לבננו: משלוח מנות של פורים

אכן, פורים היה כבר לפני חודשיים. אך בעולם הווירטואלי המיוחד שלנו חוגגים אותו... הלילה!

השנה הכנתי שתי (!) מנות של אוזני המן (Hamantachen) שלנו - או שאני פשוט מאוד מאוד אוהבת אותם (וזה כל כך נכון), או שכמות הנמענים של משלוחי המנות גדלה השנה קצת...

ברור, כי לא ממש הספקתי להכין את כל המגשים לבד - גבירתנו המיוחדת והמקסימה דרשה בצדק את מלוא תשומת הלב שלי. אז כולם, אפילו אבא, נתנו יד מבורכת. למזלי, גם מועד ביקורה של אמא שלי תאם את המועד בו הכנתי את אוזני המן, ועזרתה הייתה מבורכת מאוד...

לעיתים, אני לא בטוחה אם יש לי פשוט מזל גדול מדי, או שבכל זאת, טיפל'ה יצירתיות אוחזת בי. מאז ומתמיד תיעבתי את כל נושא אריזת המתנות. וכל פעם לפני יום הולדת של מישהו, או לפני פורים, אני נתקפת בהלה - מה עושים? איך אני מצליחה לא להרוס את מה שנמצא בתוך האריזה באריזה מגוחכת מדי. גם השנה דאגותיי השתלטו עלי. עד רגע לפני שהיינו כבר צריכים לצאת ממש. אז עיניי נפלו במקרה על סלסלת חומרי היצירה של צ'ופו, ובה קרטוני ביצים ריקים. ואז ברגע...

הקרטון נחתך לארבעה חלקים. החלק העליון של כל חלק נשמר כך שהקופסא תוכל להסגר עם המכסה. בתוך כל קופסא פרסנו טישו (לא זכרתי באותו הרגע היכן הסתתרתי את המפיות, והזמנים לחצו). כמה אוזני המן. סגרנו את הקופסא. וקשרנו בחוט סריגה במקור שתמיד נמצא ברשותו של צ'ופו, ואני בכל רגע אפשרי שיכולה להשתמש בו למשהו, עושה כן כדי לעורר בו בתקווה השראה.

והאמת, שהתוצאה יצאה מדליקה למדי. הלוואי ורגעים אלה היו משתלטים עלי בתדירות גבוהה יותר. אך מה שחשוב הוא כי אתה, שהשתתפת כמובן בכל החלקים השתתפות פעילה, למדה בפועל מדוגמא חיה של אמך כי בכל מצב אפשר לחשוב על פתרון, לא משנה באיזה מצב אנחנו נתונים. אין הבדל גדול מדי בין הכנת משלוחי מנות לבין אי הבנות קטנות במגרש המשחקים למשל...

לבתנו: הנסיון האומלל שלי להתנזר מחלב

בחיפושינו אחרי הסיבות האפשריות לחוסר הנוחות שאת חשה, הגענו לנקודה שבה החלטנו לשחק גם עם התפריט שלי. אי שם בסוף דצמבר, אחרי שניסינו גם את הדיקור הסיני שאולי החזיר את החום לגופך, אך כשל בסיוע לקיבתך, הפסקתי לאכול כל מוצרי חיטה למיניהם, כדי לבדוק אם יש לך רגישות לגלוטן. זה נמשך שבוע ימים - שבוע ימים יותר מדי. את לא הראת שינוי מסוים, ואני התגעגעתי כל כך למעט גלוטן שאני צורכת.

ואז הגיע תורו של החלב ושל כל מוצרי חלב למיניהם, גם אלה העשויים חלב עיזים. בהתחלה ממש לא נלחצתי מהעניין. חשבתי - כמה כבר מוצרי חלב אני אוכלת? קצת חלב בקפה (חלב עיזים, דרך אגב), יוגורט "פרילי" האגדי שלי עם קורנפלקס אולי פעם ביום, פעם ב.. פרוסת לחם עם חמאה ועם ריבה, ואולי קצת גבינה פה ושם. חה! כמה שטעיתי. היה זה אחד השינויים היותר קשים שעשיתי במהלך השנים עם התפריט שלי. כל הזמן הרגשתי כאילו אני בחול המועד בפסח בתקופה שעוד שמרתי חמץ, למרות שמעולם לא הרביתי באכילת לחם - חושבת רק על מוצרי חלב, ובקושי מעבירה ימים בלעדיהם. כאילו הכל מסביבי היה עשוי לפתע מחמאה ומשמנת. היה פשוט קשה. וכלל שעבר הזמן, רק קשה יותר.

בהתחלה היה נראה כאילו עלינו על שביל הזהב. שנינו ממש הרגשנו כאילו את מרגישה טוב יותר. עדיין לא מצוין, אך לפחות פחות מתעוותת מכאבים. לא תמיד, אך היה מרגיש כאילו פחות. בערך אחרי חודש התנזרות, אכלתי בטעות פרוסה מהעוגה ששירה הכינה, ולמחרת הייתה התדרדרות רצינית במצבך. מה שהוכיח לנו, לכאורה, כי פתרון קסם בידינו. כל כך כעסתי על עצמי. ממש רציתי כבר שיעבור שבוע (בדרך כלל, אומרים כי לוקח לגוף שבוע להתנקות) ותשובי להרגיש כפי שהרגשת לפני.

ואחרי שבוע היה נראה כי באמת המצב חזר לקדמותו. אך לא ממש. עדיין היית על העקומה של פעם מרגישה כך ופעם אחרת. במשך החודשיים הבאים בפעם פעמיים שמעדתי ואכלתי את פרי גן עדן, כבר לא היה כל כך ברור אם את מגיבה לכך או למשהו אחר שעובר עליך. תמר מלכתחילה לא עודדה את הניסוי. גם אבא כבר חשב שאפשר לחזור לאכול הכל. ואני עדיין משכתי את הזמן. קצת חששתי שמא שוב תהיה התדרדרות ממשית במצבך.

ואז שוב, בטעות, אכלתי אצל תמר את אחת העוגות המדהימות שלה. ו... לא רק שמצבך לא התדרדר, אלא במשך כמה ימים אפילו הייתה הטבה של ממש. ועדיין עוד היססתי. עד שהגיע יום ההולדת של אביך! אז הרגשתי כי יהיה זה חטא של ממש מבחינתי שלא לאפשר לך לטעום (דרכי, כמובן) את עוגת טרמיסו המעולה שלנו. וכך עשינו. שלושת חודשי גאנום הגיעו לקיצם.

ואז, לאט לאט חזרתי לאכול מוצרי חלב. התוצאה - את לא הרגשת שינוי. ואני הייתי המאושר באנשים. שני ממצאים חד משמעים לכך שבחירה נכונה נעשתה כאן.

נ.ב. ואת בת שבעה חודשים ויום...

לבננו: מתחיל להכיר את עונות השנה

אי שם בתחילת האביב השנה, התחלת לראשונה לשים לב גם למתרחש בטבע מסביבנו. יחד עם מודעותך לזמן, התחלת להתעניין גם בעונות השנה (seasons) - מה עכשיו? מה עושים בחורף? מה מתרחש באביב? מה היום? מה מחר? מתי הקיץ?

ענינו לך כהרגלינו בתשובות קצרות, לא מורכבות מדי ולא מבלבלות. ואם יכולנו, ניסינו לכוון אותך למצוא את התשובות בעצמך.

וכאן הגיעה ההפתעה. למרבה ההפתעה, זו הייתה התגובה לגבי משמעו של הקיץ:

"בקיץ אני אוכל לזרוק לתוך הדלי אדמה יבשה ויהיה... אבק!"

השתתקתי. לא ידעתי כלל כי אתה זוכר את זה. ממש קצת לפני שהתחיל החורף, גילית את פלאי האדמה היבשה. היית עסוק בכך שעות - בלעשות אבק ממנה. הצטערתי מאוד בשבילך כי מהר מאוד אחרי גילוייך התחילו הגשמים. לא היה לי משוג כי אתה זוכר זאת עד כדי כך.

וכמובן, הוספת גם כי בקיץ נוכל אבטיח וענבים. הבן שלי או לא הבן שלי??? זוכר בהחלט את הדברים החשובים באמת...

לבתנו: הציפור שבמובייל פרפרים

כבר כמה זמן את מגיעה לפרפרים שבמובייל שלך.

ומדי פעם גם מצליחה לתפוש את אחד מהם בידך, וגם בידיך...

אני אשת מוביילים.

כמעט בכל מקום בביתנו שאפשר היה לשים מובייל מבלי לחרוג מגבול הטעם הטוב, אפשר בהחלט למצוא אחד כזה - משהו שעשינו, או קיבלנו, או רכשנו, או שילוב של כמה מאלה.

כולם מחומרים טבעיים, כמעט כולם מעשי יד.

ואם אני אוהבת מוביילים בכלל, בקרבת מקום השינה אני אוהבת אותם עוד יותר.

משהו שיהפנט את הנפש העייפה לקראת המנוחה, ירגיע את המחשבות התוהות, יתנדנד בקצב הנשימות, יברך את היישות השבה מעולם החלומות...

והפעם הייתה גם מטרה נוספת - מובייל שיכיל משהו מספיק קרוב ליד...

שתוכלי לתפוש בו...

לתמרן אותו בידייך הקטנות ללא חשש...

וכמובן, איך לא, משהו שתוכלי לנעוץ בו את שינייך ואת חניכייך המגורות...

הייתי חייבת לחשוב על משהו מתאים קצת יותר מפרפר מחוספס למטרה עדינה שכזו (מה גם שפרפר אחד כבר כמעט התפרק ממפגש אקראי מאושר שכזה איתך)...

די מהר נזכרתי בגזרת הציפור, בה כבר השתמשתי בעבר לטבעת יום ההולדת שלך...

והתוצאה יותר ממניחה את הדעת ומבורכת על בעלת המובייל...

איך אוכל לתאר את הפטפוטים המשכרים שלך במשך גם רבע שעה לעיתים, אחרי שאת מתעורר, ומתדיינת עם הפרפרים ועם הציפור, בטרם קוראת למי מאיתנו להצטרף אליך לחדר השינה...