

טפטפת איתי...

וכמובן, שוב איחדנו כוחות אתה ואני...

גם טפטפנו כולנו יחד...

ובין לבין, גם מיינת נרות לפי צבעים; חתכת אותם כדי לראות מה יש בתוכם; הדלקת את החתיכות שללא פתיל, כך שהפתיל לאט לאט התגלה; וגם אחסנת חתיכות נרות במקפיא (ביחד עם כרטיסים מגנטיים שונים - מדי פעם אתה שואל אותנו, אם אנחנו רוצים אחד מהם ומגיש לנו אותם אחד אחד... את פשר הדבר עוד לא הצלחנו לפענח אבא ואני...:).

נ.ב. בתמונות את בת שלושה חודשים ושבועיים...

לבננו: באנו חושך לגרש!

אני לא יודעת מה יש בשירי חנוכה, ובמיוחד בשיר המגרש הזה, שכל כך מושך ילדים אליהם. אני לא אשכח את שאלימר מדקלמת את השיר הזה כשהייתה בערך בגילך. השיר הזה לעולם יזכר כאחד השירים הראשונים, אותם למדת בעל פה, בנוסף ל"האוטו שלנו גדול וירוק" (שמשום מה, מוביל ל"תנובה" ביצים וקוטג':), וגם "פנו דרך, מי זה בא". עד היום, למעלה מחודש אחרי, אתה לעולם אינך עייף מלשיר בקולי קולות "באנו חושך לגרש". ואז גם מבקש שנשיר על סביבון, על לביבות שאמא הכינה, וגם על נר קטן...

לילדינו: חוגגים חנוכה

אז נכון שחג חנוכה היה לפני למעלה מחודש...

אך אצלנו קיימת הבנה מיוחדת בין הזמן לבינינו...

את חנוכה חגגנו השנה, כמו גם בשנים האחרונות, עם הרבה סופגניות לבן, עם לביבות, וכמובן, עם החנוכייה שהכנו בשנה שעברה.

יש משהו בחגים דווקא שמדגיש כמה הילדים שלנו גדלים. ולו בפרט קטן שכזה - בשנה שעברה הדלקת נרות יחד איתנו, מתוק שלנו, והשנה הדלקנו יחד את הגפרורים, ואת הנרות כבר הדלקת לבד.

השנה גם דיברנו קצת על משמעות החג. ובכך אין הכוונה לחורבן בית המקדש או ליוונים האכזריים, אלא למשמעות האור, לכך כי הוא קיים תמיד, לכך כי הוא בכל מקום, אם רק מחכימים למצוא אותו. וכמובן, כי החושך לא חייב להיות מרתיע, למרות שאצלנו, למזלנו, כולם די מברכים את החושך. סיפרתי לך את הסיפור שכתבתי בשנה שעברה על יהודה המכבי. ולפתע החושך קיבל משמעות קצת שונה. למרות ההתנגדות העדינה בטרם החג, בירכת את הרעיון לאכול לאור נרות חנוכייה. שרנו שירים. ופשוט היינו אחד עם השניה....

נ.ב. בתמונות את בת שלושה חודשים ושלושה שבועות...